.jpg)
הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכההעדפות
עריכהסיפורי סבתא חיאלה
ככתבה וכלשונה ללא שיפוצים
פמינודס
יום אחד אמרה אמא לפמינודס – לך לבקר את סבתא. כשפמינודס הלך בחזרה הביתה נתנה לו סבתא חמאה להביא לאמא. שם פמינודס את החמאה על הראש מתחת לכובע וכשהגיע הביתה כל החמאה נזלה לו על כל הפנים. אמרה לו אמא: פמינודס פמינודס וכי כך לוקחים חמאה? חמאה עוטפים בעלים וכל הדרך מטבילים אותה במי הנהר וכך היא תגיע שלמה הביתה.
בפעם הבאה כשהלך פמינודס לסבתא נתנה לו סבתא גדי להביא לאמא. לקח פמינודס את הגדי עטף אותו בעלים וכל הדרך טבל אותו בנהר. כשהגיע הביתה הגדי כבר לא היה חי. אמרה לו אמא: פמינודס פמינודס וכי כך מביאים גדי? גדי קושרים לו חבל סביב צווארו והוא רץ אחריך הביתה.
בפעם הבאה כשהלך פמינודס לבקר את סבתא נתנה לו סבתא עוגה להביא לאמא. קשר פמינודס חבל סביב העוגה וגרר אותה כל הדרך הביתה. התפוררה העוגה בדרך ועד שהגיע הביתה נשאר לו רק החבל ביד. אמרה לו אמא: פמינודס פמינודס אתה טיפש מטופש. יותר לא תלך לסבתא.
ימבו וסמבו
ימבו ממבו וסמבו
יום אחד אמר אבא ימבו לאמא ממבו: בשבת יש לבננו סמבו יום הולדת, מה נקנה לו מתנה? אמרה אמא ממבו: אני אקנה לו מכנסיים ירוקות וחגורה צהובה. אמר אבא ימבו: ואני אקנה לו מעיל כחול וכובע אדום. בשבת לבש סמבו את כל הבגדים היפים והלך לטייל ביער.
וביער גרו ארבעה דובים. מטייל סמבו ביער ופתאום הוא שומע נהמה גדולה אווווו!!! והנה דב גדול עומד לפניו. אמר הדב לסמבו: סמבו סמבו תן לי את המכנסיים הירוקות שלך ואני אהיה הדב הכי יפה ביער. נתן לו סמבו את המכנסיים הירוקות ורצה לחזור הביתה כדי שאבא ימבו יבוא ויקח חזרה את מכנסיו הירוקות, ופתאום הוא שומע נהמה גדולה אוווו!!! והנה הדב השני עומד לפניו. אמר הדב לסמבו: סמבו סמבו תן לי את המעיל הכחול שלך ואני אהיה הדב הכי יפה ביער. נתן לו סמבו את המעיל הכחול והמשיך לרוץ לאבא.
ופתאום הוא שומע נהמה גדולה אווו!!! והדב השלישי עומד לפניו. הדב השלישי לקח ממנו את הכובע האדום והדב הרביעי לקח ממנו את החגורה הצהובה. המשיך סמבו חרוץ לאבא כדי שיקח מהדובים בחזרה את הבגדים שלו ופתאום הוא שומע נהמות גדולות ונוראיות. נבהל סמבו מאוד מאוד וטפס על העץ. ומתחת לעץ נאספו ארבעת הדובים. אמר הדב הראשון לי שי מכנסיים ירוקות ואני הדב הכי יפה ביער. אמר הדב השני לי יש מעיל כחול ואני הדב הכי יפה ביער. הדב השלישי אמר לי יש כובע אדום ואני הדב הכי יפה ביער. הדב הרביעי אמר לי יש חגורה צהובה ואני הדב הכי יפה ביער. רבו הדובים מאוד מאוד עד שלא היה להם יותר כוח ונפלו על האדמה ונרדמו. ירד סמבו מן העץ ולקח את כל הבגדים היפים שלו ורץ בשמחה הביתה.
משירי לסבא זאב ביומולדת 80 - יום שישי 03 אוגוסט 2007
סבא שלי בן שמונים ואני הנכדה הראשונה שלו.
וזה גרם לי לחשוב על כל החיים שלי כשהוא ברקע- גורם לי להרגיש תמיד הכי אהובה ומוכשרת, תמיד גאה ומתגאה בי ומחבק ומפנק ומרעיף נשיקות.
וברגעים כאלו של סריקת ההיסטוריה הפרטית שלי לאורו, קשה לי שלא להתרגש כל כך ולהיזכר באינסוף רגעים מדהימים, מצחיקים, מיוחדים רק בזכותו- שנחרטו לנצח והשפיעו ועיצבו:
אני זוכרת אותי קטנה ואותו בדיוק כמו היום רק עם עוד איזה שלוש שערות על הפדחת, עם אותו צחוק מבדח והפרצופים שלו- בהם הוא מצחיק היום גם את התינוקת שלי- תמיד צוחק גם על עצמו.
בן שמונים ועדיין כמו ילד...
זוכרת את עצמי עושה לו תסרוקות – קולעת לו צמות ומסרקת את אותן שלוש שערות- כי אז רציתי להיות ספרית.
זוכרת אותו מספר לי סיפורים על נחשים ושועלים וכמובן כל הזכרונות על תל אביב של פעם ועל המלחמות ועל זמנים שכמעט ולא ניתן להחיות ואין דרך נפלאה יותר להכיר ולהפנים אלא דרך הסיפורים המרעננים ומלאי החיים שלא נמאס אף פעם לשמוע- טוב לפעמים אחרי שלושים סיפורים ברצף זה קצת מעייף...
...זוכרת ביקורים בשלב ואת המחרטה הגדולה והמשאיות ואת סבא שלי שכולם היו חברים שלו.
זוכרת אחרי צהרים בנמל עם החכה מנסים לדוג דגים – וגם שם מכיר את כל הדייגים ומקשקש איתם – ואני תמיד כל כך מרוצה ממנו.
זוכרת אותו רוצה שאהיה רופאה אבל בעיקר רוצה שאהיה כל מה שאני רוצה ומוכן לעזור בכל מה שצריך.
ואינסוף לזיכרונות שמציפים ומתווספים בכל יום שעובר- סבא הולך לשוק ורוצה לקנות לי עגבניות ואשכוליות, סבא מנסה ללמד אותי לתקן מקטרות כדי שעוד מישהו במדינה הזאת יוכל לעשות את זה,
סבא מצפצף בכל צומת על פניה הוא חולף עם האוטו- כי הוא אוהב את האוטו אולי אפילו יותר מאשר אותי.
סבא יוצא מצינטור ובוכה כשאני מנשקת אותו. סבא מצחיק את תבור ועושה לה פרצופים.
סבא שכמעט אף פעם לא מתרגז, גם לא על סבתא.
סבא שתמיד מעורב ותמיד מתעניין ותמיד שואל מה שלום יועז- עוד לפני שהוא שואל מה שלומי.
סבא שהכי אוהב. הכי הכי אוהב.
אז מספיק לי רק להתחיל לנסות להעלות על הנייר מעט מכל מה שמציף ומרגש אותי כדי להבין איזה מזל יש לי שזכיתי בכזה סבא- וגם סבתא כמובן- ובכל הרגעים האלו שבלי ששמתי לב, ליוו אותי והקנו לי כל כך הרבה בטחון וחום בחיים שלי.
אני לא מכירה אף אחד אחר עם כזה סבא.
אז זו ההזדמנות להודות לו כל כך על כל מה שהוא בשבילי בעצם קיומו והיותו מי שהוא, ועל כל מה שהוא עשה בשבילי ועוד עושה.
ואין לי אלא שתי בקשות קטנות של נכדה שפתאום היא גם אמא – והן, שימשיך להיות לי הסבא הזה עוד המון שנים ושיהיה בריא ומאושר-
ולקוות שההורים שלי למדו ממנו מספיק, כדי שגם הילדה שלי והילדים שעוד יהיו לי ירגישו ככה כלפיהם.
שירי
חיוך אמיתי (לכבוד יום הולדת 80 של סבא זאב)
מאת שני שוסטרמן
השמש זורחת היום
ועיני – הן רוקדות עם שלום.
כשהגעתי לארץ היקרה
דקות מצטברות לשנה.
מטיילת עוד פעם בשיינקין.
תחפושות בחלון ראווה
רעשי הרחוב מחרישים את אוזני
אבל בנפשי שוררת שלווה.
הארץ הנושנה
שהכרתי בילדותי
מתגלה לי לראשונה
ומעלה בי חיוך אמיתי.
פוגשת חברים חדשים
מדברים על החיים
ותמונות מוכרות של חיילים במדים
פתאום מתבהרות לי בפנים
הארץ הנושנה
שהכרתי בילדותי
מתגלה לי לראשונה
ומעלה בי חיוך אמיתי
Hello again my old friend
You decorate my past
But this time you’ve revealed to me
A smile that’ll last.
הספדים
עריכה26.1.2013 - טו'' בשבט
אמא שלנו
אמא נולדה בירושלים ב1930 בתקופת המנדט הבריטי, ונעוריה היו גדושי חוויות הקשורות בארועים של טרום הקמת המדינה. היא נהגה לספר על חברותה בהגנה במסגרתה בצעה פעולות מחתרת אסורות, ועל השבת השחורה בה היה עליה לשמור בשער יד מרדכי בחברת כלב ענק ממנו פחדה יותר מהכול.
ב1949 שנה לאחר הקמת המדינה התחתנה עם אבא וחלקה עמו 64 שנות נישואין, בגיל 20 הפכה לאמא, בגיל 47 נעשתה סבתא, בגיל 77 נולדה נינתה הראשונה ואף זכתה לראות ארבעה נינים נוספים.
בהקדשת אלבום שהכנו לכבוד יום הולדתה ה- 80 כתבנו בין השאר כך:
"קשה לסקור את התקופה הארוכה שאנחנו מכירים אותך – כל חיינו ורוב חייך. אבל בשורה התחתונה כל מה שעשית כאמא וכסבתא היה טוב ונכון, בלי שום טעויות. אי אפשר בשום אופן לקחת את זה כמובן מאליו, ואנחנו כהורים בהחלט יודעים ומעריכים מאוד את הלב הענק, את המאמץ ואת השכל הישר שלך שנדרשים לשם כך, ואת ממשיכה עד היום במסירות אין קץ לתמוך בכל דרך בנו ובילדינו.
וצריך בהחלט להעלות על נס את הדבר שבעינינו הוא החשוב ביותר – האופן המיוחד הזה שבו הצלחת ליצור כאלה יחסי אמון וקירבה שאמא וגם סבתא הופכת לחברה הכי טובה, אשת סוד שאפשר לספר לה הכול, ותמיד לקבל את היחס הנכון, את התגובות ואת העצות המתאימות. בשביל להגיע להישג הנדיר הזה צריך באמת להיות אדם מאוד מיוחד, בעל רגישות וחדות מחשבה יוצאות דופן. התכונות האלה ועוד רבות וטובות הן שלך, ואנחנו שמחים להזדמנות להגיד לך עד כמה אנחנו מודעים ומעריכים.
אבל יותר מכול – עד כמה אנחנו אוהבים.
אנחנו כל כך אוהבים אותך, אמא!"
רצינו להדגיש את דמותה של אמא. דמות של אשה מדהימה שתכונות החוכמה וטוב הלב משתקפות היטב בפניה היפהפיות.
ואכן באמא התקיים שילוב אידאלי בין השכל והרגש. היא היתה בעלת אישיות דומיננטית, מנהיגה אמיתית שניהלה את עינייני המשפחה ביד רמה, יחד עם תמיכה, הענקה ונתינה ללא גבול ביד חמה ואוהבת, הן בחומר והן ברוח. אין דרך שבה נוכל להביע במלואם את כל המחשבות והרגשות שמציפים אותנו, את גדלות אישיותה ואת תודתנו לכך שהיתה לנו מודל לחיקוי, ובדרכה לימדה אותנו להיות אנשים טובים יותר. נוכל רק לשאוף ולקוות שנצליח להיות בשביל ילדינו ונכדינו מה שהיא היתה בשבילנו. רונית
הספד גיל לסבתא חיאלה
אני חושב עליך סבתא, וגואים בי אלף זיכרונות. על כל אחד ואחד מהם אני מודה לך, וכל שנותר לי זה לומר לך תודה. זכיתי בך וזכיתי באהבתך. מעבר לקשרי הדם של סבתא ונכד, ובאופן שאינו מובן מאליו בחרת למלא תפקידים רבים בחיי ובכך הפכת לחלק בלתי נפרד ממני -תודה. תודה שבחרת בראש ובראשונה להיות חברה. אוזנייך היו ככספת ואפשר היה לספר לך הכול. תודה שמעולם לא אכזבת ביכולתך לתת מענה, פתרון או עצה טובה. תודה שהיית מורה- תודה על החינוך לתרבות, על המוזיאונים, שנים של מינויים להלנה רובינשטיין, על החינוך לקונצרטים, תיאטרון ואופרה. תודה על ההתעקשות לנועם הליכות, נימוסים ודרך ארץ, התעקשות בה התמדת בכל ארוחה משפחתית, עד האחרונה. תודה על הדוגמה האישית למצויינות, מחשבה צלולה וכוח. תודה על תחושת הבטחון שנוכחותך השרתה על כולנו. תודה על הטיולים, המסעדות, המתנות. תודה על שחלקת מחוכמת חייך. תודה על העזרה הכלכלית בכל התקופות הקשות. תודה על שלוותך הסטואית גם בשיאיי הדרמה בשנים האחרונות, ויכולתך להכיל ולתת מרפא. מעטות הפעמים בחיי בהן חשתי הערצה. היית מהאנשים הגאים שהכרתי, ובצדק. אני הערצתי ומעריץ אותך לנצח. אני לא נפרד ממך סבתא, את חלק ממני, דמותך והשפעותיך חיות ופועמות בתוכי ובשאר בני משפחתך. בבואת דמותך נשקפת בכולנו. על כן תודה, תודה ושוב תודה ואין ספור פעמים תודה..... . . . .
גיל
המצבה
אשתי אמנו סבתנו
האהובה
חיאלה שוסטרמן
ו' שבט תר"צ – ט"ו בשבט תשע"ג
2013 – 1930
רבת יופי, טוב לב ותבונה
חברת אמת של כולנו
ת.נ.צ.ב.ה
11.9.2023- כה'' באלול
הספד גיל לסבא זאב
כשאדם נפטר הצער של משפחתו וחבריו מתחלק לשני חלקים- האחד הוא האובדן האישי- , אנחנו חושבים על דברים שלא נשוב לעשות יחד, משחזרים זכרונות בניסיון לחוות שוב רגעים משותפים והכאב יושב על ההבנה הסופית והמוחלטת, שלא נוכל יותר למלא את החלל שנפער. החלק השני של הצער הוא זה שאנחנו מרגישים בשם אותו אדם אהוב, צער על כל הדברים שלא יוכל יותר לעשות ולחוות בעצמו, תחושת פספוס, החמצה, שאם רק היה קצת יותר זמן.. אם רק היה מספיק קצת יותר.. אני לא רוצה לבכות בלוויה הזאת, משום שבלוויה הזאת למטבע הצער יש רק צד אחד. החיים של סבא היו מלאים, מאושרים, והוא היה האדם הכי נטול חרטות שפגשתי מימי. קל לחטוא לאדם בהספד משום שלא יתכן לתמצת חיים שלמים לכדי כמה משפטים, אז אני מתנצל מראש סבא ובכל זאת אשתף בכמה נקודות ציון עיקריות. סבא נולד ב- 1927 בשכונת הרכבת בתל אביב. בתור ילד הייתה לו נטייה לחלות הרבה בתקופה שלא היו תרופות וילדים רבים נפטרו. הרופא אמר לאמא שלו שאם ישרוד הוא יגיע לגיל מופלג. סבא נפטר אתמול בגיל .96 הוא ראה את תל אביב ואת הארץ שלנו צומחת מפחונים לגורדי שחקים ועד יומו האחרון התפעל והתגאה בכך ובצדק , כי הוא היה חלק מהבניה המופלאה הזאת. כדי להגיע לבית הספר היסודי תל נורדאו, היה מטפס כל יום על קילומטרים של דיונות. בתיכון מקס פיין הכיר את ארבעת חבריו הקרובים ביותר, שליוו אותו לאורך כל חייו. סבא היה לוחם בהגנה ושם גם הכיר את סבתא. ב48 נהג בשיירות שהביאו מזון לירושלים בזמן המצור )מלחמת השחרור(. סבא השתתף במלחמות ישראל עד וכולל ששת הימים. למד פיתוח קול ואהב לשיר בעיקר חזנות. רוב שנותיו עבד כמסגר מכני בחברת המשאיות "שלב" שהוקמה על ידי אביו, והיה תמיד גאה בעבודתו וביכולות הטכניות שלו. כשיצא לפנסיה את היכולות האלה הסב לפתיחת עסק לתיקון מקטרות. עסק שאת כל הכנסותיו סבא תרם לטיפול בילדים חולי סרטן. אני זוכר שלאחר שתרם כמאה וחמשים אלף שקלים הזמינו אותנו לחנוך חדר על שמו בבית החולים בלינסון. הוא כל כך התרגש, אני חושב שרק שם הוא באמת הבין איזה דבר גדול הוא עשה.. סבא היה אדם נדיב וחכם. איש משפחה אוהב שתמיד שם אותנו, את המשפחה שלו במקום הראשון. יש הרבה ללמוד ממנו. כשאנחנו נתקלים באנשים שמגיעים לגילאים מופלגים אנחנו מנסים להבין אם יש איזה סוד ואם כן, מה הוא.. אני חושב שסבא עלה על משהו.. היתה לו מה שנקרא חוכמת רחוב, הוא תמיד ידע מתי אנשים לא ישרים איתו והגדולה שלו היתה לדעת מתי לאפשר להם. הוא היה אומר "לא שווה" ובהבנה כיצד ליישם את שתי המילים האלה הוא קנה עולם שלם. "לא שווה", כי הדבר היחיד שהיה חשוב וקדוש בשבילו היתה המשפחה ושמירה על היחסים. הוא זכה כי הוא ידע לא לעמיס על עצמו מטענים מיותרים. זה לא סתם שאדם מגיע לגיל 96 חזק, בלי מחלות, ועוזב את העולם בלי סבל. הוא פשוט ידע מה חשוב. אתמול כשסבא נפטר התאריך היה כ"ה באלול, על פי היהדות זהו יום בריאת העולם. תאריך ששמור לאנשים מיוחדים. כשאני מסתכל היום סביבי על כולנו, ההמשך של סבא, אין לי שום ספק בכך. יהיה זכרך ברוך סבא יקר ואהוב שלי.
שלח לחבר