ביוגרפיה

   אמא ציונה נולדה ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. השלישית מבין שמונה אחיות ואחים. משפחה דתית. אבא נעדר  לחמש שנים בצבא. בגיל 12 סבתא קטי שולחת את אמא ללמוד תפירה לעזרת הפרנסה. בגיל 17 היא בוחרת להצטרף לתנועת "תכלת לבן", שם היא מכירה את אבא, אריה שינדלמן, שהיה מנהיג התנועה. הם עולים לארץ ב-1932 ומקימים את קיבוץ גבעת-חיים.  אבא מזכיר  הקיבוץ וממשיך לניהול בי"ח "גת". אמא התופרת של הקיבוץ. ב1937 נשלחים ההורים  כמלווים של דוד בן-גוריון ליגוסלביה לשנתיים. הם מעלים יהודים מכל אירופה, רק את סבתא קטי ושאולי בן ה-11 הם לא מצליחים להציל. אמא סבלה רגשות אשמה כל חייה. ב-1947 כולנו נוסעים לניו- יורק לשליחות קרן הקיימת. אמא אבא  אחותי אורה ז"ל ואני-עירית. 4 שנים שם וחזרה לקיבוץ. ב-1961 הם עוזבים ויוצאים ללימודים בשוויץ, ואני איתם. מאוחר יותר שוב  שליחות באפריקה-טנזניה, ואח"כ המוסד. אבא עשה חייל ואמא התפתחה לאשה אוטודידקטית, אלגנטית, מוכשרת בכל  שטח, ניהלה בית למופת, עבדה ורכשה 5 שפות על בוריין. הונגרית מהבית, גרמנית מביה"ס, אנגלית באמריקה, צרפתית  בשהותם בפריס במוסד. וכמובן עברית מעולה. הכל-קרוא וכתוב. אמא ציונה הייתה בה קוקטיות והומור אדיר, מעודן.  הייתה אמא טובה לשתי בנות וסבתא אהובה על נכדיה. במיוחד נקשרה לשניים מהם, לרועי ו-לי, ילדי. הייתה בה מפנמות, אך הייתה דעתנית ומעט עקשנית.פרפקציניסטית גם כן. היא נפטרה בגיל 88, 24 שנים לאחר אבא. ילדי ואני מתגעגעים אליה עד כאב.