ביוגרפיה
עריכה
אהוד נולד בקיבוץ החותרים ב- 1958 להוריו חנה ויוסף רותם,
אח ליואב ואורי חרובי, בניה של חנה
ולאלכס רותם ודינה קוניק, ילדיו של יוסף.
הוא גדל והתחנך בקיבוץ, בן כיתת חצב, "חצב הקטנים".
היה תלמיד מצטיין וסקרן.
בהיותו בן 9, בשלהי מלחמת ששת הימים, פקד אסון את המשפחה,
כשאחיו, יואב, נפל ברמת הגולן.
עם סיום הלימודים בתיכון שאף אהוד להיות טייס. כבן למשפחה שכולה נבצר ממנו להתגייס לטייס והוא שירת בחיל המודיעין והגיע לקצונה. עם השחרור החליט לנסות להגשים את חלום הטייס ושכנע את אמו "לחתום לו". הוא התגייס מחדש והתקבל לקורס טייס, אך לאחר שהחל אותו החליט לפרוש.
לאחר הצבא יצא לשנת שירות בקיבוץ נערן ולאחר מכן יצא ל"טיול הגדול", טייל כשנה בדרום אמריקה וחזר דובר ספרדית שוטפת.
בקיבוץ עבד אהוד במפעל רשת או פלסט ובחשמליה עם יוסי ברי.
כשהחליט לצאת ללימודים, התקבל ללימודי פיסיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, לאחר כשנה עזב ועבר ללמוד באוניברסיטת סולט לייק סיטי בארה"ב, כשבין לבין מכר גלידה בטקסס ועבד בדייג באלסקה. הוא לא השלים את לימודיו בארה"ב וחזר לארץ.
כאן החל ללמוד לימודי רובוטיקה במדרשת רופין אותם סיים בהצטיינות והתקבל מיד לעבודה בצוות ההקמה של מפעל אינטל בקרית גת.
הוא עסק במקצועו המבוקש אך המשיך לפזול לתחומי עניין נוספים כגון מחשבים וסטארט- אפים שונים וחדשניים ועזב מקומות עבודה טובים ויוקרתיים.
אהוד הכיר את דגנית, בת קיבוץ המעפיל, הם נישאו ונולד בנם, שחף, כיום בן 17.
הנישואין לא עלו יפה והם נפרדו, דגנית ושחף חזרו להמעפיל.
כעבור כמה שנים, נישא בשנית לנצחיה, הם גרו בתל מונד ושם נולד בנם, אופיר, כיום בן 5.
ביום חמישי האחרון, בשעת בוקר מוקדמת, נהרג אהוד בתאונת דרכים קטלנית.
היום הוא חוזר אלינו בצער ובכאב גדול.
יהי זכרו ברוך.
הספדים
עריכה
21.4.2013 יום א' יא אייר תשע"ג
אודי,
אפילו השמים ממטירים דמעות מאז
היית האבא הכי לא קונבנציונלי שיכולת לבחור להיות. כמות החום, האהבה, השמחה, הדאגה,הטיפול והחוויות שהענקת לבננו שחף ב-24 שעות היתה במינון שמספק הורה קונבנציונלי בחודש. תימצתת את ההורות והאבהות לזמנים קצובים ובהם נתת לשחף את כולך: לב, נפש, גוף. היצירתיות של שניכם הביאה אתכם לשיאים חדשים של עונג הדדי ושמחה. אהבת מאד להפתיע ולהצחיק, לעשות שמח במסיבות של שחף אליהן הקפדת להגיע ולהשתתף באופן פעיל. הטיולים שלך עם שחף היו בסיס לקשר אמיץ ואיתן של אב ובן שפיתחתם ביחד.
ליום הולדת חמש - כמו קוסם, הבאת לשחף זוג ציפורי אהבה, אשר שלפת מתחת למפה בתזמון שהשאיר את כולנו פעורי פה!
בשנים האחרונות התמודדת עם אתגרים שונים והזמינות שלך לביקורים פחתה. גם שחף החל לפתח חיים עצמאיים ופעילים משלו, וכך הפכת להיות "אבא של פרוייקטים". בקיץ האחרון בנית לשחף ועם שחף חדר מעץ. כל כך בשמחה וברצון עשית הכל: הבאת עצים, קנית את המסור הכי משוכלל, כלי עבודה, והתחלת לעבוד במרץ ובחריצות אין קץ, כאשר מטרתך הראשית והיחידה היא ללמד את שחף לעבוד בבניה ובעץ: למדוד, לתכנן, לקדוח, לנסר, לחבר, לנעוץ מסמרים, לפלס, לתקן כשנחוץ ולנקות. והכל בסבלנות אין קץ, באהבה, בשמחה,עם נתינה ללא גבול: מסביר, בודק, מסביר, מלמד, ומאפשר לשחף להתנסות ולרכוש ניסיון ובטחון תחת עיניך הביקורתיות ודרישותיך המקצועיות הבלתי מתפשרות. שחף נהנה מכל רגע: מהחום, האבק, הנסורת באוזניים באף ובנחיריים - כל אלה חיברו ביניכם - בן ואב, הרבו את ההנאה המשותפת ורוממו את הקשר ביניכם לשיאים חדשים! ואני קיבלתי את "עונשי" בשמחה - ומאז מספרת ומהללת בפני כל מי שנכנס את פלא הבריאה - אודי בנה את כל זה יחד עם שחף! עבודה יציבה, חזקה, מושקעת, מדהימה, למופת!
לאחרונה בילינו ביחד יום שלם בירושלים, בתחרות מדענים ומפתחים צעירים בה השתתף שחף. היית נלהב, מאושר, גאה ושמח! זה בדיוק המקום בו רצית לשחף: רצית להבין, לדעת, לרדת לעומק מפורט והיית במיטבך, שופע חן ונתינה, ומתואם עם הכל! ישבת לידי באולם בטקס חלוקת התעודות ואחר כך באוטובוס להר הצופים ובחזרה, כי שחף העדיף לשבת עם חברים. בסוף היום נפרדת משחף בחיבוק של גברים, ולחצת יד לאחי, לגיסתי ולי. וזו היתה הפעם האחרונה בה התראינו.
הפרויקט הבא שלך היה הסעות לפסיכומטרי. שחף התקשר וביקש שתעזור עם ההסעות לפסיכומטרי. קבעתם שתחזיר את שחף הביתה ביום חמישי (18.4.2013) האחרון בעשר בלילה. יום קודם התקשרתי ואמרת שתסדר הכל ברגע שתתפנה. נפרדנו לשלום ולא ידעתנו שהיתה זו הפעם האחרונה.
המהות של אודי היתה לחבר בין כולם. אודי תמיד התאמץ והשקיע בכך המון מחשבה, אנרגיה, רצון ועשייה. אודי תמיד האמין שיום אחד זה יקרה. והנה היום כולנו פה - כל מי שאודי רצה ועמל להפגיש ולחבר, ורק אתה אודי חסר.
משאלתו וצוואתו של אודי היא שנשמור כולנו, כל בני המשפחה על קשר ונהיה למשפחה אחת.
אודי, הענקת לי את המתנה הנשגבה והנפלאה ביותר שיכולת לתת לי: את בננו שחף.
נזכור אותך תמיד, אתה בליבנו לעד,
נשמור עליך מכאן ואתה תשמור עלינו מהמקום בו אתה נמצא.
דגנית רותם
אבי אלפסי
21.4.2013 יום א' יא אייר תשע"ג
אודי יקר !
אני מדבר אליך עכשיו, כי זה בלתי נתפס שעזבת אותנו והלב מסרב לקבל ולהאמין. החיוך שלך הפנים הטובות שלך עדיין מול עיני. היו לך שאיפות ותוכניות שדי בהם למלא חיים שלמים.
היית איש אמיתי, רגיש ורגשי באופן נדיר. כל כולך לב ולכן גם לקחת כל דבר לעומק הלב. כל כך רצית להאחז בחיים, להגיע להצלחה, לאושר למימוש עצמי, להגיע לשלווה ולחיי משפחה מאושרים, להתגבר על המהמורות בדרך ולראות את הצד החיובי והאופטימי שבכל אדם ובכל דבר.
היתה לי הזכות להכיר אותך מקרוב ולשמוע את רחשי ליבך, מבחינת האנרגיות שלך היית עדיין נער מתבגר שכל חייו לפניו. היית מלא שמחה והתלהבות מכל התקדמות ומכל הישג שהשגת, מכל רעיון או פיתוח טכנולוגי שפיתחת. אך המשפחה שלך וילדיך, שחף ואופיר היו חשובים לך מכל. כל כך הרבה אהבה היתה לך אליהם, רצית להיות מעורב בחייהם, והיתה לך משאלה שיהיו בקשר ושיעמיקו את ההיכרות והקרבה ביניהם כפי שראוי לאחים. בכל פעם שדיברת על שחף ועל אופיר ראיתי את ההתרגשות בעיניך ושמעתי אותה בקולך.
אודי, אתה מהאנשים המוכשרים והיצירתיים ביותר שהכרתי, בעל ידי זהב ובו בזמן איש מעמיק ובעל כישרון כתיבה שלא רבים הכירו. ידעת לבטא במילים יפות ומרגשות את רגשותיך ואת רעיונותיך על החיים. ראיתי כמה התרגשת כשהחמאתי לך על כישרון זה ואף יעצתי לך לאסוף את רעיונותיך וכתביך לספר.
אודי יקר, וודאי ייקח עוד זמן רב לי ולכולנו לתפוש את העדרך, אבל תישאר לתמיד בלב כולנו כאיש יקר מיוחד ואהוב.
אבי
אלכס רותם
21.4.2013 יום א' יא אייר תשע"ג
אהוד - אחי הצעיר
בפסח האחרון דיברנו, והזמנתי אותך ואת שחף לטורניר השחמט בחודש יוני, שאני מארגן מזה שלוש שנים לזכרו של אבא, ואתה ענית: "עד יוני זה עוד הרבה זמן, אני לא יודע מה יהיה אתי מחר בבוקר" כאילו צפית את הנולד.
והיום' אני לא מאמין שאני עומד כאן, מחפש מילים להגיד ולהבין שאנחנו נפרדים לתמיד.
מאז שקיבלתי את ההודעה הנוראה, אני בתחושה שזה בעצם לא קורה לי, וכל הטרגדיה קורית באיזה סרט שעליו אני משקיף מהצד. הרי התאונות על כבישי הארץ, ועליהן אנחנו שומעים בכל יום בחדשות, הן תמיד קורות למישהו אחר, והנה הפעם זה קרה למשפחתנו ואין מילים להסביר ואין מענה לאסון מיותר שכזה שנוחת ככה בפתאומיות...
היית באמצע החיים. באמצע התמודדות ארוכה בקשיים. לאחרונה נדמה היה שאתה מוצא את הדרך לשנות את מסלול חייך ואנו במשפחה עקבנו בדאגה ובתקווה שהדברים הולכים ומסתדרים.
מכל התחושות שעוברות עלי כעת נדמה לי שתחושת ההחמצה שחווית בחייך היא התחושה שחוזרת פעם אחר פעם. איך ולמה התפספסו התכניות והשאיפות וכיצד אדם מוכשר, הגון, טוב לב כמוך לא הצליח להגשים את חלומותיו.
נהגת לומר לי: "מגיע לי יותר ואני אצליח". לצערי המציאות היתה שונה. באופטימיות ובנאיביות בחרת במסלולים שכביכול מקצרים את הדרך, ופעם אחר פעם נפגעת. קשה עלי המחשבה שאולי אני בעצמי יכולתי לשנות את תפיסת עולמך, ואולי לא עשיתי מספיק כדי שתראה את הדרך. אילו היית מסתפק בבינוניות כפי שרובנו עושים כדי לשרוד את המירוץ המטורף של החיים, ייתכן שחייך היו קלים יותר.
אף שהיו בינינו חילוקי דעות הצלחנו לאחרונה לפתוח דף חדש במטרה לקרב יותר את משפחותינו זו לזו. זה היה חשוב לך ביותר. לצערי לא הספקנו לעשות זאת, אך נעשה מאמץ לתקן את שניתן.
אחיך אלכס
דינה קוניק
21.4.2013 יום א' יא אייר תשע"ג
על קברו של אהוד
אהוד, אחי, אחינו,
נפלה עלינו הפתאומיות ואנו נפרדים ממך היום וטומנים אותך פה ליד אבא. מזל שאבא כבר לא איתנו ברגע זה. אבא שכל כך דאג לך, שחרד לך ולהתנהלות חייך.
אסון מותך נחת עלינו כרעם ועמו שוטפות המחשבות ועולים הזיכרונות.
היית ילד חביב, יפה, בעל חיוך רחב ונער סקרן, חקרן, בודק, מחפש פתרונות לכל שאלה ולכל בעיה, צולל לעומק ולא מרפה, זאת - מאז ומתמיד ועד היום - לא משנה מה עומקה של הבעיה וכמה זמן ייקח לפתור אותה ואם בכלל כדאי. עקשן, קפדן, חרוץ, תכונות טובות ונהדרות, שהיו לך לעיתים לרועץ.
גדלת בבית של שכול, של אידיאות גדולות וגם של סכסוכים וכבוגר לא חדלת לחפש את דרכך ואת מימוש עצמך, בצבא, בלימודים, בעבודה, בחברה ובחיי המשפחה. הגעת למקומות שלא רבים מגיעים אליהם והתנסית בדברים שלא רבים מעיזים.
אהוד שלנו, שלימים הפכת לאודי, היית כל כך חכם, כל כך מוכשר, אך לא הגעת אל הנחלה.
כל הזמן קיווינו שכל הכישרון הזה ויכולת הלמידה המרשימה ותבונת הכפיים, ימצאו את מקומם, יפרצו ויפרחו אתך, שתגיע לחוף מבטחים של עשייה ושלווה, שיהיה שכר לעמלך. אך אתה נאבקת למצוא כל יום דרך חדשה ואחרת והדרכים לעיתים התעקלו.
לאן מיהרת באותו בוקר מר ונמהר בו קיפדת את חייך?
שתי משפחות הקמת, שני בנים הבאת והיית להם אב אוהב - שחף המתבגר, שכל כך צריך אותך עכשיו, ואופיר הקטן, שצריך אותך עכשיו ויזדקק לך תמיד. ליבי ליבי להם.
יחד עם אורי טיפלת במסירות באמא שלכם, שאסון מותך אינו ידוע לה. לעיתים הערפול הוא רופא. בשבילה אתה עדין חי.
ואולי...למרות הרציונליות שלנו - אולי אולי פגשת כבר את אבא. יש לכם עכשיו כל הזמן למשחק שח משותף, דבר שכל כך אהבתם לעשות ביחד.
ננצור אותך בליבנו ונבכה אותך ואת חייך, שנקטעו בטרם מוצו.
אוהבים וזוכרים - דינה, יעקב, זיו, יפתח, אילן, נעמה
ובני משפחותינו
שחף רותם
דברים ליד הקבר 21.4.2013 יום א' יא אייר תשע"ג
אבא
אף פעם לא אמרתי לך את זה, אתה האדם שאני הכי מעריץ. תמיד הסתכלתי עליך כעל מודל לחיקוי. האופטימיות שלך, הדרך בה אתה מתייחס לבעיות - גדולות או קטנות כאחד, בלי פחד וביצירתיות, הסקרנות שלך, התעוזה.
אתה לימדת אותי להעיז, לימדת אותי להתגבר על הפחד.
אני נשבע שלעולם לא אשכח זאת!
וכל ההרפתקאות שלנו ביחד, אתה חשפת אותי לעולם הירוק המדהים שמעבר לבניינים האפורים. אני זוכר שעוד כשהייתי בן חמש לקחת אותי לכל כך הרבה טיולים על הר הכרמל. בפעמים אחרות לקחת אותי לים. הים, שכל כך אהבת.
חבל לי שאני לא יכול לומר לך את זה עם טפיחה על השכם, אבל אני בכל זאת אומר:
אני אוהב אותך אבא.
linkText
שלח לחבר