הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהמשה דיין היה מצביא, מדינאי ואיש ציבור ישראלי, ממפקדי "ההגנה", הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל, ומפקדו במהלך מבצע קדש. היה חבר כנסת ושר בממשלות ישראל, שימש בתפקיד שר הביטחון במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. דיין תרם גם תרומה משמעותית להסכם השלום עם מצרים כאשר שימש כשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין.
דיין סימל באישיותו את טיפוס ה"צבר", בן ההתיישבות העובדת, האוחז בידו האחת ברובה, ובשנייה במחרשה. כרמטכ"ל נתפס דיין כאחד ממעצבי רוחו ודמותו של צה"ל כצבא חזק בעל אופי התקפי ויוזם.
כשר הביטחון נתפס דיין בעיני הציבור כאחד מהאחראים לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, אך גם כאחראי עיקרי ל"מחדל" במלחמת יום הכיפורים, וכמידת ההערצה שחש הציבור כלפיו לפני המלחמה, כך הייתה עוצמת משבר האמון כלפיו בתקופה שלאחריה. דיין השכיל להתגבר על המשבר, ובערוב ימיו, כשכיהן כשר החוץ, תרם מניסיונו ומכושרו המדיני והאינטלקטואלי, לעיצוב דמותו של הסכם השלום עם מצרים.
דיין האיש, תפיסתו המדינית והביטחונית, חייו האישיים הסוערים ואישיותו יוצאת הדופן והשנויה במחלוקת, היו בעלי השפעה רבה על מדינת ישראל בשלושת העשורים הראשונים לקיומה.
המידע מובא מאתר ויקיפדיה ובהתאם לתקנון השיתוף ההוגן.
העדפות
עריכה צבא, אסטרטגיה, תהילה, כוח, הון ושלטון, רומנים, ציונות.הספדים
עריכהמכל הסיפורים הידועים על משה דיין, דווקא סיפור הפציעה בעינו חומק מרובנו. היווצרותו של מיתוס -
משה המאוכזב – שהיה ידוע בעוז רוחו ובאומץ לבו – הציע לכבוש את תחנת המשטרה שהייתה על החוף בסמוך לגשרים. הבניין שהוא כבש היה מפקדה של הכוחות הצרפתיים באזור ההוא. (יחידותיהם נמצאו קדימה, על גבול ארץ ישראל, ערוכות להגנה נגד הפלישה הבריטית.) לאחר שהוא ריכז את השבויים בקומה התחתונה, משה העלה את מכונת היריה לגג של הבניין והתמקם על הגג כדי להיות בנקודת תצפית טובה ולראות מה קורה סביבו. לגג היה מעקה נמוך מאוד ולא ניתן היה למצוא מסתור מאחוריו. משה טיפל זמן מה במכונת היריה כדי ללמוד איך להשתמש בה ואיך להכניס את המחסנית, וכעבור רגעים מספר הוא מצא את דרך הטעינה. הצרפתים הקיפו את הבניין והחלו מתקרבים אליו. משה הפעיל נגדם את מכונת היריה ונענה באש חזקה. משה הסתכל במשקפת – שלקח שלל מן הקצין הצרפתי שהרג – כדי למצוא את מקום חנייתם של החיילים הצרפתים היורים – ואז פגע במשקפת קליע רובה, ורסיסים של זכוכית ומתכת ריסקו את עינו השמאלית. לרגע הוא שקע בערפל אך מיד שב להכרתו. משה שכב על הגג השטוח וחברו מרט [זלמן] חבש את פניו, את עינו ואת אצבעות ידיו של משה בתחבושות אישיות ובכפיה שמשה נשא אתו. מרט [זלמן] לא הצליח לחלץ את הרסיסים התקועים בעינו של משה ומשה ביקש להביאו לבית חולים, אך לא היה ניתן להעבירו לבית החולים כי הם היו מוקפים בכוחות צרפתיים, והאוגדה השביעית האוסטרלית בצירוף חטיבות הודיות, צרפתיות חופשיות וכמה גדודים אחרים טרם פלשו לסוריה. כביש החוף בסמוך לגבול ישראל היה מפוצץ. משה ואנשיו הבינו כי עליהם לחכות במקומם עד שיגיעו האנגלים. משה היה שקט לאחר הפציעה, הוא לא ביקש דבר וכשהגיעו לבית החולים הדסה בחיפה, הוא ביקש רק מים. בהדסה ניתחו אותו לראשונה. ב-10.6.1941 הופיעה הידיעה על פציעתו בעיתונים העבריים של ארץ ישראל, והוא הפך בן לילה לגיבור הלאומי של העם.
שלח לחבר