הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהישראל עדין ז"ל נולד במנדוסה, ארגנטינה לרוזה (אלפנבאום) ושמואל פרמדליך ז"ל. אח צעיר למנואל ז"ל ולגרגוריו (ליטו) ז"ל. היה תלמיד מצטיין. קפץ כיתה. קבל מלגת לימודים לביה"ס אליאנס בצרפת. אביו סרב לשלוח אותו בטענה שהיה ילד צעיר. לאור נסיבות מלחמת העולם השניה והשמדת משפחת פרמדליך, אביו שמואל החליט שלא לחגוג לו את טקס בר המצווה. שרת בצבא ארגנטינה והחל את לימודי הרפואה. בשנת 1956, עלה לארץ באוניה עם גרעין צעירים אשר הגיעו לקבוצים נרעם והאון. שרת בצבא כלוחם בגולני במלחמות ישראל עד שנת 1977.
מהר מאוד ישראל ז"ל החליט שחיי הקיבוץ אינם בשבילו ועזב לתל-אביב. עבד מעט בבנק לאומי, שם הכיר את יוסי אפשטיין. בשנת 1960-1963 למד לתואר ראשון במדעי החברה לאחר שלא הצליח להמשיך את לימודי הרפואה בארץ. בהמשך הכיר את חיה קרמר לה נישא ב-28-7-1966. ישראל ז"ל קבל לידיו גם את הזכות לגדל את הני ז"ל, בתה של חיה מנישואיה הקודמים. באותם השנים, ישראל ז"ל עבד כמבקר פנים במשרד מבקר המדינה כאחראי על תחום הבטחון והיה איש סודו של מבקר המדינה.
בשנת 1968 נולד איתי. בשנת 1971 המשפחה עברה לערד. ישראל ז"ל עבד כמבקר מפעלי ים המלח. בזמן מלחמת יום הכיפורים, התבקש עזוב את שדה הקרב כמורשה חתימה של מפעלי ים המלח ולאור תפקידם הבכיר של מנהל המפעל וזגנו.
בשנת 1973 נולדה אביגיל. בשנת 1977 המשפחה עזבה את ערד ועברה להתגורר בבת-ים והתקבל לעבודה כמבקר פנים במועצת החלב ובהמשך גם בלול. באותה השנה, ישראל ז"ל לקה בהתקף לב קשה. במשך שנים רבות ועד מותו התמודד עם מחלת לב כרונית. עבר שלושה ניתוח מעקפים ו-27 צנתורים. ישראל הפך לשם דבר בקרב קהילת הקרדיולוגים.
בשנות השמונים, כעשרים שנים לאחר סיום התואר הראשון, ישראל למד לתואר במנהל עסקים. סטודנטים צעירים הגיעו לביתו ללמוד במחיצתו ולהנות מחכמתו הרבה. בגיל 72 עזב את משרדי המועצות. שנה אחר כך, 49 שנים לאחר סיום התואר הראשון בשנת 1963, החל ללמוד לתואר שני באוניברסיטה הפתוחה, מסלול ללא תזה. לדבריו, לא רצה להאפיל על השגיה של בתו אשר למדה לתואר שלישי. בן 79 סיים את מסכת לימודיו ונבחר לנאום את הסטודנטים.
ישראל ז"ל היה מנוי עיתון "הארץ" במשך שנים רבות ולמד בכוחות עצמו כיצד להשתמש במחשב ובאינטרנט. הוא למד קורסים מקוונים בספרדית, אוניברסיטת ברצלונה. התכתב עם חברים ומשפחה במיילים וכתב סיפורים ושירים.
ישראל ז"ל היה איש משפחה ומודל לחיקוי בצד היותו חבר נאמן.
העדפות
עריכה1. אפיה- ישראל ז"ל גדל במאפיה המשפחתית בארגנטינה ואהב להכין בורקסים/חלות בימי שישי, פלצעלאך בשבת בבוקר ואמפנדס/אלפחורס בחגים ומועדים.
2. מוסיקה ותיאטרון- ישראל ז"ל היה מנוי לתיאטרון הבימה והיכל התרבות בתל-אביב. נהג לצפות בהצגות ולשמוע קונצרטים.
3. למידה- ישראל ז"ל האמין שידע זה כוח ועודד את ילדיו, נכדיו ומכריו ללמוד ולהעשיר את עצמם לאורך כל חייהם.
אהב להקשיב למערכוני הגשש החיוור אשר שודרו ברדיו.
ציטוטים זכורים:
"מה הענינים?" "הענינים בכובע."
הספדים
עריכה אבא שלי היה האבא הכי טוב בעולם. הערצתי אותו והוא היה עבורי מודל לחיקוי. איש קטן עם מבטא דרום אמריקאי ושפה עברית של עיתון הארץ שדקלם לבתו הקטנה שכל הדברים הטובים באים באריזות קטנות. מעין שופע של חכמה וידע, לוחם אמיץ בכל הנקרה בדרכו, אוהב אדם, איש המילה והספר, אדם ישר, אמין, ציוני גדול, אבא וסבא יקר ואהוב.הייתי בת 4 כשקבל את התקף הלב הראשון. מאז ועד שלא יכול היה יותר נדמה ששם לעצמו למטרה לצרוב אצלי בתודעה "זמן אבא". לאורך השנים היו לנו כל כך הרבה שעות יחד ותמיד ליוותה אותי הידיעה שהזמן קצוב. הרופאים נתנו לו שנים ספורות, אלא שאבא אף פעם לא אמר לא לעוד פרוצדורה כירורגית. במשך למעלה מ-44 שנים הוא הצליח להחזיק מעמד מהתפתחות רפואית/טכנולוגית אחת לשניה וכך חלפו הימים.
זמן אבא:
בשבתות היינו הולכים יחד לים. אבא היה מניף אותי באוויר כשהגלים היו באים. בנינו ארמונות בחול, אכלנו ארטיק וצחקנו המון. אחר כך התקבלתי לבית הספר לבלט בת-דור. אבא היה מחכה לי בתחנה של בית ציוני אמריקה ומלווה אותי לסטודיו. שלוש-ארבע שעות אחר כך, שלוש-ארבע פעמים בשבוע במשך כעשר שנים, היינו חוזרים יחד הביתה, חלונות פתוחים, קול השלום של אייבי נתן מתנגן ברקע. לעתים קרובות היינו מקנחים בגלידה מנוליטוס באבן גבירול ממש מול משרדי מועצת החלב והלול ופעמים אחרות אכלנו בפאם פאם בלונדון מיניסטור. נעלי האצבע הראשונות שלי נקנו איתו. כך גם בגדי הריקוד התקניים והגרביונים.
אבא לא האמין בקיצורי דרך. אם משהו היה צריך להיעשות, אבא היה חוקר כל עניין לעומק. מסמכים היו נכתבים בסגנונו הייחודי, ניירות היו נאספים ומסודרים בשמרדפים וקלסרים. כילדה, זה העיק עלי לפעמים. כשלמדתי למבחנים בבית הספר היסודי, הוא היה בוחן אותי, אלא שאף פעם לא הבין את דרישתי להתכונן רק על מה שבקשו ממני. לא פעם הביע מחאה, תפס את ראשו וקרא לי בחיוך "בולודה". ברבות השנים הבנתי שממנו למדתי ללמוד ולאהוב את תהליך הלמידה.
כשיצרתי קשר עם ארגון המתכתבים העולמי וכתבתי עשרות מכתבים באנגלית בשבוע, אבא היה רוכש עבורי את הבולים ושולח את המכתבים במשך שנים רבות. אני אספתי את המכתבים והוא את הבולים. יחד היינו מביטים באטלס כדי ללמוד על המקומות השונים כמו איי פארו. אבא תמיד ראה בכך הזדמנות לחקר וללמידה, אך אני לא תמיד הערכתי זאת. סליחה, אבא. כששלושה מתכתבים הגיעו לארץ, אבא היה מדריך הטיולים והנהג הצמוד. יחד טיילנו ביפו, ירושלים ונצרת. גם חוש הומור היה לו. המתכתבת הגרמניה לא הייתה אורחת קלה. כשליווינו אותה יחד לשדה התעופה, אבא אמר "רק שלא תיפול במדרגות הנעות". צחקנו צחוק גדול וחזרנו הביתה. כשמועצת החלב נסעה לתורכיה, נסעתי עמו לחופשה. כשהיה ארוע משפחתי, התלוויתי.
אבא דאג לי במסירות אין קץ. הוא היה הגיבור שלי. אבא היה קשוב לכל כאב, לכל מצוקה ולכל שאלה שנשאלה. בילדותי, כשרקסי הכלב ברח בלילות לחפש כלבות מיוחמות, אבא יצא לחפש אותו כי ידע שלא ארדם אם אדע שהכלב איננו. כשרקסי נפטר, אבא עטף אותו ונסענו יחד לקבור אותו בחולות. הוא ארגן לו טקס צנוע, נשא נאום ואף אלתר מטח של כבוד עבורו- פום, פום, פום. כל דבר שבקשתי, אבא דאג שאקבל- הטייפ הראשון שלי, התקליטים, האופנוע, הסקודה האדומה שחלק עמי בה נהגתי כל סוף שבוע. כל חלום שחלמתי, הוגשם הרבה בזכותו. הוא לחם עבורי ויחד איתי בכל אשר נקרה בדרכנו. כשמנהל תיכון שז"ר, מר זיידרמן ז"ל, סרב לשחרר את תעודת הבגרות לקראת לימודי העתודה, אבא פתר זאת. כשנפגעתי בתאונת הדרכים, אבא התרוצץ איתי מרופא לרופא חודשים ארוכים וניהל עבורי את המלחמה מול חברת הביטוח וגלגלי הבירוקרטיה של קופת החולים.
כשהגיעו הילדים, הוא התמסר לסיוע בגידולם. במשך שנים הגיע למודיעין בתחבורה ציבורית כדי להוציא אותם מהגנים ומבתי הספר, לאכול איתם ארוחת צהרים ולעתים גם ללוות אותם לחוגים. הוא אף פעם לא שכח יום הולדת, מסיבה או חגיגה. תמיד כתב להם ברכה מרגשת ועמוס בשקיות מלאות כל טוב הגיע לביתנו- שתיה מתוקה, עוגיות, תותים, גרעיני רימון מוכנים לאכילה וחטיפים. הרבה חטיפים. הוא היה קשוב לאהבות הקטנות שלנו ודאג תמיד למלא את ביתו וביתנו בהם. ארטיקים וגלידות, למשל, חיכו לנו במקרר בבת ים כמו גם חבילות מתוקות לכל נכד ונכדה. ואם במקרה הפתענו, ירד בשקט למכולת למטה כדי שלא נצא חס וחלילה בידיים ריקות.
אבא גם אהב את המטבח. הוא גדל במאפיה המשפחתית במנדוסה . בבית שלנו כל שישי בערב היו בורקסים מאפה ידו. בשבת בבוקר התעוררתי לריח הפלצעלך. בשנים יותר מאוחרות, צעד מדי שבת בבוקר עד למאפיות ביפו והביא פיתות חמות. כשלמדתי לתואר ראשון, כל בוקר חיכה לי סנדויץ' מדוגם ופרי שטוף על השולחן. כזה מיוחד היה אבא שגם לחברות שישנו אצלי הכין סנדויץ' בבוקר. כשגרתי בדירה שכורה לא רחוק מבית ההורים, כל שבת בבוקר חיכתה לי שקית מחוץ לבית עם מאפים חמים מיפו. בחגים ובאירועים מיוחדים הכין אמפנדס ומדי פעם גם אפה חלות.
איש משפחה, חבר נאמן מאוד ושכן אחראי היה אבא. הוא שמר על קשר במשך עשרות שנים עם חברים מהגרעין עמם עלה מארגנטינה, מדי חג איחל חג שמח לחברים קרובים ובני משפחה ובשנים האחרונות היה עסוק רבות בחיפוש אחר שורשים. כך מצא את רחל בקרית טבעון, את הפרמדליצ'ים בארה"ב ובדרום אמריקה. הוא היה ועד הבית במשך למעלה מ-30 שנה וניהל יומן מסודר של כל החשבונות. וגם... רק הוא כנראה הבין מדוע בחרתי לבלות את כל הטיול אחרי צבא בארגנטינה בחיק המשפחה, לדעת מאיפה באתי, להכיר אותם ואותו יותר בזכותם.
אבא כיבד את מי שאני ותמיד הקל עלי את הבחירות. כשהופעתי במשרד שלו לאחר שחתמתי ויתור על העתודה, חיבק ואיחל לי בהצלחה. כשהחלטנו לעזוב את הארץ, לא היה לו קל, אך הוא הבין את רצוננו ושחרר.
אבא גידל אותנו באהבה אין קץ. הוא חסך מעצמו כדי שיהיה לכולנו.
הפרידה ממך אבא קשה מנשוא. היית כל כך משמעותי ומעורב בחיינו. נתת לי הכול ועוד קצת ואני לא הצלחתי לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהצבת. היה לך קשה מאוד בחודשים האחרונים. רצית ללכת הביתה או לבוא אלי למודיעין ולא יכולתי לקחת אותך. "בואי נברח מפה" אמרת לי שוב ושוב בבית ליצ'ק ובשמואל הרופא. בכל יום מחדש הגעתי לבקר, לשמוע איתך מוסיקה, לטייל איתך מעט בחצר, אך נאלצתי להשאיר אותך ולעצור את הדמעות עד שנכנסתי לרכב. סליחה אבא. סליחה גדולה עוד יותר שלא הספקתי להגיע.
נוח לך בשלום אבא.
שלח לחבר