הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכה
האתר האישי לנוח ביסקר נפתח בעזרת
עידן בן שלום.
0547731701
mcoin1920@gmail.com
idan1964@gmail.com
נוח ביסקר 1937 - 2016
נוח נולד בעיר פומפיאה וגדל בסן פאולו שבברזיל בשנת 1937. שם התחנך בתנועת הנוער "דרור", ששלחה אותו לארץ למכון מדריכי חו"ל לשנה אחת. לאחר לימוד במכון חזר לברזיל, הדריך בתנועה ובראשית 1959 עלה ארצה, לחוקוק, בה התרכז באותן שנים הגרעין התנועתי מדרום אמריקה. נוח ולינה עלו ארצה יחד וייצגו בנאמנות את החלק הברזילאי של הגרעין. הם הקימו יחד משפחה גדולה ומסועפת, חלק אורגני מהחברה החוקוקית.
עד מהרה נקלט נוח במשק, ועסק בתפקידים הקרובים לליבו: ספורט ותרבות. בארכיון מצויה תמונה של קבוצת הכדורגל המקומית, שנוח היה אחד השחקנים בה, אולם בעיקר התבלט כפעיל, יוזם ומארגן בתחומים אלה.
בשנות הזוהר של הכדורסל בחוקוק, עת קבוצות של ילדים ונערים מילאו את המגרש יום יום וערב ערב, היה נוח ממנהלי הקבוצות, דאג וארגן את כל התחום: הדרכה ואימון, תלבושות, כרטיסי שחקן, נסיעות לאימונים ותחרויות – הכול טופל ביסודיות ובאהבה. הוא היה הכתובת לכול. בשנות ה-80 הפיק את גולת הכותרת של מפעלי הספורט החקוקיים: מרוץ המוביל הארצי שהפך לאחד ממירוצי השדה החשובים בארץ, והביא אלינו רצים מקצועיים רבים. להפוך מירוץ מקומי צנוע למירוץ ארצי, זה מפעל גדול מכל בחינה, ונוח היה אחד ממפעיליו המרכזיים.
פעילותו כרכז תרבות היתה ארוכת שנים ומגוונת ביותר. ריכוז החגים – הן מבחינה ארגונית, והן מבחינת התוכן. היו כמובן צוותים לכל הפעילות בתחום, אבל הוא היה הציר שהניע, יזם, ארגן. הוא שאירח אצלנו להרצאה את מנחם בגין בימים שהיה עדיין ראש האופוזיציה, את העיתונאי נחום ברנע – אם להזכיר רק את שני המפורסמים הללו שנוח טרח והביא אלינו. הוא שקד לקיים את הבסיס החברתי-תרבותי שלנו ע"י פעילות רצופה כל לילות השבת. אין ליל שבת ללא התכנסות בחדר האוכל, עם פעילות שהוא יזם, ארגן, טרח, קבע תורנים ועבד איתם. מ א ועד ת.
ובין לבין, הדפיס ואף ערך את עלון "מחיינו", היה אחראי לחלוקת הדואר, ולעוד תפקידים רבים, קטנים וגדולים, שלא נמצא להם דואג. גם במתנדבים הרבים שגדשו את חוקוק טיפל, וממנו הם למדו את המילה העברית הראשונה שלהם: "גמרנו" היה מכריז, והם הבינו שהיום לא יקבלו דואר...
השנים האחרונות לא היטיבו איתו. נוח חלה, נזקק לטיפול סיעודי, והטיפול המסור של בני המשפחה הקל רק במעט. נזכור אותו בימיו הטובים, עת שימש לכולנו כתובת חיונית בחיי היום-יום שלנו. יהי זכרו ברוך.
03.11.2015
"נוח איש צדיק - תמים היה"
כמעט שמונים שנה היית כאן – בעולם הזה, בזמן הקצר מאז שרותי הודיעה לי אתמול בבוקר "אבא שלך נפטר" אני מנסה לאסוף ולסדר בראשי את הפרטים שאני רוצה לומר לך כשתגיע העת להיפרד באמת, יש המון, ממש המון.
את תקופת החיים האחרונה שלך העברת בבית סביון, בגיל צעיר מדי התרופפה בריאותך ובד בבד עם התחדשות והשינויים בקבוץ דעכת לאיטך, נראה כאילו ויתרת על החלום והעדפת לא להתמודד. בבית סביון, קיבלו אותך במאור פנים ודאגו לכול מחסורך, היטיבו עמך ככל שניתן היה ודאגו לשמר את איכות חייך גם כשאתה לא ממש עזרת לעצמך. לכל צוות בית סביון המסור , אשר סעד אותך במשך שנים רבות, מרגע שהגעת בצעידה על רגליך ועוד היית מסוגל לשיר ועד ליום מותך, אני מבקש לומר תודה ענקית על הטיפול המסור,היחס האנושי וטוב הלב.
תקופת החיים הראשונה שלך הייתה הרחק מכאן, שנות ילדותך ונערותך במשפחה מבוססת בברזיל השתנו כשהחלטת החלטה שלעיתים נשגבת מבינתי, לעזוב את ברזיל ולהגשים ציונות אמיתית כפי שרצית ולעלות לארץ ישראל, ולא סתם לארץ אלא לקיבוץ חוקוק............... שמעתי סיפורים שונים ומשונים על משפחתך, את אביך שנפטר לפני הגיעו לגיל 60 נדמה לי שלא פגשתי אבל הצלחת לקחת אותנו (כל המשפחה) לברזיל ושם הכרנו את אמא שלך (סבתא שלי) ואת ארבעת אחיך הצעירים ועוד רבים מבני המשפחה, הביקור היה נהדר ובין השאר המחיש ביתר שאת את המשמעות של החלטתך לעזוב את כול הטוב, להצטרף לתנועת נוער ציוני, להדריך, להגשים ולעלות לארץ ישראל....... לחוקוק.
לבקשתה של אמא - מתוך שיר של נוח רוזה שנהגת לשמוע ולשיר (תרגום שאמא העבירה אלי):
כשאני אמות, לא רוצה בכי ולא נר
רק רוצה סרט צהוב רשום עם השם שלה
החברים שרק דיברו רע עלי, יגידו שאף פעם לא שמעו על בן אדם כזה נפלא!
45 שנים חיית בחוקוק - בעצם אתה היית חוקוק. לא היית קיבוצניק טיפוסי ולא בגלל שלא היית צבר. בזיכרון שלי אתה לא עובד שנים רבות בבננות או בחקלאות, לא היה לך רישיון לטרקטור ולרכב (מזל שאמא חולת הגה), היית ועשית המון דברים אחרים, היית שקוע בעשייה בקיבוץ מבוקר עד לילה ע"ח המשפחה, מזל שגדלתי בלינה משותפת...........קצרה היריעה מלפרט את תחומי עיסוקיך הרבים אז אזכיר רק כמה מהם ותסלח לי על אלו שהשמטתי. שנים עבדת בדואר וחילקת עיתונים , תוך כדי עבודתך, עוד בטרם היה מחשב ואינטרנט, היית כותב לעלון ועוד פרסומים אחרים, היית יושב ומדפיס במכונת כתיבה את עלון הקיבוץ. מה שהיה בעיני מרשים עוד יותר הייתה מכונת השכפול הידנית, שבה הפלאת לשכפל עשרות דפים שונים שאותם סידרת לחוברות, שידכת בסיכות וחילקת בתאי הדואר. המוטיב שאתה הוא זה שהוגה, מפיק, יוזם, מבצע ומפרסם חזר גם בתחומים נוספים. בהיותך רכז תרבות, במשך שנים למרות שהדת לא הייתה קרובה ללבך שמרת על מסורות וחגי ישראל באדיקות- כל חג ולעיתים גם בערבי שישי היית מארגן את המסכת, את המשתתפים כולל שירה בקול בס במקהלה, סוחב ומסדר את הציוד, דואג למזון ובסוף גם מחסל........... סייעת לחברים בעניינים שונים מול משרד הפנים וזכית לטפל ולהיות אחראי במתנדבים שהגיעו ממדינות שונות ועבדו בקיבוץ. כשנרכשה הטלוויזיה הראשונה בקיבוץ (כמובן בשחור לבן) היא מוקמה במועדון לחבר, היית זה שמדליק אותה כול יום בחמש וחצי (נדמה לי) כדי שיוכלו לראות ערוץ אחד שהיה משדר אחה"צ לכמה שעות. כול עיסוקיך הרבים מילאו את זמנך והעשירו את חייך, אבל לפני הכול תחום הספורט היה ייחודי עבורך– היית ספורטאי אמיתי, מגבלות גופך לא עצרו אותך מלככב כראש קבוצת הפינג - פונג של הקיבוץ, מאוחר יותר עשית הסבה למשחקי שולחן אחרים והפכת לעסקן, ניהלת ביד רמה את כול פעילויות הספורט בקיבוץ וארגנת קבוצות משתתפים לפעילויות הספורט העממי בעמק , הפקת מרוצי שדה וטורנירים שונים וכקינוח צפית שעות בטלוויזיה במשחקי כדורגל וכדורסל. אין ספק שגולת הכותרת של עיסוקיך הספורטיביים הייתה סביב הכדורסל, לא משנה באיזה גיל שחקני הקבוצה או באיזו ליגה, בכול מזג אוויר, תמיד היית עבורם, מחלק טבלת שוקולד לשחקנים לפני המשחק ואח"כ יושב במזכירות ודואג לסדר את כול העניינים כדי שהקבוצה שלך תנצח, אפילו אם צריך להתפרץ מידי פעם ולצעוק על השופט, כול האמצעים כשרים .................
חוקוק הייתה בשבילך אידאל , בחוקוק הצלחת להגשים את חלומך בדרכך המאוד מיוחדת וניכר כי נהנת מעשייתך הברוכה. כשהבנת כי החלום משתנה אותתת בגופך, לא יכולת להסתיר זאת וחייך החלו להשתנות. אבא, חשוב לי לומר לך רגע לפני שאני נפרד ממך שלמדתי ולקחתי ממך צידה וכלים לחיי האישיים.
בערב האחרון לימי חייך ביקרנו אותך, איתי ואני בבית חולים פוריה, למרות שסבלת מכאבים חזקים הצלחנו לתקשר, בעיקר בפורטוגזית............. ביקשת שנכבה את האור שתוכל לישון, הבטת בי עם עיניך הכחולות והבנו גם בלי מילים – שהגיע העת להיפרד.
אבא – ימי חייך כאן תמו , זכרונך נשאר לעד.
נוח על משכבך בשלום!
רז
29.11.16
שלושים לנוח.
נוח - כפי שאני הכרתיו.
ההכרות שלי עם נוח, החלה כמו אצל רבים על המגרש סחוף הרוחות של קיבוץ חוקוק. אז במשחקי ליגת הילדים כשהחוקוקניקים היו מנצחים אותנו במגרשם המדכא ועם הרכז טרומר שהיה כדור כוחני , צ'ובינסקי השרוך וידידי ביסקר בעל הפוני החמוד והצליפות - או אז תמיד היה שם גם נוח.
את ההכרות האמתית עם נוח עשיתי למעשה רק כשהחלה החברות עם רז. אז התחלתי לשמוע את הסיפורים על האיש וככה לאט לאט נבנתה בראשי דמותו. השיא היה כשהבנתי שאני חוגג יומהולדת משותף עם נוח, כשני ילידי החמישי בפברואר (ואני מקווה מאוד שלא תקלקלו לי את זה עם החדשות האחרונות בתחום...).
אז מה אני יודע על נוח? אני יודע שנוח לא היה הקיבוצניק האולטימטיבי. מהגר עם מבטא כבד שבא לעשות הגשמה בארץ. לא צבר מחוספס עמוס בדאווין אלא בדיוק ההפך. גבר שמנמן ועגלגל שלא תאם את הטייפ קאסט שהסתובב אז בארץ שכולם בה הסתובבו בשחץ עם פאות לחיים מרשימות, מכנסיים קצרים על רגליים אולטרה שעירות וחולצות כפתורים צבעוניות מדי חושפות חזות שעירים וגבריים. זה לא היה נוח, כך אני מניח ומשער.
אתם המשפחה יודעים את כל הפרטים טוב ממני אבל כבר לפני שלוש שנים לערך כתבתי תסריט לסרט שחשבתי שאני רוצה לעשות עם רז שיקרא: "הגיבור שלי – נוח". (הגיבור של רז כמובן שהוא כוכב הסרט).
רז היטיב לתאר לי איך היה זה לגדול עם אבא כמו נוח וזה העלה לי כל מיני סיטואציות שחשבתי שיתאימו לסרט דוקומנטרי. עכשיו כשרז ורותי עומדים להיות מיליונרים אז קיים סיכוי שאולי הרעיון יהפוך למציאות. התחלנו לצלם. נסעתי עם רז אל נוח בגינוסר. אני לא יכול לומר ששוחחנו אי פעם. לא מעבר לשניים שלושה משפטים ששאלתי את נוח וקיבלתי תשובה של מילה אחת במקרה הטוב אבל העיניים של נוח הביעו לדעתי את הטרגדיה שקרתה לו.
מאוד שמחתי לשמוע לאחרונה שהסתבר שהאהבה של נוח ולינה היתה כמו שהגדירו זאת אנשי הבית בגינוסר = אהבה מיוחדת ויפה.
בעצם אני כבר שנים מעין מציץ או שכבר אפשר לומר קצת בן משפחה בשבט ביסקר. אני חושב שהשיא היה בהזמנתי לארוחה הזאת על ידי טלפון מפתיע מלינה.
אני חשבתי שיהיה נכון להראות בסרט – ותסלחו לי שאני חי בסרטים אבל מה לעשות וזה ייעודי בחיים – את דמותו של נוח הקיבוצניק האחר. איש חכם שידע לנווט ולתמרן בחברה שבה היתה דרישה אינסופית למאצ'ואיסטים ופחות ליושבי משרדים. הוא ידע לתת לקהילה בחוקוק את הפן הרוחני של עיתון שבועי, חגים ייחודיים, כתיבה ועשייה אחרת, שאליה אני מאוד מתחבר והיא אף זאת שבמבחן ההיסטוריה בעלת סיכוי גבוה לשרוד ולהתקיים לשנים רבות.
היה מעניין לשמוע מה נוח חושב בשנים הארוכות בבית האבות בגינוסר. מה השגותיו על שאלות קיומיות ועל החיים בכלל. האם הוא מתחרט על משהו. האם היה עושה משהו אחרת? האם הלך מרוצה ממעשיו כאן על פני האדמה? המון שאלות פסבדו פילוסופיות מטרידות אותי בכלל וגם במקרה של נוח.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולומר לשבט ביסקר וללינה שעומדת בראשו שאתם חבורה מאוד מיוחדת לדעתי. אתם אולי חושבים שיש לכם איזו מופרעות ייחודית אבל אני יכול להרגיע אתכם שאתם ממש בספקטרום הנורמלי של משפחות בישראל. אתם צבעוניים, חמים תרתי משמע, רבים ומתפייסים ומייצרים דרמות נון סטופ אבל זה גם הייחוד שלכם וזה מה שגורם לי לחבב אתכם כל כך כי אנשים שיגרתים לא מעניינים אותי.
אז בשלושים לנוח ואחרי שהמצבה כבר עומדת על תילה אני מקווה שרז יתאם לנו פגישה בארכיון חוקוק כדי שנוכל להמשיך לחקור וללמוד על נוח ופועלו ולכם אני מאחל שתמשיכו להיפגש, תמשיכו לחיות ולשגשג ולהיות בריאים ומופרעים כמו שהנכם. אל תשתנו ותהפכו לאנשים רגילים כי אחרת אני לא אעשה עליכם סרט ולא אכתוב סיפורים ולא אצחק ואבכה איתכם. אני פשוט אעבור למשפחה אחרת...
שלכם עידן.
לינה ביסקר –
נכתב בפורטוגזית במקור (תורגם ע"י ויטוריו קורינלדי).
נולדתי ב-15/9/1939 בסאו פאולו, בבית יולדות ברחוב Frei Caneca. אני הבת הבכורה של מרתה (מלכה אברמוביץ") וארטור רוט. הסבים מצד האמא היו קלרה ויעקוב. סבתי באה לברזיל מפולין כשהיא כבר אלמנה ועם אמי.
כשהוריי נישאו, אמי היתה בת 16, אבי בן 29.
הסבים מצד אבא היו חיים הרש וגיטלה. אבי בא לברזיל בשנות ה-20 עם כל משפחתו. אחת מאחיותיו כבר היתה נשואה ואם לבת. לאבי היו 2 אחים ו-3 אחיות. דודתי פאני (היא הנשואה( היתה הבכורה, אחריה בא אבי, ואחריהם דודה לנה (Helena), דוד אויג"ו (Eugenio), דוד זיזוש (Zigmund) ודודה דליה (Adelia).
אני מאחלת לכולם דוד כמו זיזוש, איש טוב ונחמד, נעים, חכם ובעל הומור תמידי. דודה פאני היתה נשואה לאינסיו (Inacio), והם הגיעו לברזיל עם הבת לילי. בברזיל נולד אחיה מקס (Max). דודה לנה היתה נשואה ליוסף אלשינסקי (José Aleshinsky) ולהם 2 ילדים: זילדה (מבוגרת ממני ב-3 שנים, וולטר (Walter), צעיר ממני ב-7 חודשים.
דוד אויז"ה היה נשוי לדודה אנה (Ana), ולהם 2 ילדים: פליציה (Felicia) וז"ק (Jacques) ז"ל. אלה לא נישאו אף פעם, והיו מבוגרים ממני בכמה שנים. אחרי בואי לישראל נודע לי שהדוד אויג"ה התאלמן והתחתן בשנית עם אישה מאוד עשירה, וזו עם מותה השאירה הוראה לבתה שתדאג לדוד אויג"ה. היא סדרה אותו אמנם בבית-אבות, בו קיבל טיפול מצויין. הדבר נודע לי מאחותי, שתמיד שמרה על קשר עם המשפחה.
דוד זיזוש היה נשוי לדודה פאולה (Paulina), ולהם 2 בנות: נורמה (Norma) ואיגיניה (Ingrid), צעירות ממני בכמה שנים. אחרי בואי לישראל נולד קרליניום (Carlinhos) ז"ל. גם נורמה כבר נפטרה, רק איגיניה נותרה בחיים.
דודה דליה היתה גרה בעיר שדה, שם נולדו לה 2 בנים: ג"ילדו (Gildo) שנפטר משפעת, והוגו (Hugo), צעיר ממני ב-2 שנים. הוא התגרש, בא לגור בסאו פאולו עם הוגו, ושכר בית בקרבת סבתי מצד האבא. בבית זה גרנו הוריי, אני ואחותי קלאודט ((Claudette עד לפני הולדת אחי.
כעבור כמה שנים דודה דליה נישאה לאברהם ,ירדינובסקי (Abrão Jardinowsky), אלמן עם 3 בנות, וגם הוא הלך לגור לא רחוק מסבתי. שם משפחתו של הבעל הראשון היה איסלר (Isler).
שמה של אינגריד בא מIngrid Bergman-, אותה דוד זיזוש העריץ. דודה קולט נקראה ע"ש Claudette Colbert, שחקנית הוליוודית אהובה על אבא. אירוינג נקרא ע"ש הסופר Irwing Stone, שהיה אז בכותרות. כל המשפחה חוץ מאבא רצתה בשם ארווין (Erwin). ערכנו הצבעה (בה גם לי היתה זכות), והשם אמנם נבחר. אבא השלים, אבל במעמד רישום השם הוא אמר אירווינג, ובך זה נשאר.
אני הייתי בת 12 כשאחי נולד, ואחרי שנה וחצי נולדה האחות סטליניה (Stela, Stelinha), החיה היום בסידני, אוסטרליה. לה ולבעלה אלקסנדר אין ילדים.
קלודט ילידת 11/4/1945, אירווינג 6/12/1951, סטליניה 25/4/1953, בדיוק בתאריך הולדתה של אמא, שהיתה בת 18 כשאני נולדתי. לאבא היה הרבה סבלנות, הוא לימד אותי קרוא וכתוב, חשבון וגם משחק שח לפני היותי בת 4.
כשהגעתי לגיל 14 אמא חשבה שכבר הייתי כשרה לנשואין. היה לנו שכן במצב כלכלי טוב, בעל מפעל לרהיטים – אלמן עם בן יחיד בגיל 24. האב היה איש נחמד, אבל לא סבלתי את הבן משה, והעדפתי לבחור בעצמי את בעלי לעתיד. הוא היה בתנועה, והתחלנו לצאת.
טקס האירוסין היה בארוחת ערב באולם, עם משפחה וחברים מוזמנים, כ-200 איש. הורי החתן שילמו את ההוצאות. לא יכולתי להתחתן בברזיל: הייתי זקוקה לאשור ההורים והם סרבו לחתום (גם המסיבה היתה על חשבונם של הורי בעלי) כי הייתי קטינה מתחת לגיל 21. לכן התחתנתי בישראל, בקיבוץ. השאר זה היסטוריה.
היו לי 4 ילדים: גיא ז"ל(12/8/1959) נשוי לזוהר (28/2/1965), להם 3 בנים: אד (Ed) 026/8/1989), בר (Bar)(7/2/1993) וים (Yam)(15/1/2002); חן (Chen)(20/11/1961) נשאה את צביקה (28/1/1962). הם התגרשו, יש להם 3 ילדים: אביב (20/5/1997), ניצן (14/2/1989) ושחר (30/8 1992).
רז (23/2/1964) נשא את רותי (7/5/1967) ולהם 4 ילדים: איתי (5/11/1990), תומר (13/5/1993), דורון (10/9/1993) ורועי (30/5/2001).
רשף (1/10/1970) נשא את קרן (19/2/1972). יש להם 4 ילדים: שי וטל תאומות 29/5/2002), אורי (14/9/2003) ומורן (4/6/2006). אביב התחתן עם שירן (2/8/1993) ונולדה להם בת, תבל (19/8/2017).
שלח לחבר