גילה גרטי (גרטרוד) אברהם 1928-2018

ביוגרפיה

על מצבתה כתבנו: " אשה בעלת נשמה יתרה. מלאת אהבה, חמלה ונתינה. / ניצולת שואה, שלמרות הסבל שחוותה בילדותה, ידעה כל חייה לשמוח לשיר ולצחוק./ אשת משפחה אוהבת ומסורה, שכל אושרה היה להעניק ולשמח./ עובדת סוציאלית שהאמינה בכוחו של כל אדם להשתקם./ ממייסדי מושב לימן."

נולדה בגרמניה בחבל הסאאר שהיה מנדט צרפתי. ב1933, כשגרטי שהייתה בת חמש, עבר החבל לידי גרמניה הנאצית ומשפחת ליכטנשטיין ברחה לעיר הגבול הצרפתית סטרסבור. ב1939 פרצה המלחמה והמשפחה נדדה בשיירות הפליטים מגבול גרמניה לדרום מערב צרפת לחבל הדורודן. בגיל 11 היתה לעקרת בית עד שאמה ואחותה הצטרפו אליהם. אחר כך הוחבאה שנה וחצי עם אחיותיה במנזר.

מכל הנותרים בגרמניה לא נותר איש. כשהסתיימה המלחמה חזרה משפחת ליכטנשטיין הנותרת לשטרסבורג. גרטי למדה ועבדה בבנק. התאהבה במדריך בתנועת הנוער הציונית. עברה הכשרה לטיפול בתינוקות בשוויץ. עלתה לארץ כשהיא נשואה ובהריון לקיבוץ שדות-ים. משם עברו למושב צה"ל (כיום לימן) ומשם לקרית שמונה ואז שבה עם אבא ללימן וחזרה לעבוד בשלומי.

למדה והייתה לעובדת סוציאלית. שימשה שנים רבות כמנהלת לשכת רווחה אהובה ונערצת בשלומי. בחופשים אירחה לשבועות ארוכים את הנכדים והייתה הולכת אתם לים בכל יום. טיפלה באבא שהיה זמן רב במצב בריאות לא טוב.

כשאבא נפטר היא שאלה נפשה למות ולא הסכימה לעזוב את הבית במושב. אחרי שמצבה הורע הסכימה לעבור לירושלים וחלפו עליה שש שנים טובות של השתקמות בריאותית ורגשית ופעילות בכל החוגים האפשריים ואף הופעה במקהלת בית הדיור המוגן הוד.

נפטרה במהירות לאחר סבל קצר באורך כיומיים, רובו בטשטוש, כמעט בגיל תשעים. נטמנה ליד אבא בבית העלמין של מושב לימן. (יובל)