אהרן פילו henri pilo 1943-2023

Put this up. It's the French version: Premièrement, merci à tous d'être venus aujourd'hui. Et finalement, le cercle se referme... Henry Aaron Aba est né en 1943 sur les rives de l'océan Atlantique dans la ville d'El Jadida ou Mazagan au Maroc. Sixième enfant sur huit de ses parents, Loriah et Baruch. Son enfance n'a pas toujours été facile, mais nous avons entendu des descriptions de la beauté de la ville et de la mer. Toujours la mer, l'abondance et la nourriture. Les meilleurs poissons qui font de toi le plus grand amateur de poisson au monde, le seul natif du Maroc qui aime la guefilte fish, car c'est aussi un poisson. Il semble que tu étais un enfant vif, ce qui explique comment en décembre 1960, à l'âge de 16 ans et demi, tu as falsifié un certificat et as fui de la maison, traversant différentes villes et pays pour te rendre seul sur le bateau de commerce Theodore Herzl, directement du port de Marseille en France au port de Haïfa. Peut-être que la raison en est ton amour pour Israël. L'amour que ton père t'a transmis, profondément enraciné en toi au point de ne pas s'arrêter avant de faire monter les os de ton père du Maroc pour les enterrer à Jérusalem, d'une manière non conventionnelle, à une époque sans téléphones portables ni Internet. Avec ton arrivée à Haïfa, ton père a été envoyé avec ses amis dans le kibboutz Adamit, à la frontière du Liban, et avant d'avoir atteint ses dix-huit ans, il avait déjà servi dans les forces de défense israéliennes (Tsahal). Toute sa famille te cherchait jusqu'à ce qu'ils réalisent enfin que le vaurien est ici. Sa mère est arrivée en Israël, et toutes les tentatives de la convaincre de rentrer chez elle ont échoué. La condition pour son maintien en Israël était le lien avec sa tante qui vivait à Neve Itamar, à Netanya. Lors d'une des promenades pour acheter de la crème glacée en ville, quatre ans après son arrivée en Israël, il a rencontré sa mère et une nouvelle famille israélienne est née. Comme tous les jeunes couples, ils ont reçu un soutien financier et une aide pour acheter une maison à Kfar Yona et ont commencé leur vie. Son père a utilisé ses compétences en français et son apparence européenne pour être embauché comme ouvrier dans l'usine de médicaments Plantex à Netanya. Peu à peu, il a progressé et a étudié la chimie, et il était responsable de l'installation de production de médicaments. Il a continué à travailler dans le domaine chimique dans divers développements, et en parallèle, il a développé des compétences en courtage, au point que tout le monde venait lui demander des conseils sur les actions dans lesquelles investir et combien investir à la bourse. Il était très fier de son service militaire et a participé à trois guerres sans hésiter. Il y a eu de nombreuses semaines où l'on n'entendait pas parler de toi. Et l'histoire célèbre du checkpoint à Beerot dans la première guerre du Liban, où un soldat et ami de Baruch te demande ce que tu fais ici, ton fils est passé ici il y a une heure. Et les histoires des postes dans la vallée, y compris les noms de code et les numéros d'opérations. Toutes ces choses qui t'ont rendu de plus en plus israélien et surtout t'ont fait sentir que tu appartenais à ce pays. À quel point tu étais excité de recevoir la lettre du chef d'état-major pour ton service dans la zone de sécurité l'année dernière. Récemment, quand tu pouvais encore parler, tu étais très en colère contre ce qui se passe dans le pays. Il ne peut pas être que ton pays se perde, toi qui étais un activiste du mouvement de jeunesse du Betar, tu as même dit que ce n'est plus ton Betar. Surtout, tu étais en colère contre ceux qui essaient de diviser et de polariser, Israël de première ou de deuxième catégorie ne t'intéresse pas, et tu as toujours dit que celui qui veut et qui investit réussit. Tu n'es pas une personne facile. Tu as toujours été méfiant envers les gens, tu n'as jamais cru que les gens cherchaient le bien sans essayer de te faire du mal. Qu'as-tu besoin de Magen David Adom (équivalent de la Croix-Rouge en Israël) et de bénévoles, tu as dit qu'il n'y a aucun commerçant à Netanya qui soit sorti détendu d'une rencontre avec toi, mais il y a deux choses dans lesquelles tu as excellé. La première est de fournir un large filet de sécurité. Vraiment très large. Peu importe ce que j'ai fait, tu étais toujours là pour soutenir et plus d'une fois tu as ouvert ton portefeuille pour aider. Tu as acheté des voitures (encore et encore la même voiture) avec ton propre argent pour faciliter mes études universitaires, et avant chaque voyage à l'étranger, tu allais voir ton homme et revenais avec une enveloppe. Tu rendais après coup, tu souriais. Et le deuxième, ce sont tes petits-enfants. Quand ils sont nés, il semblait que tu as commencé à te sentir complet et tu as atteint ton héritage. D'abord Tomer, malheureusement nous n'avons pas eu la chance de grandir avec toi, mais quand tu es revenu dans nos vies, on pouvait voir le bonheur dans les affaires de papa. Ensuite, Tomer, Maayan, Uri et Harel. Tu as couru tellement pour eux. Des biberons et des couches pleines de caca, que ce soit à la maison, puis des heures avec une baby-sitter sans fin, et on n'oublie pas les escapades où tu prenais et ramenais. Des heures de dessin et de patience sans fin dans la construction de jouets Kinder agaçants. Alors malgré toutes les disputes et toutes les astuces des portes, je veux dire merci. Merci pour un soutien infini, pour tes préoccupations. Pour les heures passées à dormir sur le sol des hôp pitaux chaque fois que j'étais hospitalisé. Pour tous les nombreux appels téléphoniques où tu voulais juste entendre que j'avais mangé aujourd'hui et que mon taux de sucre était normal, même si j'ai plus de cinquante ans. Et aussi pour le fait que grâce à toi, je me sens un peu plus proche du Maroc, car hormis l'argent, nous n'avons pas vraiment célébré sa mémoire. Va, va, papa, où que tu ailles, car dans nos cœurs, tu resteras jusqu'à notre dernier jour. Je t'aime beaucoup. Le cercle est complet.

ראשית תודה לכולם שהגעתם היום ובסוף מעגל... הנרי אהרון אבא נולד ב 1943 לחופי האוקינוס האטלנטי בעיר אל ג'דידה או מזאגן מרוקו. בן שישי משמונת הילדים להוריו בלוריה וברוך. סיפור ילדותו לא תמיד סופר בדיקנות אבל כן שמענו תיאורים על יופיה של העיר ועל הים. תמיד הים ועל השפע והאוכל. הדגים הכי טובים שיש שהפך אותך לאכלן דגים הכי טוב בעולם ויליד מרוקו היחיד שאוהב גפילתא פיש כי גם זה דג. . כנראה שהיית פרחח לא קטן ,מה שמסביר איך בדצמבר 1960 נער בן 16 וחצי מזייף תעודת בורח מהבית עובר בין ערים ומדינות שונות ועולה לבדו בעליית הנוער של הסוכנות היהודית על גבי אונית צי הסוחר תאודור הרצל הישר לנמל חיפה מנמל מרסיי שבצרפת. אולי והסיבה לכך היא אהבת ארץ ישראל .אהבה שהעביר אליך אביו וחילחלה עמוק עמוק עד כדי כך עמוקה שלא עצר עד אשר העלה את עצמות אביו ממרוקו לקבורה בירושלים בדרך לא דרך. וזה בימיים שאין סלולרי ואין אינטרנט. עם ההגעה לחיפה. אבא נשלח עם חבריו לקיבוץ אדמית על גבול הלבנון ובטרם מלאו לו שמונה עשר כבר שירת בצה"ל. כל העת משפחתו מחפשת אותו עד שלבסוף הבינו שהפרחח כאן . אימו נחתה בארץ וכל נסיונות השכנוע לחזור הביתה נכשלו. התנאי שלה להישארות הישראל היה , קשר עם הדודה שגרה בנווה איתמר נתניה. באחד מסיבובי הגלידה בעיר ,ארבע שנים לאחר שהגיע לישראל ,הכיר את אמא ונולדה משפחה ישראלית חדשה. כמו כל זוג צעיר קיבלו צריף ועכבר בכפר יונה והחלו את חייהם . אבא ניצל את כישורי השפה הצרפתית והלוק האירופאי והתקבל לעבוד כפועל במפעל התרופות פלנטקס שבנתניה .אט אט התקדם בסולם למד כימיה והמון והיה אחראי על מתקן ייצור תרופות . המשיך לעסוק בתחום הכימי בפיתוחים שונים ובמקביל פיתח כישורי ברוקר חובב, עד כדי כך חובב שכולם הגיעו לקבל עצה באילו מניות להשקיע וכמה להשקיע בבורסה בשרות המילואים שלו היה הכי גאה והשתתף בשלוש המלחמות ולא ויתר. שבועות רבים שלא נשמע ממך . והסיפור הידוע על הצומת בבירות במלחמת בלבנון הראשונה ששוטר צבאי וחבר של ברוך שואל אותך מה אתה עושה כאן הבן שלך עבר כאן לפני שעה .וסיפורי המוצבים בבקעה כולל שמות קוד ומספרים מבצעים .כל הדברים שגרמו לך להיות יותר ויותר ישראלי ובעיקר להרגיש שייך .כמה השווצת על קבלת אות הרמטכל על שרות ברצועת הביטחון בשנה האחרונה. בזמן האחרון כשעוד יכולת לדבר כעסת מאוד על מה שקורה במדינה, לא יכול להיות שהמדינה שלך הולכת לאיבוד כמי שהיה פעיל התנועה הנוער בית"ר חזרת ואמרת כי זו לא הבית"ר שלך יותר בעיקר כעסת על מי שמנסה להפריד ולפלג לא עניין אותך ישראל הראשונה או השניה ותמיד אמרת שמי שרוצה ומי שמשקיע מצליח. לא איש קל אתה .תמיד חשדת באנשים ,לא האמנת שאנשים מבקשים טוב בלי לנסות לפגוע, מה אתה צריך את מד"א וההתנדבות חזרת ואמרת, אין סוחר בנתניה שיצא רגוע ממפגש איתך אבל בשני דברים הצטיינות . הראשון לתת רשת בטחון רחבה .ממש ממש רחבה. לא משנה מה עשיתי תמיד היית שם לתמוך ויותר מאחת לפתוח את הארנק ולעזור רכשת מכוניות ( ועוד פעם את אותו מכונית ושוב את אותה מכונית) מימנת לימודים אקדמים ותמיד לפני טיול בחול הלכת לאיש שלך וחזרת עם מעטפה .תחזיר אחר כך,חייכת. והשני . הסבאות שלך , כשנלדו הנכדים נראה שהתחלת להרגיש שלם והגעת אל הנחלה שלך תחילה תומר שלצערנו לא ממש זכינו לגדול איתך אבל כשחזרת לחיינו אפשר היה לראות אושר בעניינים של אבא. ואז תמיר , מעיין ,אורי והראל . כמה רצת בשבילהם . החל מעגלות מלאות מטרנה וחיתולים ,שיהיה בבית , אחר כך בשעות ביביסיטר בלי סוף ולא נשכח את ההקפצות של לך תיקח תסיע ותחזיר. שעות של ציורים וסבלנות אין קץ בבנית צעצועי קינדר מעצבנים. אז למרות כל הוויכוחים וכל טריקות הדלתות אני רוצה להגיד תודה . תודה על התמיכה האין סופית , על הדאגה על השעות שישנת על הרצפה בבתי חולים בכל פעם שאושפזתי .על שיחות הטלפון הרבות שרק ביקשת לשמוע שאכלתי היום ואני בסדר שהסוכר תקין ולא שאשכח להזריק אפילו שאני בן חמישים ויותר וגם על זה שבזכותך אני קצת חם מזג וזה הקשר היחיד למרוקו כי מימונה לא חגגנו. לך לך אבא , לך לאן שתלך כי בליבנו תשאר עד יומנו האחרון אוהב מאוד. המעגל נסגר.