הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהשי דדון דנור
בן לצביה ואברהם דדון, נולד ביום ל' באדר א' תשל,ג (4.3.1873) בבאר שב, אח בכור לרונן ולניר.
"הגחתה לאוויר העולם, "סיפרו הוריו, ,ובאותו הרגע השתנו חיינ. רק אז ידענו מהם אושר, שמחה ואהבה. נולדתה עם כרטיס מנצח וזו הסיבה העיקרית שהצלחתה לממש את חלומות הילדות שלך. לימים נולדו אחיך רונן וניר. היינו משפחה מלוכד, מאושר, אוהבת, וחמה הייתה ביניכם אהבה מיוחד, הייתם שלישיה מנצחת..."
צביה ואברהם מתארים ילד חלייכני ומקסים, מלא מתיקות ונוכחות בבית, צועד ברגליים יחפו, חייכן ושובב. בן חכםואנושי, שהעניק אהבה נתינה,הקשבה,וכבוד. כשבגר נהג לנהל עימם שיחות נפש: ,בקולך המתון והעמוק תרמתה תובה".
שי גדל והתחנך בבאר שבע. בילדותו למד בגן רד"ק והותיר רושם עז על הגננת מרתה ריפא: ,בין כל הילדים הנפלאים האלה בלט במיוחד ילד אחד בעל תלתלים כהים, עיניים ירוקות ומיוחדות, חיוך רחב ומקסים, גבוה, רזה, עם יופי שקשה לתאר. חכם, חרוץ, מבריק, חבר מיוחד, מוכשר מאין כמותי... היה בו משהו מיוחד ושונה כאילו כוכב לכת התיישב עליו ובישר לכולם: הילד הזה יהיה אדם מיוחד".
שי למד בבית הספר היסודי "גבים,. נועה סלהוב, מחנכת כיתה ו'-ח', סיפרה על תלמיד מיוחד שאי אפשר לשכוחף ,היה לא שקט פנימי מידבק ונוכחותו נסכה שלווה על הסובבים אותו. שי הבגין כושר מנהיגות ואינטלגנציה רגשית טבעית.... היה דומיננטי. הוא נהג להביא בפניי קשיים והתלבטויות בנושאים יומיומיים מחיי הילדים והכיתה, תוך רגישות גבוהה לזולת, ובעיקבות זאת נהגנו לערוך דייונים בשיעורים... סביב שי הכיתה התלכדה, לימודית וחברתית, ולא אחת אף שימש מגשר צעיר בין קבוצות ילדים. דעתו נחשבה . מעשיו נצפו. כולנו כאחד הערצנו והערכנו אותו... והוא לא אכזב. פעל מתוך צדק וראייה רחבה וארוכת טווח. לא מתוך הנאות הרגע... הוא הציב לעצמו מטרות ברורות והגשימן.... עבורו לא היה תחליף לעקביות, ליסודיות ולעבודה קשה, אין קיצורי דרך.. מבוגר במעטפת של ילד... בגיל שתים-עשרה היה ילד עם נשמה של בוגר "שרית, חברתו לסםסל הלימודים, סיפרה על פרויקט התנדבות במסגרת הלימודים: "שי, חדור מוטיבציה יותאת דופן החליט לעזור לכמה שיותר קשישים... אחד נהג בצעירותו לערוך הצגות עם מריונטות...ושי מיד אמ לנו שחייבים לעשות משהו, חייביפ לקנות לו מכספנו מריונטה.... הנחישות של שי, טוב הלב והכריזמה שלו באו לידי ביטוי, כמו תמיד". בין השנים 1988-1991 למד שי בבית הספר הטכנולוגי של חיל האוויר בבאר שבע, ובכלך לקח על עצמו התחיבות ארוכת תווך. הוא התמקצע באלקטרוניקה בשילוב לימודים עייוניי. המחנכת שלו מריה שטוטלנד, העידה כי שי היה ,שונה מכולם, בוגר, כריזמטי ומוכשר מאוד...."שי למד מתמתיקה בעצמו, בעבודה עצמית, חומר שהיה ברמה גבוהה משל הכיתה, והמורה נידרשה רק לכוון אותו מעט. תוך כדי לימודיו בטכני, התנדב שי ללמד בכיתות בהן לא הגיע מדריך באחת המקצועות האלקטרוניקה.הוא גם סייע לחבריו ללמוד לבגרויות, היה קשוב לכול מי שפנה אליו ותמיד שאף למצוינות. ,חבריו ללימודים מאוד העריכו אותו. למילה שלו היה משקל רב בין חבריו, ולי בתור מורתו, היה עונג לתקשר איתו כמו עם אדם בוגר שמבין אותך כבר ממבט או מחצי מילה," אמרה מריה.
בשנת 1992 התגייס לחיל האוויר והתקבל לקורס טיס, אותו סיים בהצלחה במגמת מסוקי קרב. בתום קורס אימון מבצעי החל בתהליך הכשרתו כטייס צעיר בטייסת "צפע". 1996-1998 שירת כמדריך בבית הספר לטיסה של חיל האוויר בחצרים והכשיר את הדור ההמשך. יש נחשב למדריך מצויין, שהיווה דוגמה לחניכיו. מפקדיו וחניכיו ראו בו מחנך ערכי,מוביל למקצוענות ולאחריות הדדית. לאחר סיום תקופת שירות הקבע בשנת 1999 המשיך שי לשרת במילואים ב"טייסת הקוברה הדרומית",באיחוד טייסת ה"צפע, הצטרף לטייסת מסוקי הקרב הראשונה בבסיס חיל האוויר פלמחים. בכול שנות שירותו, בסדיר ובמילואים התתף שי במאות גיחות מבצעיות, במבצע "ענבי זעם" בשנת 1996, במבצע "גאות ושפל" בשנת 2000 ובמחמת לבנון השניה בשנת 2006. שי ביסס את מעמדו כטייס מעולה ומנוסה וכקצין איכותי, מקצוען ולוחם בכול רמ"ח איבריו, וכמדריך מסור מאין כמוהו.
כאשר שי הוצב בטייסת בשירותו הסדיר, הוא הקיר את ליהי קנור. השניים התחתנו ואיחדו את משפחתם ,דנור, את שני שמות המשפחה שלהם.הם הקימו משפחה בראש העין.
המהלך שירותו הקבע למד שי לתואר ראשון במתמטיקה ובמדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. הוא למד מתוך סקרנות ורצון אמיתי לדעת, להבין, להעמיק ולפתח את תחומי העניין שלו. שי היה חכם,צמא בינה לדעת. לכול מקום היה לוקח את חוברות האוניברסיטה הפתוחה ובכול רגע פנוי היה יושב ולומד.
במקביל לעבודתו, התחיל ללמוד תואר ראשוןן נוסף במדעי החברה והטבע מתוך התעניינות רבה בתחום, אך לא הספיק לסיימו. נותר לא עוד מבחן אחד והאוניברסיטה החליטה להעניק לו את התואר לאחר נפילתו. הוא הקדיש חלק ניכר מחייו ללימודים, ולהתפתחות ולהעשרה שלו ושל הסובבים אותו.
לאחר שיחרורו עבד בחברת ההייטק בי.וי.אר כמנהל פרויקטים, והיה לגורם משמעותי בחברה מול לקוחותיה בפרויקטים ואסטרטגיים. במקביל לעישוקיו השונים שי לא ויתר על תחביביו. הוא היה סםורטאיף בתיכון החל לשחק כדורעף וכבוגר שיחק בקבוצת חובבנים, תמיד היה מגיע למשחק מלא מרץ ואהב, כמו כן רץ ריצות ארוכות ובמשך חצי שנה התכונן למרתון ברלין, שהתקיים כשבועיים לאחר מותו, חוויה שציפה לה ולא זכה ליהנות ממנה.
לחבריו היה לעתים כאח גדול. הם סיפרו על כישורונותיו ואיכויותיו המדהימות, על הביטחון שהקנה להם, על העצות, על הצניעות, על הזכות להכירו. שי התנהל בשלווה ובנועם ולא עשה עניין משום דבר. הוא מעולם לא קיטר או התלונן, היה רחב לב , אוהב וחבר אמת. איש של ערכים ועקרונות, ישר והגון, אדם בעל אישיות קורנת וכובשת. תמיד מרוצה, מסתכל קדימה, מעבר לדברים הקטנים. שמחת החיים הבלתי נדלית שלו השפיעה על כול הסובבים אותו. תמיד נתן זווית אופטימית לבעיות הקטנות של החיים,"אמרו הוריו, ,או שפשוט קיבלנו טיפ קטן לחיים. הקול שלך שהרגיע ועשה אותנו מאושרים ברגעי סערה..., שי ידע לפתור בעיות ומשברים בדרך רגועה ומפוכחת.
שי היה איש משפחה למופת, חם ואוהב, שהמיד את הבית בראש סדר העדיפויות והמחויבויות שלו. הוא היה שותך מלא בגידול חמשת ילדיו, להם הייתה נתונה אהבתו הגדולה ביותר - רועי רוני רותם, איתי ויהלי. אב גאה מעורב ואכפתי שהיה מודל לחיקוי והערצה. הוא השקיע בהם, ישב שעות עם כל אחד ואחד מהם שיחק עמם במשחקים מאתגרים . ילדיו אהבו מאוד להשתעשע עמו והוא התגלגל איתם על השטיח בצחוק והנאה. כשהוא בילה עם הילדים, נתן ביטוי לילד שבו ולא היה אדם מאושר ממנו, בשנה וחצי האחרונה לחייו בילה עם התאומים איתי ויהלי, בהם טיפל בבית מגיל ארבעה חודשים. במסירות ובאהבה הוא שיחק עמם ויצא איתם לטיולים. שי אהב לטייל בארץ ואורכה ולרוחבה ובעולם, אהב את נופי הארץ ושביליה, אהב את האדמה ובעיקר את השמיים והנחיל את האהבה הזו לילדיו, ברוב התמונות הוא מטייל עם תרמיל או מנשא על הגב. מחייך והעיניים קורנות,שי התייצב בכול הזדמנות שבה נקרא לדגל ועל כך זכה להערכה והוקרה רבה. הוא נחשב לאחד הטייסים הטובים בטייסת שלו. ב-10.9.2008, יצא למילואים. במהלך טיסה מבצעית הקלה נדירה ברוטור גרמה להתרסקות המסוק מעל שדה חמנייות של קיבוץ גניגר לאור השקיעה, כעשר דקות לאחר ההמראה המסוק מבסיס רמת דוד.
רב-סרן שי דנור (דדון) נפל בעת מילוי תפקידו בפעילות מבצעית, ביום י' באלול תשס"ח (10.9.2008). בן שלושים וחמש היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי קריית שאול. אותיר אחריו הורים שני אחים וחמישה ילדים.
יחד עם שי נהרג בהתרסקות מסוק ה"קוברה, שבו הם טסו, רב-סרן יובל הולצמן. אלמנתו ספדה לו נעלמת לנו באופן כה פתאומי בלי יכולת להיפרד ממך פיזית, אבל הדמות שלך, מי שאתה, ומה שנתת לסביבתך ובעיקר לכול אחד מילדינו יישארו איתנו לעד. הילדים שחינכת בסבלנות בקור רוח, באהבה כל כך גדולה . תמיד ידעת להקדיש לכל אחד מהם את הזמן הפרטי שלו.
האמנתה בחינוך לעצמאות לאינדיוידואיות לחופש בחירה מגיל רך,
הטמעת בהם יכולות שהם יישאו איתם כל החיים, וכמו שאמרת לא פעם השקעתבתשתית.... תמיד ידעתי שהבחירה שלי בך הייתה מדהימה, אתה בדיוק כמו שכתבתי על המצבה אתה המים,האש,האוויר,האדמה שלנו".
מתוך הספדי ההורים: "תודה לך על שהיהתה לנו נהזכות להיות הוריך. אנו גאים בכל אשר יצרת, חינכת ואהבת ושהיית כה כשוב לכולם.... חיבקת את העולם והגעת למקומות רבים. כל מה שנגעת הפך למשמעותי, לגדול ומלא חיים.. עצובים, בוכים וכואבים. גם הצחוק מתפרץ מדי פעם כי אין לנו זיכרונות עצובים ממך. שמחת החיים צשהייתה לך חיבקה ודבקה בנו גם לאחר שעזבת אותנו... התייעצנו רבות... לגבי הדרך הראויה שנמשיך את חיינו כאשר הקן בבית מתרוקן. קיבלנו ממך המלצות...ידעתה להיכנס לעולמו של כל אחד ואחד מאיתנו..."
רונן דדון, אחיו: שייקה - אחי... כשאני חושב עליו רק רגש אחד בא ללב:אושר. כשאני חושב עליו אני לא עצוב, אנ שמח. אני לא יודע לקשור אותו לדבר אחר מלבד חיו... כתפיים משוכות אחורה- מבט קדימה וחיוך מאוזן לאוזן כך הכרתי אותו. כך גידל את ילדיו, כך הוא חי את חייו, וכך אני אחיה את שלי".
סגן-אלוף אופיר, מפקד הטייסת:.....ניכר היה, השקט, אורך הרוח, השלווה הפנימית והסבלנות שלך קורנת פנימה למשפחתך ומביאה לסינרגיה אמיתית בתוכה. כך היית גם בטייסת, בגיחות הדרכה בקא"מ (קורס אימון מבצעי) או בטייסת. יושב שעות עם חניך, נשאר אחרון לתחקר, מתעקש לרדת לעומקם של דברים וסיבות, מתוך מקצוענות, סובלנות, ובעיקר אהבה רבה... שי ביצע כמאה ימי מילואים בשנה מתוך אמונה בדרך, המטרה ובחשיבותה. ואת כל זאת עשית בשקט, בצנעה ומתוך הבנת הדרך. במשנה מסופר על אחד מגיבורי דוד המלך שכשהיה יושב, עוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שהיה יוצא למלחמה היה מקשה כעץ. כזה היית, איש עדין נפש ולוחם". אנשים מחו"ל שפגשו אותו במסגרת העבודה ועבדו עימו, זכרו את שי לאורך שנים רבות, שיבחו את העבודה המקצועית שלו ואת הפרויקטים שניהל. חבריו לבי.וי.אר סיפרו על שי הדעתן בכל נושא, המקרין עוצמה וביטחון, על היכולת שלו לגרום לסובבים אותו להאמין בדרך שלו, לסחוף אחריו. הוא ידע לטפח צוות, ולהגדיר שיטת עבודה בסטרדנטים קפדניים. המעורבות שלו הגיעה לכל פרט בפרויקט והוא נטל חלק במתן הפתרונות. בספר שהוציאו לזכרו בחברת בי.וי.אר כתב דובי: "גם כשהיו מתחים, ויכוחים וקשיים יש ידע לעטוף אותם באריזת מתנה ולהגיש אותם תמיד עם מילה טובה וחיוך על הפנים... מנהל טבעי, אמיתי, לא נתפס לזוטות, תכליתי ביותר, החלטי, פיו וליבו תמיד היו שווים. כשצריך היה להיות תקיף ולוודא שהמשימות אכן מתבצעות כהלכה הוא תמיד ביצע זאת באסרטיביות זהירה תוך שמירה כבודו של הזולת",
לזכרו של שי הוקם אתר אינטרנט HTTP//WWW/SHAIDANOR.CO.IL כמו כן מתקיימים לזכרו משחק שנתי בין קבוצת הכדורעף שבה שיחק לבין הטייסת שבה שירת. בראש העין נערך מרוץ לזכר של שי, בהשתתפות המונים.
הוקם חד ר הנצחה בבית הספר הטכני של חיל האוויר. הוריו מעניקים מדי שנה מלגה לאחד החניכים בבית הספר הטכני בתחום ששי למד.
ביוני 2011 נערך בבית הספר הטכני טקס מרגש ובו העניקה משפחת דדום מלגת לימודים ע"ש שי לתלמיד מצטיין. הטקס נערך בנוכחות מאות תלמידים, הורים, מורים, מדריכים ומנהל בית הספר. המחנכת של שי, מרים מוגילבסקי, כתבה להוריו: "היה לי כבוד גדול להיות מחנכת הכיתה בה למד שי, בשנה הראשונה בבית הספר. שי התגלה כגאון וזאת בשל היכולת התפיסה המהירה שלו. אולם לצד יכולות אלו הוא היה אדם צנוע ביותר.לכבוד היה לכולנו כאשר שי סיים קורס טייס והיה לטייס הראשון בוגר בית הספר הטכני בבאר שבע. הכרתי אותך ואת בני משפחתך במהלך הלימודים של שי ואחר כך בשעות הקשות לאחר ששי נהרג, אמרתי לך לא פעם שלאחר שמכירים אותך ואת בני משפחתך מבינים מי היה שי. אתם אנשים נפלאים שאין רבים כמותכם, שי היה "מלך הארץ" ואתם "מלאכים עלי אדמות". תמשיכו ללכת בדרך בה אתם הולכים ולגדל את ילדיכם ונכדיכם".
אימו כתבה ,שייקב שלי. בלתי אפשרי לכתוב עלייך מבלי לראות אותך ולהביט בעינייך הירוקות המחייכות והאוהבות שהייתה בהן קרינה עזה. בבוקר אינך יכול לראות את הזריחה ובערב את השקיעה, את הפריחה הצבעונית והירוק שבנוף, את הרוחות ואת השלכת. את קולות הציפורים שמרחפות מעלייך, מצייצותץ מעל ביתך האטום. אתה לא יכול לשמוע מוגם להביט אל השמים הכחולים וקף הגלים ושמים מעוננים ממטרים של גשם בעולם שמלא חיים וטבע. ובערב ירח מלא ומליוני כוכבים שמאירים את האפלה. אתה שוכב בתוך ארון, צפוף לך שם, חשוך ,אטו, מכוסה בחומת אבנים. מעל החומה המון צמחים, פרחים ועצים והרבה ירוק. מעלייך חמישה פרפרים ססגוניים שמסמלים את חמשת ילדייך האהובים. מסביבך מראה של גן עדן של מתים גיבורים חסרי אונים".
שלח לחבר