משה מישרים 1928-2017

ביוגרפיה

עריכה מקום הולדתו של משה הוא העירה צ'רנוביץ.
צ'רנוביץ, בירת אזור בוקובינה שהיתה נתונה תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית עד סיום מלחמת העולם הראשונה לא היתה חלק מרומניה הגדולה ותרבותה היתה ייחודית. זיקתם התרבותית של היהודים בעיר היתה לתרבות הגרמנית שלרוב גם היתה שפתם. במוקד הפעילות תעמוד בין היתר זהותם הייחודית של היהודית באזור ובהתמודדותם עם רוחות המודרנה, החילון ומשיכתם לתרבות האוסטרית-גרמנית. כך שלפנינו פריזמה כפולה, האחת "יהודים בין העולמות" והשניה "בין היהודים לסביבתם".
עם כניסת האוסטרים לעיר, נמצא כי התגוררו בה 338 משפחות, מתוכן 104 משפחות יהודיות. השנים הראשונות לשלטון הקיסרי באזור לוו בגזרות רבות שהוטלו על התושבים היהודיים ובגירוש רבים מהם. בפרט היו הגבלות על בנייה ועל נישואים. באמצעות ההגבלות והגירוש שמרו השלטונות שמספר היהודים בעיר לא יעלה על אחוז אחד מכלל האוכלוסייה.
(מתוך אתר יד ושם)

משפחתו של משה:
אביו היה סוחר פירות שהיה נוסע לכפרים וחוזר עם עגלות מלאות פירות אותם היה מוכר לבעלי דוכנים בשוק. אימו הייתה עקרת בית ובצעירותה עבדה כקופאית. משה היה בן יחיד ולו סבתא אחת מצד אימו.
ביתו היה בית מסורתי: הוריו היו הולכים לבית כנסת רק בחגים, אביו הקפיד על ימי אזכרה של הוריו והיה הולך לומר קדיש בבית הכנסת והקפיד גם על פדיון הבן משום שדאג לשלומו של בנו.
משה בצעירותו למד בבית ספר רומני מהבוקר עד הצהרים ואחר למד בתלמוד תורה ששם למד לקרא בעברית את הסידור ומשם חזר לבית רק בערב כשכבר החשיך.
שנה לפני שהתחילה מלחמת העולם השניה בחבל היה סיפוח סובייטי והוא למד בבית ספר סובייטי קומוניסטי.
בקיץ 1941 עזבו הסובייטים את כל החבל ובאו הרומנים יחד עם הגרמנים ופה התחילה השואה בשבילם. בזמן הזה הוא היה בן פחות מ-13.
בימים הראשונים של הכיבוש, הנאצים עצרו הרבה גברים יהודים וביניהם היה אביו. חלק חזרו כעבור יום וחלק לא חזרו, אביו לא חזר. למרות הניסיונות של אימו  לברר בגורלו לא ידעו מה איתו עד סוף המלחמה. משה ומשפחתו חיו בתקווה שיפגשו ויתאחדו אם האבא בסיום המלחמה.
הרומנים הגלו את כל יהודי החבל בהאשמה שהם אוהדי הסובייטים והקומוניסטים, הם הוגלו כעונש לאזור כבוש של הרומנים שנקרא טרנסנסטריה. החיילים הרומנים הביאו אותם לאחד הכפרים שהיו שם והשאירו אותם בשדה להסתדר לבד.
הגברים שביניהם שהיו זריזים מצאו מחסנים ורפתות נטושים וריקים ושם הם גר בצפיפות וסבלו שם מרעב, קור, מחלות והכי נורא ממכת כינים.
הגברים הזריזים הסתדרו מחוץ למקום ועזבו כך שהילדים שנשארו היו ה"גברים" היחידים שם. החיילים הרומנים באו וגייסו את הילדים לעבודות סבלות בתחנת הרכבת ולהובלת המתים לבור גדול שמצאו פעם ולשם הם השליכו את המתים.
בזמן ששהו שם סבתא שלו חלתה באחת המחלות הנפוצות באזור ובוקר אחד כשהתעורר מצא אותה שוכבת לידו מתה והוא היה זה שצריך לסחוב אותה לבור המתים. נשארו רק הוא ואימו שדאגה לו מאוד ומצאה בעירה קופאייארוד הסמוכה בית יתומים והיא הכניסה אותו לשם.
אימו הייתה באה לבקר אותו שם לעיתים קרובות והייתה מביאה לו אוכל כי שם לא היה מספיק אוכל, שם היה עד תחילת 1944.
 
בתחילת 1944 הסכימה הממשלה הרומנית לבקשת פעילים יהודים ברומניה והם הסכימו להחזיר ילדים יתומים מטרנסנטריה לערים ברומניה ומשה היה ביניהם. הייתה לו התלבטות אם לחזור לרומניה לבד בשעה שאמו נשארת לבד או לעלות לישראל. הוא שאל את אימו והיא עודדה אותו לנסוע למרות הקושי של הפרידה תוך בתקווה שהם יפגשו כולם בעתיד הקרוב כולל אבא.
ברומניה כל ילדי טרנסנטריה התאכסנו אצל משפחות יהודיות.
קצת לפני הימים הנוראים נודע לו שהוא נכלל ברשימת הילדים שיעפילו לארץ ישראל ואכן הביאו אותם לעיר הנמל קונסטנצה.
משם העלו אותם לשלוש ספינות מעפילים לשמחתו הספינה שלו יצאה והגיעה בשלום לאיסטנבול בזמן ששתי הספינות השניות נתקעו, אחת הוטבעה ואחת התקלקלה בדרך והגיעה לחוף אחר.
באיסטנבול הוא נפגש עם פעילים ציוניים מארץ ישראל שסידרו להם רישיונות עליה שבלעדיהם לא היו יכולים להמשיך בדרך.
העלו אותם לרכבת באיסטנבול והמשיכו ישר דרך טורקיה, סוריה, לבנון ועצרו במחנה עתלית, וכאן בשבילו נגמרה השואה.
במחנה עתלית הוא היה שבועות ומשם יצא למושב שדה יעקב בעמק יזרעאל ואז הוא גם זכה להשתתף במלחמת העצמאות.
בסיום מלחמת העולם השניה פנה משה לצלב האדום לנסות לברר על מקום מוצאה של אימו והתברר לו שאם הכיבוש הסובייטי של טרנסנטריה אימו חזרה לצ'רנוביץ ושם היא רק גילתה על סופו של אביו שנורה למוות אחרי מעצרו על ידי החיילים הרומנים ונקבר עם שאר הגברים שהיו איתו בקבר אחים.
באותו זמן היה בין משה לאימו קשר במכתבים ורק אז גם לו נודע על סוף אביו. בעקבות בקשתו של משה פה בארץ כללו את אימו ברשימת העולים לארץ.
ואכן היא עלתה בשנת 1947 ונשלחה למחנה מעצר בקפריסין ורק אחרי הקמת המדינה עלתה ארצה.
הם נפגשו בתל אביב כשהוא לבוש מדים של צה"ל.

קצת על ילדי חבל טרנסנטריה:
הם היו יתומים שחיו בבתי יתומים בטרנסנטריה והוחזרו לרומניה בתחילת 1944. הם אוכסנו אצל משפחות יהודיות ברומניה ונכללו ברשימת המעפילים לארץ ישראל.
הילדים הגיעו עם האוניות לאיסטנבול שבטורקיה ומשם נשלחו ברכבות לארץ ישראל במסע ארוך דרך טורקיה, סוריה, לבנון עד מחנה עתלית בישראל.
הילדים כולם היו בגיל צעיר עד גיל 15 או 16 הם הספיקו עוד לבוא לארץ ולהלחם במלחמת העצמאות. רבים מהם לא הצליחו להשאר בחיים ממלחמת העצמאות.
קצת על סיפוח הסובייטים בחבל בוקובינה:
סיפוח צפון בוקובינה לברית המועצות נעשה ביוני 1940. נסיגת הצבא הרומני לוו בפגיעות באוכלוסיה המקומית ובעיקר ביהודים. הרומנים הנסוגים האשימו אותם באהדה לקומוניזם ולסובייטים ובהתגרות ובתוקפנית לחיילים הרומנים. בשלב המוקדם ההוא של השואה ובלי קשר עם הנאצים רצחו יחידות של צבא רומניה מאות יהודים ועשו פשעים חמורים אחרים.
השלטון הסובייטי בצפון בוקובינה שם קץ לחיי התרבות והחינוך היהודים המסורתיים ולאוטונומיה שממנה נהנו למעשה יהודי האיזור בשלטון הרומנים. חוסלו כל הארגונים היהודיים הלא-קומוניסטיים והחל מסע של הטרדות.