נורמן רוקוול 1894-1978

ביוגרפיה

צייר אמריקאי. עבודותיו זכו לפופולריות רבה בארצות הברית, שם היה מוכר במיוחד בזכות ציורי השער שיצר עבור המגזין "סאטרדיי איבנינג פוסט" במשך יותר מארבעה עשורים.

ביוגרפיה

רוקוול נולד ב-1894 בניו יורק ובגיל 16 עבר מבית הספר התיכון לבית ספר לאמנות. לאחר מכן למד באקדמיה הלאומית לעיצוב ולבסוף בליגת הסטודנטים לאמנות. עבודותיו המוקדמות נוצרו עבור מגזין סיינט ניקולס, "בוי'ז לייף", מגזין שמוציאה תנועת הצופים האמריקנית, ועוד עיתונים לקהל הצעיר.
פריצת הדרך הראשונה של רוקוול הייתה ב-1912, כשאיוריו פורסמו בספר ילדים.
בזמן מלחמת העולם הראשונה ניסה רוקוול להתגייס לצי האמריקני, אך נתקל בסירוב בטענה שסבל מתת משקל. הוא בילה לילה שלם באכילת בננות, נוזלים וסופגניות, ולמחרת שקל מספיק כדי להתגייס. הוא קיבל תפקיד של אמן צבאי ולא לחם בזמן שירותו הצבאי.
בגיל 21 עבר לניו רושל, ניו יורק וחלק סטודיו עם קלייד פורסיית', אמן קומיקס שעבד ב"סאטרדיי איבנינג פוסט". בסיועו של פורסיית' הגיש את איור השער הראשון שלו למגזין, נער עם עגלת תינוק, שפורסם ב-20 במאי 1916. בשנה הראשונה להעסקתו במגזין צייר רוקוול 8 שערים. הוא צייר עוד 321 שערים במגזין זה ב-47 השנים הבאות.
ב-1916 נשא את אשתו הראשונה, איירין אוקונור. ב-1921 שימשה אוקונור דוגמנית לציור "אם מכסה את בנה לפני השינה" שפורסם במגזין "ליטררי דייג'סט". ב-1930 התגרש הזוג. במהרה נשא רוקוול את אשתו השנייה, המורה מרי בארסטו, ממנה נולדו לו 3 ילדים. ב-1939 עברה משפחת רוקוול לארלינגטון, ורמונט. עיר זו נתנה לו השראה לציורים בהם תיאר את החיים בעיר אמריקנית קטנה.
ב-1943, בזמן מלחמת העולם השנייה, צייר רוקוול סדרה של ציורים בשם "ארבע החירויות". ההשראה לציורים אלה נבעה מנאום ארבע החירויות שנשא הנשיא דאז, פרנקלין דלאנו רוזוולט, בו טען שישנם ארבעה יסודות לזכויות בינלאומיות: חופש ממחסור, חופש ביטוי, חופש דת וחופש מפחד. רוקוול עבד על הציורים במשך 7 חודשים, ועקב כך איבד איבד כ-7 קילוגרם ממשקלו. לאחר פרסומם, השתמש משרד האוצר האמריקני בציורים לשם קידום קניית אגרות חוב.
באותה שנה פרצה שריפה בסטודיו של רוקוול, והשמידה מספר יצירות מקוריות, תחפושות ואביזרים. ב-1953 מתה אשתו באופן לא צפוי ורוקוול החליט לצאת להפסקה לשם אבלות. בזמן הפסקה זו כתב יחד עם בנו את האוטוביוגרפיה שלו, "הרפתקאותיי כמאייר", שפורסמה ב-1960. "סאטרדיי איבנינג פוסט" פרסם קטעים מהאוטוביוגרפיה ב-8 גליונות עוקבים, ובראשון נכלל "דיוקן עצמי משולש", ציורו המפורסם של רוקוול.
ב-1961 נשא את אשתו השלישית, מולי פאנדרסון. ציורו האחרון ב"סאטרדיי איבנינג פוסט" פורסם ב-1963. ב-10 השנים הבאות צייר רוקוול איורים עבור "מגזין לוק". באיורים אלה התבטא עניינו בזכויות האזרח, עוני וחקר החלל.
במשך הקריירה הארוכה שלו, צייר רוקוול דיוקנאות של הנשיאים האמריקניים דווייט אייזנהאואר, ג'ון פ. קנדי, לינדון ג'ונסון וריצ'רד ניקסון, וכן של אישים נוספים מהעולם, בהם גמאל עבד אל נאצר וג'ווהרלל נהרו.
יכולתו של רוקוול "להעביר את הנקודה" בתמונה אחת, וכן כשרונו לדייק בפרטים הקטנים עשו אותו למאייר פופולרי גם בעולם הפרסום. הוזמנו ממנו גם איורים למעל ל-40 ספרים, בהם טום סוייר והאקלברי פין. בנוסף לאלה צייר גם בעשרות לוחות שנה, קטלוגים, כרזות לסרטי קולנוע, בולים, קלפי משחק, ואף ציורי קיר. בשנותיו המאוחרות קיבל רוקוול יותר תשומת לב כצייר אחרי שבחר נושאים רציניים יותר לציור, כמו הסדרה על גזענות במגזין "לוק".
ב-1977 קיבל רוקוול את מדליית החירות הנשיאותית, עבור "דיוקנאות חדים ומלאי חיבה של מדינתנו". מדליה זו היא הפרס האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית. הוא קיבל גם את "פרס ביזון הכסף", הפרס הגבוה ביותר שנותן ארגון הצופים האמריקאי למבוגרים.
רוקוול מת ב-1978, בגיל 84, מנפחת.
רוקוול היה אמן פורה מאוד, ויצר מעל ל-2,000 עבודות מקוריות, רבות מהן נשרפו או נמצאות באוספים פרטיים. מגזינים מקוריים במצב כמו חדש עם עבודותיו הם נדירים מאוד ועשויים להיות שווים אלפי דולרים. קרוב לביתו של רוקוול, בסטוקברידג', מסצ'וסטס, ישנו מוזיאון המציג 574 מעבודותיו המקוריות.

הערכת יצירתו

רבים מציוריו נראים מתקתקים באופן מוגזם בעיני המבקרים המודרניים, ובמיוחד ציורי השערים של "סאטרדיי איבנינג פוסט", שנטו לתאר את החיים האמריקניים באופן אידאליסטי או סנטימנטלי. עקב כך לא נחשב רוקוול ל"צייר רציני" בעיני חלק מהאמנים בני זמננו, שמתייחסים לעבודתו כבורגנית וקיטשית. ולדימיר נבוקוב כתב בבוז על שימוש "בנאלי" בטכניקה גאונית, וכתב בספרו "פנין" ש"דאלי הוא אחיו התאום של נורמן רוקוול אשר נחטף על ידי צוענים בינקותו". רוקוול כונה על ידי חלק ממבקריו "מאייר" במקום אמן, אך לא היה לו אכפת מכך, שכן אף הוא כינה עצמו כך. עם זאת, הוא צייר מספר יצירות שנחשבות בעלות עוצמה ורגש עבור כל אחד. דוגמה לכך היא "הבעיה שכולנו חיים איתה", ציור שעוסק באינטגרציה גזעית בבתי ספר בארצות הברית. בציור נראית ילדה אפרו-אמריקאית, רובי ברידג'ס, שלפניה ומאחוריה צועדים מרשלים לבנים. הילדה צועדת לבית הספר וחולפת על פני קיר שהושחת על ידי גרפיטי גזעני. עבודה זו כנראה לא יכלה להופיע על שער מגזין בתחילת הקריירה של רוקוול, אך היא אחת מהמפורסמות בעבודותיו כיום.

מקור הטקסט מובא בהתאם להסכם השיתוף ההוגן של ויקיפדיה