הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהנולד בנמירוב שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה) בשם מרדכי נמירובסקי. בילדותו למד בחדר ובהמשך למד כלכלה ומשפטים באוניברסיטת אודסה.
בשנת 1924 נעצר בגין פעילותו הציונות המחתרתית בברית המועצות, אך באותה השנה כבר שוחרר ועלה לארץ ישראל.
לאחר שעבד כפועל ובהנהלת העיתון "דבר", החל ב-1926 לכהן כמזכיר מפלגת אחדות העבודה בתל אביב, תפקיד שאותו מילא עד 1930.
בין השנים 1929 ו-1935 עבד כמנהל המדור לסטטיסטיקה בהסתדרות.
מ-1935 היה חבר במועצת העיר תל אביב, ומ-1936 היה מזכיר מועצת פועלי תל אביב. כמו כן היה חבר מפקדת "ההגנה" בעיר ומשנת 1947 חבר במפקדה הארצית.
לאחר קום המדינה נשלח בשליחויות דיפלומטיות לארצות מזרח אירופה ובשנים 1949–1950 היה ציר ישראל במוסקבה.
מ-1950 עד 1956 כיהן כמזכ"ל ההסתדרות. במקביל נבחר ב-1951 לכנסת השנייה מטעם מפא"י. כהונתו נמשכה ברציפות עד פיזור הכנסת השישית ב-1969, ובמקביל היה גם יו"ר מועצת המנהלים של חברת "עמידר" בין 1956 ל-1959, וראש עיריית תל אביב בין 1960 ל-1969.
בין מזכירות ההסתדרות לראשות העיר כיהן נמיר כשר העבודה, תפקיד שאותו קיבל כאשר קודמתו גולדה מאיר התמנתה לשרת החוץ ב-19 ביוני 1956.
בבחירות למועצת עיריית תל אביב שנערכו ב-1959 התחולל מהפך, ונמיר נבחר לתפקיד ראש העירייה כמועמד מפא"י, לאחר למעלה משלושים שנות שלטון הציונים הכללייםבעירייה. כראש העירייה עסק נמיר בפינוי שכונות מצוקה ומעברות והעברת התושבים לשיכונים חדשים. דגש רב הושם על נושאי חינוך ורווחה. בתקופת כהונתו הוקמו והתרחבו מוסדות חינוך רבים, כולל מתנ"סים ומוסדות של חינוך בלתי פורמלי, והורחבו מאוד שירותי הרווחה הניתנים על ידי העירייה. כמו כן בתקופה זו אוניברסיטת תל אביבהתרחבה ועברה לקמפוס ברמת אביב, הורחב מאוד מוזיאון ארץ ישראל, נבנה בניין העירייה בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין), והוכנו תוכניות ראשוניות לשיקום חופי היםולבניית נתיבי איילון. בשנת 1969, מספר חודשים לפני הבחירות לעירייה, פרש נמיר מטעמי בריאות, והעביר את תפקיד ראש העירייה לסגנו, יהושע רבינוביץ.
בשנת 1971 ראה אור ספרו "שליחות במוסקבה: ירח דבש ושנות זעם", ובשנת תשל"ב ספרו "מול פני המעברות". בשנת 1975 נפטר נמיר, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור.
אלמנתו היא חברת הכנסת והשרה לשעבר אורה נמיר, שהייתה צעירה ממנו ב-33 שנים.
לאחר מותו של נמיר הוסב שמה של דרך חיפה, אחד מעורקי התנועה הראשיים בצפון תל אביב, לדרך נמיר.
מקור הטקסט והתמונות לפי תקנון השימוש ההוגן של ויקיפדיה.
שלח לחבר