מקום לידה:
מקום פטירה:
ישוב:
בית עלמין:
גוש:
גוש:
חלקה:
שורה:
ניהול אתרי הנצחה:
הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכה נולדה בתאריך 21.1.1984 רווקה בת לשולמית ויצחק.גרה בצפת.התגייסה לשב"ס בתאריך 20.6.2005 שירתה בביס"ר נווה תרצה -מחוז מרכז.טרם צאתה לקורס קצינים משולב במסלול הייעודי מילאה שורה של תפקידי ביטחון,בינהם סמלת משמר.יהי זכרה ברוך.העדפות
עריכה נולדה בתאריך 21.1.1984 רווקה בת לשולמית ויצחק.גרה בצפת.התגייסה לשב"ס בתאריך 20.6.2005 שירתה בביס"ר נווה תרצה -מחוז מרכז.טרם צאתה לקורס קצינים משולב במסלול הייעודי מילאה שורה של תפקידי ביטחון,בינהם סמלת משמר.יהי זכרה ברוך.הספדים
עריכה בורא עולם !!הדמעות זולגות כבר שנה וחצי וכך יהיה לעד!זכית במלאכית מדהימה,אושרת איתך..כפי שאתה ואושרת יודעים כאן למטה..הלבבות שלנו צורבים מהכאב...כאב שלעומת כל כאב אחר,לא יחלוף..הוא רק יצרוב יותר ויותר..תגיד לאושרת שכאן למטה..כבר שנה וחצי הזמן עצר מלכת להרבה אנשים..החיים השתנו מקצה לקצה מאז שהיא עזבה.תגיד לה תודה שהיא באה לבקר כשהיא יכולה..
בין כל הכאב זו הנחמה היחידה שלראות ולהרגיש אותה אפילו לשנייה.
ה' אתה יודע שאני לא מבקשת ממך הרבה בקשות.....
רק בריאות ליקרים לי,ולהגשים את חלומי.
הפעם אני מבקשת ממך בבקשה ,בקשה מיוחדת..
אושרת איתך,לידך..תשמור עליה..תשמור את נפשה לעולם..
תשמור עליה מכל משמר..
ציר זמן
עריכהכילדה אהבה אושרת לשחק במשחקי בנים, העדיפה גולות, “פוגים“ ומשחקי כדור. בנעוריה הקפידה על משמעת ספורטיבית, התאמנה במכון כושר וחלמה להיות מורה לספורט בבגרותה.
היא למדה בבית הספר “ממלכתי-יסודי ג‘“ וכבר אז זיהו מוריה את הפוטנציאל הטמון בה, אחריות, משמעת וכריזמטיות, לצד שובבות נעורים ורוח-חיים.
כשבגרה מעט, בגיל הנעורים, התעדנה, החלה לשים דגש על המראה החיצוני והפכה לנערה יפה ומחוזרת. מוקפת תמיד חברים, בנות ובנים ובין כולם היא בולטת, שובת-לב ותוססת. בהמשך למדה בחטיבת הביניים ובתיכון “עמל“ ואת בית הספר סיימה בהצטיינות, עם תעודת בגרות מלאה. שולה האם, מעידה כי היא דחפה את ילדיה ועודדה אותם להצליח בלימודים, “לא רציתי שיחזרו על הטעויות שלנו“, אומרת שולה, “שיבינו כי בלי השכלה אין להם עתיד“. כך גם את אושרת עודדה האם לשאוף להצלחות.אושרת התגייסה למג“ב, תפקיד שפתח עבורה צוהר לעבודה בשירותי הביטחון.
הכי רחוק, הכי גבוה
אושרת השתחררה מהצבא וחזרה לבית הוריה, יחד החלה המשפחה לדון בעתידה.
בעקבות שירותה הצבאי נטה ליבה אחר גיוס לאחד מארגוני כוחות הביטחון, היא שקלה והתלבטה בין המשטרה לשב“ס, לבסוף ניגשה למבדקי הקבלה לשב“ס, אותם עברה בהצלחה.
בשנת 2005 לפני שהחלה את קורס הסוהרים, ביקשה אושרת להתאוורר, לראות עולם, היא טסה לטיול מדהים בתאילנד, רוותה נופים וחוויות ושבה ארצה מוכנה להתחיל את חייה ועתידה בארגון.
את קורס הסוהרים סיימה אושרת בהצטיינות והוצבה לשרת בכלא “נווה תרצה“ כסוהרת ביטחון. בכלא נחשפה למציאות שונה, קשה, אליה לא הורגלה בעבר. אושרת השכילה לטפל בנשים ברגישות, גילתה תעצומות נפש, הקשיבה לכל אסירה ועזרה להן ככל יכולתה. שנשאלה כיצד היא יכולה להתייחס בשיווין נפש גם לאסירות הקשות, אלו שרצחו את ילדיהן, השיבה אושרת: “אני לא שופטת אף אחת, לכל אחת הסיפור שלה“.
לאחר מותה הקימו האסירות בכלא פינה לזכרה.
במקביל, החלה ללמוד לתואר ראשון בקרימינולוגיה ותורת הפשע במכללת “ספיר“, הספיקה לסיים את הלימודים ועמדה במבחני התואר האחרונים, אך את התעודה לא זכתה לקבל, הוריה קיבלו אותה בשמה.
אושרת הייתה חדורת מוטיבציה ורצון להתקדם בשב“ס, היא פחדה שגודלו של הארגון יעכב את התפתחותה, חזרה ואמרה כי היא לא רוצה “לפתוח ולסגור דלתות כל החיים“. אמה שולה עודדה אותה, ביקשה כי תתאזר בסבלנות ותראה כי השקעתה תישא פרי.
אושרת יזמה פגישה עם המפקדת הממונה עליה וביקשה קידום, היא נענתה כי אכן הוכיחה עצמה בתפקידה ולא ירחק היום בו תקודם. שנה וחצי לאחר תחילת שירותה נשלחה לקורס מש“קים ייעודי ונבחרה לתפקיד סוהרת ימ“ז - יחידה מחוזית, בהמשך עברה קורס משק“י מודיעין.
“מאופיינת במוטיבציה גבוהה לכבוש פסגות“, כתבה עליה לאחר האסון סג“ד רונית מצליח, מפקדת כלא “נווה תרצה“.
השלב המובטח הבא אמור היה להיות יציאה לקורס הקצינים, אך משהגיע המועד נוכחה לדעת כי היא אינה ברשימת היוצאים לקורס. אושרת, בעקשנות ובנחישות המאפיינים אותה, לא וויתרה, שלחה מכתבים ופנתה לכל הגורמים הקשורים לעניין, עד שאושרה יציאתה לקורס.
מקרה נוסף המעיד על דמותה ואופייה התרחש בזמן ביקורו של מפקד השב“ס דאז, רב גונדר בני קניאק, שנשאלה מהן השאיפות שלה, הצביעה על כסאו ואמרה ספק בצחוק ספק בביטחון, כי היא מכוונת הכי גבוה שאפשר, הביט בה המפקד בהערכה ובהשתאות והזמינה לשבת בכיסאו. “אגיע לשם בכוחות עצמי“, ענתה.
זו הייתה תקופה לא קלה עבורה, הלימודים לתואר לצד הקורס הקשה והתובעני התישו אותה, אך היא לא ויתרה גם על עזרה לקהילה ויום לפני האסון עוד יזמה פעילות התנדבותית של הצוערים בבית ספר “יובלים“ ברמלה.
“חצי שנה קשה לפני“, אמרה לאמה, “אסיים את הקורס ואת התואר ואתפנה לעצמי“.
הילדה הטובה של הבית
מאז האסון קשה במשפחת פינטו, קשה להסביר במילים את מותה, “הראש מבין אך הלב לא תופס”, הם מתארים בגעגוע.
אושרת הייתה האוזן הקשבת במשפחה, תמיד קשובה לבעיות האחים ומצוקותיהם.
המצב הכלכלי הקשה בבית המשפחה הפך את אושרת למבוגרת ואחראית והיא כבת הבכורה הייתה מרגיעה את הוריה ברגעים הקשים, מעודדת ועוזרת ככל יכולתה.
ב-16 לנובמבר, שבועיים לפני האסון, חל יום הולדתה של האם שולה פינטו. אושרת כתבה לה מכתב מרגש ונוגע ללב, המסמל בעיני בני המשפחה את יכולת האהבה והנתינה שכל-כך אפיינו את אותה.
“לתת בלי לרצות לקחת“, הם מעידים על דמותה. ליום ההולדת רכשה אושרת לאימה סלסלת איפור, סלסלה שעד היום טרם נפתחה.
כובשת ומהפנטת
עם גיוסה לשב“ס עברה אושרת להתגורר במרכז הארץ, אך את ערבי השבת התמידה לבלות עם המשפחה בצפת.
הקפידה לפגוש את כולם, את חופית אחותה ושני אחייניה האהובים - לירוי ואלרן - את האחים, את הסבתות ואת דודתה שולה, המשפחה הייתה ערך עליון עבורה.
משחר ילדותה נהגו במשפחה לערוך קידוש, ההורים מעולם לא כפו את אורח חייהם על ילדיהם, אך הילדים הפנימו את החינוך בבית, נהגו בדרך כיבוד אם ואב ושמרו אף הם את השבת.
ארוחות השבת זכורות כמלאות שמחה ועונג. “מאז שהתבגרנו לא יצאנו בערבי שישי, אלו הוקדשו לקידוש“, מספרת חופית האחות, לבלות יצאנו באמצע השבוע ובמוצאי שבת.
חופית מתארת כי נהגו לבלות בראש פינה ב“וילה-רוזה“, אושרת אהבה לרקוד והייתה רקדנית סלסה מצוינת, כל מי שראה אותה לא יכול היה להתיק את עיניו מריקודה. האחיות אהבו לבלות יחד וחופית מוסיפה כי התלוותה לאחותה בבילוייה כיוון שזו השרתה עליה ביטחון וכיום חבריה הטובים ביותר הם חבריה של אושרת. “אושרת ניתבה לי את הדרך“, היא מתארת בעצב.
במשך שלוש שנים ניהלה אושרת מערכת יחסים ראשונה ורצינית, עם הראל ירקוני. השניים נפרדו כשנתיים לפני האסון. הראל, ששמר על קשר עם משפחת פינטו, כתב מילים חמות ואוהבות על אושרת.
יום האחרון
בשבת לפני האסון ביקרה אושרת בבית ההורים בצפת. באותו סוף שבוע לא הלכה כהרגלה לבקר בני משפחה, לא את דודתה ולא את הסבתות.
רק על האחיינים הקטנים לא ויתרה והלכה לראותם. אושרת לא חשה בטוב והתלוננה על כאבי בטן עזים. בדרך כלל רגילה הייתה לישון עם האם במיטתה, הפעם ישנה במיטת אחיה ואת רב השבת בילתה מכונסת בעצמה. כשיצאה השבת נפרדה מהמשפחה וחזרה לביתה בקריית עקרון, מצוידת בכל המאכלים שאמה טרחה והכינה למענה.
ביום רביעי, יום לפני האסון עלתה האם לקברו של רבי שמעון בר-יוחאי והתפללה לשלום בתה. לא היו לה תחושות בטן מוקדמות וליבה לא ניבה לה אסון, אך כך עשתה.
בבוקר חמישי, בוקרו של האסון, התקשרה אושרת וסיפרה כי הם יוצאים למשימה ולא פרטה. מאוחר יותר יתברר כי אושרת היא שהכינה את רשימת הצוערים שעלתה על האוטובוס.
“סיפרו לנו שאושרת זיהתה את האש וניבאה את גודל האסון, כשהחלה התופת, צעקה לחבריה שירדו מהאוטובוס וגם חיכתה עד שייצאו כולם“, מספרים הוריה.
שש שעות חיכו בני המשפחה בבית החולים רמב“ם בחיפה, קיוו כי אושרת, בתם הספורטאית, הלוחמת, הצליחה לחמוק מן התופת. לשווא הייתה תקוותם, אושרת נמצאה על הכביש, ליד האוטובוס השרוף, היא נפגעה משאיפת עשן. כוחות ההצלה ניסו לבצע בה החייאה, אך מאמציהם לא צלחו. בני המשפחה מתנחמים כי בתם האהובה נשארה שלמה במותה.
“אצלנו בלב נפער בור עמוק. גם אנחנו שרופים, בדיוק כמו שאושרת הרגישה, גם אנחנו נשרפנו בשריפה“, כואבים בני המשפחה.
בר המפקד
צחוק, שמחה, רוגע ושלווה היו מנת חלקך.
קושי וחולשה מעולם לא הפגנת וידעת תמיד להגיד שהכל בשבילך “בקטנה“.
מטרות רבות הצבת בחייך ואותן השגת ללא רבב תוך מתן עזרה לאחר.
שקדנית, חרוצה ושאפתנית להצליח בכל ולהיות במקום הראשון.
כח הרצון שלך היה לדוגמה ומופת בשביל כולנו.
אושרת היקרה, עכשיו את כל כך חסרה,
בטרם זמנך נקטפת והותרת אותנו כאן המומים, עצובים וכואבים.
ובעיקר מתגעגעים מאוד.
נזכור אותך לעד.
יהי זכרך ברוך,
סגל בית הסוהר נווה תרצה
הדלק נר
דבורה
02.09.2013
בנאדם יפהפה תהא נשמתה בגן עדן
גבי
14.01.2013
יהי זכרך ברוך לעד
אביה חנן
18.08.2012
אוהבת אותך..
יהי זכרך ברוך
אדר לוי
17.08.2012
אוהבת אותך אושרת..ומתגעגעת מאוד.
יהי זכרך ברוך.
שלח לחבר