הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהסלרס נולד בסאות'סי, מחוז המפשייר, אנגליה, למשפחה של שחקני וודוויל יהודים שהיגרו מרוסיה.
בעקבות משפחתו, למד סלרס את אומנות הוודוויל, אמנות משחק פופולרית אך קשה. הוא הוכיח עצמו כשחקן רב-תחומי במידה מרשימה: רקדן מצוין, נגן מוכשר ביוקולילי ובבנג'ו, ומתופף מוכשר שהצטרף למספר להקות ג'אז בסיבובי הופעות.
במהלך מלחמת העולם השנייה, סלרס שירת בחיל האוויר המלכותי. הוא השתחרר בסוף המלחמה בדרגת רב טוראי (רב"ט). במהלך שירותו הצבאי נהג להציג חיקויים של מפקדיו, דבר שעזר לו מאוחר יותר לבנות את שורת התפקידים בסרט ד"ר סטריינג'לאב.
הצלחתו לא הייתה מהירה. הוא ניסה את מזלו ברדיו ובטלוויזיה המוקדמת של שנות ה-50.
הצלחותיו הראשונות בקולנוע היו בשנת 1959 בקומדיות בריטיות שונות (The Ladykillers, I'm All Right Jack והעכבר ששאג). אולם, פרסומו העולמי הגיע בעקבות תפקידו כמפקח קלוזו (Inspector Clouseau) בסדרת הסרטים המצליחה הפנתר הוורוד (1964).
בשנת 1964 השתתף בסרטו של סטנלי קובריק ד"ר סטריינג'לאב או: איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה בו שכלל לשיא את מיומנויותיו הקומיות כשגילם בסרט שלוש דמויות שונות (ד"ר סטריינג'לאב, מדען הטילים הגרמני והנאצי לשעבר, נשיא ארצות הברית מרקין מאפלי וסרן ליונל מנדרייק מחיל האוויר המלכותי). עבור השתתפותו בסרט זה, בו הוכיח את גאונותו, היה מועמד לאוסקר בפעם הראשונה.
סלרס אף הוכיח את כשרונו הדרמתי ואת רב-גוניותו בסרטים כגון: לוליטה על פי רב המכר של ולדימיר נבוקוב (1962), The Party (1968), ובעיקר בסרט המופת שהקנה לו מועמדות שנייה באוסקר להיות שם (1979).
סלרס הנציח את מעמדו כשחקן-גאון, ותואר פעמים רבות כפרפקציוניסט-אובססיבי, כטיפוס מוזר וביזארי, מיזנטרופ ואף בעל הפרעות נפשיות. שחקן שקשה לעבוד איתו.
סלרס מצא בבמאי בלייק אדוארדס פרטנר ובמאי מסור שידע לעבוד איתו וידע להשתמש ולנצל את יכולותיו הקומיות של סלרס. אדוארדס תיאר את סלרס כ"ליצן הפכפך" שידע להפוך קומדיה לדרמה ולהפך בן רגע. בסרט "חייו ומותו של פיטר סלרס" מוצגת מערכת היחסים ביניהם באור מעט שונה.
במאים אחרים איתם עבד סלרס היו: רומן פולנסקי, פול מזורסקי ובילי ויילדר (כולם, אגב, יהודים, מהגרים ממרכז אירופה).
סלרס אף הופיע לצד כוכבים רבים כשירלי מקלין, סופיה לורן, מגי סמית', גולדי הון, שלי וינטרס, אלקה זומר ואפילו רינגו סטאר, מתופף הביטלס.
סלרס היה מועמד פעמיים לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר. בראשונה, בשנת 1964 עבור תפקידיו בד"ר סטריינג'לאב. בשנייה, בשנת 1979 עבור תפקידו הדרמטי בסרט להיות שם. בשתי הפעמים הוא לא זכה.
סלרס זכה בפרס האקדמיה הבריטית (BAFTA) עבור משחקו בסרט I'm Alright Jack.
סלרס היה נשוי ארבע פעמים. נישואיו השניים היו לשחקנית השבדית בריט אקלנד. אשתו הרביעית, בעת מותו, הייתה לין פרדריק, שמאוחר יותר נישאה למנחה הטלוויזיה סר דייוויד פרוסט.
ראויה לציון תשוקתו האובססיבית של סלרס למכוניות. במהלך שנות השישים הוא רכש ומכר עשרות רבות של מכוניות, והיה בעליו של צי מכוניות מרשים.
סלרס נפטר מהתקף לב בגיל 54, ב- 24 ביולי 1980 בלונדון, אנגליה. גופתו נשרפה. מותו נגרם, כנראה, בשל נטייתו ואמונתו ברפואת אליל. בין השאר התנסה בניתוחים על-חושיים (שמתבצעים בידיים חשופות, ושנפוצים בפיליפינים ובברזיל). בצוואתו ביקש שהשיר "In The Mood" של גלן מילר ינוגן בהלווייתו. היה זה מן הסתם הבזק אחרון של הומור, שכן ידוע היה שזהו השיר השנוא עליו ביותר.
ביוגרפיה על חייו של סלרס בשם "The Life and Death of Peter Sellers" (1997) נכתבה על ידי רוג'ר לואיס. בביוגרפיה מתוארים היטב התנהגותו ואורח חייו הביזאריים והפרעותיו הנפשיות של סלרס.
מבוסס על ספר זה, יצא בשנת 2004 לאקרנים הסרט "החיים על פי פיטר סלרס" בכיכובו של ג'פרי ראש המגלם את סלרס.
סקר "קומיקאי הקומיקאים", שנערך בין קומיקאים, הציב את פיטר סלרס בין 20 הקומיקאים הגדולים בהיסטוריה.
מקור הטקסט והתמונות לפי תקנון השימוש ההוגן של ויקיפדיה.
שלח לחבר