הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהגוב נולדה בשם ענת מיבר בטבריה. בתחילת שנות השבעים שירתה בלהקת הנח"ל בתוכניתה "הפלנ"חניק" (1971), שם הכירה את בעלה לעתיד, גידי גוב.
גוב החלה את דרכה המקצועית כשחקנית, אך פרשה לאחר הצגה אחת. היא כתבה תסריטים לתוכניות טלוויזיה כמו "זהו זה!", "כן מה?!" ו"לילה גוב" בהנחיית בעלה, גידי גוב.
החל משנות התשעים החלה גוב לכתוב מחזות תיאטרון לתיאטרון הקאמרי, בעיקר מחזות קומיים בעלי מסר חברתי שזכו להצלחה רבה. מרבית מחזותיה בוימו בידי עדנה מזי"א.
גוב הרבתה לעסוק במחזותיה במערכת יחסים בין המינים ובתוך המינים: "החברות הכי טובות" עוסק במערכת חברות בין נשים, "ליזיסטרטה 2000" הוא עיבוד חופשי שלה למחזה הקלאסי האנטי מלחמתי והפמיניסטי "ליסיסטרטה" של אריסטופאנס, על נשות אתונה המנסות לכפות על הגברים את השלום באמצעות שביתת מין. "עקר בית" מספר על מפקד טייסת שפרש ואינו מצליח להסתגל לשגרת החיים המשפחתית. במחזה "אוי אלוהים!" בחנה גוב את יחסו של אלוהים לבני האדם על פי התנ"ך. היא גם כתבה את העיבוד הבימתי למחזמר של הסרט "הלהקה".
המחזה "סוף טוב", עליו זכתה בפרס ניסים אלוני למחזאות לשנת 2011, עוסק בהתמודדות של הגיבורה עם מחלת הסרטן, ונכתב בעקבות התמודדותה של גוב עם המחלה. את יחסה לטיפולים כנגד המחלה ביטאה במחזה, שבו הדמות הראשית (אותה משחקת ענת וקסמן) חולה במחלת הסרטן, אבל מסרבת לקבל טיפולים כימותרפיים ומעדיפה איכות חיים על פני מאבק קשה וממושך במחלה.
בשנת 2012 זכתה בפרס רוזנבלום לאומנויות הבימה מטעם עיריית תל אביב.
גוב נודעה בדעותיה השמאלניות, אותן הביעה לא אחת, בעיקר לאחר רצח רבין. לטענתה, מלחמת ששת הימים עדיין לא נגמרה והחברה הישראלית משלמת כיום על תוצאותיה.[1] בשנת 2009 הכריזה גוב על תמיכה במועמדותה של ציפי לבני בבחירות.
גוב הייתה מבין מנסחי אמנת כנרת השואפת ליצור מכנה משותף לזרמים והמחנות השונים בציבור היהודי (ימין-שמאל, דתיים-חילוניים וכו') ואף חתמה עליה ביחד עם שורה של אנשי ציבור מהימין והשמאל.
גוב נפטרה ב-9 בדצמבר 2012 מסרטן המעי הגס. לבקשתה, נקברה בבית עלמין אזרחי בכפר סבא.[2]
תוכן לפי רשיון שימוש ויקפידיה
שלח לחבר