שרונה תל-אורן 1930-2022

ביוגרפיה

שרונה תל-אורן

בת חיה ואברהם רגלסון

אמו של אמרי, בן ה 14, שנהרג בפיגוע בכביש החוף במרץ 1978

חלילנית ומוזיקאית ידועה ו"אם הבובות"

שרונה תל-אורן (לשעבר רגלסון), בת 91 מבת חפר, הלכה לעולמה ב-12 באוקטובר 2022 בביתה, בנוכחות המשפחה.
שרונה תיזכר כחלילנית ומוזיקאית מפורסמת, כאם לשבעה ילדים (וגם כ"אם הבובות"), כפעילה למען זכויות נשים, כמפיקה וכשומרת ומנציחת מורשתו הספרותית המכובדת של אביה.
היא נולדה ב-10 בדצמבר 1930 בעיר קליבלנד שבמדינת אוהיו בארצות הברית, כבתם הרביעית של המשורר, הסופר והמתרגם העברי הידוע אברהם רגלסון ואשתו חיה (אידה) רגלסון.
בשנת 1933 היגרה משפחתה של שרונה לתל אביב שלפני קום המדינה, ואביה התקבל כעיתונאי בעיתון היומי "דבר", שבו הופיע לראשונה ספר הילדים הפופולרי שלו "מסע הבובות לארץ-ישראל", שתחילה הופיע במוסף "דבר לילדים" ולאחר מכן ראה אור בשבע מהדורות - משנת 1935 עד 2013 - וכן תורגם לאנגלית על ידי שרונה. זהו סיפורה של שרונה בת השלוש, שגידלה את תשע הבובות האהובות שלה ברוח יהודית ותרבותית, אבל כאשר הוריה מחליטים לעלות לארץ ישראל, עליה להשאיר את הבובות מאחור אצל חברתה בקליבלנד. מתוך געגועים למסורת היהודית-צמחונית-ספרותית של אימם שרונה, הבובות מחליטות לעלות בעצמן כדי להצטרף אליה. מסען של הבובות מאמריקה לארץ ישראל משקף את תלאותיה ואת הרפתקאותיה האמיתיות של המשפחה במהלך נסיעתם לארץ.
בשנת 1936, לאחר שמת האח התינוק ידידיה מדיזנטריה בגיל שמונה חודשים, וכאשר שני אחים נוספים היו נתונים בסכנת חיים בגלל מחלת המלריה, המשפחה החליטה מחוסר ברירה לחזור לביטחון היחסי של תקופת השפל הגדול בארה"ב. הם התיישבו ברובע ברונקס בניו יורק.
כתלמידה מחוננת שרונה "קפצה כיתה" לכיתות גבוהות יותר חמש פעמים, מה שהפך אותה תמיד לתלמידה הצעירה ביותר בכיתה. הילדים נהגו לקרוא לה "שרימפ" כי הייתה כל כך קטנה בממדיה, או "זיתים", כי אהבה מאוד זיתים ותמיד היו לה כאלה בכריכים שאימה הכינה.
שרונה התחילה לנגן בפסנתר בגיל שמונה, אבל אימצה את החליל רק עם כניסתה לבית הספר הגבוה למוזיקה ואמנויות "לה גוארדיה" ב-1942, שם נדרש כל תלמיד לנגן בכלי תזמורתי. היא ניגנה בחליל ובפיקולו בתזמורת בית הספר וצוינה שם כהבטחה גדולה. לאחר שסיימה את לימודיה בגיל שש-עשרה, המשיכה להתאמן בנגינה בביתה בזמן שעבדה כקלדנית בחנות הכול-בו "מייסי'ז", ובתקופה זו גם התקבלה לאודישן בבית הספר היוקרתי למוזיקה "ג'וליארד". כציונית אמיתית הצטרפה שרונה לתנועת הנוער "השומר הצעיר" בניו יורק, והשתתפה בפעילותם החברתית ובהכשרתם החקלאית.
לפני שמלאו לה שבע-עשרה שנים, שרונה התקבלה לבית הספר היוקרתי "ג'וליארד" וקיבלה מלגה מלאה לכל מסלול לימודיה. מאז הקדישה את כל זמנה לתחום המוזיקה. היא למדה ועשתה חזרות ב"ג'וליארד" במהלך היום, ובערבים ובסופי שבוע הופיעה באירועים מוזיקליים, כולל בתזמורת נוער מקומית, וכסולנית ברבים מהם.
במהלך לימודיה, בשנת 1946, היא הכירה את בעלה לעתיד חנוך תל-אורן, שנקרא אז צ'רלי אהרנברג ושהיה מוזיקאי וחלילן מחונן, תלמיד "ג'וליארד" אף הוא. באמצעותה הוא נחשף לציונות ולצמחונות, ואף למד עברית בעצמו. בסופו של דבר ב-1950 החליטו לעלות ארצה. הם נישאו ב-1 באפריל 1951 והצטרפו לתזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור. הם גרו תחילה בקיבוץ מעלה החמישה ליד ירושלים ואחר כך עברו לירושלים עצמה.
כזוג חלילנים ונגני פיקולו הופיעו שרונה וחנוך תל-אורן בקונצרטים של קול ישראל/רשות השידור, כולל בהופעות סולו תכופות, במשך למעלה מ-25 שנה, וגם כמייסדי רביעייה מוזיקלית ידועה בשם "דל'ת כלי שיר". הם הופיעו באלפי קונצרטים תזמורתיים וקאמריים וכן בהקלטות, שידורי רדיו, רסיטלים לקיבוצים ואירועים לאומיים רשמיים. שניהם היו מוזיקאים, מורים וסולנים מבוקשים, והשתתפו בסיורי תזמורת באירופה, באמריקה ובאוסטרליה. כחלילנים ומוזיקאים מקצועיים ברמה עולמית, שרונה וחנוך תל-אורן זכו למוניטין בינלאומיים והפכו לשם דבר בקרב חובבי המוזיקה בישראל. הם הוצגו בכתבות פופולריות בעיתונים והדגישו את ההישג הייחודי שלהם של שילוב קריירת מוזיקה מצליחה תוך הורות לשבעה ילדים.
בשנת 1959, כשהייתה בת 29, התמודדה שרונה וזכתה במלגה מיוחדת למוזיקאים צעירים. בהיריון עם בנה הרביעי, היא טסה לצרפת כדי ללמוד מספר חודשים אצל החלילן המפורסם פרננדד קראצ'ה.
במהלך 25 שנות עבודתה ברשות השידור, שרונה נודעה כאישה בעלת אישיות חזקה, אידאליסטית ופרפקציוניסטית עם מטרה וחזון, עובדת חרוצה ומוזיקאית מוכשרת ביותר, שנלחמה למען זכויות נשים ואף השפיעה על קידום מעמדן של נשים עובדות וזכויותיהן החברתיות ברמה הלאומית.
ב-11 במרץ 1978 נהרגו 37 אזרחים ישראלים על ידי מחבלים פלסטינים באירוע הטבח בכביש החוף (נקרא גם אירוע אוטובוס הדמים), מתקפת הטרור הקטלנית ביותר על ישראל מאז 1948. אמרי בן הארבע-עשרה, ילדה החמישי של שרונה, נמנה עם ההרוגים. חנוך נורה בזרועו ואיבד את התנועה ואת התחושה באצבעותיו. הטראומה למשפחה הייתה קשה, ושרונה וחנוך נפרדו ולבסוף התגרשו.
לאחר הטרגדיה פרשה שרונה מהתזמורת הסימפונית בירושלים ומצאה את עצמה במשבר אישי - ללא בעל, ללא בן וללא עבודה. היא החליטה לעבור ליישוב עומר שבנגב, ושם החלה להתאושש מהמשבר. היא הצטרפה לסינפונייטה של באר שבע כחלילנית וכסולנית ראשית, הופיעה בהרכבים מוזיקליים שונים, לימדה תלמידי חליל ביישובים רבים בארץ, שרה במקהלה הפילהרמונית הישראלית והייתה שותפה להקמה ולהפקה של החוג לאופרה קלה בנגב (LOGON) שפעיל עד היום.
לאחר מכן שרונה לקחה על עצמה להוציא לאור מחדש את ספר ההיסטוריה של משפחתה - הסיפור שכמעט נשכח על מסען של הבובות - והפכה אותו לפרויקט מרכזי בחייה. היא עדכנה את הספר, הוסיפה פרולוג ואפילוג, פרסמה שתי מהדורות חדשות וכן תרגמה אותו לאנגלית. היא נסעה ברחבי הארץ בהיותה בת שבעים ואף שמונים במטרה לקדם את הספר המשעשע הזה על ידי הצגתו בירידי הספרים ועל ידי הצגת בובותיה הייחודיות, תוך ציטוט מהספר ושיחה עם הקהל על ההיסטוריה, התרבות והמסורת של משפחתה הציונית והאידאליסטית כפי שבאו לידי ביטוי בספר. בתוך כך, בשנת 2018 עברה להתגורר ביישוב בת חפר סמוך לבתה קורי.
לאחר אותו מאמץ שאפתני לקחה שרונה על עצמה את המשימה העצומה של קידום יצירתו החשובה יותר של אביה: היא אספה בקפידה את כל כתביו וחשפה אותם לציבור הרחב באינטרנט במסגרת "פרויקט בן יהודה", ואת שירתו ותרגומיו העבריים היא הוציאה לאור בשני כרכים גדולים בהוצאת מוסד ביאליק עם הקדמה מאת פרופ' דן מירון, פרויקט שנמשך כשבע שנים והושלם כשהיתה בת תשעים. הפרויקט האחרון של שרונה היה להשלים את האוטוביוגרפיה שלה, שיצאה לאור באנגלית רגע לפני יום הולדתה התשעים ואחד. ההתחייבויות הללו מילאו את חייה לחלוטין עד שהושלמו בהצלחה.
שרונה הותירה אחריה את בנותיה ענוה און-בר, ויוי עיני וקורי שרף, את בניה נדב תל-אורן, ניר תל-אורן ועדיאל תל-אורן, את אחיותיה נעמי בר-נתן ותמר גינת, וכן שבעה-עשר נכדים וחמישה-עשר נינים.
טקס הלווייתה התקיים ב-14 באוקטובר 2022 בבית העלמין "המסילה", עמק חפר, בהשתתפות בני משפחה, קרובים ומכרים.

_______________________________________________________________________________________

Sharona Tel-Oren, 91, of Bat Hefer, Israel, passed away on October 12, 2022 at home with her family.

Sharona was born on December 10, 1930, in Cleveland, OH, as the fourth child of the well known Hebrew poet, author and translator Abraham Regelson and his wife Chaya (Ida)Regelson.

In 1933 her family immigrated to Palestine, and her father was employed by the Tel-Aviv daily newspaper Davar, where his popular children's book "The Dolls' Journey to Eretz-Israel" first appeared. The book tells the story of three-year-old Sharona, who had brought up her doll family to be conscientious Jewish dolls, but when her parents decided to make aliyah, the dolls had to be left behind in Cleveland with a friend. Yearning for their mother Sharona, the dolls resolved to go on aliyah themselves to seek her, reliving the family's hardships and adventures on their journey by land, sea and air.

Three years later, after dysentery had claimed the life of Sharona's baby brother Yedidya in a Tel-Aviv hospital, and with the lives of two other siblings endangered by malaria, the family returned to the United States, settling in the Bronx, New York.

As a gifted pupil, Sharona skipped up to higher classes five times, making her always the youngest student in the class. The kids used to call her "Shrimp" because she was so small, or "Olives" because she loved olives and always had them in her sandwich from home made by her mother.

Sharona began to take piano lessons when she was 8 or 9, but she took up the flute when she began to study in LaGuardia High School in 1942. The flute was the orchestral instrument chosen by her teachers, not only to match her talent but also since she was so small and young. She played the flute and piccolo in the school orchestra, and when she graduated at the age of 16, she took a year off to continue practicing at home, and also worked at Macy's department store in New York as a typist in the bookkeeping department. As a true zionist, Sharona joined Hashomer Hatzair (the Jewish Young Guard) youth movement and participated in their camps and activities.

The following year Sharona applied for entry into The Juilliard School of Music, a private performing arts conservatory in New York City, where she was granted a full scholarship for her entire course of studies at Juilliard.

Since then, Sharona's life was immersed in music. She studied and played music at Juilliard during the day and had musical events in the evenings. Besides being in the school orchestra, she was also in a youth orchestra. Her favorite composer was Mozart, and she was given the part of the soloist in the Mozart "Concerto for Flute and Harp".

During her studies, in 1946 she met her future-to-be husband Hanoch Tel-Oren (then called Charlie Ehrenberg) who was also a gifted flautist and a Juilliard graduate. She introduced him to Zionism and eventually in 1949 they decided to emigrate and to live in Israel. They got married in April 1, 1951 and lived at first in Kibbutz Maale Ha'hamisha and later moved to Jerusalem. They joined the Jerusalem Symphony Orchestra - Kol Israel as flautists and for over 25 years participated in many concerts, recordings, radio broadcasts and tours.

When Sharona was 29, she won a music scholarship for young musicians and flew to France to study for several months with a professional flute player - Fernand Caratge.

During her 25 years in the orchestra, she was known as an opinionated woman with a sense of mission and vision, a hard worker and a very talented musician, who fought for women's rights and influenced the promotion of the status of working women and their social rights at the national level.

Sharona and Hanoch had seven children. In March 11, 1978, at the Coastal Road massacre which was the deadliest Palestinian terrorist attack on Israel since 1948, 37 Israelis were killed including Sharona's 14-year-old son, Imri. Hanoch was shot in the arm and lost the movement and feeling in his fingers. The tragedy shattered her whole family and the trauma was overwhelming, and Sharona and Hanoch eventually divorced.

After the tragedy, Sharona resigned from the Jerusalem Symphony and found herself in a personal crisis, with no husband, no son and no job. She decided to move to the Negev village of Omer, and there she started to recover. She played with Beersheba's Sinfonietta and co-founded and produced LOGON, the Light Opera Group of the Negev which is still active today.

Then she took the family's own history book, the story of the dolls' journey, and made it intoher life project. She had it re-published in new editions and also translated it into English, and also traveled the country speaking and presenting her unique dolls while giving excerpts from this entertaining book.

After that ambitious effort, she took upon herself the enormous task of promoting her father's more important work, the poetry. She meticulously collected all his Hebrew poetry and translations and had them published in two volumes by Mosad Bialik, with Prof. Dan Miron as editor. This commitment has totally consumed her life until these projects were successfully completed. Her last project was to write her own life story, which was published on her 91st birthday.

Sharona is survived by her daughters Anva Ohn Bar, Vivi Einy, and Cori Saraf, and by her sons Nadav Tel Oren, Nir Tel Oren and Adiel Tel Oren, and her sisters Naomi Bar-Natan and Tamar Ginat, including 17 grandchildren and 15 great grandchildren.

Her funeral service was held on 14 October, 2022, at “Mesila” cemetery, Emek Hefer.

http://www.abrahamregelson.org/?page=homeheb