הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהשי - ישעיהו - טייפלד - קווים לדמותו.
שי הוא בנם הבכור של ציפורה וראובן. אחיהם של חנן ושרה.
שי נולד וגדל בחיפה. אביו ראובן עבד בנמל חיפה.
שי היה ילד חזק ודעתן. חריף שכל ומרדן מטבעו.
בנעוריו היה שובב גדול.
אחרי הצבא שי מתחתן ומקים משפחה עם שולי. שלושת ילדיו הם שביט, עדי וליאור.
שי עובר הרבה תפקידים ומהפכות במהלך חייו.
בשלב מסויים הוא עובר להתגורר בקיבוץ דגניה ב' עם חברתו לחיים בת שבע.
בשנת 2020 שי מתבשר על כך שהוא חולה בסרטן הלבלב.
הוא נאבק באומץ ובנחישות במחלה חשוכת המרפא.
בחודש יוני 2021 הוא נכנע למחלה.
שי נקבר בבית הקברות של קיבוץ דגניה ב' שבו הוא חי קרוב ל 20 שנה.
שי היה אדם לא שגרתי. אוטודידקט, משכיל ואינטליגנטי מאוד מחד אך מאידך גם דעתן, עקשן ולוחמני לעתים.
בסוף ימיו שי התרכך ואף נהיה לאדם מאוד רוחני. הוא אימץ לעצמו תורות כמו הויפסנה שעוסקת במדיטציות, או מגמות אוניברסליות לפעמים מיסטיקניות וקוסמולוגיות דבר שהפך אותו לאיש שיחה מרתק ובעל אופקים רחבים ביותר.
על אף קשיים וסערות גדולות בחייו, שי היה איש ספר, איש רוח, מצחיק, מוכשר מוזיקלית ומדריך לחיים וגם חבר טוב שידע לאהוב ולתת.
יהיה זכרו ברוך.
16.6.2021
שי טייפלד - הספד.
שעייק יקירי, לך אני לא צריך לספר מי ומה אתה וגם בכל מקרה אנחנו לא סגורים אם יש כאן קליטה בכלל...
לציבור שנאסף כאן היום אני אנסה להגדיר אותך בכמה משפטים.
לא סוד שלא היית קל לעיכול ל... בערך... 95% אחוז (גרוסו מודו) מאלו שחיו סביבך.
היית חזק, גאוותן, קצת חמום מדי פעם, ציני, דוקרני ועם מראה של ביריון שלא מומלץ להיתקל בו בלילה חשוך בפינה אפלה.
אבל... ויש אבל גדול – כי לאלו שכן זכו להכיר אותך- בלי השיריון והקוצים והאגרסיות הלא תמיד נשלטות - הם ידעו שיש גם שי אחר.
טוב... בוא...
לא היית בובת ברבי ולא חבר מחמד שכייף להתכרבל בו – אבל כן היית משכיל, רהוט, נבון וחד, סקרן, דוגרי, אוהב - ומפנק אפילו, חבר טוב שגם יודע לפרגן.
עבורי היית חבר אמיתי וגם מעין סוג של אח מבוגר שאפשר להיוועץ בו על כל נושא שבעולם, ולהנות מניתוחים מפולפלים שלעתים גם עזרו לי בגיבוש אסטרטגיה וקבלת החלטות.
בדגניה ב' היית חלק מהמרקם. אהבת מאוד את דגניה ב' ואת עמק הירדן. הסקרנות שלך ותשוקתך לסיפורים, שלחה אותך על אופניך לכל פינה בעמק ולעתים לא חששת להרים אבנים כבדות גם כשידעת שאולי אתה מסתכן בהכשת נחש. היית אמיץ והרפתקן.
את כישורי הבמה שלך ראינו בערבי חג כשרקדת מעולה, הופעת בהומור ושרת יפה ובהרמוניה והיית חלק מהמרקם המיוחד הזה שנקרא דגניה ב'.
באת הנה אחרי בת שבע שחף ובחירתך בה היתה מצויינת.
בתשי - כפי שכינית אותה, היתה אישה רבת זכויות ופעלים ואתה מאוד אהבת אותה ותמכת בה עד לנשימתה האחרונה.
כעת אתה חוזר לנוח לידה בבית העלמין שלנו שגם כאן עזרת לא מעט לצוות ועדת הנצחה, ואנחנו מתכבדים וגאים שתנוח כאן בינינו, כי דגניה ב' היא ביתך כבר קרוב ל 20 שנה ואין שום מקום אחר בעולם יותר ראוי ומתאים לך לשכון לנצח.
לך לשלום איש חזק ומיוחד שכמותך. עברת מסע מרתק. חיית את החיים בדרכך שלך ונהנית מכל רגע, וכמעט עד הסוף היית מאושר ממה שיש. אני למדתי וקיבלתי ממך המון.
אז תודה לך שעייק.
עידן.
העדפות
עריכההספדים
עריכה שייק יקר. 18/5/22כמעט שנה ואתה אינך. כמה חפץ חיים היית. לו יכולת רק עוד קצת .
רצית לגמוע כל יום עוד ועוד, ולא משנה איך. עם כל העייפות והקושי ועם בגידת
הגוף, רק לא לכאוב. "אני מוכן ככה ", אמרת לי לא מעט פעמים, "לחיות כמו שאני." מודע לכל המשמעויות , לכל המגבלות, אבל בכל זאת להמשיך.
להנות מהמעט. להנות מטיולים קצרצרים, מפגשי חברים, לראות מכרים.
בימים האחרונים הרבית לשבת מחוץ לחדר. חששת להיות לבדך, הנהנת לשלום לכל מי שנקרה בדרכך כאילו היה זה חברך הקרוב ביותר.
רצית להיות בין אנשים וכאילו לפצות על זמן שעבר ולא יחזור, רצית עוד קצת מכל דבר. עוד קצת מחברך הטוב עידן, מחבריך בקבוץ, עוד קצת משפחה..
שיק , חוש ההומור שלך לצד הציניות, היו שזורים בכל ובאו לידי ביטוי גם כאשר הכל דעך.
לעיתים הייתי צריכה להזכיר לך לא להיות כזה ציני , "אני ציני " שאלת? "אני רק אומר עובדות", וחייכת.
תמיד התפעלתי וחשבתי לעצמי איך לא ניתן היה לזהות אצלך אף שמץ של מרירות או כעס על הקושי איתו התמודדת בשנה האחרונה, כאילו שנתת לעצמך הסברים אישיים וכמוסים על למה ואיך.
גם בתקופה הקשה ביותר הכואבת ביותר לא איבדת את התקווה והאמנת שיהיה בסדר, ובכל פעם שהתגברת על מכאוב , זה רק נסך בך ובנו תקווה שאתה תוכל להתגבר.
כמה רציונלי היית, אך עם זאת מלא תמימות ואמונה שזה יכול להסתדר.
שייק, תמיד חשבתי ששנה היא תקופה ארוכה, אבל השנה הזו לימדה אותי ששנה יכולה להיות הרבה יותר ארוכה,,
אם חשים כאב , יגון ועצבות שמזכירים בכל יום שהכל שברירי ובלתי יציב, שאף פעם לא ניתן לדעת מה ומתי ושצריך לחיות את החיים כאן ועכשו. זו בדיוק היתה תפיסת עולמך. עד שנגמר והגיע השקט.
נוח בשלום אח אהוב ויקר.
אוהבים המשפחה.
שלח לחבר