הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהנולד בפולין ב-3 לדצמבר 1917. אמו היתה פולניה ואביו היה חייל בצבא הפולני ולחם במלחמה הפולנית-סובייטית בשנים 1919-1921. וילהלם בראס למד לצלם פורטרטים בסטודיו של דודתו ונאמר כי היתה לו " עין לדימוי המספר סיפור והיכולת לגרום למצולם שלו להרגיש נינוח".
לאחר הפלישה לפולין ב1939, הנאצים לחצו עליו להצטרף אליהם. הוא סירב ונחקר על ידי הגסטאפו. בראס ניסה להימלט לצרפת דרך הונגריה אך נתפס בגבול הפולני-הונגרי ונכלא לארבעה חודשים. בראס לא הסכים בנאמנות להיטלר ובעקבות זאת, באוגוסט 31 1940 מיד עם פתיחתו, נשלח וילהלם בראס למחנה הריכוז באושוויץ.
בפברואר 1941 נקראו בראס ועוד מספר אנשים למשרדו של רודולף הס שהיה מפקד אושוויץ ונבחנו על כישורי הצילום שלהם. בראס נבחר ספציפית בגלל כישורי צילום המעבדה שלו, יכולתו הטכנית והעובדה שדיבר גרמנית. מיד לאחר זאת נשלח לתעד את היהודים במחנה ריכוז ביחידה של זיהוי צילומי. שנה וחצי לאחר מכן פגש בראס את ד"ר יוזף מנגלה הנאצי שהתלהב מצילומיו של בראס ורצה שיצלם עבורו חלק מהתאומים והאנשים החולים שערך בהם ניסויים. מנגלה התעקש שבראס יהיה זה שיצלם עבורו את צילומי הזהות של אסירי אושוויץ, בשלוש פוזות: מקדימה ומכל פרופיל. בראס מעריך כי צילם בין 40-50 אלף צילומי אסירים בזמן שהותו במחנה מ1940 ועד 1945 לפני ששוחרר. המשרה שקיבל בראס הצילה את חייו ואפשרה לו לקבל יחס ואוכל הרבה יותר טובים מרבים אחרים. עבודתו עם חיילי האס-אס, יחידת העילית הנאצית, גם אפשרה לבראס להישאר נקי יותר מבחינה היגיינית "כדי שלא להעליב את אנשי האס-אס", כך הוא סיפר בראיון לסוכנות הידיעות AP ב-2006. בנוסף אמר בראס כי מעולם לא היה יכול לסרב להוראותיהם של מנגלה וקצינים נאצים אחרים. "זאת הייתה פקודה ולאסירים לא הייתה זכות להתנגד. לא יכולתי לומר 'אני לא אעשה את זה'", הוא נזכר, בראיון שהעניק ב-2006. "אני רק הקשבתי למה שאמרו לי לעשות משום שלא פגעתי באף אחד במעשים שלי. ניסיתי להתייחס אליהם בנימוס".
הנאצים נתנו פקודה לבראס ולעמיתיו להשמיד את התמונות שצילמו. הם סירבו אך מעט מאוד תמונות שרדו לאחר המלחמה. קשה לומר בדיוק אלה מבין התמונות ששרדו שייכות לבראס מכיוון והיה חוק שלא לכלול את זהות הצלם בצילומי הנאצים. כמה מהן הוא זכר והצליח לזהות. בערך 200 אלף תמונות כאלה נלקחו הנושאות בתוכן את שם המצולם, הלאום שלו ומקצועו. בערך כ-40 אלף תמונות כאלה שומרו, חלקן בעלות מידע זיהוי. 2000 מתוך התמונות הללו מוצגות במוזיאון אושוויץ בירקנאו והשאר נמצאות במוזיאון יד ושם. חלק מהתמונות שבראס כנראה צילם מוצגות בתצוגה קבועה במוזיאון אושויץ בירקנאו בבלוק מספר 6. שם התצוגה: חיי האסירים.
לאחר שהסובייטים פלשו לפולין, הועברו בראס ועוד אלפי אסירי אושוויץ למחנה ריכוז באוסטריה. בראס נשאר אסיר במחנה הזה עד ששוחרר ע"י האמריקאים בתחילת מאי של 1945.
לאחר שובו הביתה לפולין, ניסה בראס לשוב לצלם אולם לא היה מסוגל בשל מצבו הטראומתי. הוא נתקף סיוטים ומראות של "רוחות רפאים" מאושוויץ אותם תיעד, מאות אלפי האסירים שהיו מושא הצילום שלו ביניהם גם "ילדות יהודיות כחושות" שצולמו לפני שעברו ניסויים אכזריים אצל ד"ר יוזף מנגלה. בשל אי יכולתו לשוב לצלם פורטרטים, הקים בראס עסק לאריזת נקניקיות.
למרות שבראס שב וביקר במוזיאון באושוויץ בירקנאו ע"מ לדבר עם מבקרים ולשתף אותם בחוויותיו ולמרות שעדיין שמר מצלמת קודאק אחת שנוצרה לפני המלחמה - הוא לא היה מסוגל לצלם תמונה אחת נוספת.
בשנת 2005 נעשה עליו סרט דוקומנטרי בן 52 דק' הנקרא "הפורטרטיאליסט". הסרט המתעד את סיפור חייו ועבודותיו. בראס מספר סיפורים שהוא זוכר מאחורי חלק מצילומיו שמוצגים במוזיאונים.
פרגל קיאן אמר כי "בראס הותיר אותנו עם מורשת עוצמתית של דימויים אשר בזכותם אנו יכולים לראות את קורבנות השואה כבני אדם ולא כחלק מסטטיסטיקה. הצילומים הם עבודתו של אדם שנלחם כדי לשמור על אנושיותו חיה במקום של רשע בלתי נתפס".
וילהלם בראס נפטר בפולין בגיל 95. הוא היה נשוי עם שני ילדים וחמישה נכדים. הוא חי עם אשתו עד יום מותו. מותו הוכרז ע"י היסטוריון של המוזיאון הלאומי אושוויץ בירקנאו.
תורגם מתוך אתר ויקיפדיה בהתאם לתנאי הסכם השיתוף ההוגן
שלח לחבר