הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכה צוקי רוזןהעדפות
עריכההספדים
עריכהמאוד קשה לתאר איזה טיפוס היה אבא שלי.
מי שנתקל בו יודע בדיוק על מה אני מדבר, ולמי שלא הכיר אותו, או שמע עליו רק מהחיקויים שלנו, קשה להסביר.
אבל אם כן הייתי צריך לתמצת את אבא בשתי מלים, הן היו "חוסר טאקט".אבא תמיד ידע איך להגיד את הדבר הלא נכון בזמן הנכון.
הוא היה מצויין בפני חברות שנכנסו לבית אם הן העלו במשקל (אבל דאג להוסיף שזה נראה עליהן טוב), שואל חברים ממוצא רוסי אם הם קראו דוסטרוייבסקי ומה דעתם על המפלגה הקומוניסטית, מטריד מלצריות בחפירות על לימודים, ומגיש לאורחים אוכל רקוב שהוא מצא במאחורה של המקרר.
זה כולל, אגב, פעם שהוא הגיש לי כוס מים שהוא ראה יושבת על השיש, שבדיעבד הסתבר שהיה בה חומר משלשל של אמא.
כמות הפעמים ששמעתי אנשים אומרים "צוקי!" בטון נוזף היא בלתי ניתנת לספירה.
ובכל זאת, כולם אהבו את אבא. כי מאחורי ההערות הדביליות והבדיחות חסרות הטאקט עמד בנאדם עם לב עצום, שידע לפרוץ מחיצות.
בנאדם אינטיליגנט וחריף, עושה דווקא מקצועי, שהאיר כל חדר שהוא נכנס אליו.
הבנאדם הזה היה הגיבור שלי.
הסלע שלי.
אני אוהב אותך אבא. כל כך.
ואני לא יודע מה לעשות עם הכאב הזה שנשאר.
אני רוצה להאמין שאם אלוהים קיים שם למעלה, הוא בטח מגלגל עיניים מאיזו הערה דבילית שלך.
שלח לחבר