גד סרודיו 1950-2012

ביום שני 26 במרץ צלצלתי לרוחלה כדי לברכה ליום הולדתה. לא הייתה תשובה. סברתי לתומי שאולי רוחלה יצאה לחגוג את האירוע. משהו לא הניח לי, כי הרי גדי נהג תמיד לענות לטלפון. התעקשתי וצלצלתי לטלפון הנייד אך גם משם לא הייתה תשובה. זכרתי שרוחלה סיפרה שגדי עובר טיפולים וחששתי שאולי יש קשר בין הדברים. איזשהו אינסטינקט פנימי הפנה אותי לליאורה ומשם נחתה עלי המהלומה. "מה לא ידעת?" שחה ליאורה "כבר שבועיים שגדי איננו". לא, לא ידעתי וגם ברגעים אלה שבהם אני כותבת אינני מעכלת את הבשורה. אני יושבת ומעלה הרהורים על הכתב מי היה גדי בשבילי. גדי לו ידע מן הסתם, היה מטיל וטו על הניסיון להספיד אותו, אז אנא סלח לי גדי כתבתי לעצמי רק כמה מילים כדי לנצור אותך בלבי. כזה, כמו שהיית, מנקודת מבטי. גדי היה טיפוס לא שגרתי, דבר והיפוכו באדם אחד, מן משמעות כפולה, דואליות מהלכת, מה שעלה אגב מיד מן ההיכרות הראשונה שלי אותו בעודו מחזר אחרי רוחלה ומה שלדעתי לא השתנה בהרבה גם שנים לאחר מכן: גדי הילד השובב שהטיס את המכונית במהירות הכי מופרזת, ידע גם ליטול אחריות ולנקוט משנה זהירות. הוא היה מעין ילד נצחי כך גם בבגרותו. הוא היה מופנם מחד גיסא ואיש רעים להתרועע מאידך גיסא. הוא היה איש משפחה בכל מאודו, קשור לאחיותיו, ולהוריו בכל נימי נפשו. הוא היה סגור שעות רבות בד' אמותיו אך היה פתוח למגוון של רעיונות. הוא היה אוטודידקט, הוא היה נבון וחכם. לשאלות רבות ידע להשיב תשובות מוסמכות. הוא היה חרוץ, יצירתי ובעל ידי זהב, די להעיף מבט בפינות רבות בבית אותו טיפח. גדי אהב את רוחלה בכל מאודו אמנם הצד האחר שבו יכול היה "להוציא לה קצת את הנשמה", אך בל נשכח את יום הולדת ה-60 שהוא הפיק לה, כמה מסירות ואהבה הושקעו ביום זה. כזה היה גדי טיפוס מקורי כל-כך, ויעיד על כך המעמד שאנו עדים לו היום. אין לי מושג כיצד מסיימים נייר עמדה שכזה, שכן אין זה הולם לומר כמקובל "נוח על משכבך בשלום". אז אולי אנסח זאת כך: ישבעו להם רגבי האדמה מאפרך גדי ונשמתך צרורה תהא לה בצרור לבו של כל אחד מאתנו ונאמר אמן.

גדי שלנו איננו. השם "גד" על פי הקבלה, ידוע כשם מצויין שמביא איתו ברכה, הצלחה וסימן טוב. זהו שם חיובי של אדם שאפשר לסמוך עליו ללא עוררין. טיפוס עקשן ותקיף, שכאשר יש לו מטרה עליה הוא ננעל - שום דבר לא יעצור אותו בדרכו. "גד" זה שם של אדם שניחן בחוש צדק מפותח, בהגינות וביכולת המפותחת להשפיע על אחרים. הוסיפו לגד את האות י' . י' הוא אמנם האות הכי קטנה באותיות הא"ב, אבל על פי הקבלה היא מייצגת את האלוהות הבלתי נראית שממנה בא הכל. היא מייצגת את היכולת לרדת לפרטים בכל דבר. אלה אנשים המצטיינים בכל הקשור לפרויקטים ובעלי ידיים טובות. כן, כזה היה גדי, גם בכתובים וגם במציאות (כשמו כן הוא). איש אשכולות במלוא מובן המילה – אין כמעט דבר שלא ידע ואין נושא שלא יכול היה לדבר עליו. לשבת עם גדי על כוס קפה (כן, תמיד קפה), לא היה חשש לשתיקה. תמיד השיחה הייתה קולחת, מעניינת ומסקרנת. נכון, תמיד חשב שהוא יודע הכל, אבל באמת ידע כמעט הכל אודות לזיכרון הפנומנלי שלו, מהדברים הקטנים ביותר ועד הגדולים ביותר. איש אמת היה גדי – אמיתי עד כדי ילדותיות / בוטות, אבל לזכותו יאמר שליבו ופיו היו שווים. מעולם לא חששתי שיומר לי דבר ויחשוב דבר אחר. גדי ידע לאהוב. נכון, את מי שלא אהב, לא היה לו סיכוי אצלו, אבל את מי שאהב הוא קיבל בכל ליבו, ברוחב לב ובמאור פנים. אהבת חייו הייתה רוחלה, אחותי הגדולה והאהובה. עם כל זאת שהיה איש לא קל, עקשן ורצה שכל דבר יעשה בדיוק לפי רצונו, אהבתו לרוחלה ניצחה את הכל. 40 שנה חיו יחד במלוא מובן המילה, רק הוא לה והיא לו. גם כשלא היה לידה, התקשר עשרות פעמים ביום לשאול לשלומה ולדעת מה היא עושה. זוגיות אינטנסיבית ובלתי ניתנת להפרדה, מלאת אכפתיות ואהבה. במיוחד בשנים האחרונות, לא הייתה לנו פגישה בלי שיציין באוזנינו, בפניה או בהיעדרותה, כמה הוא אוהב אותה, כמה היא חשובה לו, כמה אין אישה כמוה וכמה הוא רוצה שנשמור עליה. יש זוגות שנשארים ביחד גם לאחר שנגמרת האהבה בגלל הילדים. האהבה של גדי ורוחלה הייתה אהבה ענקית ללא תנאים גם ללא ילדים. רוחלה, את אישה עם נשמה ענקית, כולם יודעים זאת! ואנחנו אוהבים אותך מאוד. אני ומשפחתי ומשפחת פסגות מאמצים אותך אל ליבנו תמיד, מבטיחים לשמור עליך מכל משמר ולתמוך בך באהבה גדולה, בדיוק כמו שגדי היה רוצה. זכרו ישמר בליבנו לעד.

עכשיו חזרנו מטקס ההנצחה המועקה רבה קשר קרוב של כ 40 שנה גם אצלי וגם אצל נאוה בתקופת האשפוז שלי לא אשכח אף פעם את הביקורים הרבים של גדי אצלי מי יתן וראית מלמעלה את אוהבך הרבים

בצער רב שמעתי על פטירתו של גדי. קשה לעכל ש"מישהו מהכתה" איננו עוד עימנו. בזכרוני תשאר הילד השובב מבית ספר "הגפן" ברמת-גן.