ליין סטיילי 1967-2002

ביוגרפיה

ליין תומאס סטיילי נולד ב-22 לאוגוסט 1967 בקירקלנד וושינגטון להורים פיל סטיילי וננסי סטיילי.

כשהיה בן 7 הוריו התגרשו והוא גדל עם אמו ואביו החורג, ג'ימי אלמר. הוא חונך בצורה קתולית.

בשנת 2002, זמן קצר לפני מותו, תיאר סטיילי את חווייתו של הגירושים של הוריו: "העולם נהיה סיוט, מסביבי היו רק צללים. קיבלתי שיחה שאומרת שאבי נפטר, אבל המשפחה שלי תמיד ידעה שהוא היה בסביבה, עושה סוגים שונים של סמים. מאז אותה שיחה, תמיד תהיתי: איפה אבא שלי? הרגשתי עצב עבורו והתגעגעתי אליו. הוא יצא מחיי ל-15 שנה". באותו הריאיון רמז סטיילי שהפרידה של הוריו ושימוש הסמים של אביו היוו חלק מהסיבות לשימוש שלו בסמים. בנוסף הוא אמר שהוא היה משוכנע שאם יהפוך להיות מפורסם, אביו ישוב.

סטיילי התחיל לנגן בתופים בגיל 12; הוא ניגן במספר הרכבי גלאם בשנות העשרה המוקדמות שלו אבל בנקודה זו היו לו שאיפות להפוך להיות סולן. ב1984 סטיילי הצטרף ללהקה של קבוצת סטודנטים מתיכון "שרווד היי" שנקראה "סיז", שגם כללה חברי הרכב עתידיים של הלהקות " סקונד קאמינ" ו- "הדימיומינייזר". בשנת 1986 הפכה להקת "סיז" ללהקת "אליס אין צ'יינס", להקה שסטיילי אמר עליה שהיא "התלבשה בלבוש דראג וניגנה ספיד מטאל". וזאת על מנת ליצור פרודיה על הניגוד שבין תרבות המטאל ותרבות הגלאם. כאשר השם מהווה מחווה לשמה של ,גאנז אנד רוזס להקת ההארד רוק ששלטה על עולם הרוק באותה תקופה. הלהקה החדשה הופיעה באיזורי סיאטל וניגנה קאברים ל"סלייר" ו- "ארמורד סיינט". סטיילי פגש את הגיטריסט ג'רי קאנטרל בזמן שעבד בסטודיו לחזרות "מיוזיק באנק". השניים נהיו חברים טובים במהרה וגרו יחדיו במשך שנה בחלל החזרות שהם חלקו. אליס אין צ'יינס התפרקה וסטיילי הצטרף ללהקת פאנק שהזדקקה לגיטריסט. הוא ביקש מקאנטרל להצטרף כסייד מאן. קאנטרל הסכים בתנאי שסטיילי יצטרף ללהקה של קאנטרל, שבאותו הזמן כללה את המתופף שון קיני ואת הבסיסט מייק סטאר. בשנת 1986 בבר מקומי, פגש סטיילי את הגיטריסט הסיאטלי המחתרתי טים ברנס. מאוחר יותר יציעו לבארנס להצטרף לאליס אין צ'יינס אך הוא יסרב. מאוחר יותר פרויקט הפאנק מתפרק, וסטיילי מצטרף להרכב של קאנטרל במשרה מלאה. הלהקה שינתה את שמה ל"אליס אין צ'יינס". תוך זמן קצר זכתה הלהקה להצלחה מסחרית והפכה לאחת מלהקות הגראנג' הבודדות שזכו ולהכרה משמעותית מחוץ לעירה סיאטל. כתוצאה מכך הפך ליין סטאלי לאחת מהדמויות המזוהות ביותר עם תרבות המוזיקה של שנות התשעים.

בדומה לקורט קוביין, אנדרו ווד ומוזיקאים אחרים מסצנת הגראנג' של סיאטל, השתמש סטיילי בהירואין לעיתים תכופות ובתחילת שנות התשעים הוא כבר נאבק בהתמכרות קשה אשר באה לידי ביטוי בטקסטים שכתב. האלבום "דירט" מ-1992 (מוערך כאלבומה החשוב ביותר של הלהקה) כונה בפי רבים "אלבום דיכאון" וכלל שירים כמו "סיק מאן", "גודסמאק", "ג'אנק הד" ואחרים שנכתבו כולם בידי סטיילי ועסקו בהשתעבדות לסם. השיר "?Would" שחותם את האלבום הוקדש לאנדו ווד, סול להקת "מאת'ר לאב בון" מת ממנת יתר של הירואין. בציטוט שמוכר היטב למעריציו תהה סטאלי: "מדוע אנשים ממשיכים לקחת סמים? האם הם לא שומעים את המוזיקה שלי? האם הם לא מבינים את המילים?"

טאלי וקאנטרל התחלקו בכתיבת הטקסטים של אלבומי הלהקה. סטאלי לא הלחין אף שיר לאלבום הבכורה של הלהקה, "פייסליפט", לאחר שכבר הלחין את השירים "Killing Yourself" ו-"Watcha Gonna Do" המוקדמים. באלבום השני dirt הלחין לייני שני שירים; ANGRY CHAIR  ו-hate to feel.

לסטיילי היה אחד הקולות המזוהים ביותר בעולם הרוק והמטאל ורבים הושפעו ואף חיקו את סגנון השירה שלו. הוא גם התעסק בציור - כל האיורים בחוברות המצורפת לאלבומים Dirt (כולל "לוגו השמש" של אליס אין צ'יינס) ולאלבום Above של מד סיזן צוירו על-ידו. הוא תואר על ידי מכריו כאדם בעל לב חם וחוש הומור מפותח. תחביביו כללו משחקי-מחשב וצפייה בסרטים מצוירים ובקרבות היאבקות . רבים תיארו אותו כילד בגוף של אדם מבוגר. 

הלהקה לא יצאה לסיבוב הופעות לקידומו של המיני אלבום שלה, Jar of Flies, שהיה ונשאר המיני-אלבום הנמכר ביותר בהיסטוריה. עובדה זו גרמה לגל של שמועות שעסקו בחומרת בעיות הסמים של סטאלי. הלהקה פסקה מפעילותה לזמן קצר, עד שהוציאה ב-1995 את האלבום שנושא את שמה. סטיילי הלחין בו שיר אחד בלבד בשם "Head Creeps", שרבים מתארים כשיר הכבד ביותר בתולדות הלהקה. במקביל ליציאת האלבום יצאה קלטת וידאו בשם The Nona Tapes שבה גילם ג'רי קאנטרל תפקיד של עיתונאית התרה אחרי הלהקה. הקלטת הקניטה את המעריצים על חרושת השמועות שאחדות מהן בישרו על מותו ו/או על הידבקותו באיידס של סטיילי. למרות הציניות המופגנת שלה התקשתה גם הפעם הלהקה להשלים את כל ההופעות שתוכננו לשם קידום האלבום. השורה הפותחת של האלבום (מתוך השיר "Grind") נחשבת בעיני רבים לתגובתו של קאנטרל על השמועות בקשר למצבו של סטיילי: "הייתי מכניס אתכם לבור האפל ביותר ומייעץ לכם בחוכמה שלא לתכנן את הלווייתי לפני שהגוף מת".

ב 1996 מתה חברתו לחיים וארוסתו לשעבר של סטיילי, דמרי פארוט מזיהום בקטריאלי שנגרם כתוצאה משימוש בסמים. כתוצאה מכך נעשה סטיילי מבודד יותר ומאז ככל הידוע הפסיק לחזור על ניסיונות הגמילה הכושלים שלו. הופעתו האחרונה הייתה ב-3 ביולי 1996 בקנזס סיטי, מיזורי, כשהלהקה הופיעה כלהקת-חימום במופעי האיחוד של קיס.
בראיון למגזין הרולינג סטון מ-1996 התבטא סטיילי לגבי התאבדותו של קורט קוביין: "עברתי את כל מה שקורט קוביין עבר. לא הכרתי אותו היטב, אבל ראיתי את האדם המאוד אנרגטי הזה הופך לדמות ביישנית, מפוחדת ומאוד לא חברותית שבקושי הייתה מסוגלת לפלוט את המילה "שלום"... בסוף היום או בסוף המסיבה, כשכולם הולכים הביתה, אתה נשאר תקוע עם עצמך". באותו ראיון תיאר סטיילי את חייו שלו-עצמו כ"צעידה דרך הגיהנום".

ב-1999 יצא מארז התקליטורים Music Bank, הכולל מעל 3.5 שעות של מוזיקה מאת אליס אין צ'יינס. בין השירים נכללו גם שני השירים האחרונים שסטיילי כתב והקליט עם אליס אין צ'יינס ושהוקלטו במיוחד לכבוד הוצאת המארז, "Get Born Again" (שכלול גם באוסף Nothing Safe - The Best Of The Box) ו-"Died".

פרויקטים צדדיים
בין לבין חבר ליין סטיילי לבארט מרטין ומארק לנגאן מהסקרימינג טריז, מייק מק'ריידי מפרל ג'אם וג'ון בייקר סאונדרס (חבר של מק'ריידי שמת ב-1999 ממנת יתר של הרואין) ויחד הם הקימו את הסופרגרופ הראשונה של סטיילי,מד סיזן.  הלהקה הוציאה אלבום אחד ששילב אלמנטים של גראנג' ובלוז ב-1995. כל השירים באלבום נכתבו בידי ליין סטיילי והולחנו בידי חברי מד סיזן. הבלדה "River Of Deceit" הייתה הלהיט הגדול ביותר מתוך האלבום. באחד מהתצלומים של חברי הלהקה באלבום (בצידה השני של העטיפה האחורית) נראות היטב הכפפות, האופייניות למכורים קשים, שסטאלי השתמש בהן באותה תקופה כדי להסתיר את הנקבים שבין אצבעותיו. סטאלי עשה שימוש בכפפות אלה גם במשך כל הופעת ה-MTV Unplugged של אליס אין צ'יינס.
ב-1999 הקליט סטאלי יחד עם טום מורלו מרייג' אגיינסט דה מאשין, סטפן פרקינס מג'יינס אדיקשן ומרטין לה נובלה מפורנו פור פיירוס גירסת כיסוי מטאלית לשיר "Another Brick In The Wall" של פינק פלויד על שני חלקיו, תחת השם "Class Of '99". השיר נכלל בפסקול של סרט האימה לנוער מ-1998 "סיוט בחדר המורים".

מותו של ליין סטיילי

ב-20 באפריל ,2002  בגיל 34, נמצא ליין סטיילי מת בדירתו שבסיאטל, שבועיים לאחר שהזריק לעצמו מנת יתר של סמים. תערובת ההרואין והקוקאין שגרמה למותו של סטיילי נקראת "ספידבּוֹל". גופתו הייתה מוקפת בסמים ובציוד לשימוש בהם והייתה במצב כה גרוע עד שהיה ניתן לזהותו רק באמצעות המסמכים הרפואיים. סיבת המוות מוזכרת במקומות רבים כשילוב של מנת-יתר והתאבדות, בין השאר מפני שהוא הזכיר באלמנטים מסוימים את מותו המתוקשר של קורט קוביין (סולן להקת נירוונה) שהתאבד ב-1994 על רקע התמכרות להרואין. סטיילי וקוביין הלכו שניהם לעולמם ב-5 באפריל, בהבדל של שמונה שנים.
ג'רי קאנטרל ניסה בכל כוחו לשמור על קשר של חברות עם סטיילי עד לרגע האחרון. הוא הקדיש לו את אלבומו Degradation Trip שיצא חודשיים לאחר מותו של סטיילי.

ב-2003 הקימה אימו של ליין סטאלי, ננסי מק'קאלום את "קרן ליין סטאלי", ארגון ללא מטרות רווח המתרים כספים לשם עזרה למכורים להרואין ופועל בשיתוף עם קהילת המוזיקה של סיאטל. מדי שנה מארגנת הקרן אירוע התרמה בסמוך לתאריך מותו של ליין סטיילי.
חלק גדול מהשירים שכתב ליין סטאלי נכתבו בנימה אישית מאוד במונחי הרוקנרול, לדעת מבקרי המוזיקה והמעריצים. "Get Born Again" הוא אחד משני השירים האחרונים שכתב סטאלי ונכלל בקופסה Music Bank: "אני אבחר את התאריך, מוות אחד וערפל אפור סמיך, אני מסתתר ומחייך, נקה את כל חטאיך, היוולד מחדש, רק חזור על כמה שקרים. סבל עצום, היוולד מחדש...".
אדי ודר מלהקת פרל ג'אם וארון לואיס מלהקת סטיינד הקליטו שירים לזכרו של ליין סטאלי. השיר "4/20/02" של אדי ודר מציין את התאריך שבו שמע אדי ודר על מותו של סטאלי ובו ברגע כתב את השיר, והוא מופיע באלבום האוסף של פרל ג'אם, "Lost Dogs". השיר "Layne" של ארון לואיס כלול באלבום "141Shades of Grey" של סטיינד מ-2003. סטיינד נחשבת לאחת מהלהקות הרבות שהושפעו בבירור מאליס אין צ'יינס.

ג'יימס הטפילד וקירק האמט מלהקת מטאליקה מצאו תמונה של סטאלי באולפן ההקלטות שבהם הקליטו את אלבומם התשיעי, Death Magnetic. הטפילד הושפע מהתמונה ומהדרך בה סטאלי סיים את חייו, וכתב שיר שלא נכלל באלבום בשם "Shine", ואף השפיע על בחירת שם לאלבום. בנוסף לכך בשנת 2006 הופיע הטפילד בהופעה "רוק אמ רינג" (Rock Am Ring)יחד עם חברי ההרכב הנותרים של אליס אין צ'יינס.
מורשת
להקות והרכבים רבים כמו אדי וודר מפרל ג'אם, הסולנית לשעבר של בייבס אין טוילנד, מטאליקה, להקת סטיינד ועוד רבים אחרים כתבו והקליטו שירים על ועבור ליין סטיילי. השפעתו של סטיילי הורגשה גם במדיה. מספר ספרים נכתבו אודותיו ואף דובר כי רוצים להפוך אחד מהם לסרט אוטוביוגרפי עליו.

בשנה העשירית למותו ב2010, פרסם המגזין "האטלנטיק" מאמר שנכתב ע"י דייויד דה סולה ונפתח כך:
"סצנת הגראנג' של סיאטל ששינתה את הרוק בשנות ה90, הפיקה ארבע קולות גדולים. אך הקול הייחודי ביותר שייך לסולנה של להקת אליס אין צ'יינס, ליין סטיילי. סולנה של נירוונה קורט קוביין הבין בצורה עמוקה מהי דינמיות מוזיקלית ויכל בו-זמנית לצרוח ולשיר מלודיה, בצורה שרק מעטים יכלו לעשות – אני חושב על הביצוע הקולי של ג'ון לנון ב-twist and shout. סולנה של להקת סאונדגארדן כריס קורנל יילל ושר בטונים גבוהים, מה שמיקם אותו לפעמים במגרש של רוברט פלאנט ופרדי מרקיורי. סולנה של להקת פרל ג'אם אדי וודר שילב סגנון טווח קולי טבעי בנוסח "ג'ים מוריסון" יחד עם השפעות פאנק ורוק.

אבל סטיילי לא נשמע כמו אף אחד אחר. היכולת שלו להקרין כוח ופגיעות בקול שלו, בנוסף למנגינות קולו הייחודיות והמשלימות שיצר בזמן ששר עם ג'רי קאנטרל, יצרה סגנון שיועתק עוד שנים רבות לאחר שלהקת אליס אין צ'יינס תהפוך להיות מוכרת בכל בית."



מקור הטקסט לפי תקנון השימוש ההוגן של ויקיפדיה