הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכההעדפות
עריכההספדים
עריכהאמיר מובשוביץ
למי שלא מכיר אותי, אני אמיר בעלה של ברנדה ובן זוגה ב 30 שנים האחרונות.
בכל שנות החיים המשותפים של ברנדה ושלי, לא עלה על דעתנו אפילו לרגע אחד,
התסריט שבו אני מספיד אותה ולא להפך.
היה ברור לכולם שאני אלך ראשון וברנדה, כוהנת בריאות בכל רמ"ח אבריה שלא ניתן היה בשום אופן להסיט אותה מדרכה בהקפדה על שגרת אימון גופני, תזונה נבונה וחסרת פשרות ובדיקות תקופתיות בכל התחומים המומלצים תחיה עד 120לפחות
שום דבר בחיים לא הכין אותנו למצב הזה שתפס אותנו בהפתעה מוחלטת.
לאחר שהתגברנו על ההלם הראשוני, המאבק המשותף שניהלנו במחלת הסרטן במשך כשנה וחצי התנהל בדרך שלה כמו בכל תחום, מאבק עיקש, נחוש , גם אם לעיתים כרוך במורא. לא נכנענו לו עד ממש הימים האחרונים שבהם נאלצנו להודות בתבוסה, נפרדנו ונאלצתי בעל כורחי לשחרר אותה ולומר לה יום לפני מותה שלמרות הבטחתה המפורשת לאורך כל הדרך שלא תוותר בשום אופן ותיתן את כל כולה כדי להישאר אתנו עוד ועוד היא יכולה עכשיו לוותר וללכת.
זה היה הצעד הקשה ביותר שבצעתי בחיי!!
בשבת האחרונה, הגשמנו את משאלתה. ברנדה התעקשה למרות מצבה לנסוע עם כל בני המשפחה כולל אביה בן ה 93 ליאון. נסיעה ברכב מותאם עם הכורסא המיוחדת שלה למוזיאון הנגב בבאר שבע. שם לינדה אחותה האהובה החלה להציג תערוכה של יצירותיה וברנדה לא הייתה מוכנה להפסיד זאת בשום אופן. למעשה זו הייתה מעין פרידה משותפת נוספת. זה היה נהדר מבחינתה ומבחינתינו
כשחזרנו מהמסע המייגע היא כבר לא יכלה יותר והלכה לישון להרבה מאוד שעות וכשהתעוררה בערב מאוחר כבר לא יכלה ורצתה לקום יותר ממיטתה. ישבתי לידה ואמרתי לה, ברנדה היה יום נהדר אבל מאוד קשה ואני מקווה שמחר יהיה קל יותר והיא ענתה לי בדרכה האופטימית האין סופית שלה.
יום אסל ויום בסל העיקר שאנחנו ביחד חמודי.
החודשים האחרונים שברנדה חזרה הביתה מאשפוז ממושך של חודש במחלקה האונקולוגית. במסגרת טיפול של הוספיס ביתי, שהיו חודשים קשים מאוד לברנדה ולכולנו אבל סיפקו לה זמן איכות בלתי רגיל בבית שכל כך אהבה ונהנתה לשהות בו מאז שעברנו אליו לפני כ 3 שנים. כמן כן הספיקה לחוות עם הבנים אבני דרך מאוד משמעותיות . עם ערן את המעבר לת"א ותחילת דרכו כמאמן כושר ועם איל לשמוע את הבשורה על קבלתו ללימודי רפואה בבאר שבע.
אני רוצה לנצל את המעמד להודות בשם ברנדה ובשמי למשפחה המופלאה שלנו משני הצדדים שהתגייסה בצורה טוטלית ומדהימה להשתתף ולעזור בטיפול ובאחזקה של ברנדה בבית ועד הסוף, משימה ממש לא פשוטה.
לינדה אחותה של ברנדה ובעלה יבגני שעשו כל שבוע את הדרך המוטרפת מספיר בערבה לירושלים כדי להיות עם ברנדה כמה שיותר ולהשתתף בטיפול בה ,אחי ישראל ונדב וגיסותי אביבה ורותי שהגיעו כל שבוע מספר פעמים כדי לחלוק איתנו את ההשגחה והטיפול במשמרות ארוכות וקשות בטיפול בברנדה וסייעו בכל דרך אפשרית ,צוות ההוספיס הביתי של הר הצופים, אנשים מדהימים שהדריכו וסייעו בכל דרך אפשרית, שילה העובדת הסיעודית שאמנם הצטרפה אלינו רק לפני חודשיים אבל נקשרה מאד לברנדה ולכולנו ועשתה המון וכל מה שניתן בשבילה ,החברות המסורות שביקרו אותה ודיברו איתה כל הזמן וניסו לעזור לה לשמור על המורל והנורמליות הבוס האחד והיחיד שלה שלה יונתן שאפשר לה עד השבועות האחרונים להמשיך ולהרגיש שהיא עדין בעלת ערך
ותורמת לעבודה ולו משהו.
ואחרונים חביבים איל ועירן הבנים שלנו יצירת הפאר של ברנדה ושלי שחלקו איתנו את כל התקופה של המחלה בצורה מדהימה ואיבדו את אמא הכי טובה בעולם כפי שברך אותה ערן ביום הולדת ה 61 שחל לא מזמן. אני מקווה בכל ליבי שאצליח להיות עבורם הכי שאפשר ובכל דרך אפשרית אם כי אני יודע שאין שום סיכוי שאמלא את החלל הגדול ואהיה תחליף שלם למה שברנדה הייתה עבורם.
למרות המעמד העצוב מכוון שברנדה הייתה בעלת חוש הומור מפותח ואפילו תמיד צחקה מהבדיחות של איל, אני לא יכול לסיים ללא קטע משעשע שהיווה בדיחה משפחתית קבועה בארוחות שישי.
כוכבת הסיפור לא נמצאת כאן כרגע והיא תאלץ לסלוח לי על כך, אתי אשתו של ניר חברי ושותפי לשירות צבאי ממושך במילואים בגדוד 9316 גד החיר שבו שרתנו ביחד במשך עשרות שנים
אתי וניר ביקרו אצלנו בבית לאחר הסגר הראשון ובמהלך הפוגה בטיפולים שברנדה עברה
ישבנו בחדר האורחים ונהלנו שיחה אינטימית בין שני הזוגות שבה ברנדה נשאלה בין היתר על המסלול שבו נפגשנו באוסטרליה ולאחר מיכן התחתנו.
לא להיבהל אני לא מתכוון לספר את הסיפור מחדש, אני מקצר.
ברנדה סיפרה את כל הסיפור והגיעה לרגע שבו החלטנו להתחתן. זה היה בגיל די מתקדם לאותם ימים, אני הייתי בין 34 וברנדה בת 33 והייתי האחרון להתחתן בחבורת הקצינים שפקדה על הגדוד באותה עת.
ואז אתי מסתכלת על התקרה במבט מהורהר ואומרת לעצמה.
בחיי אני נזכרת שניר הגיע וסיפר לי שאמיר סוף כל סוף מתחתן ואני שאלתי את עצמי
מעניין מי הסכימה להתחתן איתו!!!
ברנדה ואני הסתכלנו אחד על השניה והתפוצצנו מצחוק.
ברנדה ואני דיברנו בשביל הילדים אנגלית ועברית מעורב.
לאחר שהלכו אמרתי לה, את יודעת ברנדה זה אולי קצת מעליב בשבילי, אבל
There is a point in what she said
ואולי באמת הגיע הזמן שאודה לך שהסכמת לקחת אותי.
עכשיו במעמד שבו אנו נפרדים, אני רוצה להודות לך שוב
תודה ברנדה שהסכמת לקחת אותי
תודה על 30 שנים נהדרות
תודה על שני הבנים הנהדרים שלנו
ותודה שהיית.
שלח לחבר