ביוגרפיה

Jan van der Linden

נולד ב IJsselstein הולנד ב 20 במאי 1942.

בנם של Jacoba Bakkers ו  Johanes van der Linden

יאן נולד בשלהי מלחמת העולם השניה כילד שלישי מבין חמישה ילדים. הוא למד בבית ספר לבנים בישוב קטן בו חיו כאלף איש ומתוכם 750 היו ילדים. היו לו חברים רבים. הם נהגו לשחק בקאובואים ואינדיאנים והיו להם מקומות מחבוא רבים,מן מחנות מאולתרות, בהם שיחקו משחקים דמיוניים למשך שעות רבות. בחורף שיחקו במבנים משלג שהפכו לקרח עם הזמן, מן איגלו שהכיל לפחות עשרה ילדים. יאן צחק כשסיפר איך המבנים מקרח היו נמסים מהאדים החמים שיצאו מפיהם של הילדים הקפואים.

יאן למד בבית ספר עד גיל 14 וסיים את כיתה ח'. לאחר מכן אביו לקח אותו לעבודה כדי לעזור בפרנסת הבית. הוא עבד בבית חרושת לרהיטים והרכיב שולחנות וכסאות. הוא עבד 9 שעות ביום, 48 שעות בשבוע.

בגיל 18 התגייס לצבא הנאטו האירופאי. בשירות הצבאי שארך 21 חודשים, שירת חצי שנה בצרפת ובגיניאה החדשה שהייתה אז קולוניה של הולנד. יאן השתחרר מהצבא בנובמבר 1962 כשהיה בן עשרים והחל לעבוד עם אחיה של אמו במפעל רהיטים אחר.

כשהיה בן 23 הסתכל מעלה דרך חלון הגג של המפעל והבין שלא זה מה שרוצה לראות יום יום עד גיל 65.

באותו היום התפטר מהעבודה ,לקח את הפיצויים והחליט שהוא רוצה לראות את העולם...

יאן קנה סיטרואן דיז'וו ישנה, שם 1000 גילדן שקיבל פיצויים בכיס והחל לטייל ברחבי אירופה. בשוייץ נפגש עם חברו הטוב, יאן, ויחד המשיכו את דרכם בעולם. 

יאן לא ידע דבר על ישראל, חוץ מהעובדה שזאת מדינה חדשה ליהודים. חברו של יאן דיבר רבות על ירושלים ועל ישראל וסקרנותו התגברה.

הם המשיכו את מסעם ברחבי אירופה במשך שנתיים וחצי. הם עבדו בשבדיה ככורי עצים, בנורבגיה עבדו במטבח של מסעדה ובשוויץ עבדו כברמנים בבית מלון. 

כשהגיעו לתורכיה לא מצאו עבודה וחברו של יאן סיפר לו על משהו בישראל שנקרא "קיבוץ", מקום שבו אתה עובד ומקבל אוכל ומקום לינה אך לא מקבל משכורת. 

יאן התלהב מהרעיון ויחד נסעו מתורכיה לסוריה, ללבנון וכך הגיעו לנקורה, הצד הלבנוני של ראש הנקרה. החיילים הישראלים לא נתנו להם לעבור את הגבול לישראל והם נאלצו לחזור לסוריה, לירדן ומשם נכנסו לירושלים העתיקה, שהייתה אז בשליטתה של  ירדן, כלומר הם נכנסו דרך מעבר מנדלבאום.

מסע הכניסה לישראל מנסיון הכניסה הראשון ליד נקורה ועד לכניסה במעבר מנדלבאום ארך כחמישה חודשים. יאן סיפר רבות על המסע לארץ ישראל במיוחד סיפר על יופייה של פטרה וביירות וכמובן על ירושלים.

לאחר שהיה ארוכה בירושלים הגיעו לתל אביב. שם פגשו תושבים מקומיים ושוחחו איתם על הקיבוצים בישראל ועל אפשרויות ההתנדבות.

התושבים עמם שוחחו הפנו אותם למשרדי התנועה הקיבוצית ברחוב הירקון. במשרד, הפקידה הראתה להם מפה של כל הקיבוצים בארץ ונתנה להם לבחור באיזה קיבוץ ירצו להתנדב. בסימון אקראי עם האצבע הם הגיעו לקיבוץ ראש הנקרה שבצפון בשנת 1967. יאן מאוד שמח מאוד כי זכר שזהו המקום שדרכו ניסו להיכנס לארץ בפעם הראשונה.

יאן עבד במטעי הבננות , חתך את העלים, עטף את האשכולות ותמך בעצים הצעירים בעזרת מקלות עץ. 

בחודש מאי של אותה השנה, 1967, יאן קיבל מברק משגרירות הולנד ובו כתובה בקשה מכל אזרחי הולנד לעזוב את ישראל באופן מיידי עקב המצב הבטחוני המתוח. הולנד הבטיחה כרטיס טיסה לכל מי שיחפץ והסירה אחריות מכל מי שיבחר להישאר בארץ.

בקיבוץ, באותו הזמן, היו 22 מתנדבים. רובם צעירים יהודים מארצות הברית שבאו לתרום לארצם. 18 מתוכם עזבו את הארץ וחזרו למולדתם. יאן נשאר בקיבוץ עם עוד שלושה מתנדבים בזמן מלחמת שש הימים.

במלחמת ששת הימים יאן ושלושת המתנדבים הנוספים שנשארו, חפרו תעלות בין בתי הילדים על מנת לאפשר להם מעבר בטוח מבית לבית מבלי שיהיו חשופים לסכנה. 

ב1969 יאן המשיך לעבוד במטעי הבננות והפך לאחראי על המתנדבים בקיבוץ. 

בשנת 1974 הכיר את אנט, אשתו, כשהוא בן 32 והיא בת 18. 

יאן אהב לשמוע מוסיקה מתקליטים בחדרו בקיבוץ. מוסיקה שמשכה צעירים רבים לחדרו. הם נהגו לשוחח רבות ולהאזין למוסיקה.

אנט הייתה מבין הצעירים שהגיעו אליו. הם נפגשו יותר ויותר והתאהבו.

גם אנט מאוד רצתה לראות את העולם, לבקר בהולנד ולהכיר את משפחתו של יאן.ולכן, בספטמבר 1975 נסעו להולנד ונישאו שם ב 27 בנובמבר 1975. תשעה חודשים לאחר מכן נולדה ענבל, בתם היחדה של יאן ואנט. יאן עבד בחנות כלבו גדולה ואנט למדה תכנות מחשבים ועבדה כמתכנתת בחברת הייטק. היא הייתה האישה המתכנתת הראשונה בחברה.

ב 1984 יאן חלה במחלה נדירה מאוד ששמה "גיאם בארה". מסתבר שזוהי הסתבכות קשה של מחלת השפעת אשר גורמת לשיתוק כללי ולעיתים אף למוות. יאן היה משותק לחלוטין במשך כשלושה חודשים ואפילו למצמץ לא הצליח. במשך חודשים רבים עבר שיקום אינטנסיבי בבית חולים ובעזרת פיזיותרפיסט שהאמין ביכולותיו להשתקם. הוא למד ללכת, לאכול ולדבר מחדש. 

בשנת 1987, לאחר 12 שנים בהם התגוררו בהולנד, יאן ואנט החליטו שמקומם בישראל. הם עשו עליה והתמקמו בחיפה, ליד משפחתה הקרובה של אנט. 

במשך שנות חייו הבאות, יאן הקדיש את מרבית זמנו בטיפול מסור ואוהב בבתו, ענבל, באשתו אנט ובנכדיו, גיא סיון ואלה אותם מאוד אהב. הוא מאוד אהב את ישראל ומעולם לא חזר להתגורר בהולנד. הוא תמיד אמר שהבית שלו כאן, בארץ והיכן שאשתו ובתו נמצאות.

לזכרך אבא יקר שלי, מתגעגעת מאוד....

ענבל