אתר הנצחה לזכר

פרומה מישרים 1932-2020

פרומה מישרים
מקום לידה: פוקשן - רומניה
מקום פטירה: רמת גן - ישראל

בית עלמין:
ישוב: יהוד
בית עלמין: יהוד
גוש:
גוש:
חלקה:
שורה:







עריכת קשרי משפחה

ביוגרפיה

עריכה

פרומה נולדה בעיירה פוקשן, בשנת 1932, להורים אייזיק ודבורה רובין ולה שלוש אחיות ואח – דינה, רחל, עידית ודוד.
בילדותה פרצה מלחמת העולם ה- 2. לרוע מזלה שיתפו הרומנים פעולה עם הנאצים, אך המצב בפוקשן לא היה גרוע כמו במחנות הריכוז שהוקמו בגרמניה ובפולין.
על היהודים הייתה חובה לתלות טלאי צהוב על חולצתם, ועליו כתובה המילה JUDE  (בגרמנית זה יהודי). לא היה אפשר לצאת לרחוב ללא הטלאי.
השלטון הנאצי בפוקשן הטיל על היהודים עבודות כפייה במחנות עבודה שהיו פחות "קשים" מדומיהם בשאר מדינות הכיבוש באירופה.
יהודי רומניה חיו בפחד, לא הסתובבו ברחובות וכאשר הלכו להתפלל בבתי הכנסת הרומנים היו מכים אותם.
את קניות האוכל לארוחות היום יום והשבת היו עושים בשעות מיוחדות שהוקצבו לכך.
אביה של פרומה, אייזיק נשלח למחנה עבודה והאם גידלה לבדה את חמשת ילדיה וחגגה עימם לבד את החגים כאשר חג הפסח וליל הסדר זכורים לה במיוחד. בכך ניסו לשמור על יהדותם ומסורת ישראל.
בסיום המלחמה רוסיה שלטה ברומניה ואביה אייזיק שב הביתה חולה מאוד, לאחר תקופה ארוכה בה היה במחנה עבודה.
אביה אייזיק חלה במחלה קשה כיוון שהקפיד על אכילת אוכל כשר בלבד שקשה היה לקבל במחנה העבודה ורצונו העז לשמור על אורח חיים יהודי. ממחלה זו הוא נפטר והוא קבור ברומניה.

עליית פרומה ומשפחתה לישראל מרומניה לאחר סיום מלחמת העולם ה- 2:
העליה לישראל מרומניה החלה בשנים 1882 – 1903, עליית "חובבי ציון"  במסגרת "העלייה הראשונה". יחד עם יהודים ממזרח אירופה בעיקר הקימו 7 מושבות בארץ, כאשר יהודי רומניה הקימו את ראש פינה וזכרון יעקב.
בסיום מלחמת העולם ה- 2 נותרו ברומניה 425,000 יהודים. עד סגירת שערי רומניה עזבו אותה כ- 200,000 יהודים לארץ ישראל, כאשר 100,000 יהודים מהם עלו בשנים בהם סבתי עלתה ארצה (1950 – 1952) ועוד מספר אלפים היגרו למדינות אחרות. עם הצטרפות רומניה למדינות הגוש המזרחי באירופה, היא הייתה נתונה להשפעת ברית המועצות. התקיים בה משטר קומוניסטי, והוא פעל לבולל את היהודים ולהטמיעם בקרב האוכלוסייה הכללית. עקב זאת, רצונם של היהודים לעלות ארצה התגבר וממשלת ישראל פעלה במהירות לעליית הנותרים.
ממשלת רומניה שהייתה נתונה במצב כלכלי קשה, הסכימה לקבל את עליית עליית היהודים לישראל בתנאי שישאירו את רכושם ברומניה, וגבתה תשלום ממדינת ישראל. בהמשך ההגבלות על עליית היהודים גברו והם לא הורשו לעזוב את רומניה עד לשנות ה- 60.
היהודים חולקו לקבוצות לעליה לישראל. אחיותיה של פרומה, עידה ודינה, עלו לישראל בשנת 1946 - לאחר סיום האבל על אבי המשפחה, אייזיק. פרומה, אחיה ואמה נרשמו בקהילה היהודית בתור לעלות לישראל.
בשנת 1950 פרומה, אימה ואחיה קבלו דרכונים ועלו לישראל באונייה.
אחותה רחל, בעלה ובנה הבכור יצחק (על-שם האבא אייזיק) נשארו ועלו לישראל לאחר מספר שנים, ב- 1958.
מנמל קונסטנצה ברומניה עלתה פרומה באונייה "טרנסילבניה" ובה יהודים רבים מאוד.
מביתה לקחה פרומה מזוודה קטנה ובה מעט בגדים עקב מגבלת משקל. כך שאת התכשיטים השאירה המשפחה לשכנים ואת פמוטי השבת השאירה בבית הכנסת בו התפללו.
במהלך השייט נפטרו מספר יהודים ממחלות ומהצפיפות ששררה באונייה.
השמחה של היהודים בראותם את חוף ישראל היתה רבה אולם מהולה בעצב על הסבל הרב שעברו היהודים ברומניה במהלך המלחמה. לאחר עגינת האונייה בנמל חיפה עברה פרומה עם אימה ואחיה לגור אצל אחותה הבכורה דינה ומשפחתה ברחוב בן יהודה בתל אביב בסמוך לים. 

הקליטה והחיים בישראל לאחר העלייה לישראל:
רוב יהדות רומניה, כ- 425,000 איש שנותרו בחיים לאחר השואה, הגיעה למדינת ישראל, כאשר מעטים היגרו לארצות אחרות.
הקהילה של יהודי רומניה בישראל היא אחת מהקהילות האתניות הגדולות. ביוני 1983 היא מנתה 8.5 אחוזים מהיהודים בישראל. יהדות רומניה תרמה תרומה נכבדה להתפתחות היישוב בתקופה החדשה, השתתפה באופן פעיל בבניין ובהגנה, ובפיתוחה הכלכלי של מדינת ישראל.
ההרכב המקצועי של העולים מרומניה: רוב לסוחרים, סוכני מכירות, בעלי מלאכה ועובדים בתעשיה. פחות בעלי מקצועות חופשיים, טכניים וחקלאיים. עולי רומניה נקלטו יותר טוב, בהשוואה ליתר העולים, בתחומי העבודה והדיור ואחוז הירידה שלהם מהארץ הוא נמוך.
מגוריה הראשונים של פרומה בתל אביב היתה בדירה קטנה על הגג בסמוך לים. אימה ואחיה מצאו עבודה במפעל בעיר לפרנס את המשפחה. 
בשנת 1951 קבלה פרומה יחד עם אימה ואחיה דירת שיכון לעולים ביהוד, אשר ננטשה ע"י הערבים שגרו בה עד מלחמת השחרור בשנת 1948 ועולים חדשים רבים עברו לגור בה.
בתקופה זו החיים בארץ היו קשים עקב קליטת יהודים רבים בארץ ע"י תושבים מעטים. החיים ביהוד היו שלווים וצנועים, מוצרי המזון למחייה נרכשו בעזרת תלושים שהוקצו לכל נפש. 
פרומה המשיכה בעבודתה, לפרנסת המשפחה, במפעל בתל אביב למרות המרחק וקשיי הנסיעה.
פרומה התחתנה בשנת 1958 ועברה לגור בעיר רמת גן ונולדו לה שלושת ילדיה: אבי, אדיר ומירה.
אימה ואחיה עזבו את יהוד ועברו לגור בעיר פתח תקוה, בה התחתן אחיה וגם מצא מקום עבודה כחשמלאי בעיריית פתח תקוה.

פרומה, מאז נולדה ברומניה ידעה בחייה הרבה מורדות ועליות. תקופת ילדותה בזמן מלחמת העולם ה- 2, מות אביה ברומניה, העלייה לארץ ישראל עליה חלמה ושמעה סיפורים, קשיי הקליטה בארץ, החיים בישראל, הקמת משפחה בה היא גאה עד מאוד – מראה ומתארת את סיפורו של דור.

     

העדפות

עריכה

לאחר עלייתה לישראל וטרם נישואיה אהבה לבלות בתל אביב, לראות סרטים ולהיות עם משפחתה שעלתה לארץ. היתה בשלנית נהדרת: במיוחד טיגון צ'יפס (בסיר מיוחד), שניצלים, צ'ולנט (חמין), מרקים שונים, אפיית עוגות (מיץ, גבינה, משמש, שוקולד).

אהבה את הזמר האנגלי תום ג'ונס, דודו פישר ואילנית הישראלים ולשמוע שירים באידיש ששרו זמרים שונים.

תחביבה הגדול היתה התפירה: בגדים לילדים, לעצמה ותיקון כל מה שנדרש (אין דבר שיהיה קרוע ולא יתוקן).

סרגה בלי סוף בעיקר בימי החורף: סוודרים וכובעי צמר תואמים - לילדיה ובעיקר לנכדיה.

אהבה לראות עם ילדיה את משחקי הכדורסל בימי חמישי של מכבי תל אביב במסגרות האירופאיות במשך השנים ותכניות מעניינות בטלויזיה.

היא היתה מה שנקרא באידיש - באלבוסטא בביתה בהכל.

אהבת משפחתה ואת בני האדם בכלל.

עברה וחוותה עם ילדיה את כל ילדותם: משחקים בשכונה, חגי ישראל (בניית סוכה, ל"ג בעומר, יום העצמאות וכו'), בילוי בחוף בוגרשוב בתל אביב בחופש הגדול (3 פעמים בשבוע עם אחותה רחל ובנה יוסל'ה ולפעמים משפחות האח והאחיות שהצטרפו).    

הספדים

עריכה

הספד של הנכדה שיר מישרים בהלוויה

סבתא יקרה,

אז בסוף לצערנו זה היה מהיר אבל זה הכה בנו כל כך חזק וסבתא פרומה, ראש המשפחה שלנו הלכה היום לעולמה.
סבתא שלי היית ותהיי בשבילנו תמיד אישה להערצה. 
כל השנים היית בשביל כולנו הרבה מעבר למה שיכולנו לבקש- אמא נהדרת שלא וויתרה על דרך ארץ וחינוך.
סבתא מעורבת, מטפלת, מגדלת ומפנקת, חמה נהדרת, שלא תואמת לכלל הסטיגמות ופשוט מקבלת.
ובעיקר אישה חזקה, אשת משפחה שגרמה לכולם לאהוב אותה בשנייה.
עלית מרומניה לארץ, התחלת פה מתחילת הדרך והקמת פה משפחה לתפארת, ואנחנו הם אלו שזכינו לגדול על ידך ולצידך. 
מעבר לחיוך, לביקורים, לחגים המשותפים, היית הסבתא שמתקנת את כל הבגדים ומכינה מאכלים מיוחדים.
תמיד היה כיף לבוא לבקר אותך, היית אוזן קשבת, תומכת, אשת שיח, בדרנית ונהנינו מכל רגע בחברתך.
הערכים בהם חינכת את אבא שלי ואת אדיר ומירה הם אלו שילכו איתי תמיד- טוב לב לכל אדם באשר הוא אדם, צניעות, אחווה ואחדות.
הלוחמנות שלך, היותך אישה חזקה, הם אלו שעיצבו אותנו להיות מי שאנחנו היום וילכו איתי עוד הרבה קדימה.
זכית לחיים מלאים, חיים שאיתגרו אותנו לא פעם ולא פעמיים אבל גם אלו היו מלאי משפחתיות, אחדות, אהבה גדולה ואושר.
כל רגע איתך ואפילו כל שיחת טלפון הייתה כיפית, היית גאה כל כך בנו ואנחנו היינו גאים להיות הנכדים שלך!
גם בקורונה ניסינו לשמור עלייך מכל משמר אך לא יכולנו לוותר על הביקורים והזמן ביחד.
בחודש האחרון כנראה שכבר התעייפת, משהו בך כבה, אבל אנחנו ידענו שבתוכך את עדיין איתנו- דיברנו, שיתפנו וסיפרנולך את החוויות  שעוברות עלינו.
אני ואני בטוחה שכולנו רוצים להגיד לך תודה, תודה על היותך את, תודה על הסבתא, האמא, החמה שהיית עבורנו, תודה על הערכים שהנחלת לנו, תודה לך על המקום שנתת לכל אחד מאיתנו בלב.
אני מבטיחה לך שנמשיך להיות מאוחדים, נהיה שם אחד בשביל השני ונצא מחוזקים- אני בטוחה שזה מה שהיית רוצה.
סבטה, את כבר חלק מהמשפחה, אבל עדיין תודה, על הטיפול המסור, על האכפתיות ועל הרוגע והשקט שנתת לנו.
ולכם אבא, מירה ואדיר, דעו שעשיתם הכל בשביל סבתא, לימדתם אותנו שיעור חשוב בכיבוד הורים, במסירות, 
אני בטוחה שהיא גאה בכם ובחום שהענקתם לה, אתם ממשיכים את דרכה הערכית של סבתא, 
מבטיחים לנסות להיות טובים לפחות כמוכם.

מאת הנכדה שיר מישרים באזכרה ביום השנה

סבתא שלנו או כמו שקראנו לך "סבתוש",

תמיד ידענו כמה את סבתא מיוחדת, סבתא מעורבת, כזו שמשתפים אותה, מתייעצים איתה ונהנים להיות איתה.
לאורך השבעה והשנה האחרונה הבנו עוד יותר כמה זכינו שהיית סבתא שלנו.
כל המילים החמות והסיפורים ששמענו מכל אחד שהגיע לשבעה, האור שהארת להם בשלבים שונים בחיים והדמות שהיית בשבילם, העצימו את תחושת התודה שהיית חלק כה משמעותי בחיינו, ולכן גם הפרידה והשנה האחרונה היא כה קשה.חסרים לנו הביקורים אצלך והדלת הפתוחה בכל ימות השבוע, את חסרה לנו בחגיגות ימי הולדת, בציון החגים יחד סביב השולחן,חסרה לנו המילה הטובה שלך, החיוך האמיתי והחיבוק החם והמלטף שלך. כמה בית היית בשבילנו, כמה חום, אהבה, ביטחון ואחדות של משפחה. זה לא יאומן שאנחנו נפגשים פה שוב אחרי שנה שאת לא איתנו. את לא יודעת כמה פעמים רציתי להרים טלפון ולספר לך מה חדש,שהשתחררתי מהצבא, עברתי לתל אביב ואפילו גם סיימתי את התואר הראשון שלי, נוספו לך כמה נינים לאחרונה ומירה היא בעלת עסק מצליחה. אנחנו מבטיחים לך שאנחנו שומרים אחד על השנייה, מחזקים, מעצימים וממשיכים בכל יום לנסות להיות אנשים מעט יותר טובים כמו שחינכת אותנו- לאהוב אחד את השני ללא תנאים, לכבד ולשמור על אחדות המשפחה.אנחנו רוצים לומר לך, שלא שכחנו אותך לרגע ,ולא נשכח אותך לעולם. לא תדעי כמה אנחנו מתגעגעים אלייך, כמה את חסרה לנו, ולא תראי אותנו, את הלב שלנו שמוצף בדמעות ,לקראת יום השנה הראשון בלעדייך.

אוהבים אותך עד אין סוף ולעד ולא נשכח אותך לעולם.

linkText

Loading...

גלריה

עריכה

וידאו

עריכה

ציר זמן

עריכה
1932 - פרומה נולדה בפוקשן רומניה.
1950 - עליה לישראל באוניה "טרנסילבניה" ומגורים בתל אביב.
1951 - מעבר למגורים ביהוד עם אימה דבורה ואחיה דוד.
1958 - חתונה עם משה מישרים ומעבר למגורים ברחוב אסף 19 ברמת גן.
1960 - לידת הבן הבכור אבי.
1961 - לידת אדיר.
1963 - לידת הבת מירה.
1968 - מעבר לדירה ברחוב הרבי מירוז'ין ברמת גן.
1972 - גירושים ממשה מישרים.
1972 - מעבר לדירה שכורה ברחוב החי"ל ברמת גן.
1973 - חזרה לגור בדירה ברחוב אסף 19 ברמת גן.
1973 - תחילת עבודה בעיריית רמת גן כסייעת בגן עירוני.
1984 - נישואי הבן אדיר עם מיכל בג'יו.
1988 - נישואי הבת מירה עם צחי הירשברג.
1993 - נישואי הבן אבי עם מירה בורנשטיין.
2005 - קבלת דירה לאחר סיום פרוייקט תמ"א 38/2 שהובילה ברחוב אסף 19 ברמת גן.
2015 - חלתה באלצהיימר.
2020 - נגאלה מייסוריה ועצמה את עיניה.

הדלק נר

אבי מישרים
29.08.2022
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים

Loading...