Biografía
Editarהספד לאבא שמואל רחביה ז"ל
אבא יקר שלנו. אם לפני 20 או 30 שנה היו מבטיחים לנו ולך שתגיע לגיל גבורות + עשור שנים, היינו לוקחים זאת בשתי ידים חפצות בלי להניד עפעף ובלי להגיש ערעור לבית דין גבוה לצדק. אך הנה הגענו עד הלום, לתשעה עשורים, והלב רצה יותר. תלינו תקוות בחתונה הקרבה של הראל, הנכד הבכור שלך, שהיא זו שתתן לך את הכוח ותעניק לך חסינות ושרידות להגיע לקו המטרה, יום הכלולות הקרב. אך מאז שאבדת את בת זוגתך לחיים, שמחת החיים נמהלה בעצבות והקשיים היומיים היו למעמסה נפשית ופיסית עבורך.
נולדת בשנת 1926 בחולות הלבנים של תל אביב הקטנה להוריך יעקב ופנינה רחבלסקי. במסלול דרכך תחילה לביה"ס ולאחר מכן לגימנסיה ולצופים שזורים סיפורי תל אביב הקטנה, משאול טשרניחובסקי רופא ביה"ס ועד העדלידע של ברוך אגדתי. מקומך לא נפקד על שפת ימה של תל אביב וכמובן לא בהצגות היומיות בקולנוע עדן. והשנים חולפות, וללא ידיעת הוריך, אתה מצטרף להגנה ולאחר מכן יוצא להכשרת פלמ"ח בבית הערבה. בשנת 1947 יחד עם חברך הטוב יאיר קוטלר, אתם יוצאים לטיול שחרור סטייל של הימים ההם. יאיר מגיע למיאמי ואתה מתיישב בקליפורניה, סטודנט באוניברסיטת ברקלי. למחייתך, לאחר שהפרוטות המעטות בכיסך אזלו, אתה שוטף כלים במסעדות בדיוק כמו הנוער של היום. עם הכרזת המדינה ופרוץ מלחמת השחרור, בדרכך לארץ אתה נעצר בניו יורק ע"י טדי קולק שמגייס אותך לרשת מבריחים המעמיסה רכש בטחוני בנמלים בחוף המזרחי של ארה"ב, נשקים המיועדים למדינה שרק קמה. שנה מאוחר יותר אתה יוצא עם מספר חברים לאירופה וגם כאן, לצד פעילות ציונית במחנות העקורים של מלחמת העולם השניה, אתה ממשיך במסע הרכש ומשלוחי הנשק למדינה.
בשנת 1950 אתה מתאחד מחדש עם משפחתך בירושלים וחוזר להיות סטודנט מן המניין ואתה נמנה בין בוגריו של המחזור הראשון של הפקולטה למשפט באוניברסיטה העברית בירושלים. מכאן הדרך סלולה לעבודה בפרקליטות ולאחר תקופה קצרה אתה בהייטק של עולם המשפט של אותם ימים, פותח משרד עו"ד עצמאי. לאורך השנים אתה פעיל בלשכת עורכי הדין ובבונים החופשים. ובמערכת החינוך, אני למגינת ליבי מוצא אותך נבחר ליו"ר ראש וועד ההורים הארצי. זה הדבר האחרון שהייתי צריך באותה תקופה. כדי שלא אעמיד אותך במבוכה, הביקורים התכופים שלי בהנהלת ביה"ס פחתו אמנם, אך אם לומר את האמת, עד היום איני יודע אם רצת למשרה זו מתוך שליחות ציבורית גרידא או למנוע את סילוקי מביה"ס באותם ימים פרועים של ביה"ס התיכון. אך כנראה, משיקולים של עלות לעומת תועלת, ההנהלה החליטה לבלוע את הגלולה המרה שזאת הייתי אני והעיקר לשמר אותך ואת פעילותך כיו"ר וועד ההורים.
ולאורך דרכך המשפטית, הכתיבה העיתונאית בנושאים הקרובים ללבך הייתה משמעותית עבורך לא פחות מייצוג משפטי או דיונים בבית המשפט. כתיבתך נתנה ביטוי לרגישותך הציבורית והמוסרית והייתה שופר לביקורת ותובנה במגוון נרחב של נושאים אך מעל הכול, היא התמקדה בזכויות הפרט. זכויותיהם של עובדים, אלמנות, גרושות, יתומים והאזרח הפשוט המופלה לרעה ע"י רשויות החוק. לא חסכת את עט שבטך ממוסדות ואנשי ציבור אשר לקחו את החוק לידיהם או פירשו את החוק לפי הגיגי ליבם ונטייתם הפוליטית והעניקו משוא פנים ציבורי ומשפטי לאושיות הקרובות למנעמי השלטון. ולציבור הקוראים ניסית לפשט ולהביא לתובנה פרגמטית של משמעות החקיקה והשלכותיה על קיום סדרי שלטון תקינים עם תשתית חוקתית דמוקרטית, שוויונית ואיתנה.
הביקורת העיתונאית על סדרי השלטון והליכי משפט משכה לעתים אש מאילו העוסקים במלאכת הצדק. התובנה המוסרית של עשיית צדק משפטי כערך עליון העומד מעל אינטרס של יוקרת הרשות השופטת או התביעה הכללית הייתה נר לרגליך ומצאה את ביטויה במאמר שלך בשנת 1970 : "מסוכן שהליכי עשיית הצדק ילבשו צורה של מאבק ולבטח לא של יוקרה. כל פרקליט או תובע חייב לעשות את מלאכתו למען עשיית הצדק ולא למען זיכוי לקוחו בדין, והשופט חייב להיות משכמו ומעלה ולעשות הכל על מנת לתת לנאשם את ההרגשה וביטחון שאין הכובע בוער תחת ראשו". שיתפת אותנו בסיפורים קטנים כגדולים של אנשים אשר נטחנו עד דק תחת גלגלי הצדק. "צדק, צדק תרדוף" היה משפט מקומם עבורך, כי צדק לא רודפים, צדק עושים.
נושאים אלו של יושרה, מוסר והגינות משפטית בהן נגעה כתיבתך, נותרו רלבנטים ואקטואלים בימים אלו יותר מתמיד. ואנו שגדלנו והושפענו מראיית עולמך, אנו גאים במילה שנכתבה ובאבינו שכתב אותה.
אבא יקר. הגיע הזמן למנוחה נכונה. לא זה העולם שייחלת לו. אתה תחסר לנו מאד. אוהבים אותך.
Enviar a un amigo