איתן שחר 1966-2010

ביוגרפיה

עריכה 25.07.2011
שחר, איתן
 
בנם של דיאנה ויצחק. נולד ביום כ"ח באב תשכ"ו (14.8.1966) בבית חולים "הקריה" תל אביב. אח לאבישי, ישראל ואמירה.
איתן נולד כתינוק שמנמן עם גומות לחיים.
עד גיל שש גדל בחולון, בשכונת תל גיבורים. עד מהרה התברר שכשמו כן הוא – ילד חזק ודומיננטי הן במשפחה – שהייתה בעיניי הוריו לערך עליון והן בין חבריו.
איתן היה ילד שובב, שעולל מעשי קונדס שונים. בהיותו בן שלוש חזר עם הוריו ואחיו מביקור אצל בני משפחה, בדרך ראה שלולית ובה צפרדעים קטנות. כיוון שאיתן אהב מאוד חיות, הוא החליט להביאן איתו הביתה והכניס כמה צפרדעים לכיס מכנסיו. כשהמשפחה עלתה לאוטובוס, התחילו הצפרדעים שבכיסו לקרקר וחלקן ברחו מהכיס. שלוש צפרדעים הגיעו הביתה, אז הציעה אמו שייקח אותן למחרת לפינת החי בגן הילדים.
בפעם אחרת, הביא הביתה נחש מסוג חנק, אמו נבהלה עד מאד והוא צחק והחזיקו בידו על מנת להרגיעה.
על כמה ממעשי השובבות שלו שילם איתן מחיר כואב: בגיל ארבע כתוצאה ממשחק עם גפרורים נכווּ פניו. בפעם אחרת, הצית את סל הכביסה כתוצאה ממשחק בגפרורים.
כשעלה לבית הספר, עברה המשפחה לבת ים, לשכונת רמת יוסף. איתן למד בבית הספר היסודי "יד מרדכי" בבת ים. הוא היה אהוב מאד על מוריו ואף אחת המורות רצתה לאמצו. בכיתה ט' עבר ללמוד ב"כפר הירוק", בעקבות אחיו הגדול, ומכיתה י' עד י"ב המשיך בבית הספר הצבאי בצריפין.
איתן אהב מאוד לטייל בארץ ובעולם, בין היתר הוא נסע עם חברו הטוב שמוליק לטיול של חודש בארצות הברית.
איתן אהב מאוד מוזיקה ישראלית ולועזית במיוחד את להקת "נטשה".
איתן היה מאלה שכולם אוהבים וכולם רוצים להיות בקרבתו. כאשר הוא היה מגיע ל"חמשוש" מהצבא, הטלפון בביתו לא היה מפסיק לצלצל – החבר'ה חיכו שאיתן יארגן את היציאה שלהם לבילוי. החבורה הייתה מתקבצת בבית משפחת שחר והבית המה מאנשים.
ב-5.8.1985, בהיותו בן שמונה-עשרה, התגייס איתן לחיל הקשר והאלקטרוניקה. את הטירונות עשה במחנה 80, אחריה עבר קורס מפ"טים (מחסנאים ופקידים טכניים) בבה"ד 7 (בסיס ההדרכה של חיל התקשוב) והוצב בפלוגת חיל קשר צנחנים בבסיס בית ליד.
כאשר סיים את שירותו הסדיר היה לאיתן ברור שהוא רוצה להמשיך את דרכו בצבא. ב-5.8.1988 הוא חתם קבע מתוך תחושת שליחות ונתינה. בהתחלה נשאר בחטיבת הצנחנים כקצ"ק (קצין ציוד קשר), וב-20.10.1991 עבר לתפקיד קצ"ק בחטיבת הנח"ל, אך נשאר בבית ליד. במשך עשר שנים ליווה איתן את פלחי"ק הנח"ל בפעילות המבצעית של החטיבה בלבנון ובגזרת איו"ש (אזור יהודה ושומרון) באימונים ובלחימה, ואף השתתף במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991-1990 ובמבצע "חומת מגן" בשנת 2002. איתן ביצע את תפקידו בצורה יוצאת דופן ועל כך קיבל הרבה תעודות הארכה על תיפקדו. איתן הפך למוקד ידע וחינך דורות של חיילים שעברו תחת פיקודו.
ב-5.1.2003 הגיע איתן לגדוד "צמרת" 383 – גדוד תקשורת מטכ"ל. בגדוד זה כיהן איתן בתפקיד בכיר כאשר מונה למפקד פלוגת אמ"ת בגדוד. איתן פיקד בתקופת מלחמת המפרץ השנייה ב-2003, מלחמת לבנון השנייה ב-2006 ומבצע "עופרת יצוקה" ב-2009-2008. כמו כן השתתף בפעילויות מבצעיות רבות.
איתן לא שכח לרגע לדאוג ליחידות הלוחמות, גם בזמן הגעתו לטיפולים בבית החולים תה"ש לרם שתיים, ראה שהמקום לוקה בחסר דאג לכל מחסורם, החליט לקחת יוזמה ולהביא ציוד מהיחידה: מחשבים וטלוויזיה. גם שהם לא מיחידתו זאת היתה גדולתו לעזור לכולם ולתת פיתרון לכל דרישה ולכל שאלה ולתת פיתרון לכל דרישה ולכל שאלה. הוא היה לדמות מרכזית בגדוד, מקור מידע מקצועי למפקד הגדוד ולמפקדי הפלוגות. יותר מכול היה אבא לחייליו, כרה להם אוזן קשבת וידע לעזור ולהיענות לכל צורכיהם. איתן בלט ביכולת הנתינה שלו, בליבו הגדול והרחב ששפע אהבה לכל הסובבים אותו. איתן הקרין חוסן נפשי ושימש דוג מה לחייליו. הוא היה בשבילם חבר, אח ואב ולא רק מפקד. כולם היו שווים בעיניו.
ב-1995 נשא איתן את דוריס לאישה ונולדו להם שלושה ילדים אור ,טוהר ומיתר וגרו בראשון לציון.
ב-2005 התגלתה בגופו של איתן מחלת הסרטן והוא נאבק בה כחמש שנים, במהלכן לא פסק מלשרת בגדוד ולתת את כל כולו במסירות אין קץ ליחידה, כשמו כן הוא – איתן וחזק. חבריו וכל המשפחה ספדו לו: "גם בשעותיך הקשות ביותר עמדת בגבורה מול המחלה הארורה הזאת ולא התלוננת, לא דיברת, לקחת על עצמך את כל העול של המחלה. גם ברגעיך הקשים תמיד שידרת: יהיה בסדר, תהיו חזקים, אני חזק וגם אתם תהיו חזקים. אני איתן וחזק כמו שמי - איתן".
בארבעת החודשים האחרונים לחייו עברה משפחתו של איתן לגן יבנה, והגשים את חלומו לבית פרטי עם גינה, אולם איתן לא הספיק ליהנות ממנו. הוא רצה גינה כדי שיוכל לצלות בה בשר על האש, היה זה אחד מני מתחביביו האהובים תחביבו הנוסף היה לטייל בארץ עם האחים ואחותו.
ביום העצמאות 2009 זכה איתן לקבל דרגת רנ"ג (רב-נגד) מראש אגף התקשוב.
חודש לפני יום הולדתו הארבעים וארבע עבר עוד ניתוח – אחד מִנִּי רבים – השתחרר מבית החולים ביום הולדתו וחזר הביתה. לאחר ארבעה חודשים קשים שבהם לא יכול היה ללכת, ונאלץ לקבל תוספות של משככי כאבים, נפטר איתן בביתו. כשעה לפני מותו, באחת ועשרים לפנות בוקר התקשר הרופא לאחיו שיודיע למשפחה כדי שיבואו להיפרד ממנו. האם דיאנה נכנסה אליו ראשונה כדי לחבקו, ואיתן נפח את נשמתו בשעה שתיים ועשרים בין זרועותיה של אמו, השעה שבה נולד.
רנ"ג איתן שחר נפל בעת מילוי תפקידו ממחלה קשה, הוא נפטר ביום י' בטבת תשע"א (17.12.2010). בן ארבעים וארבע היה בנפלו. הורים, שני אחים ואחות, הוא הותיר אחריו רעיה, שלושה ילדים.
איתן הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.