הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהפוליטיקאית ישראלית, חברת הכנסת ושרה בממשלות ישראל. החלה את פעילותה במפא"י, הקימה את רצ ולאחר מכן הנהיגה את מרצ. כלת פרס ישראל לשנת תש"ס על תרומה מיוחדת למדינה ולחברה.
ולדה וגדלה בשכונת נווה שאנן שבדרום תל אביב בשם שולמית אדלר, למשפחה של יוצאי פולין, נצר לשושלת רבנים מצד סביה, יהושע אדלר ומשה פאלושק. אביה, דוד אדלר, היה נגר ואמה, יהודית אדלר, הייתה תופרת.
במשך שלוש שנות לימודיה הראשונות התחנכה בבית הספר "בית החינוך" שבתל אביב. לאחר מכן, עברה ללמוד בכפר הנוער בן שמן, שם הייתה חברתה-לכתה וחברה קרובה של סוניה גלמן (לימים אשתו של שמעון פרס). עם מוריה של אלוני בבן שמן נמנו ס. יזהר, אריה לודוויג שטראוס וזיגפריד להמן.
בנעוריה הייתה שולמית אדלר חברה בתנועת הנוער "השומר הצעיר" ובארגון "ההגנה". במהלך מלחמת השחרור שירתה בפלמ"ח. בין השאר, שירתה ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים בתקופת המצור. בהמשך למדה בסמינר בית הכרם להכשרת מורים בירושלים. הייתה בוגרת הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, ובזמן לימודיה שם, עבדה כמורה. תחילה לימדה את ילדי המעברות, לאחר מכן עבדה בבית ספר ברמלה, ולבסוף, ב-1951, מצאה משרת הוראה קבועה בבית הספר המקצועי לבנים "שבח" שבתל אביב, שם לימדה מקצועות הומניים ואזרחות.
בשנות ה-50 פעלה במסגרת "צעירי מפא"י". בשנים 1957-1965 הנחתה בקול ישראל תוכניות רדיו בשם "מחוץ לשעות הקבלה" ו"הנושא בטיפול", ובמסגרתן טיפלה בנושאים של קיפוח ואפליה לרעה של אזרחים ואזרחיות מתוך ערך זכויות האזרח, שהיה מרכזי אצלה בכל שנות פעילותה הפוליטית. בין השאר חתרה לפתרון בעיות הנובעות מהלכות הנישואים, מבלי לחרוג מההלכה, תוך שהיא מציינת: "למעשה אין בעיה שאין לישבה בדרך זו או אחרת בתחום ההלכה". עסקה בסוגיות של מעמד האישה.
יזמה את הקמת מוסד נציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה, כדרך נוספת לטיפול בפגיעה של הממסד בזכויות הפרט.
בשנת 1965 נבחרה לכנסת השישית כנציגת המערך. עם היבחרה החלה לפעול במרץ ובקנאות למען קידום זכויות האדם והאזרח, קידום חוקה לישראל וכנגד כפייה דתית בישראל. בנאום הבכורה שנשאה בכנסת, בדיון שעסק בעבריינות נוער בקרב בני שכונות המצוקה בישראל, קבלה אלוני על חוסר השוויון ביחס של המדינה לבני השכונות, לעומת יחסה לבני הקיבוצים. אלוני התקשתה לראות במפא"י את ביתה, בעיקר בגלל עימותיה עם גולדה מאיר. כדי "לבעוט" את גולדה מאיר למעלה מחוץ למפלגה, הציעה אותה אלוני כמועמדת לנשיאות המדינה. לכנסת השביעית לא נבחרה לאחר שהוועדה המסדרת של המפלגה לא שבצה אותה במקום ריאלי. באותה עת הקימה את "המועצה הישראלית לצרכנות" ועמדה בראשה עד לשנת 1970. לאחר מכן, על רקע העימות עם גולדה מאיר, פרשה ממפלגת העבודה והקימה את התנועה לזכויות האזרח ולשלום (רצ). התנועה השתתפה בבחירות לכנסת השמינית, שנערכו מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, וזכתה בשלושה מנדטים.
בממשלתו הראשונה של יצחק רבין, שהוקמה ביוני 1974, כיהנה כשרה בלי תיק, אך התפטרה כעבור ארבעה חודשים במחאה על שיצחק רפאל, שנחשד בקבלת שוחד ב"פרשת תל-גיבורים", מונה לשר עם הצטרפותה של סיעת המפד"ל לקואליציה. בשנים 1975-1976 הייתה מייסדת שותפה ומראשי "יעד".
בבחירות לכנסת התשיעית ירד כוחה של רצ, והיא זכתה במנדט אחד בלבד. לאחר בחירות אלה הוקמה קואליציה בראשות הליכוד, ואלוני הייתה מהדוברות החריפות נגד המגמות שהובילה ממשלה זו. אלוני סירבה להצטרף לממשלת האחדות הלאומית של שנת 1984, ונשארה עם חמשת המנדטים של רצ מחוץ לממשלה שהוקמה ב-1988. בתקופה זו בלטה במלחמתה בכפייה הדתית לאחר עליית כוחן של המפלגות החרדיות.
בבחירות לכנסת השלוש עשרה רצה בראשות רשימת מרצ שהורכבה מ"רצ", "שינוי" בראשות אמנון רובינשטיין ומפ"ם, וזכתה להישג משמעותי של 12 מנדטים שסייעו לרבין להקים את ממשלתו השנייה, בשנת 1992. היא מונתה לשרת החינוך והתרבות, אך לאחר עימותים עם חברי מפלגת ש"ס על רקע התבטאותה בנושא האבולוציה נאלצה לפרוש מתפקידה בשנת 1993. במסגרת פשרה היא הוחלפה על ידי אמנון רובינשטיין, והסתפקה בתפקידים של שרת המדע והאמנויות ושל שרת התקשורת. בתפקידה כשרת התקשורת פרסם משרד התקשורת מכרז להקמת רשת סלולרית שנייה, בנוסף לחברת פלאפון, מהלך שהוריד בצורה משמעותית את עלות הרכישה והשימוש בטלפונים סלולריים.
עם חתימתם של הסכמי אוסלו הביעה אלוני תחושה לפיה ההסכמים הם תפנית חיובית בקנה מידה היסטורי: "אני מרגישה כמו בכ"ט בנובמבר - אז לא ידענו לקראת מה אנו הולכים, אבל ידענו שאנו הולכים לימים גדולים". בחודש מאי 1995, בעת נאום במלון הילטון בניו-יורק, הוכתה השרה אלוני בידי ז'ק אביטל.
במשך הזמן התערער מעמדה של אלוני במפלגתה, וכאשר הגיע מועד בחירתה מחדש, הציג יוסי שריד את מועמדותו לתפקיד. אלוני העדיפה שלא להתמודד מולו ויוסי שריד הפך להיות יו"ר המפלגה בשנת 1996, והיא פרשה מפעילות מפלגתית.
בשנת 1999 קיבלה אלוני את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג.
בשנת 2000 הוענק לה פרס ישראל בקטגוריה של תרומה לחברה, וזאת חרף מחאות הממסד הדתי (כולל עתירה לבג"ץ, שנדחתה). בין נימוקי השופטים לקבלת פרס ישראל נאמר כי הפרס ניתן לה בזכות "מאבקה על כבוד האדם וזכויותיו היסודיות והטבעיות, היותה פה לאזרח, מאבקה למען תיקון עוולות, הנפת דגל השוויון בין העמים והאמונות השונות בישראל והכבוד ההדדי". השופטים הוסיפו כי "רבים מן הנושאים שעליהם נאבקה אלוני בעוז כחלוצה לפני המחנה הפכו במרוצת השנים לנחלת הכלל, וכמה מהם אינם שנויים עוד במחלוקת".
בבחירות לכנסת ה-16, ה-17, ה-18 וה-19 הוצבה במקום 120 האחרון הסמלי ברשימת מפלגת מרצ לכנסת.
שולמית אלוני נפטרה ב-24 בינואר 2014 והיא בת 85. בשנתיים האחרונות לחייה סבלה ממחלת אלצהיימר.
מקור ויקיפדיה
מקור תמונה
שלח לחבר