הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכההעדפות
עריכההספדים
עריכההספד של אביהו
אבא יקר,
קשה להאמין. עד לפני שלושה חודשים היית עצמאי לחלוטין, התמודדת לבד עם ניהול בית, בישלת, כיבסת, ביצעת את כל התיקונים בבית והלכת קילומטרים מדי יום למועדון ולקניות. גם עם היותך חולה סוכרת התמודדת יפה כשאתה מקפיד לשמור על תזונה נכונה ודואג להזריק אינסולין. ואז, ביום כיפור, בדיוק לפני שלושה חודשים, הגעת למיון בגלל ירידת סוכר פתאומית, ואז בצילום חזה שגרתי נתגלתה המחלה, ידיעה שנפלה עלינו כרעם ביום בהיר. לא עישנת מזה כשישים שנה ואף אחד במשפחה הקרובה לא סבל ממנה. שלושה חודשים אלו היו קשים מאוד, סבלת הרבה, קשיי נשימה, כאבים, כניסה ויציאה תדירים לבתי חולים, ורק לפעמים היו תקופות קצרות שבהן לא סבלת מכאבים ורווית נחת ממפגשים משפחתיים עם הנכדים. השבוע האחרון בחייך היה הקשה ביותר, כאבים עזים שכל משככי הכאבים בארסנל של הרפואה לא הצליחו למנוע, וקשיי נשימה שגם החמצן שקיבלת לא עזר לפתור, כך שהמוות היה סוג של הקלה.
לא כך הייתי רוצה לזכור את אבא, דמות שהערצתי שלמרות הקשיים הרבים שחווה בילדותו ובנעוריו ידע תמיד להתגבר. אבא נולד ב-14 בפברואר 1930 בעיר טומשוב מזוויצקי ליד לודז' שבפולין. כבר בהיותו בן שמונה נפטרה אימו מסוכרת, מחלה שתרדוף גם אותו. בהיותו בן תשע פרצה מלחמת העולם השנייה וכל יהודי העיר גורשו לגטו. כבר אז, למרות גילו הצעיר, אבא סייע למשפחתו כשהיה נוהג להתחמק מדי פעם מהגטו כשהוא מתחבא בתוך קבוצה של עובדי כפיה מבוגרים בזמן שיצאו לעבודה בבוקר. היה מתחמק לאחד מכפרי הסביבה ושם מכר חפצי ערך תמורת מזון שאותו החזיר למשפחתו. בהיותו בן שניים עשרה, לקראת סוף 1942, באחת מיציאות אלו הוא נתקל בחבר גוי שאמר לו לא לחזור לגטו. עצה זו הצילה את חייו, כי הגטו חוסל למחרת, ואביו, אחותו הקטנה ואימו החורגת נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. אבא הסתובב בין כפרי האזור כשהוא מציג עצמו כיתום נוצרי מלודז' עד שהשתקע אצל אחד האיכרים שהיה זקוק לידיים עובדות. שם נשאר עד סוף המלחמה, ואז בא אחיו הגדול לקחת אותו.
שארית המשפחה החליטה לעלות לארץ ואבא ניסה להגיע לארץ בספינת המעפילים "המעפיל האלמוני", נתפס, ישב במחנה המעצר בקפריסין, והגיע בסופו של דבר בסוף 1947 לארץ. לקראת סוף מלחמת השחרור היה בין האחרונים שגויסו לחטיבת הראל של הפלמ"ח בטרם שפורק.
הוא התגורר בכפר אתא הכיר את אימא שעלתה מרומניה ולמדה עברית באולפן בקיבוץ אושה הסמוך והם התחתנו. למד חשמלאות בבוסמת, והחל לעבוד כמייסטר במפעל טקסטיל קטן בעכו, ולכן המשפחה עברה לעיר כשהייתי בן שלוש.
כשמפעל הטקסטיל נסגר עבר אבא לעבוד כחשמלאי וכאיש תחזוקה בבית ספר יד נתן שהפך אחר כך למנוף. יצא לפנסיה והמשיך לעבוד במנוף כפנסיונר עד גיל 75. במקביל היה צריך לטפל באימא שהייתה חולנית ומשלב מסוים סיעודית. כשהפסיק לעבוד במנוף הסכים לעבור לגור לידי לכפר סבא. אימא נפטרה זמן קצר אחר כך. ובחמש השנים מאז חי לבד כשהוא עצמאי לחלוטין.
בחמש שנים אלו אבא חי בצניעות, כשעיקר עניינו היה ביציאה למועדון, השתתפות בטיולים ובהרצאות, פתירת תשבצים וצפייה בספורט בטלוויזיה. בתקופה זו יצר קשר אמיץ עם נורית שאמצה אותו כאבא ועבור בנה ליאם הוא היה סבא. עד התקופה האחרונה בחייו, היה ניסיונו כחשמלאי מוסמך לעזר לכמה אנשים להם סייע חינם.
תמיד ניסית לסייע לנו, גם שלך לא היה קל: בעזרה כספית, בעבודות תחזוקה, ואפילו בבישול כשיעל נאלצה לשהות תקופה ארוכה עם שחר בארצות הברית.
נוח בשלום על משכבך, תהיה חסר מאוד לנו.
הספד של יעל
שמואל היקר,
מוזר לעמוד פה ולדבר עליך. רק ביום שישי התארחת בביתנו לארוחת צהריים. אחרי כמה שעות החלו הרגעים הקשים.
תמיד רצית לא להפריע, לא להטריח. ניסית לזרז את הקצב ותוך בדיוק 3 חודשים נעלמת לנו.
היית איש חרוץ וטוב, ואהבת לעזור לאנשים.
אהבת אתגרים שעמדו בפניך – אם זה בתכנון מערכות חשמל גדולות, תיקון מכונות מקולקלות, או בשנים האחרונות – פתרון תשבצים.
אהבת לקרוא והעברת את אהבת הקריאה לבנך ולנכדיך.
דאגת מאד למשפחה, עבדת קשה כל חייך וחסכת לעתיד.
עזרת לנו המון במהלך השנים בנדיבות. תמיד אמרת "מה זה חשוב אם עכשיו או אחר כך".
קשה פתאום להזמין אנשי מקצוע הבייתה במקום להרים טלפון אליך.
אנחנו כבר מתגעגעים ומקווים שתנוח בשלום.
געגוע / יעל גרשוני
אשר היה, שוב לא יחזור,
כי נפרד הוא לדרכו.
ואנחנו – בשבילי עתידנו ממשיכים לצעוד,
ורק גלעד לצד הדרך.
זיכרונות חומקים, תמונות מבליחות,
האם יכול היה להיות אחרת?
את האושר אשר ידענו,
אולי לא הוקרנו בעבר,
את הרגעים אשר איבדנו,
אולי ניטיב למצוא משמר.
אשר היה, שוב לא יחזור,
כי נפרד הוא לדרכו.
ואנחנו – נאספים, אוגרים חוויותינו,
חופזים לייצר זיכרונות חדשים
להוסיף לגלעד שבצד הדרך.
.jpg)
.jpg)
שלח לחבר