אירה שני וולוך 1954-2015

בזמן תפילה ביום כיפור בבית כנסת ליברלי בלונדון, התפללו למען אלו שאינם איתנו עוד. זה היה בדיוק ב8/10, התאריך הלועזי שבו נפטרת והדמעות לא הפסיקו לזרום כשאמרתי עלייך זכרונה לברכה. למרות שעברו ארבע שנים זה לא נתפס. אני רוצה שתדעי שאת איתי כל יום, בלב ובראש. אני מקווה שאני עושה אותך גאה. השנה הייתה שנה לא פשוטה כשאיבדנו גם את נגה למחלה הארורה. אני רוצה לאחל לכם כאן שהשנה הבאה תהיה טובה יותר. תודה לחברים הטובים שלי שאיתך ביום הזה ותודה לאבא שלי שתמיד שם בשבילי, וחיבוק גדול ממני לכולם ❤

ארבע שנים זה כמו להיות בתיכון... התחלתי ללמוד להתרגל למציאות החדשה ביום שעזבת אותנו והיום אני אמורה להיות כבר כמו שמיניסטית, ״בוגרת״ ארבע שנות לימוד בלעדייך. יודעת לא לחכות לטלפון ממך ולא להושיט יד מתוך הרגל לחייג אלייך. מבינה כבר שלא צריך להיאחז בחפצים שונים רק בגלל שאת קנית לי אותם, כי את לא תכעסי שזרקתי. מצליחה לבלוע את הגוש בגרון כשהילדים שואלים משהו עלייך או מזכירים אותך ולענות להם בחיוך, ואפילו מצליחה לספר זכרון נחמד עלייך שקשור לשאלה. אבל אחרי ארבע שנים, אני לא מרגישה בוגרת מגמת אבל. החיים בלעדייך פשוט אפורים יותר אמא. למרות זאת, בשיחות שלי איתך את אומרת לי שאת גאה בנו. המשפחה שלנו חזקה ואנחנו ממשיכים לתמוך אחד בשני ולחיות את החיים, כמו שאת ידעת לעשות. אוהבת מאוד ומתגעגעת תמיד, אלה