גלי קורן-הלפמן 1976-2013

שלושים יום מאז אותה שיחת טלפון נוראית שבישרה על סרט רע, רע מאד שמתחיל. שלושים יום שרצות אצלי בראש אינספור תמונות וחוויות מעברנו המשותף : תמונה שלי ושלך צוהלים כשהתבשרנו ע״י סבתא בבוקר אוגוסט לוהט על הולדת אחותנו הקטנה. יום אחר כך בלבד, אני ואבא מלווים אותך ליומך הראשון בכיתה א׳. כמה התרגשת מהסמיכות בין שני האירועים. ואני האח הגאה התרגשתי ללוות אותך מידי יום לביה״ס. תמונה שלך בשמלה לבנה במסיבת בת המצווה שלך, המכתבים החמים והמעודדים ששלחת לי לטירונות, ערבי הריקודים באוניברסיטה. עוד תמונה שלך בשמלה לבנה - הפעם חתונה, ואני שוב גאה ללוות אותך הפעם כנהג שלך בליל כלולותייך. התמונה הבאה - את מגיעה אלינו עם צילום מאולטרא-סאונד. שיר כבר מתחילה להתבשל אצלך בבטן. כעבור מספר חודשים שיחת טלפון באישון לילה תופסת אותי בטיול בחו״ל - שיר יצאה לאוויר העולם - חייך החדשים מתחילים. עדי ויערה שהגיעו אחריה היו רק עניין של זמן. תוספת נהדרת לחבילה מושלמת. אני זוכר את הביקורים בבית החולים יממה אחרי הלידה ואת רעננה ומוכנה כבר לאתגר החדש. תמונות של שקיות עמוסות בגדים, צעצועים ושאר אביזרי תינוקות שנשלחו אלינו מידי עונה או בכל פעם שהיו קטנים למידותיה של מישהי מבנותיך. תמונות של ימי הולדת של הבנות. כל אירוח חגיגה - חגיגה לחיך, חגיגה לילדים, תמיד איזו הפעלה מעניינת, תמיד איזה מתכון חדש. חיפשתי תמונות סולו שלך מן העשור האחרון - אין כאלו. בכל תמונה עוד ילדה או שתיים או שלוש, מתחבקות,מתנשקות,מתכרבלות או מתפנקות. כמה חבל שפרק כל כך מוצלח בחייך נגדע באיבו. גלי, רציתי להבטיח לך שאמצא את כל הכוחות הנדרשים בכדי לעטוף, לחבק, לתמוך ולשמור על כל היקרים לך שאהבת ושאת חסרה להם כל כך. רציתי להבטיח שאהיה לצד נדב והבנות בטוב וברע - הן בשמחות שיבואו והן בימים הקודרים, לחוות איתם במקומך את החוויות שלא זכית להן ולנסות ולמלא ולו במעט את החלל העצום שהותרת. מתגעגע המון.

את כל תקופת האמהות עברנו ביחד. הגעתי לבנימינה זמן קצר לאחר שהפכתי לאמא וכמו כל אמא צעירה, קיוויתי להכיר אמהות במצב דומה. כ"כ שמחתי כשהכרתי אותך. היית בדיוק הדמות שכ"כ קיוויתי לפגוש. אינטילגנטית, משקיענית, יסודית. אישה מרשימה, מלאת טוב לב ואמא למופת. למרות שהפכנו לאמהות באותו החודש (ואת גם צעירה ממני) תמיד נהגת בבטחון מרשים כאמא ולמדתי ממך כ"כ הרבה דברים. דרכינו השתלבו בכל שלבי גדילת הבנות. שיר היתה התינוקת הראשונה שנגה חלקה עמה מטפלת. אני מסתכלת על מגני החשמל בבית ונזכרת שהבאת אותם לביתי ולימדת אותי לבדוק דברים שקודם לא חשבתי עליהם. כשנגה הלכה לראשונה למשפחתון התייעצתי איתך ושמחתי מאוד שגם את התרשמת מהמקום כמוני ובעיקר שמחתי ששיר ונגה הלכו אל המשפחתון יחד. בהמשך דרכיהן התפצלו אך תמיד המשכנו להתייעץ על מסגרות (וגם על כל נושא אחר) והקשר בינינו ובין הבנות נשמר איתן. בכיתה א' הבנות חזרו להיות יחד ושמחנו כל כך. גם אנחנו וגם הבנות שמחנו לארגן מסיבות יום ההולדת משותפות. תמיד היו לך רעיונות יצירתיים ותמיד סמכתי על שיקול דעתך וחשיבתך ההגיונית לגבי כל פרט. רק בשבוע שעבר עברה בי המחשבה שהלוואי שנמשיך לארגן במשותף לפחות עד הבת מצווה. אני מניקה את בתי ונזכרת שאת זו שהמלצת לי על כרית ההנקה עליה היא ישנה עתה. את הכרית הנוספת קנית לי אחרי הלידה ומיהרת להביא לי אותה כדי שאוכל להיעזר בה כמה שיותר. אני רואה את הצבעים לאמבטיה שקניתי לאחר שראיתי אצלך איך את הופכת את האמבטיות לחוויה מיוחדת (ושנגה אהבה גם בגללן לבוא לישון אצלכם). עומד מולי מזרון הפעילות שהשאלת לי רק לאחרונה ואני נזכרת שאמרת כי תצטרכי אותו חזרה כיוון שאולי יהיה לו שימוש בעתיד. כשנגה ושיר היו צעירות, כל פגישה שלהן היתה הזדמנות שלנו להפגש. כשהן גדלו, שיר, שכ"כ חשוב היה לה להרגיש גדולה ועצמאית התעקשה שהיא לא מעוניינת שאמא שלה תשאר איתה. הבנות גדלו ובינתיים נולדו לך ולי בנות נוספות - החיים זורמים, העיסוקים רבים, החוגים שמתנגשים ... והפגישות התמעטו אך היה לי ברור שהקשר יימשך. אני נזכרת בטיול שערכנו לפני כמה שנים בחוף הבונים עם חברים משותפים וגם בארוחות המשותפות עם אותם חברים. בדיוק החודש חשבנו לתאם ארוחה כזו ואני מתקשה לחשוב שלא יהיו ארוחות נוספו במתכונת זו. מתקשה להאמין שלא יהיו עוד התייעצויות לגבי גנים, התייעצויות לגבי חוגים, התייעצויות לגבי נסיעות. אני מתקשה להאמין שלא תראי את התמונות שאת עצמך צילמת במצלמתי בטקס יום ירושלים לפני פחות משבוע (הדיסק עם הצילומים עדיין אצל נגה בתיק). ביום רביעי האחרון גם דיברנו על רישום משותף לקייטנה בקיץ הקרוב ואני נזכרת בקייטנת הורים של שנה שעברה ששוב לא תתקיים באותה מתכונת. אני נזכרת ביוזמות של שיר שהפגינה יכולת ניהול וארגון מרשימות ואת תמיד כ"כ תמכת ועודדת כל יוזמה שלה (ובהחלט מדובר ביזמית מלידה). מתנגן בראשי השיר "בתוך שדה ירוק אני עובר ואתה מעבר לגדר" ואני מתקשה כל כך להאמין שאנו נאלצים להמשיך בלעדייך והמילים בשיר בעצם מתארות אותך. נדב, שיר, עדי ויערה היקרים – אני מקווה שתצליחו להתגבר על האסון הנורא. אני בטוחה שהבטחון הרב והתמיכה ללא סוף שגלי העניקה לבנות תשאר אתכם תמיד. היה שלום חברה יקרה. נוחי בשלום על משכבך.

אימי המקסימה, עוד יום בא ואינך שם בסביבה. עוד אירוע מרגש שאינך כאן להשתתף. עוד יום ביומו שאת לי חסרה. שאת לא נמצאת, נורא קשה. שאת לא נמצאת, לעיניים שלי זה לא "מהנה". שאת לא כאן לעזור, לחבק, לאהוב, לשחק, להינות, לקרוא סיפור, ללכת לקניון, לראות אותנו מופיעות או לפחות להיות כאן לצידי. שמסתכלים על תמונתך לא מבינים, איך אישה כה מקסימה, נדיבה, חכמה, יפה, אמא אהובה, מרפאה כה טובה כבר לא כאן, לידינו, לגרום לנו לשמחה כמו שעשית תמיד ומקבים שתצליחי לעשות בליבנו. את בלב כולנו לעד.

אחותי האהובה, אני פוקחת עיניים הבוקר למציאות חדשה, שבה את אינך. בפלאפון ממתינה לי כבר הודעת תנחומים המומה מאחת מחברותיך: "הפחד הגדול ביותר של כולנו התממש" היא כותבת. ובלב שלי צביטה. כאב הבטן הזה, שפוקד אותי בכל תקופה בחיים בה אני מרגישה אבודה חזר עכשיו, האם יעלם אי פעם? אני פוקחת עיניים הבוקר כי אמרו לי שככה עוברים את היום הזה, שלב- שלב. אז עכשיו אני כותבת לך, מנסה להוסיף מספיק שלבים כך שהשלב הגרוע מכל יתרחק ממני. כתבתי לך כשישנת. חשבתי שתרצי לדעת מה קרה כאן כשתתעוררי. דמיינתי אותך מתעוררת, דמיינתי שאנחנו מסתובבות יחד בקניון, דמיינתי אותך שותה שוב מהבקבוק שלך עם הקש. דמיינתי אותך צוחקת. דמיינתי את הכל קורה שוב, אבל עכשיו אלו רק זיכרונות. אני מחכה כבר לחלום הזה, המתוק, שלי ושלך יחד שוב, גם אם לשעה קלה בלילה, אפילו שאצטרך להתעורר. אני יודעת שידעת כמה אני אוהבת אותך וכמה את חשובה לי, אני מאושרת מהמחשבה שאפילו הספקתי לומר לך את זה לא מזמן. את האחות הכי מדהימה שיכולתי לבקש. היית לי אם ואחות. ואני אמשיך אחרייך. את בלבי תמיד, אנחנו עוד נפגש. (13/5/2013, יום הלוויה)