תם פרקש 1983-2006

ביוגרפיה

עריכה בנם של ענת ודורון. תֹם נולד ביום ח' באב תשמ"ג (18.7.1983) בטורונטו שבקנדה. ילד בכור למשפחתו, אחריו נולדו אחיותיו עמית ואורי.
בילדותו למד תם בגן חובה במסגרת בית הספר היהודי בטורונטו. כשהיה בן שמונה חזרה המשפחה לישראל, התיישבה ברמת השרון והוא למד בבית הספר היסודי "אמירים". המעבר לישראל עבר עליו ללא קשיים, בזכות היותו סקרן וחברותי ובזכות אישיותו הכריזמטית והחזקה השתלב במהרה בבית הספר ובמקום מגוריו.
כעבור שלוש שנים עברה המשפחה לקיסריה. גם כאן הסתגל תם לסביבה החדשה ללא בעיה. הקרבה לים והחברים החדשים מילאו אותו התרגשות ושמחה. הוא סיים את לימודיו בבית הספר היסודי האזורי "העומר" ביישוב כרם מהר"ל, ואת לימודי חטיבת הביניים והתיכון סיים במגמת מחשבים וביולוגיה בבית הספר המשותף "חוף הכרמל" במעגן מיכאל.
תם נהנה לגדול מול הים בקיסריה והרבה לבלות שם עם חבריו, איתם פיתח קשרי חברות עמוקים וזכה לכינויי חיבה: "תומאס" ו"תם החלום פרקש". הוא אהב את ארץ ישראל ואת נופיה והיה קשור אליה בכל נימי נפשו, ולצד אהבתו זו שמר על שורשיו הקנדיים. לאורך שנות התבגרותו היה מבקר מדי קיץ בקנדה ומבלה עם משפחתו, עם דודו יובל ועם חברו הטוב ביותר תומר, אהב את הנסיעות האלה וציפה להן בהתרגשות.
פעילות ספורטיבית היוותה חלק חשוב בחייו של תם. הוא עסק בענפי ספורט שונים ובכל ענף שבו בחר להשתתף הצטיין, החל מהוקי ובייסבול בילדותו בקנדה, כדורסל במסגרת נבחרת "חוף הכרמל" וכדורגל כשוער בנבחרת בית הספר "הפנתרים של קרן'", שיחק גם טניס וגולף והיה נוסע לחופשות סקי עם משפחתו וחברים מדי חורף.
לצד הפעילות הספורטיבית והחברים, גילה תם את המוזיקה והיא הייתה לאהבתו הגדולה. כילד למד נגינה על גיטרה קלאסית וגיטרה אקוסטית וכאשר מלאו לו שלוש-עשרה קיבל כמתנה לבר המצווה גיטרה חשמלית. הנגינה פתחה בפניו עולם ומלואו ומילאה את ליבו. הגיטרה הייתה כמו עוד אבר מגופו, בכל הזדמנות היה מוציא אותה, מנגן ושר לעצמו, במפגשים משפחתיים ועם חברים.
תם היה בן של בית והירבה לבלות עם משפחתו הקרובה, הוריו ואחיותיו, ועם משפחתו המורחבת. אבי, חברו מקורס טיס, כתב להוריו: "חשוב שתדעו כמה אהבתי את תם וכמה הערכתי את שניכם כהורים וכחברים. הקשר ביניכם תמיד הדהים אותי ואף גרם לי לקנא לפעמים. למדתי הרבה מהיחסים שלכם איתו, מהכבוד הרב שהוא רכש לכם ומעוצמת האהבה שלו אליכם... הוא אף פעם לא שכח מאיפה הוא בא... מהמעט שהכרתי אתכם הבנתי מנין קיבל את החוכמה המיוחדת שהייתה לו – 'חוכמה פרקשית'. כמעט תמיד הוא ראה וניתח את הדברים נכון כל כך, פשוט כל כך. דברים שרק בדיעבד הבנתי כמה הוא צדק... האווירה המשפחתית ששררה בביתכם גם היא הותירה עלי רושם רב ונורא נהניתי לבקר אצלכם, לראות כמה תם אוהב את עמית ואורי וכמה הן מעריצות אותו". וחברה נוספת כתבה: "כל כך קסם לי לראות בחור בגילי שיוצא לסרט עם אימו ואחיותיו, ומתרגש ממסיבת יום הולדת של אחותו הקטנה. אבל כזה היה תם. אכפתי ומיוחד ונדיר".
כאשר הגיע מועד הגיוס בחר תם להתגייס לחיל האוויר למסלול טיס, כהמשך לאביו ששירת כטייס בחיל האוויר. האב הזהיר אותו מפני הקשיים הצפויים במסלול זה, אך תם לא נרתע. הוא האמין שלעם היהודי אין ארץ אחרת וביקש להגן עליה ולתרום ככל יכולתו.
ב-9.1.2002 הוא התגייס לצה"ל, והחל קורס טיס בחיל האוויר. לאחר שסיים את הקורס בהצלחה שובץ כטייס מסוקי קרב. בתקופה הראשונה לאחר הקורס שירת בטייסת 190 כטייס מסוקי "אפאצ'י", לאחר מכן נקרא ליחידת "שרף", לשרת כטייס בדגם מסוקים חדש – "לונגבו". תם היה הטייס הצעיר ביותר בארץ שהורשה לטוס במסוק החדש, בחירה שמעידה על הכרת המערכת הצבאית בכישוריו וביכולותיו כטייס.
במהלך שירותו הצבאי פגש תם ברעות, שהגיעה עם הוריו לבקרו בבסיס בחצרים, והיא הייתה לחברתו האהובה במשך ארבע שנים, עד לנפילתו. סיפר אביו: "מההתחלה, הם ישנו בבית שלנו בקיסריה. בנינו להם מעין צימר קטן. אנחנו כל כך אוהבים את רעות, היא חלק מהמשפחה והיא נהייתה אחות גדולה של הבנות שלי". כאשר החל את שירות הקבע הם עברו להתגורר בדירה בתל אביב יחד עם שותף - אבנר, חברו הטוב מהטייסת. מול דירתם התגורר המשורר חיים חפר, ומהר מאוד נרקמה ידידות עמוקה בינו לבין השלושה. במשך ערבים רבים הם היו יושבים יחד, מדברים, מנגנים ושותים ויסקי. חיים חפר כתב עליהם: "הם היו זוג כל כך מושלם, כל כך יפה... ואיזו אהבה הייתה ביניהם. רק להביט בהם במעלית כשאנחנו יורדים ביחד זה לראות אחד מסתכל בשנייה באהבה... זה לא כמו הדור של עכשיו. הם היו כמו הדור של פעם. האהבה שלהם הייתה מאופקת ואצילית. הם היו באמת כמו בני אצילים... איזה זוג מיוחד ומתאים".
תם אהב את החיים וכל אשר היה להם להציע. הוא אהב לטייל בארץ ובחו"ל, לצעוד בשבילי ישראל עם חבריו, לאכול אוכל טוב ולשתות ויסקי משובח. כאשר עבר להתגורר בתל אביב אהב את הבילויים עד אור הבוקר עם חבריו הרבים. דירת הזוג הפכה למוקד מרכזי של התכנסות החברים ויציאה לבילויים בעיר. ברגישותו ידע תם לנווט בין מצבים, מקומות ואנשים ולגרום לכולם להרגיש בנוח. הייתה לו היכולת להשתטות בקלות דעת, ורגע לאחר מכן לדון לעומק בנושאים שונים מתוך ראייה פילוסופית של החיים. חבריו גם למדו להכיר את יכולתו להפיק בכל מצב משפטים ופניני לשון, "המשפטים של פרקש", שהפכו עם הזמן למטבעות לשון השגורים בפיהם של כל הסובבים אותו.
תיארה חברתו מבסיס רמון, תם-שיר: "הוא בלט כבר ברגע הראשון שהעברת מבטך סביב. הוא קרן. נסיך אמיתי בלב מדבר רמון הצחיח. מבלי להניד עפעף היה ניתן לראות שתם הוא משהו אחר. ההליכה שלו, תנועות הגוף שלו, חזותו, מבע עיניו, אצילות. השקט הזה שבו היה פשוט ממגנט... כשהביע דעה תמיד הופתעתי מהאופן שבו הוא מסתכל על דברים, היה לי כל כך קל להזדהות עם הדברים שאמר. תמיד הייתה לו בשבילי התשובה הכי ברורה ואמיתית והיא תמיד נאמרה בחדות ובפיקחות". והוסיף אבי, חבר: "תם כובש אותך תוך זמן קצר, אתה אוהב אותו בגלל שיש בו כל מה שצריך מחבר ואז מתישהו האהבה הופכת להערצה, כי אתה מבין שתופעה כמו תם היא יחידה מסוגה".
ביום 12.7.2006 החלה מלחמת לבנון השנייה. בבוקר אותו יום תקפו מחבלי חיזבאללה מלבנון סיור של צה"ל, אשר נע על ציר מקביל לגדר המערכת ממערב למזרח, בין זרעית לשתולה, בתוך שטחה של מדינת ישראל. שלושה חיילים נהרגו במקום ושניים נחטפו. מיד לאחר התקרית נעשה ניסיון ראשוני לאתר את החטופים. צוות שריון נכנס עם "נגמחון" לתוך שטח לבנון בניסיון לעצור את רכב המילוט של המחבלים, אך במרחק קצר מאוד מהגבול עלה הטנק על מטען ומעוצמת הפיצוץ כל ארבעת אנשי צוותו נהרגו. זמן קצר אחר כך נהרג חייל נוסף, כאשר הגיע עם כוח החילוץ אל הטנק הפגוע. בעקבות האירועים הגיבה ישראל בתקיפה מן האוויר ולאחר מכן גם בשילוב יחידות הקרקע. הלחימה נמשכה שלושים וארבעה ימים, והסתיימה בהפסקת אש ב-14 באוגוסט.
במהלך המלחמה, יצא תם ביום כ"ח בתמוז תשס"ו (24.7.2006) לטיסה מבצעית במסוק אפאצ'י במטרה לסייע לכוחות הקרקעיים שנלחמו באזור בינת ג'בל, ואיתו במסוק אלוף משנה צביקה לופט. בשעת בוקר מוקדמת, כשטסו מעל שטח הררי בדרום לבנון, התגלתה בעיה טכנית במסוק. הוא הסתחרר, צנח לשדה פתוח והתרסק באזור דלתון שבגליל העליון. במשך דקות ארוכות המשיכה התחמושת שנשא עמו המסוק להתפוצץ, ומנעה מכוחות ההצלה להתקרב למקום. בהתרסקות נהרגו שני טייסי המסוק.
סגן תם פרקש נפל בהתרסקות מסוקו בקרב בגבול הצפון במלחמת לבנון השנייה בכ"ח בתמוז תשס"ו (24.7.2006). בן עשרים ושלוש בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין קיסריה-שדות ים. הותיר הורים ושתי אחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.