מנדלה נלסון 1918-2013

ביוגרפיה

נלסון רוליהלאלה מנדלה (Nelson Rolihlahla Mandela; ‏18 ביולי 1918 – 5 בדצמבר2013) היה מדינאי דרום אפריקאי חתן פרס נובל לשלום ונשיא דרום אפריקה בשנים 1994 -1999.

נעוריו

נלסון מנדלה נולד ב-18 ביולי 1918 במבזו (Mvezo), מחוז טרנסקיי (Transakei) שבדרום אפריקה. מנדלה היה בן לשבט הת'מבו (Thembu) הדוברים את שפת הק'וסה (Xhosa). משמעות שמו הָאַפְרִיקָאִי "רוֹלִיהְלַאלַה" הוא "למשוך ענף של עץ" או בתרגום חופשי: "עושה הצרות" (ובבגרותו מנדלה אכן הצדיק את שמו, כאשר נאבק בשלטונות). הכינוי האנגלי "נלסון" ניתן לו בידי מורה בבית הספר המקומי בשם שולי ומכיוון שלא הצליח להגות כראוי את השם האפריקאי.
אביו, הנרי מגדאדלה מנדלה, היה ראש כפר הולדתו ולמשך שנים שימש כיועץ למנהיגיו של שבט הת'מבו. עם מות אביו, הפך מנדלה לבן חסותו של צ'יף שבט הת'מבו והיה מיועד לכהן כצ'יף במקומו בבוא היום. תהליך יישוב המחלוקות בחצרו של הצ'יף השפיע על מנדלה הצעיר, שבחר ללמוד משפטים. הוא החל את לימודיו בפורט הייר, אולם לאחר שהשתתף בשביתת סטודנטים הושעה מהלימודים וסולק מהמוסד. ב־1940 הוא השלים את לימודיו בהתכתבות, התמחה במשרד עורכי דין ביוהנסבורג ונרשם ללימודי תואר ראשון במשפטים‏[1].
תחילת פעילות טרוריסטית ומאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.ב־1942 הצטרף מנדלה לשורות מפלגת השחורים הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC). ב־1944הוא סייע להקמת ליגת הנוער של ה־ANC. ב־1952 הוא נבחר לרכז המתנדבים בקמפיין ההתנגדות למשטר האפרטהייד. הוא נסע ברחבי דרום אפריקה וארגן פעילות מחאה נגד חוקי ההפרדה הגזעית המפלים נגד השחורים, המהווים את הרוב במדינה. הוא הועמד לדין על חלקו בארגון המחאה ונידון לעונש מאסר על תנאי. לאחר מכן הוטל עליו צו הגבלה, שאסר עליו לצאת מאזור יוהנסבורג למשך חצי שנה. במהלך תקופה זאת הוא טווה תוכנית לביזור מבנה ה־ANC לתאים מחתרתיים.
ב־1952 הקים מנדלה, יחד עם חברו אוליבר טמבו, ביוהנסבורג, את המשרד הראשון בבעלות עורכי-דין שחורים בדרום אפריקה.
לאחר טבח שארפוויל ב־1960 הוצא ה־ANC אל מחוץ לחוק בדרום אפריקה ומנדלה נעצר בגין השתתפות במחאות אלימות וביצוע מעשי טרור. הוא הוחזק במעצר עד 1961. לאחר שחרורו ירד מנדלה למחתרת, והשתתף בהקמת הזרוע הצבאית של ה-ANC, שנקראה MK ‏(Umkhonto we Sizwe). תחת הנהגתו החלה הזרוע הצבאית במסע טרור וחבלה נגד מתקני תשתית חיוניים של המדינה.
ב־1962 יצא מנדלה מדרום אפריקה לאימונים צבאיים באלג'יריה, וארגן אימונים צבאיים לחברים אחרים ב־MK. עם חזרתו הוא נעצר והועמד לדין באשמת יציאה בלתי-חוקית מגבולות המדינה והסתה לשביתות. בכתב האישום‏[2] נגדו ונגד פעילים אחרים הואשם מנדלה ב:
גיוס, עידוד, הדרכה והובלת אנשים לפעולות טרור, למאבקים אלימים וכדומה.הכנה, יצור המוני ושימוש בחומרי נפץ למטרות טרורמאבק אלים, טרור וגרילהשיבוש, הריסה, פגיעה, עצירה, הוצאה מפעולה או תועלת, חסימה וסיכון של:הסדר ואכיפת החוקתשתיות החשמל, הדלק והתאורההביטחון והבריאות של הציבורשירותי הדואר, הטלפון והטלגרףהתנועה על היבשהרכוש הציבור, רכוש פרטי ושמורות טבעסיוע לזרועות צבאיות ולארגוני טרור מחוץ למדינהמנדלה ניהל בעצמו את ההגנה במשפטו. בנאומיו הצהיר כי הוא מוכן למות כדי לקדם את מטרתו. בנובמבר 1962 הוא הורשע ונידון למאסר של חמש שנים. במהלך ריצוי העונש, ב-11 ביוני 1964, הוא הואשם בפעילות חבלנית ובקשירת קשר נגד השלטון ונידון למאסר עולם.
מנדלה היה כלוא בבתי כלא שונים בדרום אפריקה 27 שנים, מתוכן 18 שנים ברובן איילנד עד מרץ 1982. יחד עם שלושה מנהיגים אחרים של הקונגרס הלאומי האפריקאי הועבר מנדלה ביום 31 במרץ 1982 לכלא פולסמור (Pollsmoor) באחד מפרבריה הדרומיים של העיר קייפטאון, ובו ריצה מנדלה את עונש המאסר עד לסוף שנת 1988. בתחילת חודש דצמבר 1988 הועבר נלסון מנדלה לבית הסוהר ויקטור פרסטר (Victor Verster) ליד העיר פארל שבדרך היין. את צעדיו הראשונים לעבר החירות עשה נלסון מנדלה ביום 11 בפברואר 1990 מבית סוהר זה. בכניסה לבית הסוהר מוצב כיום פסל דיוקן של מנדלה, על בסיס צילום שצולם בעת יציאתו מבית הסוהר.
במהלך תקופת מאסרו הפך מנדלה לסמל המאבק באפרטהייד, שמו התפרסם בעולם כולו והחל מאבק בינלאומי לשחררו. בתקופה האחרונה של מאסרו החל מנדלה לקיים מגעים חשאיים עם אישי ממשל בכירים, ובהם הנשיא פרדריק וילם דה קלרק. מנדלה שוחרר מהכלא, כאמור, ב־11 בפברואר 1990, לאחר שהוא וחבריו ל־ANC הסכימו להשעות את המאבק המזוין ולקיים משא ומתן עם השלטון.
לאחר השחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]מנדלה ודה קלרק הובילו את דרום אפריקה לפירוק משטר ההפרדה הגזעית ולעריכתן של בחירות דמוקרטיות אמיתיות ראשונות ב־1994, שבהן הותר לראשונה לאזרחים שחורים וצבעוניים (בני תערובת) להצביע. על פעילותם זאת זכו מנדלה ודה קלרק בשנת 1993 בפרס נובל לשלום.
בבחירות שנערכו בין 26 ל-29 באפריל 1994 זכה ה־ANC לרוב בפרלמנט, אולם רוב קטן משני שליש מהחברים הדרוש לשנות את החוקה. ב־9 במאי בחר בקייפטאון הפרלמנט החדש במנדלה לנשיאה השחור הראשון של דרום אפריקה, כאשר הנשיא היוצא דה קלרק נבחר כסגנו. ההשבעה נערכה למחרת בפרטוריה, בהשתתפות מנהיגים רבים מהעולם, בהם סגן נשיא ארצות הברית אל גור, מזכ"ל האו"ם בוטרוס בוטרוס ראלי, ומנהיגקובה פידל קסטרו.
אחת מפעולותיו הראשונות כנשיא הייתה הקמת ועדת האמת והפיוס בראשות חתן פרס נובל לשלום דזמונד טוטו, אשר חקרה את עוולות תקופת האפרטהייד הן מצד השלטון הלבן והן מצד ארגוני ההתנגדות השחורים תוך מתן חנינה למי שהודה בפשעיו. תקופת נשיאותו הוקדשה להקמת חברה שוויונית וצודקת, ברוח של איחוד לאומי ופיוס בין בני הקבוצות האתניות השונות במדינה. בחודש יוני 1999 פרש מהפוליטיקה. והתגורר באזור שבו נולד, קונו שבחבל טרנסקאי.
לאחר פרישתו מן הנשיאות ב־1999 הוא הפך מעורב במספר רב של ארגונים חברתיים וארגונים העוסקים בזכויות אדם. הוא אף זכה במספר רב של תוארי כבוד ממשלות שונות על פעילותו הפוליטית והחברתית לאורך השנים. ב־2003 מנדלה נשא מספר נאומים מעוררי מחלוקת, בהם תקף את מדיניות החוץ של ג'ורג' בוש.
ביוני 2004 בגיל 85, הודיע מנדלה כי הוא פורש מן החיים הציבוריים. בריאותו הידרדרה בשנותיו האחרונות ולדבריו הוא רוצה ליהנות מהזמן עם משפחתו ככל שבריאותו תרשה זאת. למעשה, היוצא מן הכלל היחיד הוא התחייבותו למאבק נגד האיידס. ביולי 2004 הוא טס לבנגקוק כדי לשאת דברים בוועידת האיידס הבינ"ל. במהלך ינואר 2005 הודיע מנדלה, כי בנו אף הוא נפטר מאיידס. הנימוק לפרסום היה להגברת המודעות למחלה ושבירת הטאבו המתלווה אליה. בשנת 2010 השתתף מנדלה בטקס נעילת משחקי המונדיאל שנערך בדרום אפריקה, באחת מהופעותיו הציבוריות האחרונות.
במהלך שנת 2013 הוא אושפז מספר פעמים בשל זיהום בריאות. ב-5 בדצמבר 2013 נפטר מנדלה בביתו, ביוהנסבורג.‏[3]

הוקרה

עריכה]מנדלה נחשב ממנהיגי המאבק נגד משטר האפרטהייד ונבחר על ידי תושבי דרום אפריקה כ"אבי האומה". מנדלה היה ידוע כאדם מוערך בעולם וזכה בפרסים רבים, כמו: פרס נובל לשלום לשנת 1993, ‏פרס סחרוב לחופש המחשבה לשנת 1988, מסדר ההצטיינות הבריטי, מדליית החירות הנשיאותית ומדליית הזהב של הקונגרס של ארצות הברית, ואף נבחר לאיש השנה של המגזין טיים.
אודות מנדלה נכתבו ביוגרפיות רבות, ואף הופקו מספר סרטים על חייו. אחד מראשי המאבק הבינלאומי למענו היה העיתונאי הליברלי ריצ'רד סטנגל, כיום העורך הראשי של טיים מגזין. סטנגל אף היה סופר הצללים שכתב יחד עם מנדלה את האוטוביוגרפיה שלו, שיצאה לאור ב-1993 בהוצאת ליטל, בראון - Long Walk to Freedom‏[4] (הספר תורגם גם לעברית ויצא לאור בישראל ב-1994), שעובד לסרט קולנוע בשם "ארוכה הדרך לחירות", בכיכובם של אידריס אלבה ונעמי האריס. ב-1996 היה סטנגל מפיק שותף של הסרט הדוקומנטרי "מנדלה", שהיה מועמד לפרס אוסקר. בשנת 2009 יצא לאקרנים הסרט "אינוויקטוס", המתאר את ראשית תקופת נשיאותו של מנדלה, שגולם בידי השחקן מורגן פרימן ובוים בידי קלינט איסטווד. בנובמבר 2012 הנציחה הממשלה את דמותו על שטרות הראנד הדרום אפריקאי.

מקור הטקסט והתמונה  ויקיפדיה