הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכההעדפות
עריכההספדים
עריכההספד בית אפיקים
היום אנו מביאים למנוחת עולמים את חברנו, אריאל גרה, בן 83 במותו.
אריאל, בנם של טובה ושלום.
הוריו נולדו ביוגוסלביה, הכירו בתקופת ההכשרה, שהייתה הכנה לעליה לארץ ישראל. הם נישאו במחנה ההכשרה
בעודם ממתינים לאישור לעלות ארצה.
ב - 1939 קבוצת ההכשרה שלהם הגיעה לקיבוץ אפיקים. האב שלום היה מורה נערץ למתמטיקה, שלימד ביסודי וגם בתיכון, בהמשך הדריך בסמינר למורים ב"אוהלו" והתנדב להדריך מורות בטבריה, בית שאן והסביבה. האם טובה עבדה שנים בחינוך בגיל הרך, בהמשך עבדה במטבח ובסיום ב"חמד".
האב שלום נפטר ב-1983 בגיל 69 , האם טובה נפטרה ב 2009 בגיל 93 .
אריאל נולד בדצמבר 1940 , מחזור 11 באפיקים. אחריו נולד מנחם ולאחר חזרתו של האב שלום מהבריגדה נולד הבן השלישי יעקֹבי.
אריאל סיפר שכבר בהיותו ילד גילה את עולם הנגרות וזכה בתחילת דרכו לשני מורי דרך, כל אחד בתחום אחר:
חן מיכאל ז"ל שלימד אותו לקרוא שרטוטים ומכוליק צרי ז"ל שלימד אותו פיסול בעץ.
בתיכון יצא ללמוד בחיפה מגמות מקצועיות, דבר שלא היה אז באזור.
אהבה נוספת של אריאל - הכדורסל, הוא שיחק ביסודי והמשיך גם בתיכון בחיפה, שם גם עבר קורס מאמנים ובסיום הקורס הדריך נערים.
בגיל 18 התגייס לשריון, עבר קורס מכי"ם, סיים את שירותו הצבאי כרב סמל ובסיום השירות שב הביתה לאפיקים.
מקום עבודתו הראשון היה בנגריית הקיבוץ.
בתקופה הזו הכיר אריאל את חנה דריי שהגיעה מעפולה והצטרפה ל"חברת הנוער" של אפיקים והם נהיו לזוג.
ב 1963התחתנו חנה'לה ואריאל. באפיקים בחרו להקים את ביתם וכאן נולדו ארבעת הבנים: תומר, שגיא, רביב וניצן.
חנה'לה ואריאל יצאו לשליחות קצרה לעזרת הקיבוץ הצעיר כפר עזה, קיבוץ אותו אימץ בית אפיקים, בסיום
השליחות שבו הביתה.
האהבה לכדורסל המשיכה במקביל לעבודתו בנגרות. אריאל היה אחד השחקנים הבולטים בקבוצת הפועל אפיקים.
ב-1965 , במשחק המכריע על עלייה לליגה א', 20 שניות לסיום כשהתוצאה שוויון, אריאל, שידו שבורה (נשברה במשחק) פרץ לסל וזכה לזריקות עונשין, בעקבות עבירה שנעשתה עליו. הוא קלע את שתי הקליעות מקו העונשין
והוכתר כגיבור הניצחון הדרמטי שהעלה את הפועל אפיקים לראשונה לליגה א'.
אריאל השתתף בשלוש מלחמות: במלחמת ההתשה, בקרבות בגולן במלחמת ששת הימים, במלחמת יום כיפור השתתף בקרבות הקשים בסיני, מלחמה שהותירה בו צלקות שנשארו לכל חייו.
עם שובו לקיבוץ, לאחר חצי שנה, קיבל לנהל את הנגרייה, תפקיד אותו עשה13 שנים. בשנים אלו בנה רהיטים
לחברים. העבודות של אריאל היו שם דבר: "שולחנות אריאל", כונניות, מיטות, כיסאות ועוד.
אריאל היה "נגר אמן". בזכות כשרונו זכה בית אפיקים בעבודות רבות מעשי ידיו, ביניהם: תיבות דואר מעץ (שהיו
בכניסה לחדר האוכל), קיר אומנותי במועדון הצעירים, בהמשך הועתק לחדר האוכל וקיים שם עד היום (ציור של דודו
רוט, ביצוע של אריאל), תיקון התקרה באולם המופעים ובניית מתקנים ל"מגרש העצמאות", ועוד.
פרויקט אחד זכה לחשיפה ארצית: בניית סירות מרוץ ומגלשי סקי, הן היו הסירות הראשונות בכנרת, לראשונה סקי מים באגם. 3 סירות היו: "תמי", "חנה'לה" "אפיקים". בכותרות העיתונים נכתב: "מועדון הסקי של קיבוץ אפיקים"
וגיבור הכתבות היה בונה הסירות אריאל גרה. כתבת "מעריב", תמר אבידר, כתבה עליו: "אריאל גרה, בחור שתקן
מאין כמוהו, הבוחר לדבר בשפת העשייה מאשר להפעיל את לשונו".
אחת העבודות המפורסמות של אריאל היתה שחזור השובך לכבוד מופע היובל לקיבוץ. השובך, היווה סמל של ראשית
קיבוץ אפיקים מימי חצר כנרת. לאחר המופע הוצב השובך ליד האמפי ובהמשך הועבר לחצר הארכיון הישן, שם עמד
שנים, עד שפגעי מזג האוויר הרסו אותו. בימים אלו מתוכנן השובך לעבור שיפוץ.
28 שנים עבד בצח"מ (לפני שקראו למפעל "אפימילק") עד יציאתו לפנסיה. לאחר יציאתו לפנסיה המשיך לעבוד עבור צח"מ, אך כספק חיצוני עצמאי.
7 שנים עבד בהתנדבות במפעל "חמד", גם בחגי המשק התנדב לסייע לאורך השנים.
בשנים האחרונות הוא וחנה'לה חיו בנפרד, שניהם באפיקים.
ההתדרדרות במצבו הבריאותי החלה לפני פחות משנה והחריפה לפני כחודשיים, כאשר בחודש האחרון אושפז בבית
הסיעודי בבית-זרע, שם ב-29 באפריל 2024 נדם ליבו.
65 שנים היה אריאל חבר קיבוץ אפיקים.
עם הבנים תומר, שגיא, רביב וניצן, חנה'לה, האחים מנחם ויעקובי, הנכדים, המשפחה והחברים- אבל בית אפיקים
על מותו של אריאל.
יהי זכרו ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור חיינו.
כתבה: עידן הלמן
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו,
לבנות כיסא לאליהו, שיבוא,
על כפיו אותו יביא,
לאליהו הנביא.
והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו,
על סודו שומר ומחכה לו
מתי כבר יגיע היום"
כתב יורם טהרלב על אותו נגר מוזר.
ובכן אבא, היום הזה הגיע, ומי שמכיר את קורותיך, יודע שכיסא לאליהו איננה פראזה עבורך, במו ידיך בנית כיסא מעץ לאליהו, להכניס לבית הכנסת, עבור דודך האהוב בטו, לאחר שנחש הכיש את שמוליק בנו והוא יצא מכלל סכנה.
תמיד העדפת עשייה על דיבורים, כך גם עם הכיסא המדובר, עלית על האופניים, הגעת לנגרייה, והכנת מחומרי הגלם שהיו בנמצא, בתבונת כפיים מופלאה, מה שנראה לך אך טיבעי ונכון לעשות.
וכך, תוך כדי התבוננות בך והתנסות לימדת אותנו הבנים, תבונת כפיים מהי.
לימדת אותנו רעות מהי, לא היה גבול לעזרה ולנתינה שלך לחבריך ולסובבים אותך.
לימדת אותנו מהם הגינות והוגנות, כדברך : " קודם כל תהיה בן אדם".
לימדת אותנו מהי שלמות, לא הרשת לעצמך להוציא תחת ידיך עבודת עץ כזו או אחרת שהיא פחות ממושלמת.
קל זה לא היה, הסטנדרטים אותם הצבת לעצמך ולאחרים, היו גבוהים במיוחד, ומי שלא עמד בהן, לא שרד את מעגל המקורבים אליך.
נדמה שבמרבית חייך נלחמת, בין אם בשלוש מלחמות ישראל ובין אם במישורים הבין אישיים, בחוסר צדק ועוולות, לא היססת להיאבק על צדקת דרכך, גם אם המחירים היו גבוהים.
כילדים היית לנו למגן, חומה בצורה מפני העולם, ובמהלך חיינו הבוגרים המשכת ותמכת בשמחה ואהבה רבה.
תודה על הנתינה האינסופית והכלים שהענקת לכל אחד מאיתנו בדרכו, הם יישארו לעד בליבנו.
נוח על משכבך בשלום אבא,
אוהב אותך ,
תומר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
במשך שנים - כך אמרת - לא נרדמת בלילות. זכרונות, טרדות ודאגות הדירו שינה מעיניך. בימים האחרונים הרגשתי, שאתה משלים שעות של חיים שלמים.
נראית שלו, הרפית ומשהו בך סוף סוף -נרגע.
חייך, משולים בעיניי לעץ, שכחומר גלם - ליווה אותך ושבאמצעותו ביטאת את היצירתיות האינסופית ואת הכשרון הנדיר שלך.
השורשים, הם היסודות שנטעת כאן, באדמת הקיבוץ שבה נולדת ושעליה ועבורה חיית כל חייך.
הגזע הוא דמותך האיתנה, הבלתי מתפשרת. הוא דרכך הכנה והישרה, הרודפת היגיון וצדק.
בענפיך, ביקשת לגונן על היקרים לך. היה בך רצון עמוק להעניק ולתמוך והיו לך דרכים משלך לאהוב.
הפירות הם הדורות הבאים שהקמת. בנים ונכדים, שכל אחד מהם נושא בתוכו משהו ממך.
וכשם שחורטים על העץ, נחרוט גם אנחנו על ליבנו את דמותך הייחודית והמיוחדת. ונזכור את רגעי העדנה.
לילה טוב אריאל.
ענבל גלעדי (אשתו של רביב)
שלח לחבר