הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהזוהר נולד בשנת 1965 בבי"ח מאיר בכפר בסבא, גדל בנתניה. היה בן הזקונים במשפחה.
הכרתי אותו באמצעות אחותו, שנינו מאותו ה"כפר". לאחר שנה היכרות התחתנו ונולדו לנו 2 ילדים מקסימים ומתוקים,
היום בני 10 וכמעט 14.
זוהר עבד בחברת "טבע" וגם בתעשיה הצבאיית ברמה"ש. בגיל 37 אושפז בגלל כאבי גב בלתי נסבלים. לקח לרופאים קצת זמן
בסוף אובחנה מחלה ממארת מולטיפל מיאלומה שמה, סוג של לוקמיה, מחלה ממארת. הם לא נתנו לו סיכוי: "שלא יהיו לך אשליות",
כך הם אמרו לי. חודשים של אשפוזים, נכנסים ויוצאים מביה"ח מאיר בכפר-סבא. סבל נוראי, כאבים איומים, הקרנות, כימותרפיה אגרסיבית
בכמה סדרות, 2 השתלות מח עצם, אחת עצמית, אף אחת לא צלחה ופרופסור אחד מבי"ח רמב"ם שהבטיח "הוא יצא מזה" ותקווה אחת
גדולה, ענקית בעצם.
תקופה חשוכה, נוראית מאין כמוה, חשוכת מרפא. בתאריך 30.4.2005 זוהר אושפז בבי"ח מאיר בגלל חום וחולשה ומשם לא חזר הביתה.
ב- 12.5.2005 יום חמישי, יום עצמאות בשעת צהריים המוניטור התחיל להשתולל, חשבתי שהוא לא תקין, אבל הוא היה תקין
לחלוטין. קראנו לרופא שהוציא אותנו מהחדר ולאחר כמה דקות יצא ואמר "הוא נפטר". השעון נעצר לי ב- 11:42 ונדם.
מוכי הלם ותדהמה. לא התכוננתי ולא ציפיתי שכך ייגמר ושכך ניפרד.
לאחר שעה חוזרים הביתה. איך אומרים? מאיפה מתחילים? אכן מציאות חדשה, מפחידה.
זה מה יש ועם זה ננצח.
מאז עברו 7 שנים של כאב וגעגועים עזים אבל חיים איתם בהרמוניה כי אין ברירה.
העדפות
עריכהזוהר בחור יפה, שקט ועניו, תמיד מחייך, עוזר לכולם.
לא מתבלט במיוחד, נחבא אל הכלים. הכי אוהב את האוכל של אמא שלו, את המפגשים המשפחתיים בחגים.
אוהב סרטים, אקשן ומתח.
ההישג הגדול ביותר: צלילה בחופי אילת 30 מ', עשה קורס צלילה.
חופשה מועדפת: בצפון. מכיר אותו ואוהב.
הספדים
עריכהרציתי להגיד שהזמן לא מקהה את הכאב,
הוא רק מחדד אותו. והגעגוע הוא כמו אפקש הפנטום: כאשר מגרד לך אבל אין איפה לגרד,
כי האיבר קטוע ואין עצבים.
הדמעות התייבשו, אבל עדיין כואב. הרבה חלומות.
שאלות של הילדים. מה היה קורה ואם...
לנצח נזכור חיוך של מלאכים.
שלח לחבר