יצחק מודעי 1926-1998

ביוגרפיה

יצחק מודעי נולד ב-1926 בתל אביב כיצחק מדזוביטש. למד בבית ספר תיכון גאולה בתל אביב, והמשיך בטכניון בחיפה בלימודי הנדסה כימית. למד משפטים בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית וכן השתלם בלימודי כלכלה ומשפטים בבית הספר לכלכלה של לונדון, ובסיומם הוסמך כעורך דין.
במסגרת שירותו הצבאי שימש מפקד מחלקה בגדוד 32, עליה פיקד בדצמבר 1947 בעת ההתקפה על כפר יעבץ‏. לאחר מכן היה מודעי מפקד פלוגה בגדוד 34 של חטיבת אלכסנדרוני במהלך מלחמת העצמאות, ובקרבות לטרון הוא הציל את חייו של אריאל שרון‏. מודעי שירת כמפקד גדוד, כחבר ועדת שביתת הנשק בין ישראל לסוריה וישראל ולבנון, ושימש סגן נספח צבאי בלונדון בשנים 1953-1951. השתחרר מצה"ל ב-1953 בדרגת סגן-אלוף. לאחר מלחמת ששת הימים שירת כמושל עזה‏.
בשנים 1961-1977 ניהל את מפעל הקוסמטיקה "רבלון". בין השאר ניסה בשנת 1964 להחדיר לשוק הישראלי שימוש במוצרי טיפוח העור‏[. עיסוקו בקוסמטיקה הביא אתעזר ויצמן להדביק לו את כינוי הגנאי "חבר הכנסת ליפסטיק".

בפוליטיקה

מודעי היה בתחילה חבר בשכבה הצעירה של מפא"י, אולם בשנת 1961 הוא הצטרף למפלגה הליברלית, והיה חבר במטה הבחירות שלה בחיפה. את המעבר הוא הסביר בטענה שמפא"י "הפכה לקונצרן אינטרסנטי גדול שרב בו המרחק בין אידאולוגיה ומעשים". בהמשך היה יושב ראש הדור הצעיר במפלגה‏. בשנת 1965 היה בין 17 המועמדים של המפלגה לכנסת, אולם הוא לא נבחר לכנסת‏. בשנים 1965-1968 כיהן כחבר הנהלת המפלגה. בשנת 1969 רץ לראשות עיריית הרצליה מטעם גח"ל‏. בשנים 1969-1973 כיהן כחבר מועצת העיר הרצליה. לאחר שהוחלט להעביר את קביעת המועמדים לכנסת במפלגה הליברלית מועדה מסדרת למרכז המפלגה, פנה מודעי לגייס את תמיכת החברים וזכה ב-85 קולות מתוך 106, הישג גבוה משקיבלו משה נסים וגדעון פת, שהיו אז חברי כנסת מכהנים‏. בעקבות זאת, מודעי שולב במקום ריאלי ברשימה, למרות עמדות העצמאיות וויכוחיו הקשים עם הנהגת המפלגה‏. בבחירות לכנסת השמינית ב1974 נבחר לכנסת מטעם רשימת הליכוד.

שר אנרגיה ותקשורת

בעקבות "המהפך" ב-1977 ועד שנת 1984 כיהן כשר האנרגיה והתשתית (למעט תקופה של למעלה משנה מאוגוסט 1981 ועד אוקטובר 1982). בשנת 1978 כיהן כיו"ר הוועדה לארגון אירועי ה-30 למדינה‏[13]. אחרי מותו של שמחה ארליך הפך מודעי לראש המפלגה הליברלית שהייתה המרכיב השני בכוחו בליכוד.
בשנים 1979-1980 כיהן גם כשר התקשורת. מודעי ביקש ב-1979 להעביר את הטיפול בטלפוניה לידי חברה, אולם נתקל בהתנגדות, בין השאר של נציב שירות המדינה, אברהם פרידמן.
במאי 1980 לאחר שעזר ויצמן התפטר מהממשלה, עלה הרעיון להעביר את יצחק שמיר למשרד הביטחון, ולמנות את מודעי לשר החוץ, כפיצוי לליברלים על שמשרד האוצר נלקח מהם‏ אולם חברי הכנסת של התנועה הדמוקרטית לשינוי התנגדו למינוי בנחרצות בגלל היותו של מודעי נץ מדיני ובטענה שמודעי נעדר כישורים לתפקיד‏. מודעי הגיב באמרו שיש לו "90% כישורים לתפקיד"‏.

שר אוצר

בשנת 1984 קיבל את תפקיד שר האוצר, התפקיד הבכיר ביותר שבו כיהן. עם הכנסו לתפקיד שר האוצר היה המשק הישראלי בתהליך אינפלציה של 400% לשנה. במשך שנתיים שבהן כיהן בתפקיד, ניווט מודעי תוכנית ייצובבמסגרתה יזם "עסקאות חבילה" עם ההסתדרות והתאחדות התעשיינים. הגורם המרכזי בעסקאות החבילה היה הקפאת מחירים ושכר במשק. בנוסף, הושתו על הציבור מיסים שונים ובוצע קיצוץ בתקציב הממשלה ובקצבאות. כך הצליח לעצור את האינפלציה ולייצב את המשק. מודעי גם העביר את ההילך החוקי של מדינת ישראל משקל לשקל חדש. השקל החדש היה שווה 1000 שקלים ישנים. את חוויותיו מאותה תקופה שילב בספרו "מחיקת אפסים" (עידנים, תשמ"ח 1988), הקרוי על שם המעבר משקל לשקל חדש וכלל הורדת שלושה אפסים מהשקל.
כשר אוצר, מודעי ספג ביקורת רבה מצד שרים בממשלה וגורמים אחרים על סירובו לתת תקציבים לצרכים שונים. מודעי לא נשאר חייב והשתמש בביטויים שזכו לכותרות בהתייחסו למבקרים אותו. בדצמבר 1985 הוא אמר למשה קצב שאמר שיש למתן את הקיצוצים ולא נורא אם האינפלציה תהיה קצת יותר גבוהה: "החוצפה שלך עומדת ביחס הפוך לגילך". בתחילת אפריל 1986 צוטט מודעי כאומר שראש הממשלה שמעון פרס אינו כלכלן וכינה אותו "ראש ממשלה מעופף" בגלל נסיעותיו התכופות לחו"ל. לאחר בקשת הבהרות דרש פרס את העברתו של מודעי מכהונתו כשר האוצר. יצחק שמיר, מנהיג הליכוד עמד לצידו של מודעי‏, והמערכת הפוליטית נערכה לפירוק ממשלת האחדות והליכה לבחירות. אולם במגעים בין המפלגות הוחלט להעביר את מודעי לתפקיד אחר והוצעו אפשרויות שונות. אופציה אחת הייתה שמודעי יתחלף עם שר החוץ יצחק שמיר עד לקיום הרוטציה, אולם פרס דחה אופציה זאת ודרש שמודעי לא יחזור למשרד האוצר גם לאחר הרוטציה‏. לאחר מכן עלתה ההצעה שמודעי יתחלף עם אריאל שרון, אולם גם הצעה זאת נדחתה. לבסוף הוחלט על הצלבה בין מודעי ומשה נסים. נסים מונה לשר האוצר ומודעי עבר למשרד המשפטים. מודעי כעס על ששמיר לא גיבה אותו יותר.
לאחר שמודעי המשיך בהתבטאויותיו כנגד פרס, נאלץ להתפטר מן הממשלה ביולי 1986. לקראת ביצוע הרוטציה באוטובר 1986 התחדש המאבק בין המערך שדרש שמודעי לא יחזור לממשלה והליכוד שדרש את שובו של מודעי לממשלה. לבסוף הוסכם שמודעי ישוב כשר בלי תיק, אך שכל שינוי בתפקיד שר בממשלה יהיה מותנה בהסכמה של שמיר ופרס, ומודעי הצטרך לממשלת יצחק שמיר‏. מודעי דרש משמיר להשיבו לתפקיד ביצועי אולם מבוקשו לא ניתן לו‏. במשך מספר חודשים שמיר עיכב מינוי שגריר ישראל בארצות הברית בדרישה שבתמורה יינתן למודעי תפקיד ביצועי, אך ללא הועיל.
לאחר בחירות 1988, במסגרת ממשלת אחדות לאומית מאולצת בגלל התיקו הפוליטי, התמנה לשר הכלכלה והתכנון. ב-1990 היה אחד משלושת ה"חישוקאים" שהצרו את פעולותיו המדיניות של יצחק שמיר.
ב-28 בינואר 1990 פרש מודעי מהליכוד יחד עם ארבעה חברים מהמפלגה הליברלית והקים איתם את המפלגה לקידום הרעיון הציוני‏. במהלך התרגיל המסריח סירבו מודעי וחבריו, למעט אברהם שריר להצטרף לממשלתו שלשמעון פרס. לאחר שתפקיד הקמת הממשלה הוחזר לידי יצחק שמיר, הצטרף מודעי לקואליציה שלו תמורת תפקיד שר האוצר.
בעת משא ומתן על השתתפותו זו בקואליציה עם שמיר הדהים מודעי שוב, כאשר דרש ערבות כספית להבטחת מימוש ההסכם הקואליציוני עמו, דבר שהתפרש כחוסר אימון בהבטחה של ראש הממשלה שמיר.
כשלונו ברשימת "המפלגה הליברלית החדשה" בבחירות של 1992 סימן את סופה של הקריירה הפוליטית של מודעי, והוא פרש לעולם העסקים. עם זאת מודעי המשיך בפעילות ציבורית ובין השאר היה יו"ר מועדון המאה של בוגרי הטכניון‏.

אשתו, מיכל מודעי, הייתה מלכת היופי השנייה של מדינת ישראל ולאחר מכן נשיאת ויצו העולמית. למודעי נולדו שלושה ילדים. הבכורה, הראלה, נהרגה בתאונת דרכים בהיותה בת 22; מדי שנה מוענק פרס מפקד גלי צה"ל על שמה. בנו, בועז מודעי, הוא דיפלומט בכיר בשירות החוץ, המכהן מאז ספטמבר 2010 בתפקיד שגריר ישראל באירלנד.
יצחק מודעי נפטר זמן קצר לאחר קבלת מינוי של אחראי חגיגות יובל שנים למדינה ב-1998.

הנצחה

על שמו של יצחק מודעי נקרא פארק ברחוב טבנקין בחיפה, פארק בעיר נשר, פארק בשכונת צהלה בתל אביב, גשר מעל נתיבי איילון וכן רחובות במספר ערים בארץ, כמובאר שבע, נתניה וגבעת שמואל.

מקור הטקסט והתמונות לפי תקנון השימוש ההוגן של ויקיפדיה.