רוי אורביסון 1936-1988

ביוגרפיה

נודע בכינויו The Big O, היה זמר ופזמונאי אמריקאי רב השפעה וחלוץ בתחום הרוק אנד רול. רוי אורביסון שר והקליט במשך יותר מארבעה עשורים.

כבר באמצע שנות ה-60 היה אורביסון מוכר בעולם כזמר בלדות על אהבות אבודות וכמחבר פזמונים קצביים ומתקדמים. משקפיו הכהים, המסתירים תמיד את עיניו, וקולו הגברי הגבוה הפכו לחלק מדמותו. בין להיטיו נודעו במיוחד: "Only the Lonely", "In Dreams", "Oh, Pretty Woman", "Crying", "Running Scared".

בשנת 1987 התקבל אורביסון להיכל התהילה של הרוק אנד רול ובשנת 1989, לאחר מותו, התקבל להיכל התהילה של האקדמיה הלאומית האמריקאית למוזיקה ומחברי פזמונים עממיים.

שתי אמונות חסרות בסיס על אורביסון ממשיכות למצוא להן אחיזה: האחת, כי היה לבקן והשנייה, כי הרכיב משקפיים כהים כיוון שהיה עיוור, או כמעט עיוור. אורביסון נאלץ להרכיב משקפיים לצורך תיקון ראייתו, אולם לא סבל מעיוורון. חבישת משקפי שמש כהים, אשר היו לסימנו המסחרי ולהצהרה אופנתית, החלה בדרך מקרה. באחת מהופעותיו היה על אורביסון לעלות לבמה, אלא שהוא שכח את משקפי הראייה שלו במטוס. כיוון שלא ראה היטב ללא משקפי ראייה, השתמש בזוג המשקפיים היחיד שהיה ברשותו, משקפי שמש אופטיים. מאז אותה הופעה המשיך להרכיב את משקפיו הכהים במהלך כל מסע הופעותיו עם הביטלס בארצות הברית, ובהמשך דרכו כזמר.

ביוגרפיה

אורביסון נולד בעיר ורנון שבטקסס והיה בנם השני של נאדין ואורבי לי. בשנת 1943 נדד כילד עם משפחתו, תחילה לעיר פורט וורת' ומשם לעיר וינק, בשל עבודתם של הוריו.

בשנת 1949, כאשר היה בן 13, הוא ארגן את תזמורתו הראשונה, The Wink Westerners וכאשר לא היה עסוק בהופעות עם התזמורת, בילה את זמנו בנגינה בגיטרה ובכתיבת פזמונים. התזמורת שהקים הופיעה בכל שבוע ב-KERB, תחנת רדיו מקומית בעיר קרמיט בטקסס.

אורביסון סיים את לימודיו בתיכון בעיר וינק בשנת 1954. הוא למד במשך שנה אחת במכללת מדינת צפון טקסס, ומשם עבר למכללה אודנסה כדי ללמוד היסטוריה ואנגלית. תזמורתו נחלה הצלחה מקומית בתחנות הטלוויזיה האזוריות. הזמר ג'וני קאש, אשר הופיע עימם באחת מהופעותיהם, הציע כי יצרו קשר עם המפיק סם פיליפס מחברת סאן רקורדס, שם הפיק את תקליטיו. פיליפס דחה את פניתם ורק לאחר שהקליטו באולפן הקלטות אחר ניאות לצרפם לרשימת האמנים בחברתו. בחודש מרץ 1956 עזב אורביסון את לימודיו במכללה. הוא שינה את שמה של תזמורתו ל"מלכי הנוער" (The Teen Kings) והחליט לנסות ולהצליח כמוזיקאי בחברת Sun Records.

סם פיליפס, שהפיק תקליטים עבור ג'רי לי לואיס, קארל פרקינס, ג'וני קאש ואלביס פרסלי, הפיק והקליט אף רבים משיריו המוקדמים של אורביסון. הצלחתו המסחרית הראשונה של אורביסון הייתה ביוני 1956 עם השיר Ooby Dooby אשר נכתב על ידי חבריו ללימודים במכללה. האחים אברלי (Everly Brothers) הקליטו את שירו Caludette, על שם אשתו הראשונה, כצד ב' בסינגל שבו הופיע להיטם All I Have To Do Is Dream. יחד עם זאת, הסגנון המוזיקלי של האמנים שאותם הפיק סם פיליפס - בלוז ורוקבילי - לא הביאו לאורביסון את ההצלחה לה ייחל ובשלב זה, נראה היה שהקריירה המוזיקלית שלו הסתיימה. לזמן מה הוא התפרנס כפזמונאי בעיר נשוויל בטנסי ואז הוחתם על חוזה עבודה עם חברת התקליטים תקליטי RCA, אבל עם סיום חוזה עבודתו הפנה אותו צ'ט אטקינס לפרד פוסטר, בעלי חברת התקליטים מוניומנט.

ההצלחה

ב-1957 פגש אורביסון את הפזמונאי ג'ו מלסון בעיר אודסה שבטקסס. לאחר ששמע שיר של מלסון בשם Raindrops, אשר שבה את ליבו במנגינתו המלודית ובסגנונו הלירי והוא ביקש ממלסון לכתוב שיר עבורו. יחדיו הם יצרו צליל חדש ברוקנרול שיחודו בבלדת רוק דרמטית. שניהם יצרו יחד להיטים רבים לחברת התקליטים מוניומנט. תקליטו הראשון של אורביסון, Uptown, זכה להצלחה מתונה בלבד, אולם שירו Only The Lonely הגיע במהירות למקום השני במצעד הפזמונים האמריקאי ולמקום ראשון בבריטניה. להיטו Running Scared הגיע למקום הראשון בארצות הברית. מאוחר יותר כתב אורביסון שירים רבים עם ביל דיס, כולל הלהיט Oh, Pretty Woman שהפך, לדעת רבים, לשיר הידוע ביותר של אורביסון. במשך כל תקופת עבודתו בחברת התקליטים מוניומנט, זכה אורביסון ללהקת ליווי כשרונית ובראשה בוב מור. קולו של אורביסון בשילוב עם הצליל הנקי של להקתו, יצרו את הצליל הייחודי והמוכר המזוהה עימו.

לרוי אורביסון הייתה השפעה מוזיקלית חזקה על עמיתיו, כך למשל להקת הרולינג סטונז.

בשנת 1963 יצא אורביסון למסע הופעות עם להקת הביטלס שאחריה נשאר בקשרי ידידות עם הלהקה ובמיוחד עם ג'ון לנון וג'ורג' האריסון. מאוחר יותר הקליט אורביסון יחד עם האריסון במסגרת להקת טרבלינג וילבוריס. במהלך מסע ההופעות באירופה שכנע אורביסון את הביטלס להגיע לארצות הברית. כאשר החליטו הביטלס לבקר בארצות הברית, הם ביקשו מאורביסון לנהל את מסע הופעותיהם, אולם הוא דחה את ההצעה כיוון שהיה עסוק בהתחייבויות אחרות.

הצלחתו של אורביסון נמשכה גם בשנת 1964, שנת "הפלישה הבריטית" לארצות הברית. להיטו Oh Pretty Woman הצליח להגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי, זאת בעת שלהיטי הביטלס שלטו בעשרת המקומות הראשונים. הסינגל, במהירות 45 סל"ד, מכר בעשרת הימים הראשונים לאחר צאתו לחנויות יותר עותקים מכל סינגל עד אותו היום ומאוחר יותר אף שבר את שיא המכירות של שבעה מיליון תקליטים. השיר הפך שנים מאוחר יותר לנעימת הנושא בסרט "אשה יפה", אשר נשא שם השיר והביא תהילת עולם לשחקנית ג'וליה רוברטס.

בשנת 1964 יצא אורביסון לסיבוב הופעות עם להקת נערי החוף ובשנת 1965 - עם להקת הרולינג סטונז באוסטרליה. הצלחתו באנגליה הייתה גדולה, שלושה מלהיטיו כבשו שם את מצעד הפזמונים ומספר פעמים נבחר לזמר השנה.

בשנת 1965 חתם אורביסון על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים MGM ושיחק במערבון המוזיקלי The Fastest ,Guitar Alive שם ביצע מספר שירים מתקליט בעל שם זהה. אולם אחרי 1967, עם שינוי טעמו המוזיקלי של הקהל האמריקאי, לא זכה עוד להקליט להיטים למרות שהמשיך להיות אהוב ונערץ מחוץ לארצו. הוא זכה להצלחה מחודשת בארצות הברית רק בשנות ה-80.

אורביסון סבל גם מקשיים בחייו האישיים. ב-6 ביוני 1966 נהרגה אשתו הראשונה קלודט בתאונת אופנוע. בחודש ספטמבר 1968 נשרף ביתו בהנדרסונוויל, טנסי, בעת שהיה בסיבוב הופעות באנגליה, ושניים משלושת בניו, בני 6 ו-10, נספו בשריפה. בנו הצעיר, בן 3, ניצל בזכות הוריו של אורביסון. בשנת 1969 נישא אורביסון בשנית לברברה, שאותה הכיר בעיר לידס באנגליה.

בשנת 1973 הסתיים חוזה ההקלטות שלו עם חברת MGM והוא חתם על חוזה חדש עם חברת מרקורי. בתקופה זו זכו שיריו רק להצלחה מתונה בארצות הברית. שירים כמו Penny Arcade, Working for the Man הגיעו למקום הראשון במצעד הפזמונים האוסטרלי, Too Soon to Know הגיע למקום השלישי במצעד הבריטי. אף בגרמניה זכה אורביסון להצלחה והקליט בגרמנית את שירו Mama. תקליטיו זכו לביקוש ער בשוק השחור במדינות מזרח אירופה, מעבר למסך הברזל. בצרפת הוצאו גרסאות כיסוי בצרפתית לכמה משיריו על ידי זמרים מקומיים. בהולנד נוסד מועדון המעריצים הגדול בעולם לאורביסון. אורביסון גם הופיע באירלנד וגרסתו לשיר העם האירי Danny Boy, בשנת 1972, נחשבת כאחד הביצועים הטובים ביותר לשיר זה.

הצלחה מחודשת בשנות ה-80

בשנת 1981 זכה אורביסון יחד עם אמיליו הריס בפרס הגראמי בקטגורית ביצוע הקאנטרי הטוב ביותר לצמד או קבוצה קולית, לשירם That Lovin' You Feelin' Again.

בשנת 1985 הקליט אורביסון את השיר Wild Hearts לסרט Insignificance.

ב-1986 נכלל שירו In Dreams בסרטו של דייוויד לינץ' Blue Velvet, דבר שסייע רבות בהחזרת אורביסון לתודעת הציבור.

ב-1987 התקבל אורביסון להיכל התהילה של הרוקנרול. נאום קבלתו להיכל נישא על ידי ברוס ספרינגסטין.

לאחר שחתם על חוזה הקלטות חדש בחברת וירג'ין, הראשון מזה עשר שנים, הקליט בשנת 1987 גרסה חדשה ללהיטו Crying משנת 1961, בדואט עם הזמרת K.D. Lang, אשר נכלל בהפסקול של הסרט Hiding Out. השיר אף זכה בפרס הגראמי.

בשנת 1988 הופיע אורביסון בסרט הטלוויזיה בשחור-לבן בגרסת סינמקס בשם "אורביסון וחברים, לילה שחור-לבן". בסרט הופיעו עם אורביסון כמה מן המוזיקאים הבולטים בארצות הברית. זמן קצר אחר כך חבר אורביסון לבוב דילן, ג'ורג' האריסון, ג'ף לין וטום פטי בלהקת טרבלינג וילבוריס, שזכתה להערכת המבקרים ולהצלחה מסחרית משמעותית. הוא הקליט אלבום יחיד בשם Mystery Girl. ימים ספורים לפני מותו שר אורביסון את להיטו You Got It, לראשונה בפני קהל.

מותו

אורביסון היה מעשן רוב ימי חייו. הוא עבר ניתוח מעקפים בליבו בחודש ינואר 1978.

ב-6 בדצמבר 1988, בגיל 52, לקה אורביסון בהתקף לב קטלני, בזמן ביקור אצל אימו בפרבר של נאשוויל בטנסי. לבקשת אשתו הוא נקבר בווסטווד שבקליפורניה, בעוד שאשתו הראשונה ושני בניו קבורים בנאשוויל שבטנסי.

אלבומו האחרון Mystery Girl ושירו You Got It הפכו ללהיטים לאחר מותו ונחשבים ליצירותיו הטובות ביותר מאז שנות ה-60. לאחר מותו אף זכה בפרס הגראמי לשנת 1991, בקטגורית הביצוע הטוב ביותר לזמר פופ. בשנת 1992 יצאו שיריו I Drove All Night, וכן Heartbreak Radio באלבום בשם King of Heart.

מורשתו

אורביסון ייזכר בעיקר בזכות בלדות האהבה האבודה אותן שר ובקהילת המוזיקאים הוא זכה להערכה בזכות יכולותיו בכתיבת פזמונים. מפיק התקליטים דון ואס אמר על כישורי הכתיבה של אורביסון: "הוא סותר את כללי הקומפוזיציה המודרנית". מחבר הפזמונים ברני טאופין, אשר כתב רבים משיריו של אלטון ג'ון, התייחס לאורביסון כאל מי שהקדים את זמנו. המנעד הקולי של אורביסון (3 אוקטבות) היה מרשים ביותר, שיריו היו מתקדמים לזמנו במנגינתם ובקצבם ותוכנם מורכב. שלושה משיריו נכנסו להיכל התהילה של פרסי הגראמי בשנת 2004. המגזין רולינג סטון כלל 4 משיריו ברשימת "500 השירים הגדולים בכל הזמנים".

בהופיעו על במת לאס וגאס, בשנת 1976, קרא אלביס פרסלי לאורביסון "הזמר הגדול בעולם". ברי גיב מלהקת הבי ג'יס קרא לו "קול האלוהים". בוב דילן כתב עליו: "אורביסון... חצה סגנונות. הוא שר את שיריו בשלוש או ארבע אוקטבות, דבר שעושה לך חשק לנהוג את מכוניתך מעבר לצוק. הוא שר כמו פושע מקצועי... קולו היה יכול להעיר את המתים, תמיד משאיר אותך ממלמל 'אני לא מאמין'. בשיריו היו שירים בתוך השירים. אורביסון היה רציני להחריד – לא נער פרחח. שום דבר דומה לו לא שודר ברדיו."

מקור הטקסט מובא בהתאם להסכם השיתוף ההוגן של ויקיפדיה.