יעל שי (ישעיהו) 1958-2023

הספדים

יעל אחותי                                        

הזמן חולף בלעדייך והכאב אינו מרפה...
קשה להאמין שעברה שנה מאז  שנעלמת לי סתם ככה באמצע החיים.
מידי פעם אני מסתכלת בתמונות ומנסה לזכור רק את הטוב ולשכוח את הימים הקשים. קשה לקבל את רוע הגזרה ולא נותר אלא רק הכאב הגדול והחלל שהשארת אחרייך.
יעל – היית אחותי הגדולה ממני בשנה וחצי בלבד – את חסרה לי...
לעיתים אני פתאום חושבת עליך ואומרת מזמן לא דיברתי איתך. אני רוצה להתקשר ולספר לך משהו או להתייעץ איתך על משהו     
ואז אני נזכרת במציאות ובולעת גוש בגרון ונחנקת מדמעות...אני מנסה לא לחשוב על כל הדברים שאת מחמיצה.
מאז לכתך החיים נעים בין הכאב והעצב לשמחות קטנות. יש שמחות במשפחה –עדיאל הבן של חזי מתחתן, ושבוע אחריו איתי מתחתן ונוי ילדה את הבן השלישי שלה....מי יכנס את כל ה-7 לתמונת האחיות המפורסמת?? כבר 7 לא נהייה.
אני מאמינה שאת תצפי בי מלמעלה בחיוך ובהמון אהבה ותתני לי כוחות לשמוח גם כשעצוב לי מאוד בלעדייך...
אני זוכרת את יומך האחרון בבית החולים החזקתי את ידך היינו שתינו לבד בחדר וקראת לי בשמי נראה שרצית לומר משהו ולא הצלחת לדבר...כשחזרתי הביתה עוד האמנתי שתצאי מזה,  לא תיארתי לעצמי שעוד באותו לילה ארור כבר לא תהיי איתנו,  אפילו רינה הגיעה בבוקר לבקרך בבית החולים וכבר לא היית בין החיים...
כל שנותר לי זה רק הזיכרונות – אני מתגעגעת אליך מאוד מאוד ומבקשת שתתני לי כוחות להמשיך....

אזכור אותך לנצח. אוהבת אותך
אחותך הקטנה בת-7

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דודה אהובה שלי!

חלפה כמעט שנה מאז שנעלמת לי! כל כך מתגעגעת!
אם רק היית יודעת כמה שאת חסרה לי (לדעתי את יודעת) אמרו שהזמן מרפא..אז זהו שלא! ככל שהזמן עובר מתגעגעת יותר!

מרגישה את חסרונך כל הזמן, הימים שלי ריקים בלי לשמוע את הצחוק המתגלגל שלך! השיחות הסודית שלנו שרק את ואני ידענו!
הבור שנפער בחיי עמוק מידיי! כואב מידיי!
דודה שלי האהובה שבהן (מחילה לשאר) היפה שבהן! החברה הכי נאמנה שלי!
אני כותבת במשקפיים האדומות שנתת לי, פחות רואה בהן כי הדמעות שוטפות את העדשות!
מתגעגעת מאוד! תנוחי אהובה שלי! חברה שלי! דודה יפה שלי!

אני אמשיך להתגעגע כנראה עד הסוף!
אורלי אחייניתך ורוב הזמן אחותך!

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

זיכרונות מיעל אחותי האהובה,

בשנת 2009 כשנכנסנו לבית החדש, הזמנתי אותך ואת בני ביתך אליי לראש השנה. היה לנו כיף ביחד.
נהנינו מנוכחותך, אני בישלתי בשמחה ובאהבה והכל היה כל כך טוב, אפילו שעוד לא היה לי סלון....
בחג פסח לפני הרבה שנים הזמנתי אותך לבוא איתנו לחרמון בחול המועד. את הכנת מצות מטוגנות, לקחנו ציוד ונסענו. כשהגענו לחרמון את עלית לרכבל ואמרת שבחיים יותר לא תבואי לחרמון כי הרבה לך כל כך קר אבל מיטל וליאל מאוד נהנו .
על המקרר תליתי 3 דברים שמזכירים לי אותך:
1.     ברכת שנה טובה בצורת חמסה שנתת לי לראש השנה.
2.     מגנט מזכרת ממפגש משפחת גרמה-ישעיהו עם ברכה שכתבת
3.     ברכה להדלקת נרות שבת שהבאת לי ובכל יום שישי אני ניזכרת בך.

באחת השבתות אני ואת נסענו לאיילה אחותנו ברעננה ועשינו ביחד, כל כך נהנינו, צחקנו ונזכרנו בבית ההורים שלנו ז"ל, ואריה בעלי ז"ל אמר "את המשולש הזה אי אפשר להפריד" וזה נכון. היינו מאוד מחוברות, תמיד ליווית אותי בכל תחנות חיי. את זו שמארגנת ודואגת לכל המפגשים שלנו.

בחג חנוכה האחרון היתה הדלקת נרות חנוכה ברעננה ואת לא יכולת לבוא, ירד גשם שוטף, ובכל זאת לא שכחת לאפות לליאת עוגת "נס קפה" ולשלוח אותה עם ליאל.
במפגש האחרון עם בנותיי בל"ג בעומר: אודליה אמרה לי "אמא אני בחופש, בואי ניסע לדודה יעל", הבאתי כובנה ועגבניות ויצאנו לדרך. מיטל ונויה גם היו, את היית כל כך מאושרת עם הנכדה. אכלנו ביחד ואת אמרת לי  "רותי, הכובנה שלך כל כך טעימה, אני אכלתי יותר מידי..."
כל כך נהנינו, הבנות שלי לא רצו ללכת, צחקנו ונתת לנו הוראות- איך להתלבש ולא לשכוח להתאפר...
את היית תמיד מתוקתקת, זקופה תמיד עם חיוך ולאן שאת הולכת את מקרינה את אורך ואת טוב ליבך.
אחותי, גידלת את מיטל וליאל לתפארת וזכית לגדל וליהנות מהנכדה המהממת שלך- נויה.

את בליבי לעד,
אוהבת אותך אחותי היקרה
אחותך רותי שבילי

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מה אכתוב עלייך אחותי היקרה? את עלית על כולנה...

אם למופת, בת להורים שטיפלת בהם במסירות ואהבה בלי סוף- אוהבת את הבריות, מלכדת את המשפחה, מלאת נתינה מכל הלב.
לא אשכח איך סרגת כיפות לכל התלמידים שלך למסיבת הסידור עם השם של כל ילד רקום עליה וכן סרגת לכל בני המשפחה.
כשיונתן ,הבן של יערית נולד, ישר שאלת אותי מה השם שלו ואמרתי לך "לא צריך"  אך את התעקשת כרגיל. כל ערב שבת בקידוש אצלנו יונתן ולביא שמים את הכיפה שדודה יעל סרגה. כשהיינו נפגשים בחגים בבית של אחותנו איילה מזל היית מביאה איתך עוגות, עוגיות, כובניות, סביה וחריף ולא היית שוכחת גם הפתעות לנכדים.
 
לפני לכתך לעולם שכולו טוב, כשהיינו עם רווית ואיילה מזל , נתנאל בא אלייך עם חריף שהכין לפי המתכון שלך ואת טעמת וסימנת לו שעבר בהצלחה. את חסרה לי באירועים משפחתיים, תמיד הסעת אותי איתך ברכב ובזכותך הכרתי יותר את המשפחה.
עשית עבודת שורשים של המשפחה – ישעיהו וגם משפחת גשגוש, דרך האתר באינטרנט והשארת חותם לדורי דורות.
בקשה לי אלייך כשאת שוכנת עכשיו בשמי מרום- תדאגי לכל המשפחה הקרובה והרחוקה וכל עם ישראל- שתהיה אהבת חינם בין ילדייך ובמשפחה כולה, שתמיד נהיה מאוחדים כמו שתמיד דאגת ללכת "בגדול" בחיים ובאהבה.
הגעגועים קשים מנשוא אבל אני יודעת שאת בעולם שכולו טוב
 
תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים
אחותך ציפורה תירם

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

יעל אחותי אהובה הקשורה אלי בנימי הנשמה
 
למען האמת אני לא יכולה לכתוב עליך בלשון עבר, כי את איתי כל הזמן. בימי החול ובחגים. 
מעל 20 שנה אנחנו חוגגות חגים יחד, את עם הנתינה הענקית שלך וחשיבה על אחד מבני המשפחה.
מגיעה לחגים עם עוגה לנעם שאהב ועם עוגה נוספת שכולם אוהבים, מתנה לכל אחד מבני המשפחה עם ברכה בכתב ידך. סרגת כיפות לילדיי ונכדיי - לכל אחד עם השם שלו. 
בפסח קניתי סיר ענק ל״דוכא״ (חרוסת) והגעת בבוקר חג הפסח עם סלים מלאים בכל טוב, בוחשת, מערבבת, מוציאה את ה"ראשים" של התמרים. לא וויתרת אפילו לאחד. לאחר שסיימת להכין, תפקידי היה לטעום ולנסות לשחזר את הטעם של אמא שלנו, עליה השלום. תוך כדי הליך הכנה נזכרנו בחוויות מאמא ז"ל,: איך הייתה אומרת "אני אכין צ'יק צ'ק את הדוכא" אבל בעצם כבר לא היה לה כוח לעמוד על הרגליים.  לחגים היית מגיעה עם מיטל וליאל. ליאל הכי אהב לבוא אליי כי היה יכול לנסוע בכל הבית עם הקורקינט. 
בחג האחרון של פסח הצטרפה גם הנכדה האהובה שלך - נויה, שהאירה את חייך. 
אחרי כל ארוחת חג הקפדת שנלך לישון רק אחרי שהכל מסודר, נקי ומצוחצח. 
 
פעמיים בשנה- בפסח וסוכות- הקפדת שניסע לבקר את אסתר אחותנו , לפעמים היית "חוטפת" את ציפורה אחותנו אם היה לה כוח לנסיעה. פעם אחת הבאת לעזריאל, הבן של אסתר, מקלדת שיוכל להקליד את החידושים, וברור שתמיד היית מגיעה לאסתר עם ידיים מלאות כל טוב . מגיעה לכל מקום נס וסיגריה ואז בודקת איך את יכולה לעזור ולהקל. 
השיחות שלנו בדרכים, בטלפון ובמפגשים צרובות על לוח ליבי. הסודות ששיתפנו אחת את השנייה. 
הרבה פעמים לא הסכמנו אך אף פעם זה לא גלש ל"ברוגז" או חלילה לניתוק הקשר. 
 
השיחות היו בכל הנושאים: פוליטיקה, חינוך ילדים ובעיות שהתמודדנו בגידול הילדים או מול הבעלים, הרבה שיחות על החזרה בתשובה שלי שעם הזמן למדת לקבל. 
 
איך היינו מתאמות להגיע אל אמא ז"ל לפחות פעם בשבוע. אחת מטפלת בה פיזית, קוצצת לה ציפורניים, מורידה לה שפם ואני מטפלת נפשית. כמה אמא עליה השלום שמחה לראות אותנו...באחת הפעמים שאמא הייתה בין העולמות, שאלתי אותה "אמא את מי ראית?" והיא ענתה לי "את כל המתים, אך רק רחל לא ראיתי " וזה חיזק בנו שרחל אחותנו שנחטפה עדין חיה. 
 
עם החיוך שלך, התכשיטים והלבוש המותאם שלך לכל מקום שהגעת הארת באור של אהבה צחוק ושמחה. 
כשחלית, אחותי, עשינו כברת דרך ביחד, עד שהחלטת שאת לא רוצה להעיק ולא לגרום לדאגה. הסתגרת ולא הסכמת שנבוא לבקר, אך אנחנו האחיות לא וויתרנו ובכל הזדמנות שרק יכולתי רציתי להחזיר לך על הטוב שעשית לי. 
במשבר הגירושים שלי שגם אני לא רציתי לשתף, התייצבת עם רותי והגעת לשישי שבת לבדוק מה קורה איתי. שיתפתי, בכיתי והבנתי שאני לא לבד. ואת, אחות אהובה, בזמן המחלה וגם כשהיא החמירה -לא שיתפת. 
 
הילדים שלי כל כך אוהבים אותך, דוידי עד היום קורא לך דודה ״ חַכֵּה״. באת לרעננה לקחת את דוידי לחנות ספרים, קנית לו חוברות קריאה ולימדת אותו לקרוא. 
 
כשהמחלה כבר לא אפשרה לך לנשום, התפללנו בכינו וביקשנו מאבא שבשמיים שירפא אותך. אך נשמתך בחרה אחרת, עלית למרומים ואת צופה בנו. משם את מתפללת עלינו שנהיה באחדות כמו שדאגת שנהיה בחנוכה ויום העצמאות, העיקר שנהיה ביחד... 
 
את חיה בתוכי כל יום כל היום, ככה אני מתמודדת עם החוסר שלך, נזכרת בך. בחוכמה, ביושרה בצחוקים ובדמעות. 
את שם למעלה ליד כיסא הכבוד, יחד עם אמא, אבא ועזרא ז"ל, בבקשה תתפללו עלינו, בפרט על מיטל, ליאל ונויה שהיו כל עולמך, שדאגת להם בכל רמ"ח אברייך ושס״ה גידייך.
שהייתי שואלת אותך "אחותי, מה היית הכי רוצה?" היית עונה לי ״שמיטל וליאל יהיו יחד, יעזרו אחד לשנייה ויאהבו אחד את השנייה״
 
בע״ה תתקיים בקשתך. 
אחותך איילה מזל עזרא

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 די!די!די! למכאוב ולצער של משפחתנו. נכון הוא שהחיים מלאים בהפתעות אך לצערנו בכל התקופה האחרונה שלנו ההפתעות כואבות ומכאיבות מאוד.

יעל- את היית אשת ברזל, תמיד ידעת לנווט את חייך כמו שרק את אהבת. אשת חינוך היית כל חייך ותמיד שאפת למצויינות.
שני ילדייך המופלאים כאן -מיטל וליאל שייבדלו לחיים ארוכים, מלאים בחינוך ודרך ארץ. שניהם יחד ליוו אותך מחודשים במסירות ובאהבה גדולה.
יעל, במשך שנים התעוררת בכל בוקר עם חיוך על פנייך אך לצערנו זה היה מלווה בענן שחור וכבד שריחף מעל חייך, אבל את, יעל, כמו גוש פלדה יצוק וחזק , נלחמת במחלה הארורה עד הרגע האחרון כמו לוחמת אמיתית ולמרות הכאבים הרבים שהתייסרת מהם, המשכת לחייך, לשמוח ולתת לנו את התחושה שהכל בסדר והחיים עדיין יפים.
יעל, כמה דיאלוגים ניהלנו יחד בתקופה האחרונה, על נושרים רבים של החיים השוטפים- בחלקם הגענו להסכמות ובחלק לא. על החצר למשל, לא הגענו להסכמה- כל עלה שנשר על הדשא או משהו שולי שצריך לסדר לא היית שקטה עד שטופל. כמה הייתי אומר לך "יעל, זה שטויות וזה מתגמד מול המצב שאת נמצאת בו" אך את בעקשנותך השארת אחרייך את הכל טיפ טופ כאילו אמרת "רגע, עוד מעט אני חוזרת לעצמי ורוצה שהכל יהיה נקי ומסודר".
זהו, כנראה שהחיים לא הוגנים, זאת כבר למדנו על בשרנו, או שאולי בעצם הם כן הוגנים כי אחרי הכל היו לנו בחיים שנים יפות איתך, ימים מלאים בזכרונות רבים, עוד כשההורים ז"ל היו בחיים, ימים של נעורים בבציר בבת שלמה ובחופשות הקיץ.
הרבה זכרונות יישארו וילוו אותנו בחיינו אך לכל דבר יש התחלה וסוף ואם יש דבר שמנחם אותנו כעת זה שנגאלת מיסורייך וכעת את יכולה לנוח בשלום ובשלווה יחד עם הורייך ואחיך עזרא ז"ל שהערצת ללא גבולות.
עם זאת, יעל, מהרגע שהפסקת לכאוב ולסבול, הסבל שלנו כאן גדל והעצים זהו הסבל שנובע מהגעגועים אלייך.
יעל, למרות המרחק והזמן שיחלוף בעתיד אחנו לנצח נישא אותך עמנו ונזכור אותך כפי שהיית- אשה, אם וסבתא חזקה, אמיצה, דעתנית ומלאה בנתינה, בשמחה, בחום ואהבה.

נוחי על משכבך בשלום, תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים. אמן .
שלום ג'מילי -קציר

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

כבר כמה ימים שאני מנסה להתיישב ולכתוב זכרון מדודה יעל. 

איכשהו מוצאת כל פעם תירוץ למה לא עכשיו... התחושה אם אני אכתוב זכרון, האובדן שלך יהיה ממשי ולא סתם חלום רחוק שקרה פעם למישהו אחר רחוק מכאן.
אז מאיפה מתחילים לכתוב זכרון על הדודה שהיתה לי כל כך קרובה? הזכרונות הכי מוקדמים שלי, הם של דודה יעל לוקחת אותנו בשישי בצהרים לבקר אצל סבא וסבתא בבת שלמה. ואיך אפשר לנסוע לבת שלמה בלי לבקר גם את דוד עזרא? וככה מצאתי את עצמי, ילדה אולי בת 7-8, מבקרת בחלקה הצבאית מנקה את הקבר, משקה עציצים.. רק כשבגרתי הבנתי כמה זה היה הזוי, ושזה לא מקום לילדים... כמה עצובה היית על אובדנו, ויחד עם זאת כמה חיים וציבעוניות הוספת לחיינו. ומשם היינו נוסעים לסבא וסבתא.. זוכרת את הנסיעות לשם, את הריח המתוק באוטו, של מסטיקים עגולים ציבעוניים.
תמיד מיהרת לאנשהו. כשהיית קופצת לאמא, או אוספת מאצלנו את מיטל, היינו מבקשים תמיד שתשארי רק עוד רגע. אבל תמיד מיהרת. להספיק את החיים. 
זוכרת את הביקורים בבית בכרכור,את הברברים בחצר,את הפסטה עם הנקניקיות הכי טעימה בעולם.את הטיפול והדאגה שלך לסבא וסבתא. 
זוכרת את האוסף הכי גדול וססגוני של נעליים שהיו תלויות במעמד על דלת החדר, ואת שלל העגילים, "עגילי דמאר", שהתאימו לכל אירוע. 
הדודה הכי יפה ומטופחת שלי.  
הזכרון הממשי האחרון, שאני שומרת עליו בחרדת קודש, הוא הכיפה שסרגת ליונתן שלי. אמא שלי סיפרה לי לא מזמן, שהיא אמרה לך שלא צריך.. כי אני לא דתייה, וחבל על העבודה הקשה שלך.. תודה שלא הקשבת לה. תודה על המזכרת ממך. 

מקווה שנפשך יודעת עכשיו מנוח, וגופך מרגוע, ואת מוקפת אהובייך שם למעלה

אחייניתך יערית אביב (תירם)     

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דודה יעל האהובה והיקרה, או כפי שכתובה אצלי בוואצאפ" דודה יעל המושלמת".
אני כותבת לך, רוצה לשתף אותך, גם אחרי שאינך איתנו, בדברים שנתת לי, בכוחות ובמילים. את תמיד היית הדודה האהובה והמיוחדת עבורי, סמל של גאווה, כוח ומודל להערצה. אני זוכרת היטב את היחסים המיוחדים שהיו לנו. את תמיד האמנת בי והעצמת אותי.
הדרכת אותי במסירות רבה, בחוכמה, בחום באהבה ובדאגה . המילים והערכים שהנחלת לי הפכו לחלק בלתי נפרד ממי שאני. ההערצה וההשראה שספגתי ממך תמיד היוו עבורי מנוף ליכולת להתמודד עם האתגרים בחיים.
דודה יעל, קשה עדיין לדבר בזמן עבר. לא נתפס, לא מעכלת את אותו יום ארור, הטלפון מאחי נתנאל שבישר לי את הנורא מכל "אין דודה יעל" עד לרגע זה אני לא מאמינה שלא אראה אותך, את הצחוק שלך, את המילים המחזקות, ההערכה שלך כלפיי והדחיפה לאהבת התלמידים והחתירה להכי טוב והכי מושלם...

דודה שלי המושלמת! כן מושלמת בהכל, כאמא, כבת להורים עם מסירות ענקית, כדודה שהיוותה "דבק" לכולנו, מי היה עורך מפגשים משפחתיים ויוזם הפקות?? רק את!!
כמה זה חסר לנו...לא יכולים בלעדייך!! הנה מתקרב יום הזיכרון ונעלה לבית העלמין , היכן שקבורים דוד עזרא ז"ל, סבא ז"ל וסבתא ז"ל.
שנה שעברה לא הגעת לבית העלמין וכעסת על נל שלא ניקה את הקברים שלהם, השנה אני מבטיחה שאעשה זאת ..דודה שלי קשה לנו. איך הלכת ככה??
היית דמות מופת וסמכות מבחינתי. מחנכת ותיקה ומוערכת של כיתות א'-ב', מחנכת-על שאפשר רק לחלום עליה. מלאת מקצועיות, עם סבלנות ונכונות לתמוך בתלמידים, ממך ניזונתי והתרשמתי עמוקות. החומרים היקרים שקיבלתי ממך הינם ירושה יקרת ערך שגם התלמידים שלי למדו כמה זה יקר עבורי ושומרים עליהם.
בתחילת שנה שקיבלתי את רשימת הילדים לכיתה ב', הופיעה ילדה ששמה י-ע-ל , נחנקתי מדמעות, קראתי שוב ורעדתי ..כאילו הנה את מלווה אותי, כאילו לא עזבת..
בתקופה האחרונה שהגעתי אליך, היינו יושבות במרפסת בחוץ ונתת לי עצות מה לעשות עם תלמיד שלא מצליח לקרוא, איך ליצור נכונות לשיתוף פעולה ועוד ועוד...היית מלאה כרימון ואני הצלחתי לזכות בכמה גרגירים, אם רק היה אפשר עוד קצת לשבת איתך, לשמוע אותך... כמה ייחלתי שתצאי מזה, עוד ישבנו וצחקנו ששנינו שמנות, נעשה הליכות יחד ונהיה רזות עד החתונה של איתי...איך נטשת ככה??
את חסרה לי המון, אני יושבת וכותבת ולא מפסיקה לבכות, איך זה ייתכן שאת לא פה??
עוד בילדותי, תמיד כשאמא אמרה שיעל ומיטל באות כל הבית התרגש, אהבנו שהגעתם אלינו, אהבתי לראות את הדודה המתוקתקת: לבוש, נעלי עקב עגילים שרשרת ואיפור, הלוואי וגם אמא שלי תהיה ככה, כך חשבתי בתור ילדה. כשהיינו באים אליכם לבית בכרכור, תמיד אהבתי לעמוד מאחורי הדלת ולהסתכל על מתקן שהיה תלוי עם כמות העגילים שהיו תלויים ומסודרים בצורה מדהימה.
היית לי מדריכה ויועצת, שיתפנו אחת את השנייה בחוויות של הוראה והכרה בחשיבות תפקיד המחנכת. עודדת אותי לעבור להוראה, התייעצתי איתך אם לקחת לחנך כיתות א' או ה' ואת ישר אמרת ברור שכיתה א' אני אעזור לך יש לי מלא חומרים, לא רק בירכת על הצעד, אלא גם תמכת בי רגשית ומקצועית.
הערכתי העמוקה אליך כדודה, כאמא לביאה, כמחנכת וכדמות משמעותית בחיי, הייתי רוצה לשמוע עוד את דעתך ועצותיך. אני יודעת שאת שמחה לראות אותי ממשיכה את דרכך כמחנכת, ומספקת הזדמנות ללמד ולהשפיע על דור העתיד כפי שהיית (הלוואי ואגיע לקרסוליים שלך), מחויבת להוראה, משקיעה בצורה אין סופית, היינו יושבות וצוחקות ואת אומרת לי שאני המחנכת היחידה שמתלהבת מהוראה, ראית את הצ'ופרים שאני מכינה לילדים, כמה אהבתי לשתף אותך בכל דבר שעשיתי לתלמידים, הערת לי שכתבתי בסוף הברכה "רווית" ולא "המורה רווית", ומאז שתדעי אני כותבת "המורה רווית".
עדיין לא מאמינה שאת אינך איתנו, קשה מאוד בלעדייך, שמרי על כולנו ובמיוחד על מיטל ליאל ונויה שיהיו תמיד ביחד, שיהיו מאושרים תמיד...את היית העוגן של כל המשפחה, עזרי לכולנו להגיע תמיד לחוף מבטחים ולא לטבוע בים הגעגועים העזים אליך!
 
חותמת בדמעות אוהבת ומתגעגעת עד אין סוף,
אחייניתך רווית תירם

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דודה יעל שלי, הדודה הכי יקרה שלי.
מי שהייתה לי כאמא שנייה, מי שליוותה אותי בכל צעד. כל כך מוזר, גם אחרי שנה, לכתוב עליך בלשון עבר.
כמה זיכרונות יש לי ממך ואיתך...איך בוחרים רק אחד?
החל מהמסטיק ג׳ול שתמיד היה לך בתיק והיית מגניבה לי בלי שאמא תדע... הטיולים במעלה ההר אצל סבתא וסבא במושב... שהיית מפעילה את כולם לנקות...הצעקות לא לדרוך ולא לגעת בזכוכית...השיחות שלנו תמיד לפי חג הפסח כשאת על הסולם מנקה את החלונות...העוגות והסביות שהיית מכינה במיוחד עבורי בחגים...ימי החג שהיינו שותות קפה בגג ומקשקשות בלי סוף...
לפני החתונה שלי , בטקס המקווה-  רציתי לראות רק אנשים טהורים לאחר היציאה מהטבילה. אנשים שאני יודעת שאוהבים אותי ללא תנאי, אז ביקשתי רק ממך ומאמא שלי לבוא. אפילו דאגת לעשות עבורי את כל הברכות להפרשת חלה שערכנו אחרי הטקס.
דודה שלי, שתמיד עמדת לצידי.. הגנת עלי ותמכת בי.היית תמיד יותר מדודה, היית חברה ואשת סוד.  
כל בקשה שהייתה לי, כל רצון, עשית עבורי. דאגת תמיד שנהיה משפחה מלוכדת, נכנסת כל ערב פסח עם הסיר שבקושי היה נכנס לך באוטו וישר מפעילה את כולנו להכין "דוכה" (חרוסת).
דאגת לארגן מפגשים, לעשות שמח ותמיד הגעת עם הפתעות לילדים. כל כך הרבה ממך נשאר איתי, אפילו "השריטה" שלי לסימני ידיים על הזכוכיות החלונות. היית תמיד ותמיד תהיי הדודה של הילדים שלנו.
תודה דודה שלי, שגרמת לכך שמיטל וליאל הם כמו אחים שלי. תודה שנתת לי להרגיש כמו בת נוספת שלך.
אז.. ישבנו בנוף חדרה, רק אני ואת.. אחת מול השנייה, וסיפרת לי על סבתא איך טיפלת בה.
ברגעים האלה, נתת לי כוחות לבאות.ירדנו למטה ודמיינו שאנחנו בגינה שכל כך אהבת בקציר.

דודה שלי, את הזיכרון האחרון ממך אשאיר לעצמי, תודה לך שנתת לי אותו. אפילו שבאותו רגע לא הבנתי למה.
כותבת לך בלב שבור, לא מעכלת ולא מאמינה שאת לא פה.
בטוחה שאת מסתכלת עלינו מלמעלה עם אבא שלי, סבא, סבתא ועזרא ז"ל, שותים כוס קפה, מעשנים ומאפרים עלינו...

אוהבת אותך שכואב בלב.
אחייניתך רעות אבשלום (עזרא)

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

יעל יקרה שלי,
קשה לכתוב עלייך בלשון עבר...קורה שלפעמים אני אומרת "ארים טלפון ליעל, מזמן לא דיברנו" אבל שוב אני נזכרת שאת לא כאן !
 
אחרי שאביבה אימי ז"ל נפטרה, מצאתי אותך לידי והיית דודה כזאת וגם חברה. עניין פער הגיל בינינו לא הפריע ומצאנו שפה משותפת בהמון דברים . היו תקופות שבהן היינו יותר קרובות ותקופות קצת בספייס. בילינו יחד בסרטים, הצגות, שמחות וריקודים , אך לא אשכח את הריקוד הכי יפה שלך שהיה על ״המדרגות״ והמבין יבין ...  היית כל כך שמחה ומאושרת .
 
היה נעים ורגוע להיות בחברתך. הסבלנות שלך ויכולת ההקשבה, היית כתף לכל מי שרצה .
אני שמחה שהספקנו לחלוק חוויות קטנות ביחד ועצובה שהן לא ימשכו .
 
מקווה שאת רואה מלמעלה את כל הגעגועים והצורך של כולם להיות בחברתך ומקווה שאת שומרת עלינו מלמעלה . 

אוהבת, 
חברתך אושרית אבישר

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

לדבר על יעל בלשון עבר זה עדיין לא נתפס .
יעל "הרוח החיה", הדבק המאחד של המשפחה המצומצמת והמורחבת של כל ה"גישגושים".
יעל ואני פחות או יותר באותו גיל כמו אריאל, ראובן ויאיר. יעל היא בת דודתי מצד אבי שהיה אח של טרנג'ה דודתי ואימה של יעל .
את יעל אני זוכר לראשונה שהיו באים לבקר עם הטרקטור של שלום מבת שלמה לכרכור מאחור על הפלטפורמה ישבו הדודה והדוד ועוד ..וכמובן עזרא אחיה ז"ל. אמנם זה היה העשור הראשון של חיי אך אני זוכר היטב את הריחות של הדברים הטובים שהייתה מביאה הדודה טרנג'ה להוריה ולאחיה .
זו הייתה תקופה בלתי נשכחת כולל הבר מצווה המפורסמת של עזרא שעשינו שבת כולנו בבת שלמה .כבר בגיל צעיר שמתי לב ליופיה המיוחד של בת דודתי יעל .

יעל הייתה תמיד בולטת ביופייה ובחיוך שלה המדהים וככה נכנסנו לעשור השני של החיים עם "תקופת הבציר" – בחודשי הקיץ ,התקופה הכי משמעותית וזכורה לכולנו. שנים יעל ואני היינו משחזרים את ההשכמה "עם שחר" לאחר "לילה לבן" שלא ישנו ואת ריח הטבון שהדודה היתה מכינה פיתות לכולנו ויעל שואגת "קדימה מאחרים! לעלות לטרקטור" והשעה רק 05.00 בבוקר...
הנסיעה בטרקטור ששלום גיסה היה נוהג, את הכריכים עם השקשוקה שהדודה הייתה מכינה לנו ואיך שלום היה צועק בשיא החום "תביא המים" .
היינו מס' בני דודים כולל ראובן, אריאל ויאיר. זכור לי הצחוק הרועם של יעל שהיינו חותכים את הידיים עם המזמרה ואת הנסיעה ליקב זיכרון בסוף יום עבודה ,אך היו אלו ימים נפלאים !!! באותה תקופה גם נולד המשפט האלמותי "יעיר יוער יער" שהדודה מתבלבלת בשמות שלנו ולסיום אומרת בחיוך "ג'ינחה" ואז הלכנו לצבא והזמן עבר וחתונה וילדים ועוד עשור ועוד עשור ותמיד אנחנו שומרים על קשר מצוין .

יעל אהבה את כל המשפחה ולכן היה ברור שהיא נרתמת לפרויקט "ג'מילי-גישגוש " שהחל לרקום עור וגידים בשנת 2008 .
המפגש הראשון של המשפחה היה בעפולה בשנת 2010 הגיעו כ-600 בני משפחה מכל הארץ ,אחר כך עשינו עוד 3 אירועים ענקיים בלתי נשכחים .
כהכנה לאירוע זה נפגשנו ושוחחנו מאות פעמים לפעמים 5/7 פעמים ביום. למצוא את כל המשפחה היתה משימה שיעל עשתה את רוב העבודה ואני בניתי את עץ המשפחה. הקמנו אתר יפה שהוא גאווה גדולה שקיים עד היום. יעל גם ביקשה ממני שאעזור לה להקים אתר למשפחת ישעיהו , היא התמסרה לזה באהבה והקימה אתר שאין אני יודע אם הוא מתוחזק לאחר לכתה מאיתנו .
במהלך שנת 2023 שוחחנו יעל ואני על כך שיש צורך בעוד מפגש משפחתי גדול. היו אלו שנים שאיבדנו בני משפחה יקרים ביניהם שאול אחי ובנו עידו ,שגיא הבן של שלום ג'מילי וגם את אביבה ג'מילי .יעל דיברה על מפגש לזכרם והבטחנו להיפגש ולהתקדם בפרויקט.

באחד מימי מרץ 2023 בשעות הבוקר התקשרה אלי מזל-איילה, אחותה של יעל, והיא מספרת לי שאני חייב ליצור קשר עם יעל שהיא חולה במחלה וללא מצב רוח ורק בני הדודים יכולים לעזור לה לחייך. אני זוכר שהייתי בכביש 6 לכיוון צפון ושיניתי מסלול ישר לאריאל בן דודי, לא יכולתי לשאת את הידיעה, הייתי חייב לשתף אותו. שאלתי אותו אם הוא יודע משהו על יעל ? והוא לא ידע !!יעל שמרה את סודה ולא גילתה שהמחלה חזרה, אפילו לבני דודים שכל כך אהבו אותה  .

התקשרנו ליעל שענתה וביקשה "דברו איתי עוד שעה. אני בטיפול בחיפה" אמרתי לה שאני רוצה לבקר עם אריאל והיא הבטיחה להתקשר שתסיים את הטיפול ושנתאם .

לאחר המתנה נסעתי הביתה ואיך שאני מגיע יעל התקשרה שאפשר לבוא ,מיד התקשרתי לאריאל "סע ליעל, היא בבית" אך אני כבר לא זכיתי לראותה .זו הייתה השיחה האחרונה שלנו .
את יעל אזכור תמיד, את החיוך את הצחוק והנתינה ואת האהבה הגדולה לילדיה- מיטל וליאל.
 
יהי זיכרה ברוך
בן דודך יואל גביש
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"כבו עינייך, רק צליל קולך עוד מהדהד, מאור פנייך, ידייך הטובות, הנבונות – אהבתך..." (עלמה זוהר – המופלאה בנשים)

דודתי היקרה,

מאז שהלכת קרו פה כל כך הרבה דברים.  קודם כל פרצה מלחמה, מלחמה שלא נראתה כמוה מקום המדינה.
תמיד כשהיתה אצלנו אזעקה, הייתי מקבלת ממך הודעה – "נושה מה איתכם? אני בלחץ. הכל בסדר?"
מאז שהלכת הלב מתכווץ מהמתנה לאותה דאגה לאותה אהבה ממך.
בחודש הקודם איתי אחי התחתן והיית חסרה מאוד, לכולנו. החתונה הראשונה שלא התעקשת על תמונה של 7 האחיות....
אני ילדתי, עוד בן, אורי, היחיד שלא יהיה לו כיפה סרוגה עם שם, שאת הכנת לילדים.

דודה שלי, היית לי כאמא שנייה. תודה שהיית חלק בלתי נפרד מנוף ילדותי. מנקה לי את הראש מכינים, עושה לי שפם, מפנקת בעוגות ומטעמים שלא ישכחו לעולם...
דניאל שלי לא שוכח את מטעמי ידייך, מבקש לבקר אותך, מבקש לאכול את האוכל שלך.

תשמרי עלינו מלמעלה, תשלחי לכולנו נחמה וחיזוקים.

אוהבת אותך בכל ליבי 
אחייניתך נוי כחלון (קוברי)

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

יעל חברתי היקרה,
הזמן חולף והגעגוע גובר. נעלמת מחיי בתקופה הכי קשה של חיי.
את חסרה לי בשיחות הרבות שניהלנו. איך היינו מתייעצות אחת עם השנייה, משתפות בהכל, תמכנו אחת בשנייה.
היינו יושבות במרפסת, מעשנות, מדברות, מתווכחות על פוליטיקה וצוחקות המון.

זוכרת שיום אחד באתי אלייך ואמרת לי שאנחנו צריכות לדבר על המוות שלך, ביקשתי ממך שלא תדברי ככה ושלא תוותרי כל כך מהר כי ילדייך- ליאל ומיטל צריכים אותך וגם אני לא אוכל להכיל אובדן נוסף. ביקשתי ממך להילחם אבל ככל שחלפו הימים הבנתי שזה הסוף... וזה היה עצוב לראות את זה וקשה מנשוא ובכל זאת המשכנו לדבר על הכל וצחקנו. צחקנו המון וגם בכינו כי שתינו ידענו שזה הסוף...

חברה שלי, אוהבת המון ומתגעגעת
את חסרה...

חברתך אילנה ג'מילי

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דודה נעימה שלי,

למה נעימה ? כי כל פעם שהייתי נפגשת עם דודה יעלהייתי חייבת שהיא תעשה לי נעים בגב, בשיער… עד שהיא כבר הייתה קוראת לי "נעימה" ואני אימצתי את הכינוי וקראתי לה דודה נעימה שלי.

דודה נעימה שלי, היא בכלל דודה של אמא שלי,אחות של סבתא ציפורה אך מאז ומעולם הייתה ותיהיה עבורי דודה שלי. עם הריח הכי נקי, עם הלק הכי מתוקתק ומלא תכשיטים של מורה :)

הזיכרון שחרוט לי במוח, זה יום ראשון שבאתי לבקר אותך בחדרה. אז לא ידעתי שלמחרת כבר תפרשי כנפיים לעולם האמת ותשאירי אותנו פה. מרחתי לך קרם לרגליים שרתי שירים של מחשבות טובות ואמרתי לך ״דודה שלי , זהו את לא נשארת פה יותר, את מפסיקה לסבול ויוצאת מהמקום הזה" לא התכוונתי שתעזבי לגמרי…. אך לבורא עולם יש את התוכניות שלו והן הכי טובות עבורך 

אסיים בזה שאני יודעת שאת לעולם לא עזבת אותנו, את תמיד איתנו ברוחך ובנשמתך, רואה כמה אהבה וחום יש בינינו, כמה אנחנו ממשיכים את דרכך ולנצח ולעולמי עד את בליבנו .

הבת של רווית אחייניתך- אורלב עזאני

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

יעל את בת משפחה מאוד קרובה, בת דודתי, הבת של דודה טרנגה ז"ל, את כמו אחות שגרה רחוק.
ההכרות שלנו מקרוב החלה בעשור הראשון של חיינו, כשהיית ילדה ביקרת אותנו עם אמא ובהמשך חיכינו בערגה לעבודות הבציר, שם חיינו כקומונה כל הבני דודים. האוירה, ההוואי והמשפחתיות הצמודה, האוהבת עד כלות.
בתקופה זו נטבעו משפטים ונחקקו זכרונות שמלווים אותנו עד היום כאילו זה היה אתמול- "אבועגלה", "המקור של הנסטי","פלטפורמה", "השיכנוזי","החדר של מזל", "ילדי העיר"... בהמשך למדת בתיכון לידנו והתראנו המון. כשלמדת בסמינר בגבעת וושינגטון, שמרנו על קשר במכתבים ומפגשים עיתיים.

את שנות נישואייך הראשונים בחרת להיות בכרכור בבית קרקע שם אירחת אותנו כדרכך. כשהיית צריכה עזרה לא היססת לפנות אליי ואת הסבלות ומעברי הדירה עשיתי איתך בטנדר הצבאי. שם גם נפתחת אישית כמו ספר.
כשהתגרשתי, בכל שבת במשך 3 שנים באתי לקציר לשבת איתך, לבכות על כתפך ולקנח עם שתי עוגות שהיו באופן קבוע מוכנות.
בשנת 1999 נסענו ביחד לחו"ל, לרודוס. את, אני לירון ביתי ומיטל .
בכל ביקור שלך אצלי "התלבשת" על המטבח שלי וקירצפת ביד נשית מיוחדת, בחיוך ונתינה.
סיפרת המון על האהבה שלך לילדי בית הספר שחינכת, כל כך מאפיין את הנתינה שלך...
בכל מפגש בינינו, גם אם היה פעם בשנה בבית העלמין בזכרון יעקב, התחושה היתה שרק אתמול צחקנו וניפגשנו. הדבק וחיבור הדם היה תמידי.
כאשר נודע לי מיואל שחלית בפעם השנייה הגעתי בלי התראה לביתך, שם הרגשתי שהרמת ידיים, לא "יעל הנמרה" שאני מכיר.
ישבנו שעות וניסיתי להפיח בך אמונה ותקווה. שם הבנתי איך נערכת בדרכך לרע מכל. הכל היה מתוכנן, מוקפד ומונחה.
שבוע לאחר מכן נודע לנו האסון מכל.
 
בת דודתי היקרה, האובדן שלך היכה בנו, בני הדודים, בעוצמה רבה. הקשר היה מיוחד ועמוק וזה לא טריוויאלי במשפחות רבות.

את חסרה לנו מאוד.
תהי נשמתך צרורה וחקוקה בליבנו תמיד אמן
 
בן דודך אריאל שלום

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

כשהייתמות פוגשת אותך בגיל צעיר, מטבע הדברים, הקשר עם הסבא והסבתא הופך משמעותי עוד יותר...
בילדותינו, נהגה הדודה יעל ז"ל לאסוף אותנו מפרדס חנה לבת שלמה על מנת שנבלה את השבת עם סבא וסבתא ז"ל.

מעבר לכיבוד ההורים של הדודה במעשה זה, היא איפשרה לנו להכיר יותר את סבא וסבתא ז"ל וברוך ה', הם היו חלק בלתי נפרד מנוף ילדותינו!
תודה רבה דודה, מכל הלב, ושזכות המצווה תעמוד לך!

באהבה,
אחייניך שונית ומור ישעיהו

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דודה שלי אהובה,

הרבה זמן אני חושבת מה לכתוב לך או יותר מדויק עלייך, לא מוצאת את המילים לרשום עלייך בזמן עבר..
אז נזכרתי בילדות, איך תמיד היית באה אלינו ומביאה את מיטל לישון אצלנו, איזו שמחה הייתה בבית!! ואח״כ שהתבגרתי היית עושה לי שפם... בכל פעם שביקשתי היית אומרת ״לכי תביאי חוט״,  אצל סבתא שושנה במרפסת או אצלנו בכניסה לבית וכל פעם התפעמתי מהסבלנות שלך אליי/אלינו...
 
זכורה לי מאוד התקופה שגרתן אצל סבא וסבתא, איך הייתי אוהבת להגיע ולהיות איתכן כמה שהיית מסורה, חרוצה כל כך ודואגת להם ובעצם לכולם.. בימי שישי הייתי באה איתך לבית העלמין (לפני שסבא אסר עלינו..) לנקות את הקבר של עזרא ז״ל. אני אספר לך בסוד:
שכשלמדתי בטכני הייתי עוצרת בזיכרון יעקב, נכנסת לבית העלמין ומבקרת אותו גם לבד...תמיד שהיית מגיעה אלינו לפרדס חנה היית נכנסת בדלת והיה נכנס אור... תמיד מתוקתקת, מאופרת, לבושה יפה ומטופחת, תמיד עם חיוך על הפנים.
ככה אני אזכור אותך לנצח דודה יפה ואהובה שלי,

נוחי על משכבך בשלום, מתגעגעת

אחייניתך מעיין ליטבק (תירם)

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

היריעה תיקצר מלהכיל את אשר עברנו יחד. זכרונות מלאי געגועים לתקופה מופלאה ומיוחדת במינה.
היית איתי בכל מקום ובכל זמן משמעותי בחיי, ליווית אותי בכל הרגעים השמחים, העצובים והחשובים, רגעים של דמעות וחוויות שהן רק שלי ושלך. היתה לנו שפה שרק אני ואת דיברנו בה, חברותנו ארוכת השנים נשמרה בזכות האכפתיות ההדדית.
חלקנו סודות אחת עם השנייה, פירגנו אחת לשנייה, שמחנו אחת למען השנייה, אהבנו אחת את השנייה ודאגנו זו לזו.
דלתינו היתה פתוחה ולא משנה מתי ובאיזו שעה.
צר לי על החלל שנפער בעל כורחנו. קשה מאוד להכיל את הכאב, החוסר והזיכרונות שלא מרפים...
לעד אוהב ואזכור.

תהא מנוחתך עדן

חברתך רוזה ביטון

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דודה שלי אהובה ,
חסרונך מורגש יום יום, אני כל כך מתגעגע אלייך, היית "המלכדת" של המשפחה!
הרגעים שהיו לנו יחד לא ימושו מזיכרוני...כל כך אהבתי להצחיק אותך ולראות את החיוך היפה אצל הדודה המושלמת שלי!
 
אחד מהרגעים בהם זכיתי לחוות איתך זה הזמן שעשינו יחד את הסחוג המיוחד שלך והכל היה באהבה, בהומור ובנתינה אין סופית...
לפי מספר חודשים אזל לי המלאי והכנתי סחוג חדש, אבל הפעם לבד ולא האמנתי שיהיה כ"כ קשה להכין את הסחוג בלעדייך.
זה לא אותו דבר...לא היית שם לתת את עצת הזהב כדי שייצא מושלם כמו שאת ידעת להכין.
 
מי היה מאמין שאזכה ללוות אותך ביומך האחרון יחד עם מיטל ורעות. היום התחיל שנסעתי  לבי"ח "הלל יפה" להביא לשם את הרכב של מיטל וכבר שהגעתי ראיתי אותך במיון ומצבך היה לא טוב...אני ומיטל השמענו לך קצת מוזיקה בתימנית שאהבת לשמוע, לא כל כך הגבת אבל אני מאמין שזה עשה לך טוב.
 
יש רגע במיון שאותו לא אשכח לעולם, כשאני ומיטל רצינו לשפר לך את מצב השכיבה במיטה וכל אחד מאיתנו אחז ביד אחת שלך וכשהרמנו אמרת לי "יחרים אבוק" , יכול להיות שהכאבתי לך מעט ואני עניתי "דודה שלי, אף פעם לא שמחתי ככה שקיללו אותי"....
 
אז דודה שלי, לנצח אשא אותך עימי ואזכור אותך כפי שהיית אישה חזקה, אמיצה, מלאת שמחה וחום.
אני נורא מתגעגע אלייך דודה שלי אהובה!
 
נוחי על משכבך בשלום, אוהב אותך לעד

אחיינך נל (נתנאל) תירם

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דודה יעל האהובה שלי,
 
חסרונך מורגש יום יום בנשמה…
ליכדת את משפחתנו במשך שנים, שימחת והצחקת, דאגת למפגשים, לברכות, למתנות, הקדשת תשומת לב לכל אדם ולא שכחת להביא לי תמיד את עוגת הנס קפה המעולה שלך
אל תדאגי שם למעלה. הותרת אחריך שני ילדים מדהימים וחזקים ונכדה מהממת מלאה באור ושמחה. 
את יכולה לשבת בנחת בגינה המטופחת והמושלמת שבטוח יש לך שם בגן עדן ולצפות עלינו בחיוך מנקים מסילות וחריצים של מקלחונים עם מקלות אוזניים .
 
אוהבת אותך,
אחייניתך לילוש - ליאת סולומון (שבילי)
 
נ.ב
תמסרי חיבוק ונשיקה מאיתנו לאבא שלי, לסבא, סבתא ודוד עזרא ז"ל

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

יעל,

הפשטות הבלתי מובנת של החיים, בלי חארטות, חסרת גינונים, מאה אחוז של דאגה לא עטופה במסכה.

הדודה שאת הבן שלי-דוד, לימדה לקרוא עברית, לימדה לא עם הרבה מאמץ, פשוט בפקודה "הנה הספרים, תסיים את הסידרה ותעבור לבאה"... עד אז לא הבנו כמה תודה אנו חבים לך, כמה לא פשוט זה לגרום לילד לרצות ללמוד עברית. אבל דודה יעל שכבר לימדה עשרות אם לא מאות ילדים פשוט נתנה פקודה והמשימה בוצעה.

דודה פדנטית שגם בזמן שבקושי היתה יכולה לזוז עדיין תיזזה את ליאל שיוודא שהגינה מתוקתקת כמו הגינה של ממלכת אנגליה.

דודה שבזכותה המאכל האהוב עליי בפסח זה מצה, ביצה קשה, מיונג וסחוג...

הראשונה שמישהו צריך אותה, עולה לרכב ונוסעת

אחחחח, דודה, אנחנו מתגעגעים אלייך ותודה שהשארת לנו את הנסיך והנסיכה

אחיינך אורן עזרא

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דודה יעל,
עם הניגון המיוחד בדיבור ("הררררררררשת, נירררררררררררררר"), עם העיניים המאירות וטוב הלב הבלתי נגמר.

תמיד מאכילה, דואגת, שמחה ומדריכה.
מגיעה עם מאכלים לכל אחד לפי טעמו האישי בהשקעה אין סופית.
דודה "חכה חכה", דודה יעל

אחיינך ניר עזרא

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אז כבר ידוע שהילדים שלנו קוראים לה "דודה חכה חכה"!
למרות שהתראינו מעט פעמים בשנה היא זכורה כדודה המיוחדת .
תמיד מחייכת! מגיעה בידיים מלאות: הפתעות לילדים, עוגה/עוגיות/"מגזגז"/עוגת מצות – לכל אחד הכינה את מה שאהב!
מתחברת לכולם, מקטן ועד גדול, עם סבלנות וחיוך.
אישה מיוחדת שמצליחה להאיר כל בית שנכנסת אליו.

יהי זכרה ברוך,

אשתו של אחיינך ניר - קרן עזרא

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

יעל חברתנו היקרה,

לכתוב עלייך בלשון עבר לא מתקבל על הדעת, קשה להאמין שחלפה לה שנה מאז שהלכת מאיתנו. האובדן שלך קשה לילדייך, נכדתך האהובה, לכל משפחתך, לחברים/לחברות.
עדיין זוכרות את החופשה האחרונה שבילינו יחד. את-יעל, מזל ואני. צחקנו, נהנינו, ריכלנו, שמחנו, אכלנו, רקדנו וכמו תמיד היה לנו כיף לדבר.
 
אנחנו חברות מיום שלמדנו בבית הספר היסודי "יעבץ" בזיכרון יעקב ומשם המשכנו לחטיבה ותיכון "אלישבע".
במשך השנים היה בינינו ניתוק בקשר, בנינו משפחה כל אחת, עברנו דברים בחיינו אבל מאז אותו ערב שנפגשנו ב"ערב כיתה" אצלי חידשנו את הקשר וגישרנו על הפער ועל הזמן שחלף בהשלמת פרטים.
 
קשה עד מאוד להבין ולקבל את המשמעות שהפרידה ממך היא סופית, אנחנו מתעוררות ורוצות להתקשר אלייך, לעיתים מופיע לנו בפייס זיכרון בליווי תמונה משותפת שלנו מהחופשות.
כמה ביקשנו ממך להיפגש ולבוא לבקר אותך אך את סירבת ורק לאחר תחנונים רבים הסכמת שנבוא לשעה, ואז כשראינו אותך, צחקת ואמרת לנו "נו נרגעתן עכשיו שראיתן אותי? ", לא ענינו לך כי נוכחנו לדעת כמה מצבך התדרדר והבנו למה לא יכול לקבל אותנו. הגוף כאב לך ואפילו הישיבה היתה קשה עבורך.
נפרדנו בחיבוק חם ולא האמנו שזו הפעם האחרונה שלנו איתך.
 
יעלי, יהי זכרך זכור לטוב ותהיי מליצת יושר עבורנו אצל היושב במרומים. תהיי מנוחתך עדן
 
אוהבות אותך, חברות ילדותך
עליזה דהרי ומזל פרייזלר

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שם מלא

דוא"ל

תוכן

מאשר את תקנון האתר

בדיקת רובוט

Refresh

להקליד ריק

Loading...

גלריה

וידאו

ציר זמן

הדלק נר

שם

דוא"ל

תוכן 50 אותיות בלבד

מאשר את תקנון האתר

בדיקת רובוט

Refresh

להקליד ריק

Loading...