הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהב31.12.09 חל יום השנה של נאוה'לה אהובתנו.
ההספדים:
ההספד של דורון, בנה הבכור:
אמא, השנה הזו שעברה הייתה השנה המשמעותית ביותר שידעתי בחיי. נוספו בה לאישיות שלי שני נדבכים שלא היושם קודם ושילוו אותי עד סוף חיי. האחד- התמודדות עם אובדן, עם החוסר בך והשני- התמודדות עם האבהות, עם העובדה שישי יצור חי שתלוי בי לחלוטין. את יודעת אמא, לא עבר יום, ואני בספק אם עברה שעה, מאז שהיינו פה לפני שנה, בהם לא חשבתי עלייך וזיכרון והכאב לא מתקהים, לא נעשים קלים יותר, אלא להפך. עם כל רגע שעוברמתחזקת ההשלמה עם העובדה שאני לעולם יותר לא אראה אותך וזה מתסכל. החוסר בך בא לידי ביטוי כמובן ברגעים מכוננים כמו הלידה של נוי, ימי הולדת, חגים... אבל עם אלה אני יכול להתמודד כי התכוננתי אליהם. אני ידעתי שלא תהיי שם כשנוי תגיע, זה העציב אותי, אבל נערכתי לזה. הרגעים שבהם אני נתפס לא מוכן הם דווקא הרגעים הקטנים, חסרי המשמעות כביכול של החיים, כמו טיול בוקר עם הכלב שבו היד שלי נשלחת אוטומטית לטלפון לחייג את המספר שלך סתם כדי לקשקש, או נסיעה בדרך נמיר שבה לפתע תוקף אותי הרצון לעצור אצלך בבית לכוס קפה. אלה הרגעים שמשאירים וכנראה לנצח ישאירו את הזכרון שלך טרי אצלי ולמרות שכתוצאה מכך אני כנראה לעולם לא אתגבר על האבל, אני מוצא בכך נחמה כי אני לוקח אותך איתי לכל מקום, אוהב אותך אמא.
ההספד של לירון, כלתה של נאוה:
נאוה'לה, לפני שנה כשעזבת אותנו, שמענו הרבה את המילה: "זמן"- "עם הזמן הכאב יפחת", "הזמן יעשה את שלו", "הזמן מרפא הכל" ועוד. היום, שנה אחרי, גיליתי שהזמן לא מרפא דבר- הזמן לא ריפא אותך והזמן לא ריפא את ליבנו הפצוע. בכל יום שעובר, חסרונך רק מתעצם. לא סגרתי איתך מעגל נאוה'לה - לא זכיתי שתהיי איתי ברגע המכונן של חיי- לידת ביתנו הבכורה.
וחסרת לנו שם ואת חסרה לנו עכשיו-
אני רואה אותך בנוי- במבט, בחיוך, בתמימות. אני רואה אותך בילדה שלא תכיר אותך אבל תדע הכל עליך. אני אגדל אותה בדיוק כמו שגידלת את דורון והיא תאהב אותך בדיוק כמו שאנחנו אוהבים אותך.
שלח לחבר