הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהיעל שי נולדה בשם יעל ישעיהו בתאריך 28.4.1958 , ח' באייר תשי"ח בבית חולים "הלל יפה" בחדרה, להורים יוסף ושושנה.
(לאחר גירושיה הראשונים החליפה את שם משפחתה לשי- ראשי התיבות של שני הוריה ז"ל)
בבית ספר היסודי למדה ב"ניר עציון" וחטיבה ותיכון "אלישבע" שבפרדס חנה-כרכור במגמה עיונית. יעל לא שירתה בצבא אלא שירות לאומי.
יעל למדה בסמינר למורות "גבעת וושינגטון" והתמחתה בגיל הרך.
בשנת__ החלה לעבוד בבית הספר "פאר עם" כמורה מחכנת לכיתות א'- ב' עד לפרישה בשנת 2015.
נישואיה הראשונים היו בשנת 1980 עם יצחק רצאבי ולאחר שנה ב30.7.1981 נולדה מיטל, הם התגוררו בכרכור.
בשנת 1991 התגרשה ועברה להתגורר עם הוריה ז"ל בבת שלמה , לאחר שנתיים עברה לגור בקציר עד סוף חייה.
בשנת 2000 התחתנה בשנית עם ציון דגן וב23.4.2001 נולד ליאל.
העדפות
עריכההספדים
עריכהיעל אחותי
הזמן חולף בלעדייך והכאב אינו מרפה...
קשה להאמין שעברה שנה מאז שנעלמת לי סתם ככה באמצע החיים.
מידי פעם אני מסתכלת בתמונות ומנסה לזכור רק את הטוב
ולשכוח את הימים הקשים.
קשה לקבל את רוע הגזרה ולא נותר אלא רק הכאב הגדול
והחלל שהשארת אחרייך.
יעל – היית אחותי הגדולה ממני בשנה וחצי בלבד – את חסרה לי...
לעיתים אני פתאום חושבת עליך ואומרת מזמן לא דיברתי איתך
אני רוצה להתקשר ולספר לך משהו או להתייעץ איתך על משהו
ואז אני נזכרת במציאות ובולעת גוש בגרון ונחנקת מדמעות...
אני מנסה לא לחשוב על כל הדברים שאת מחמיצה.
מאז לכתך החיים נעים בין הכאב והעצב לשמחות קטנות
יש שמחות במשפחה –עדיאל הבן של חזי מתחתן
ושבוע אחריו איתי מתחתן,
מי יכנס את כל ה-7 לתמונת האחיות המפורסמת?? כבר 7 לא נהייה.
אני מאמינה שאת תצפי בי מלמעלה בחיוך ובהמון אהבה ותתני לי
כוחות לשמוח גם כשעצוב לי מאוד בלעדייך...
אני זוכרת את יומך האחרון בבית החולים החזקתי את ידך היינו שתינו
לבד בחדר וקראת לי בשמי נראה שרצית לומר משהו ולא הצלחת לדבר...
כשחזרתי הביתה עוד האמנתי שתצאי מזה, לא תיארתי לעצמי שעוד
באותו לילה ארור כבר לא תהיי איתנו, אפילו רינה הגיעה בבוקר
לבקרך בבית החולים ...
כל שנותר לי זה רק הזיכרונות – אני מתגעגעת אליך מאוד מאוד
ומבקשת שתתני לי כוחות להמשיך....
אזכור אותך לנצח.
אוהבת אחותך הקטנה בת-7
-------------------------------------------------------------------------------------------
דודה אהובה שלי!
חלפה כמעט שנה מאז שנעלמת לי! כל כך מתגעגעת!
אם רק היית יודעת כמה שאת חסרה לי (לדעתי את יודעת) אמרו שהזמן מרפא..אז זהו שלא! ככל שהזמן עובר מתגעגעת יותר!
מרגישה את חסרונך כל הזמן, הימים שלי ריקים בלי לשמוע את הצחוק המתגלגל שלך! השיחות הסודית שלנו שרק את ואני ידענו!
הבור שנפער בחיי עמוק מידיי! כואב מידיי!
דודה שלי האהובה שבהן (מחילה לאשר) היפה שבהן! החברה הכי נאמנה שלי!
אני כותבת במשקפיים האדומות שנתת לי, פחות רואה בהן כי הדמעות שוטפות את העדשות!
מתגעגעת מאוד! תנוחי אהובה שלי! חברה שלי! דודה יפה שלי!
אני אמשיך להתגעגע כנראה עד הסוף!
אורלי אחייניתך ורוב הזמן אחותך!
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
זיכרונות מיעל אחותי האהובה,
בשנת 2009 כשנכנסנו לבית החדש, הזמנתי אותך ואת בני ביתך אליי לראש השנה. היה לנו כיף ביחד.
נהנינו מנוכחותך, אני בישלתי בשמחה ובאהבה והכל היה כל כך טוב, אפילו שעוד לא היה לי סלון....
בחג פסח לפני הרבה שנים הזמנתי אותך לבוא איתנו לחרמון בחול המועד. את הכנת מצות מטוגנות, לקחנו ציוד ונסענו. כשהגענו לחרמון את עלית לרכבל ואמרת שבחיים יותר לא תבואי לחרמון כי הרבה לך כל כך קר אבל מיטל וליאל מאוד נהנו .
על המקרר תליתי 3 דברים שמזכירים לי אותך:
1. ברכת שנה טובה בצורת חמסה שנתת לי לראש השנה.
2. מגנט מזכרת ממפגש משפחת גרמה-ישעיהו עם ברכה שכתבת
3. ברכה להדלקת נרות שבת שהבאת לי ובכל יום שישי אני ניזכרת בך.
באחת השבתות אני ואת נסענו לאיילה אחותנו ברעננה ועשינו ביחד, כל כך נהנינו, צחקנו ונזכרנו בבית ההורים שלנו ז"ל, ואריה בעלי ז"ל אמר "את המשולש הזה אי אפשר להפריד" וזה נכון. היינו מאוד מחוברות, תמיד ליווית אותי בכל תחנות חיי. את זו שמארגנת ודואגת לכל המפגשים שלנו.
בחג חנוכה האחרון היתה הדלקת נרות חנוכה ברעננה ואת לא יכולת לבוא, ירד גשם שוטף, ובכל זאת לא שכחת לאפות לליאת עוגת "נס קפה" ולשלוח אותה עם ליאל.
במפגש האחרון עם בנותיי בל"ג בעומר: אודליה אמרה לי "אמא אני בחופש, בואי ניסע לדודה יעל", הבאתי כובנה ועגבניות ויצאנו לדרך. מיטל ונויה גם היו, את היית כל כך מאושרת עם הנכדה. אכלנו ביחד ואת אמרת לי "רותי, הכובנה שלך כל כך טעימה, אני אכלתי יותר מידי..."
כל כך נהנינו, הבנות שלי לא רצו ללכת, צחקנו ונתת לנו הוראות- איך להתלבש ולא לשכוח להתאפר...
את היית תמיד מתוקתקת, זקופה תמיד עם חיוך ולאן שאת הולכת את מקרינה את אורך ואת טוב ליבך.
אחותי, גידלת את מיטל וליאל לתפארת וזכית לגדל וליהנות מהנכדה המהממת שלך- נויה.
את בליבי לעד,
אוהבת אותך אחותי היקרה
אחותך רותי שבילי
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מה אכתוב עלייך אחותי היקרה? את עלית על כולנה...
אם למופת, בת להורים שטיפלת בהם במסירות ואהבה בלי סוף- אוהבת את הבריות, מלכדת את המשפחה, מלאת נתינה מכל הלב.
לא אשכח איך סרגת כיפות לכל התלמידים שלך למסיבת הסידור עם השם של כל ילד רקום עליה וכן סרגת לכל בני המשפחה.
כשיונתן ,הבן של יערית נולד, ישר שאלת אותי מה השם שלו ואמרתי לך "לא צריך" אך את התעקשת כרגיל. כל ערב שבת בקידוש אצלנו יונתן ולביא שמים את הכיפה שדודה יעל סרגה. כשהיינו נפגשים בחגים בבית של אחותנו איילה מזל היית מביאה איתך עוגות, עוגיות, כובניות, סביה וחריף ולא היית שוכחת גם הפתעות לנכדים.
לפני לכתך לעולם שכולו טוב, כשהיינו עם רווית ואיילה מזל , נתנאל בא אלייך עם חריף שהכין לפי המתכון שלך ואת טעמת וסימנת לו שעבר בהצלחה. את חסרה לי באירועים משפחתיים, תמיד הסעת אותי איתך ברכב ובזכותך הכרתי יותר את המשפחה.
עשית עבודת שורשים של המשפחה – ישעיהו וגם משפחת גשגוש, דרך האתר באינטרנט והשארת חותם לדורי דורות.
בקשה לי אלייך כשאת שוכנת עכשיו בשמי מרטם- תדאגי לכל המשפחה הקרובה והרחוקה וכל עם ישראל- שתהיה אהבת חינם בין ילדייך ובמשפחה כולה, שתמיד נהיה מאוחדים כמו שתמיד דאגת ללכת "בגדול" בחיים ובאהבה.
הגעגועים קשים מנשוא אבל אני יודעת שאת בעולם שכולו טוב
תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים
אחותך ציפורה תירם
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
יעל חברתי/אחותי האהובה!
יעל עבורי הייתה דמות המורה של "פעם".
"המורה יעל" היה שם דבר בבית ספר פאר-עם ובכל בתי הספר בסביבה.
מי לא שמע ומי לא הכיר אותה? והיא הרוויחה את זה ביושר!
יעל היתה מסורה באופן יוצא דופן למקצוע ובעיקר לתלמידים.
ראתה בכל תלמיד "ספר תורה שבהיכל", שלטה בכל מה שנעשה בכיתה ביד רמה, ואהבה את העבודה - ואכן, התוצאות היו טובות מאוד והיא זכתה להצלחה בהשקעתה הרבה.
יעל הקדישה מזמנה, ממרצה ואף מכספה לטובת התלמידים וקידומם, ולכן ההורים והתלמידים כאחד, אהבו אותה והאמינו בה. יעל היתה "אשת בית" ו"אשת חינוך" גם בביתה.
תמיד סיפרה באהבה על ילדיה המוצלחים (מיטל וליאל) וגם בביתה השקיעה רבות, וכל דבר היה נקי ומסודר למופת. יעל היתה מאוד נדיבה וטובת לב, השקיעה במה שהאמינה בו בלי חשבון.
חברת אמת, ישרת דרך וצנועה, חרוצה ומעשית ביותר.
לא ויתרה לעצמה, רשמה לעצמה משימות והקפידה לבצע בהקדם האפשרי וללא דחיות.
רציתי לספר על יעל מזוית אחרת לגמרי, בנושא שהיה משותף לשתינו, והוא חיזק את הקשר בינינו.
נושא "חטופי תימן" -
ליעל היתה אחות ש"נעלמה" בתחילת שנות ה-50 וגם לי היה אח ש"נעלם".
נסענו יחד להפגנות בירושלים ובתל אביב, חווינו יחד את אותו כאב ותסכול וראינו חשיבות גדולה בטיפול בפרשה. נסענו יחד הרבה להרצאות וכנסים בנושא חטופי תימן, נכחנו בישיבות בכנסת ואף בקרנו בבית העלמין בחיפה, ב"חלקת התינוקות החטופים". היו לנו שיחות רבות בנושא.
בנסיעה האחרונה, כשנסענו להשקת ספר בראש העין, יעל שיתפה אותי וסיפרה שיש לה כאבים בגב העליון.
היא גם סיפרה שעברה בדיקות והרופא אמר לה ש"הכל בסדר". בכל זאת, היא היתה כאובה ומוטרדת. האצתי בה להתייעץ עם רופא אחר, כי רק היא יודעת בדיוק הכי טוב על גופה.
יעל הסכימה איתי ואכן הלכה להתייעצות נוספת והבשורה המרה לא איחרה לבוא.
עצוב היה לי לשמוע וכאב לי עד מאוד ולמרות שלא הסכימה שנבוא לבקרה, נסעתי עם יהודית ובקרנו אותה, היא שמחה שבאנו.
יותר לא ראיתיה... אני מאוד מתגעגעת אליה. היא חסרה לי.
יהי זכרה ברוך! אזכור אותך לנצח.
חברתך שרה דמתי -בי"ס "פאר עם".
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- די!די!די! למכאוב ולצער של משפחתנו. נכון הוא שהחיים מלאים בהפתעות אך לצערנו בכל התקופה האחרונה שלנו ההפתעות כואבות ומכאיבות מאוד.
יעל- את היית אשת ברזל, תמיד ידעת לנווט את חייך כמו שרק את אהבת. אשת חינוך היית כל חייך ותמיד שאפת למצויינות.
שני ילדייך המופלאים כאן -מיטל וליאל שייבדלו לחיים ארוכים, מלאים בחינוך ודרך ארץ. שניהם יחד ליוו אותך מחודשים במסירות ובאהבה גדולה.
יעל, במשך שנים התעוררת בכל בוקר עם חיוך על פנייך אך לצערנו זה היה מלווה בענן שחור וכבד שריחף מעל חייך, אבל את, יעל, כמו גוש פלדה יצוק וחזק , נלחמת במחלה הארורה עד הרגע האחרון כמו לוחמת אמיתית ולמרות הכאבים הרבים שהתייסרת מהם, המשכת לחייך, לשמוח ולתת לנו את התחושה שהכל בסדר והחיים עדיין יפים.
יעל, כמה דיאלוגים ניהלנו יחד בתקופה האחרונה, על נושרים רבים של החיים השוטפים- בחלקם הגענו להסכמות ובחלק לא. על החצר למשל, לא הגענו להסכמה- כל עלה שנשר על הדשא או משהו שולי שצריך לסדר לא היית שקטה עד שטופל. כמה הייתי אומר לך "יעל, זה שטויות וזה מתגמד מול המצב שאת נמצאת בו" אך את בעקשנותך השארת אחרייך את הכל טיפ טופ כאילו אמרת "רגע, עוד מעט אני חוזרת לעצמי ורוצה שהכל יהיה נקי ומסודר".
זהו, כנראה שהחיים לא הוגנים, זאת כבר למדנו על בשרנו, או שאולי בעצם הם כן הוגנים כי אחרי הכל היו לנו בחיים שנים יפות איתך, ימים מלאים בזכרונות רבים, עוד כשההורים ז"ל היו בחיים, ימים של נעורים בבציר בבת שלמה ובחופשות הקיץ.
הרבה זכרונות יישארו וילוו אותנו בחיינו אך לכל דבר יש התחלה וסוף ואם יש דבר שמנחם אותנו כעת זה שנגאלת מיסורייך וכעת את יכולה לנוח בשלום ובשלווה יחד עם הורייך ואחיך עזרא ז"ל שהערצת ללא גבולות.
עם זאת, יעל, מהרגע שהפסקת לכאוב ולסבול, הסבל שלנו כאן גדל והעצים זהו הסבל שנובע מהגעגועים אלייך.
יעל, למרות המרחק והזמן שיחלוף בעתיד אחנו לנצח נישא אותך עמנו ונזכור אותך כפי שהיית- אשה, אם וסבתא חזקה, אמיצה, דעתנית ומלאה בנתינה, בשמחה, בחום ואהבה.
נוחי על משכבך בשלום, תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים. אמן .
שלום ג'מילי -קציר
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
יעל חברתי היקרה והאהובה
איך אפשר לכתוב עלייך בלשון עבר????? כל החודש דמותך חלפה על פניי, עם כל פעולה שעשיתי ליווית אותי
מצאתי את עצמי ניגשת לנייד להתקשר אלייך.. לקבל עצה , לדבר כך סתם כי היינו רגילות...ושוב הדמעות זלגו לבד
כשקיבלתי את הבשורה המרה מאחותך בת שבע נעתקה נשימתי. הרגשתי מחנק עז בגרון, התקשיתי לנשום, זעקתי זעקה גדולה ומרה .
נקרע לי הלב. התרסק לרסיסים
כמה קיווינו... כמה ייחלנו... כמה התפללנו...צחוקך עדיין מהדהד בליבי
לכל מקום אליו הגעת - היית מסמר הערב. תמיד עם חיוך על הפנים ומקרינה אופטימיות ושמחה וצחוקך מתגלגל
היית לי חברת אמת יותר מאחות. ואיזו מורה ומחנכת היית?
כל כך הרבה תלמידים חינכת, כמה השקעת בהם כאילו היו ילדייך. לא וויתרת על אף ילד. אצלך כל אחד יכול. כל אחד יכול להצליח
לא אשכח את חגיגות הקריאה בכיתה א', את חגיגות הסידור המושקעות
איך מתחילת השנה היית סורגת לכל ילד וילד כיפה עם השם שלו.ואז בחגיגת הסידור כולם היו עם אותה כיפה, הכיפה שאת הכנת
משקיעה את כול כולך. כזו היית - טוטאלית עד הסוף
קראנו לך בצוות "בילי בדרכים" ו"שרה דווארה".. אהבת את החיים הטובים. אהבת סרטים, מופעים וטיולים.....היית כמו קפיץ, כל הזמן בתנועה . מרימה טלפון לאן הולכים היום???
היית לי יותר מחברה . פעמים רבות בילינו בשיחות אל תוך הלילה בהתייעצות , בניתוח המצב במדינה כאילו שהייתה לנו השפעה...
כעת כשאת לא כאן, נדמה שהעולם קטן יותר, קר יותר, ריק יותר דומם ושומם כאחד.. מעולם לא האמנתי שתעזבי אותנו כל כך מהר היה לך כל כך הרבה מה להספיק בחיים: לראות איך נויה נכדתך גדלה ומתפתחת. כמה אהבת אותה. היא וילדייך - מיטל וליאל היו כל עולמך . כמה היית גאה בהם.
באחת השיחות שלנו אמרת "כשנויה תגיע לגיל 16 אקנה לה אוטו" ובאותה נשימה הוספת "אם אחיה עד אז...."
מאז שהלכת כבר היית חסרה לי בכל כך הרבה רגעים שממש לא ברור לי כיצד ניתן לומר שהחיים ממשיכים. אז אולי החיים ממשיכים אבל הם כבר לא אותם חיים מוכרים. החלל שהותרת בי גדל מיום ליום וכעת זה נראה כחלום. כמה תוכניות היו לנו... הרי יצאנו לפנסיה וכל הזמן לפנינו אמרנו עכשיו נעשה את כל מה שלא הספקנו. נרשמנו לטיולי גימלאים, הייתה לנו כוונה לשפר את האנגלית , ללמוד ערבית, להמשיך לראות מופעים......אך כאב קטן בגב שלא ייחסנו אליו חשיבות החל אט אט מכרסם בגופך....
שנה שלמה נלחמת בגבורה נגד המחלה הארורה היינו בטוחים שתנצחי אותה . ילדייך המקסימים ליאל ומיטל ליוו אותך לאורך כל הדרך במסירות רבה. רוב הזמן היית או בנסיעה לטיפולים או במנוחה לאחר הטיפולים. ככול שחלף הזמן הלכת ודעכת.
כמה שיחות היו לי עם בורא עולם, כמה תפילות... אך המחלה הכריעה אותך ומסרת את נישמתך לבורא . בורא עולם רצה מלאך כמוך לצידו. מאז שהלכת כבר היית חסרה לי, החלל שהותרת בי גדל מיום ליום לעולם לא אשכח אותך חברתי היקרה. הכאב קשה מנשוא. את נצורה בליבי לעד
הנחמה היחידה היא שעכשיו את כבר לא סובלת. תשמרי עלינו מלמעלה. תשלחי סימנים. תנוחי על משכבך בשלום
אנחנו עוד ניפגש למעלה . יהי זכרך ברוך
יהודית שמחי - בי"ס "פאר עם"
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כבר כמה ימים שאני מנסה להתיישב ולכתוב זכרון מדודה יעל.
איכשהו מוצאת כל פעם תירוץ למה לא עכשיו... התחושה אם אני אכתוב זכרון, האובדן שלך יהיה ממשי ולא סתם חלום רחוק שקרה פעם למישהו אחר רחוק מכאן.
אז מאיפה מתחילים לכתוב זכרון על הדודה שהיתה לי כל כך קרובה? הזכרונות הכי מוקדמים שלי, הם של דודה יעל לוקחת אותנו בשישי בצהרים לבקר אצל סבא וסבתא בבת שלמה. ואיך אפשר לנסוע לבת שלמה בלי לבקר גם את דוד עזרא? וככה מצאתי את עצמי, ילדה אולי בת 7-8, מבקרת בחלקה הצבאית מנקה את הקבר, משקה עציצים.. רק כשבגרתי הבנתי כמה זה היה הזוי, ושזה לא מקום לילדים... כמה עצובה היית על אובדנו, ויחד עם זאת כמה חיים וציבעוניות הוספת לחיינו. ומשם היינו נוסעים לסבא וסבתא.. זוכרת את הנסיעות לשם, את הריח המתוק באוטו, של מסטיקים עגולים ציבעוניים.
תמיד מיהרת לאנשהו. כשהיית קופצת לאמא, או אוספת מאצלנו את מיטל, היינו מבקשים תמיד שתשארי רק עוד רגע. אבל תמיד מיהרת. להספיק את החיים.
זוכרת את הביקורים בבית בכרכור,את הברברים בחצר,את הפסטה עם הנקניקיות הכי טעימה בעולם.את הטיפול והדאגה שלך לסבא וסבתא.
זוכרת את האוסף הכי גדול וססגוני של נעליים שהיו תלויות במעמד על דלת החדר, ואת שלל העגילים, "עגילי דמאר", שהתאימו לכל אירוע.
הדודה הכי יפה ומטופחת שלי.
הזכרון הממשי האחרון, שאני שומרת עליו בחרדת קודש, הוא הכיפה שסרגת ליונתן שלי. אמא שלי סיפרה לי לא מזמן, שהיא אמרה לך שלא צריך.. כי אני לא דתייה, וחבל על העבודה הקשה שלך.. תודה שלא הקשבת לה. תודה על המזכרת ממך.
מקווה שנפשך יודעת עכשיו מנוח, וגופך מרגוע, ואת מוקפת אהובייך שם למעלה אחייניתך יערית אביב (תירם)
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
דודה נעימה שלי,
למה נעימה ? כי כל פעם שהייתי נפגשת עם דודה יעלהייתי חייבת שהיא תעשה לי נעים בגב, בשיער… עד שהיא כבר הייתה קוראת לי "נעימה" ואני אימצתי את הכינוי וקראתי לה דודה נעימה שלי.
דודה נעימה שלי, היא בכלל דודה של אמא שלי,אחות של סבתא ציפורה אך מאז ומעולם הייתה ותיהיה עבורי דודה שלי. עם הריח הכי נקי, עם הלק הכי מתוקתק ומלא תכשיטים של מורה :)
הזיכרון שחרוט לי במוח, זה יום ראשון שבאתי לבקר אותך בחדרה. אז לא ידעתי שלמחרת כבר תפרשי כנפיים לעולם האמת ותשאירי אותנו פה. מרחתי לך קרם לרגליים שרתי שירים של מחשבות טובות ואמרתי לך ״דודה שלי , זהו את לא נשארת פה יותר, את מפסיקה לסבול ויוצאת מהמקום הזה" לא התכוונתי שתעזבי לגמרי…. אך לבורא עולם יש את התוכניות שלו והן הכי טובות עבורך
אסיים בזה שאני יודעת שאת לעולם לא עזבת אותנו, את תמיד איתנו ברוחך ובנשמתך, רואה כמה אהבה וחום יש בנינו, כמה אנחנו ממשיכים את דרכך ולנצח ולעולמי עד את בליבנו .
אורלב עזאני- בת אחייניתך רוית
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לזיכרה של יעל שי ז"ל
הדף יכלה והמילים לא ייגמרו.
הייתה מפיחה רוח של רצון לעשייה.
מי לא אהב אותה? מי לא התחנך אצלה?
מה ראיתי אצלה? התמדה, אחריות, טוב לב, רחמנות, איכפתיות ועוד המון תכונות חיוביות.
עברנו יחד תקופות מאתגרות יותר וגם פחות אבל תמיד המשכנו בלי ליפול לייאוש.
זוכרת אני הייתי בתקופה כלכלית קשה מאוד והצוות תכנן סיור לאיזה מקום ואמרתי ליעל שאני לא יכולה לצאת כי… אין לי כסף אבל היא לא ויתרה לי שילמה עליי ועמדה על כך שלא אחזיר לה בשום פנים ואופן.
זו יעל שתמיד ביקשה לעזור ולפרגן לכולם.
יהי זכרה ברוך
רותי חזיז - בי"ס "פאר עם"
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
יעל חברתי
שנה חלפה מיום מותך, שנה בה כאבתי את לכתך. לבי נקרע, נגדעו חייך טרם עת.
לפני 33 שנים נפגשנו לראשונה. את עם ותק של שנים ובטחון שופע ואני בתחילת דרכי מדשדשת וחוששת.
קולך נשמע בכיתה ובמסדרון. בטוח, קולח ומשפיע. קול המעיד על ידע ובטחון. מורה שאוהבת את המקצוע ונולדה למענו.
צחוקך ושמחת החיים שלך סחפו את כולנו והשפיעו עלינו לטובה גם שלא היינו במיטבנו.
קשה להשלים עם רוע הגזרה, איך אפשר לקבל מציאות כזו קשה? מציאות שבה – את אינך.
את עם שמחת החיים שלך והשאיפה למלא כל רגע בחייך בעשייה, קריאה , אפייה(בישולים פחות), ספורט , הופעות והצגות.
יעל- למדתי ממך המון. מי שאני היום- זה בזכותך.
קיבלת אותי באהבה אלייך ואל מעגל המורות שלך (למרות פער הגילאים ביננו)
לימדת אותי, הכוונת והרגעת אותי לא פעם.
חלקנו יחד שנים רבות של עבודה משותפת שעודדה דרבנה והניפה אותנו- גם בשעות משבר.
לאחר פרישתך – נפגשנו ודיברנו פחות, אבל כל פגישה או שיחה הרגישה כאילו עבר יום מהפעם הקודמת.
כעת נותרו רק הזיכרונות עמוק בתוכי, בליבי פנימה גם כשאינך איתי עוד.
תנוחי בשלום על משכבך, חברתי האהובה
עוד ניפגש....
סיגי דהאן -בי"ס "פאר עם"
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
יעל חברתי היקרה והאהובה.
מנסה לכתוב לך כבר מספר ימים ולא
מצליחה. המילים לא יוצאות והדמעות רק זולגות...
חלקנו חברות של 40 שנה לפחות. גדלנו
וצמחנו יחד, הרחבנו את המשפחה, עבדנו ובילינו יחד בעבודה, באירועים, בשמחות,
בטיולים והמון חוויות. היינו חברות אמת, בטוב וברע.
כל כך קשה לכתוב כשאת כבר לא איתנו.
את שמורה אצלי בלב ובכל מקום וכמעט עם
כל מתכון את עולה לי שוב ושוב: עם עוגיות הטחינה, עוגת השכבות הנצחית ועוגת השמרים.
המפגש שלנו צוות בית הספר "פאר עם"
של פעם באוגוסט 2022
הותיר טעם של עוד, המון צחוקים ושמחה לא היה נראה עלייך דבר – הצליח לך!
מי היה מאמין שזה יהיה המפגש האחרון ???
עצוב לי מאד שכך.
אני יודעת שלא רצית ביקורים ובכל פעם
שניסינו לתאם איתך ביקור היתה לך סיבה, אך אני בשלי החלטתי שאין מצב שאני לא נפרדת
ממך.
יעל אהובה – שלושה שבועות לפני הנורא
מכל, ישבנו ביחד כ 3 שעות והעלנו חיוך על פנייך.
תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים
אלונה דוד- בי"ס "פאר עם"
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
חברה יקרה, את כל כך חסרה.
שנים רבות של עבודה בהם צעדנו יחד יד
ביד. את כמחנכת, אני כמורה לחינוך גופני.
היית כל כך מסורה לתפקיד, אצלך חינוך
היה הראשון במעלה. כאילו היו תלמידייך - ילדייך.
דאגת לכל פרט ופרט כדי שלא יחסר דבר
לתלמידייך, שהספר והמחברת יהיו עטופים, שבקלמר לא יחסר דבר וביומן יהיה הכול כתוב
כנדרש. כך במשך שנים ארוכות, בהתמדה וללא פשרות התעקשת שכל ילד וילדה יגיעו
למקסימום היכולות האישיות שלהם.
ב"שעת שהייה" שלך כשלימדתי
בכיתתך, ויתרת על האפשרות לנוח מעט והעדפת לבדוק מי הגיע ללא תלבושת ספורט ומייד
מציעה שיישאר איתך בכיתה לתגבור. גם תלמיד שהגיע בתלבושת ספורט והיה זקוק לתגבור,
תמיד ניסית את מזלך שאולי אסכים שיישאר איתך בכיתה ללמוד.
זאת הייתה המחנכת יעל שאזכור לעד,
מחנכת משכמה ומעלה.
וכמובן איך אוכל לשכוח את עוגת השכבות
קפה נמס הנפלאה שהיית מביאה לכל ישיבת מורים ולכל מפגש חברתי? תמיד דאגת לשאול אותי כשנשאר משהו מהעוגה, אם
לקחתי הביתה שיהיה לי לקפה בבית.
הדף לא יכול להכיל את כל הזיכרונות
שצברנו במשך שלושים שנות עבודה יחד.
מסיבת הסידור, טיולים, מסיבת סיום שנה
ועוד אין סוף של חוויות.
הראש מסרב להאמין והלב כואב ומתקשה
לעכל. בלתי נתפס שהלכת מאיתנו בטרם עת.
נוחי על משכבך בשלום.
יהי זכרה ברוך.
רויטל ציונפור- בי"ס "פאר עם"
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
יעל יקירתי, יהי זכרך ברוך!
יעל היית חברת אמת בעבורי. את בליבי כל יום ולא אשכך אותך לעולם!
סיפור שהיה:
בזמן מלחמת המפרץ בשנת 1990 הייתי צריכה להגיע למשפחתון של הדר עם הממ"ט. את התנדבת
כל בוקר לעבור דרכי בבוקר ולאסוף את הדר ואותי למשפחתון כי לי לא היה רכב.
בצהריים גם דאגת באופן קבוע לאסוף אותי מבית הספר למכולת ואז למשפחתון.
עשית זאת באהבה ובמאור פנים!
בערבים של ימי שני דאגת לבוא אליי כדי שנלך לחוג זמר עם דודו שני בחדרה.
אלו היו שעות של שירה בתוך שמחה וכיף... נהנינו שתינו להיות יחדיו ולשכוח מהקשיים שהיו לנו.
אני מתגעגעת אליך את חסרה לי...
את נצורה בליבי לעד!
רינה מורלי - בי"ס "פאר עם"
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
את יעל לא זכיתי להכיר הרבה זמן , אבל בזמן שהכרתי הבנתי שזכיתי בחברה מלאת חסד , נתינה, ועזרה לזולת ללא גבול.
אחד הדברים שנחרטו בזיכרוני היה בתקופה שהייתי בחופשת מחלה לאחר נפילה שחוויתי , יעל היתה היחידה שנחלצה לעזרה בנפש והן בעזרה פיזית :
בוקר אחד היא הגיעה לביקור בביתי עם העוגה הנוסטלגית ( והכי טעימה ) ביסקויטים עם שוקולד וגבינה, ובמהלך הביקור שוחחנו ותוך כדי שיחה סיפרתי לה שאנחנו עוברים לקראוון על מנת לשפץ את הבית לצורך הנגשה ועדיין לא מצאתי מנקה לקראוון ובאורח מפליא במיוחד היא הפשילה שרוולים וניקתה את הקראוון באהבה רבה כאילו שזה דבר רגיל.
מעשה חסד כזה שרק אנשים מיוחדים כמו יעל ז"ל ,היתה מסוגלת לעשות כאילו שזה בנורמה.
יהי זכרך ברוך אישה יקרה. את מאוד חסרה
לנצח תישארי בליבי.
שולה בריח -בי"ס "פאר עם"
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
שלח לחבר