הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהזוקי קריסטל, המורה המיתולוגית לתנועה של בית צבי וכוריאוגרפית וותיקה ומוערכת בתיאטרוני ישראל,
הלכה לעולמה לאחר מחלה קשה, ב 20.8.2013 (בגיל 77).
לזוקי קריסטל 40 שנות קריירה מפוארת כמורה לתנועה לשחקנים וכוריאוגרפית ויוצרת מוערכת בתיאטרוני ישראל.
זוקי קריסטל, מוכרת יותר מכל כמורה המיתולוגית לתנועה ב"בית צבי", אשר מאחוריה קרוב ל 40 שנות עשייה ויצירה, במהלכן הכשירה מאות רבות של שחקנים בבית הספר למשחק "בית צבי", ברמת גן, בתיכון לאמנויות ע"ש תלמה ילין ואף הרחיקה עד לונדון ללמד תנועה סטודנטים למשחק. תלמידיה, בוגרי בתי הספר בהם לימדה, תופסים עמדות בכירות על במות התיאטרון, בתעשיות הקולנוע והטלוויזיה, כבר שנים רבות.
ביניהם ניתן למנות את: שלום חנוך, יוסי פולק, ספי ריבלין, ריטה, ליאור אשכנזי, איתי טירן, שמואל וילוז'ני, יעקב כהן, מיכל ינאי, נתי רביץ, רמה מסינגר, עידית טפרסון, אלון אופיר, קרן הדר, שמיל בן ארי, סלים ג'מיל דאו , יוסוף אבוורדה, חני פירסטנברג, ענת וקסמן, יורם חטב, יגאל שדה, צופית גרנט, הבמאי אילן רונן ועוד רבים וטובים.
במקביל להוראה, יצרה קריסטל כוריאוגרפיות להצגות רבות, בכל התיאטרונים בארץ. מראשית שנות ה- 60 ואילך עבדה עם מיטב הבמאים והיוצרים, אשר פעלו ופועלים בישראל והטביעה את חותמה, הן ככוריאוגרפית לתיאטרון והן כיוצרת עצמאית, אשר העלתה את יצירותיה בבתי הספר בהם לימדה, (בית צבי, תלמה ילין ובלונדון) ובמסגרות עצמאיות (תיאטרון נווה צדק, בימת צוותא ועוד).
על הקריירה המקצועית שלה
לקריסטל קריירה ענפה וזכויות רבות בתיאטרון הישראלי. מבין יצירותיה הבולטות ניתן לציין את הכוריאוגרפיה ל"הזמנה לארמון", בתיאטרון הקאמרי, "הכד השבור", בתיאטרון האוהל, "טלמכוס קליי" ו"סיפור אוריה" בבמת השחקנים, "כך משתעשעת אימי המשוגעת", בתיאטרון החאן הירושלמי, "אופרה בגרוש", בתיאטרון חיפה, "פיגמליון", בתיאטרון הקאמרי, "הלילה ה- 12", בתיאטרון באר שבע, ובתיאטרון המסחרי- "הכל עובר חביבי", "אני פשוש" ועוד רבות נוספות.
זוקי קריסטל מגלה את עולם האמנות
באמצע שנות ה-90 החלה זוקי מתעניינת בציור. למדה בבית הספר מימד ולאחר מכן בסדנאות האמנות של מוזיאון תל אביב.
ב 6 בנובמבר 2008 הציגה קריסטל את תערוכת היחיד הראשונה שלה "חתולים", בגלריה "שורשים", תל אביב. בתערוכה הציגה ציורי שמן , שנעשו על ידה במהלך ארבע השנים. את תערוכתה השנייה "פנים" הציגה בבית סוקולוב, בחודש דצמבר 2012. התערוכה הכילה ציורי דיוקן של דמויות מפתח בעולם התיאטרון ובקולנוע, רבים מהם הכירה אישית. את גרי בילו, המנהל האלמותי של בית צבי היטיבה לצייר, היא הצליחה להעביר בציורה את "רוח הדמות". ואין זה דבר מבוטל כלל וכלל.
*את שתי התערוכות אצרה אוצרת האמנות מירי קרימולובסקי.
פעילות התנדבותית
לאחר שפרשה לגמלאות וסיימה את עבודתה בבית צבי, בחרה קריסטל להתנדב ולסייע לנשים קשישות, במניעת נפילות. (בקופ"ח מכבי ובמרכז לקשיש ברח' רש"י, בתל אביב) היא העניקה להן דרכים ושיטות להתמודד עם תופעת הנפילות, הרווחת בגילאים המתקדמים ולהימנע מן הסכנות האורבות לקשיש בעצם הנפילה. רבות מן הקשישות האלו נקשרו אליה בקשר אישי ואוהב והעריכו מאוד את פועלה.
על משפחתה
זוקי קריסטל, נישאה לאיש יחסי הציבור שמשון קריסטל בעליו של משרד "קריסטל אמנות בתקשורת" , אשר היה תלמידה בבית צבי, לו נישאה בתום לימודיו (1976). לבני הזוג קריסטל שתי בנות תאומות: מיכל - צלמת מוכשרת, בוגרת לימודי אמנות במדרשה, בי"ס מימד וקלישר, העוסקת כיום בטיפול באוכלוסיית הקשישים. ונעמה - רקדנית מחוננת, אשר רקדה בלהקת המחול בת- דור, להקת המחול הקיבוצית, להקתו של עידו תדמור, ו-6 שנים רקדה בצרפת, בלהקתו של הכוריאוגרף הצרפתי הנודע Philippe Trehet . מאז שובה ארצה, (2006), רקדה בלהקותיהם של יורם כרמי, סלי אן פרידלנד ובהפקות האופרה הישראלית החדשה. היא רקדה ושיחקה בהפקת "חלום ליל קיץ" של האחיות רובינשטיין, בתיאטרון תמונע, השתלמה במשחק וכיום, משלבת ריקוד ומשחק בהופעותיה. בנוסף, עוסקת נעמה בהוראת ריקוד לבני נוער ומבוגרים, בבתי ספר שונים, ברחבי הארץ ובימים אלו החלה מלמדת יוגה, לאחר שהוסמכה כמורה ליוגה.
זוקי קריסטל נפטרה ממחלה קשה ב 20 באוגוסט 2013. יהי זכרה ברוך.
לפרטים נוספים הכנסו לאתר:
העדפות
עריכההספדים
עריכהדברים שנשאתי בטקס גילוי המצבה לזוקי רעייתי. (30.09.2013)
ביום בו קברנו אותך זוקי, אשתי היקרה, נפרדתי מימך במלים: אני נפרד מימך עתה, זוקי מתוקה שלי ומשחרר אותך לעולם האמת, בו לא תדעי עוד סבל, כאב ומצוקה. אני מאמין שאת שומרת עלינו מלמעלה, צופה ורואה הכל. את דואגת לנו שננהג בתבונה ונדע לחיות יחדיו בשלום. עופי כמו פרפר נשמה יקרה ומצאי לך ביקום מקום בו יש שקט ושלווה.אוהב אותך, זוקי שלי, אשתי, האחת והיחידה.
והנה חלפו עברו להם כבר 39 יום מאז לכתך מאיתנו ועתה אנו נפגשים בשנית, כדי לחשוף את המצבה מעל קברך הטרי. אני חייב להודות שימים לא קלים עוברים עלינו בלעדיך. כאב חד מפלח את ליבנו, הזיכרון טרי עדיין וקיומך מהדהד בזיכרוננו כל העת. בדברי הפרידה שנשאנו מעל ארונך, שיפרה חברתך ואני, בעלך האוהב אותך כל כך, ציינו רק חלק ממעלותיך וגודל פועלך ואת תרומתך העצומה לתלמידיך בבית צבי בפרט, ובשאר המוסדות בהם לימדת, כמו גם, לעולם התיאטרון בכללותו. קצרה היריעה מלציין את גודל כישרונך במגוון של תחומים. אבל אני חש שעשיתי צדק מה עם העובדה שחשפתי ברבים את אשר עשית ותרמת, גם אם הייתה זו רשימה חלקית.
אני מקווה שעוד ימצא היום בו ניתן יהיה להנציח כראוי את שמך זוקי יקרה ואת פועלך. ואני תקווה שבית צבי ייקח על עצמו את המשימה, כי את באמת ראויה לכך. אני רוצה לשתף אתכם באנקדוטה פרטית קטנה, אך חשובה לנו ביותר. ביום בו קברנו אותך זוקי, ציינתי את צערנו הרב על כך שלא זכית לחגוג איתנו את יום הולדתן של הבנות, מיכלי ונמי, שחל ב31 באוגוסט. והנה, כשישבנו עליך שבעה וספרתי לידידה, שבאה לנחם אותנו את הסיפור, היא בקשה שאבדוק את התאריך העברי בו נולדו הבנות ובבדיקה שעשיתי, גילית להפתעתי, כי הבנות נולדו בי"ז באלול , בדיוק ביום בו קברנו אותך זוקי. ומכאן, חשנו שהיית איתנו ביום ההולדת של הבנות. אני יודע שזו נחמה פורתא, אך לפחות אני מוצא בה ניחומים וזה העיקר. לצערנו, לא היה ביכולתך כבר להשיב לנו ולומר את כל אשר את חשה ומה הם דברי הסיכום שלך והתובנות שלך מהחיים שחיית איתנו ובכלל. ציינת באוזני לא פעם שאת חשה שחיית חיים מלאים ומאושרים ואת שמחה בחיים שבחרת לך.
והנה התגלגל לידי הספר "הוכחה לגן עדן" (שניתן לי על ידי בנותיי ליום הולדתי, שגם אותו לצערי ציינו בלעדיך). והספר, שנכתב על ידי ד"ר אבן אלכסנדר, מדען ורופא אמריקאי, נירוכירוג נודע, אשר חלה לפתע בדלקת קרום המוח חיידקית, איבד את הכרתו למשך 6 ימים וקם לתחייה מחדש באופן מפתיע, שלא ניתן היה להסבר מדעי על ידי רופאיו. במהלך התקופה, בה היה מחוסר הכרה, חווה, לדבריו, את חווית סף המוות שלו, ובמהלכה גילה "שמותם של הגוף והמוח אינו סוף ההכרה, שהחוויה האנושית ממשיכה מעבר לקבר. וחשוב יותר, היא ממשיכה ופועלת תחת מבטו של אלוהים, שאוהב כל אחד מאיתנו ודואג לו. וגם משגיח על היקום וכל אשר בו ועוקב אחריו כדי לדעת לאן מועדות פניו בסופו של דבר". החוויה אותה חווה ד"ר אבן הייתה אמיתית לדבריו ומוחשית מאין כמוה. הוא גילה את קיומו של גן העדן האבוד, לשם הוא מאמין כולנו מגיעים, בסופו של תהליך הקיום האנושי שלנו על פני כדור הארץ. מבלי להיכנס לפרשנות על נכונות הדברים, מצאתי בספר שיר נפלא אותו כתב דייויד מ' רומנו, אשר הגיע לידיו של המחבר, בצירוף תמונתה של אחותו הביולוגית, אותה לא פגש מעולם. השיר הוא דברי פרידה של אישה מאהובה.
את השיר תוכלו לקרוא בעמוד הפייסבוק שלי, מצ"ב הקישור:
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=672560982754602&set=pcb.672561132754587&type=1&theater