הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהוורהול נולד בעיר פיטסבורג שבפנסילבניה. הוא נחשב לאחד מחלוצי תנועת הפופ ארט האמריקאית. וורהול היה הומוסקסואל גלוי. ידוע באורח חייו הבורגני-בוהמייני ובחיבתו למסיבות ובילויים.
וורהול השתייך לתנועת הפופ ארט, שמקור שמה במילה Popular – פופולרי. תנועה אמנותית זו עוסקת בקשר בין האמנות לתרבות הפופולרית. וורהול חי בארצות הברית המתועשת של המאה ה-20, ארץ שפיתחה בהדרגה אהבה אובססיבית למותגים וכוכבים. אמנותו טישטשה את הגבולות המוכרים בין מוצרים תעשייתיים לאמנות. הוא צייר, תוך שימוש בצבעים תעשייתיים, יצירות שהציגו כאמנות את כוכבי הרגע ומוצרי צריכה ידועים כבקבוקי קוקה קולה ומרק בפחיות. וורהול אף שכפל את עבודותיו פעמים רבות, בדומה לייצור תעשייתי.
בתחילת דרכו השתמש בצבעי שמן ובמכחול לציור פרסומות, אך משראה כי איננו מתפרנס מעבודותיו, פנה האמן לשיטת הדפס משי.
בין יצירותיו הידועות ניתן למנות את היצירות:
"פחיות המרק של קמפבל" - ציור אקריליק של 32 קופסאות שימורים של מרק של החברה קמפבל;"קתדרלה" - ציור בצבעים תעשייתיים של קתדרלה בעירו;"שמונה אלביסים" - דיוקן של אלביס פרסלי;"דיוקן עצמי בצבעי הסוואה";השחקנית מרילין מונרו היוותה עבור וורהול השראה ומספר יצירות עוסקות בה ובהן "מרילין היירויה" ו"דיפטיכון מרילין". פחיות המרק של קמפבל, 1962 דיפטיכון מרילין, 1962 שמונה אלביסים, 1963
את רוב עבודותיו יצר וורהול בסדנה בניו יורק, שזכתה לשם "The Factory" (בית החרושת), ובה התאספו סביבו אמנים שונים, זמרים, דוגמנים ושאר דמויות אקסצנטריות וידועות מהתקופה. נוסף על יצירותיו של וורהול, הולידה הסדנה סרטי אומנות רבים.
בין באי ה-factory של וורהול היו גם הזמר לו ריד ולהקתו ה-Velvet Underground. וורהול צירף ללהקה את הזמרת-דוגמנית ממוצא גרמני ניקו, והפך את הלהקה המתחילה ללהקת הבית שלו. יחד הם ערכו הופעות צבעוניות תחת השם "The Exploding Plastic Invetion", בהן הקרין את סרטיו על גבי חברי הלהקה שעה שאלתרו על הבמה במשך שעות. וורהול הפיק את אלבומה הראשון והחשוב של הלהקה, ואף עיצב עטיפתו, עליה התנוססה בננה (כסמל פאלי מובהק). עטיפה זו הפכה לסמל ולאחת מהדוגמאות הראשונות לעיצוב איכותי של עטיפות אלבומים.
אחת המוזות הגדולות של וורהול בשנות ה-60 הייתה יורשת הנפט אידי סדג'וויק, בת לאחת המשפחות החשובות והעשירות בארצות הברית. וורהול קינא באידי על תשומת הלב התקשורתית הרבה לה זכתה לאחר שהתקשורת התאהבה בחיי הבוהמה היוקרתיים שלה. הוא התנכל לחברתו הטובה, מה שגרם לה ללקות בדיכאון. היא נפטרה מנטילת מנת יתר של גלולות שינה, בהן השתמשה לאחר גמילתה מסמים.
וורהול שרד ניסיון התנקשות, כאשר נורה בשעה שעבד בסדנתו על ידי הפמיניסטית ואלרי סולאנס. הוא נפצע קשה אך החלים וחזר לעבוד.
ווורהול היה לאמן הפופ המפורסם והמוכר ביותר, המגיב לסביבתו האורבנית ולתהליכים הנרקמים בה. כרזות הפרסומת ברחוב, בעיתונות ובטלוויזיה בוטאו באורח מתוחכם ביצירתו. וורהול העצים את נוכחות דימוייו ביצירתו באמצעות הכפלות ושכפולים.
מיצירותיו הנודעות היא "בקבוקי קוקה קולה" מ-1962. הבקבוקים מצוירים בדייקנות ודורשים מהצופה להתמקד בכל בקבוק – הם אינם אחידים מבחינת תכולתם. הדייקנות, העיצוב הנקי והקר, איפיינו יצירות אלו. בקבוקי הקולה ריקים בחלקם, והמיכון המשוכלל מועמד פה באירוניה, כי בפס הייצור יש כנראה גם טעויות של מכונה ולא רק של אדם. העמדת אובייקט מסחרי בנאלי כיצירת אמנות והכפלתו הוא צמצום הפער בין המציאות לבין האמנות עד שכבר כלל אינו קיים.
מרילין מונרו, 1962 מושא חלומותיו של כל בורגני, שכפול פניה וההגזמה בטיפול הצבעוני של דמותה הופכים אותה מכוכבת קולנוע בלתי מושגת לפשוטה וקרובה יותר לכל אחד (ראו דיפטיכון מרילין).
"אסון כתום", "התרסקות מטוס" ו"מהומה גזעית באדום" ב-1963, ו"כיסא חשמלי" ב-1967 - הן יצירות המבטאות את הפן השלילי של החיים המודרניים. לגביו, הצופה הממוצע מתייחס לזוועות החיים המודרניים כאילו הביט בסרט טלוויזיה, ללא מעורבות אישית. יצירות אלו הופכות להיות אחת ההצהרות הבודדות באמנות הפופ על החיים האמריקניים כפי שהם באמת. הן דורשות מהצופה שלא לעבור לסדר היום, אלא להתבונן בהן שוב ושוב. בכך הוא מותח ביקורת על העיתונות – העיתון מנטרל את העימות הישיר עם האסון המצולם.
באמצעות השכפול הוא מראה לצופה את הזוועה פעמים רבות ואז אולי יהיה שינוי במציאות – שכוללת תאונות דרכים ומהומות גזעיות.
וורהול נפטר בניו יורק אחרי סיבוך של ניתוח כירורגי שגרתי בכיס המרה, ונקבר בעיר הולדתו פיטסבורג.
הספדים
עריכהI don't believe in it, because you're not around to know that it's happened. I can't say anything about it because I'm not prepared for it.
שלח לחבר