הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהאלזה שילר נולדה ב-11 בפברואר 1869 באלברפלד (Elberfeld; כיום חלק מן העיר וופרטל) לאביה אהרון שילר, בנקאי פרטי יהודי, ולאמה ז'אנט לבית קיסינג. לאמה נודע אחר כך תפקיד חשוב בשירתה של שילר, בעוד אביה שימש השראה לדמות הראשית במחזה "Die Wupper".
בשנת 1894 נישאה שילר לרופא יונתן ברטולד לסקר (אחיו המבוגר של אלוף העולם בשחמט עמנואל לסקר), ועקרה באותה השנה לברלין. שם פיתחה את כישורי הציור שלה. ב-24 באוגוסט 1899 נולד בנה פאול, והופיעו שיריה הראשונים. ספר שיריה המלא הראשון הופיע שלוש שנים אחר כך, בשנת 1902, תחת הכותרת "סטיקס".
ב-11 באפריל 1903 התגרשו בני הזוג לסקר-שילר, וב-30 בנובמבר באותה השנה נישאה לסקר-שילר לגאורג לוין, שלו העניקה את השם הרוואט ולדן. בשם זה התפרסם ולדן כאחת הדמויות הבולטות באקספרסיוניזם הגרמני.
בשנת 1906 הופיע ספר הפרוזה הראשון שלה, "ספר פטר הילֵה", הקרוי על שם אחד מחבריה הקרובים ביותר, שנפטר. בשנת 1907 הופיע אוסף הפרוזה "לילותיו של טינו מבגדד". בשנת 1909 פרסמה את המחזה "Die Wupper" (שם הנהר העובר בעיר הולדתה) שלא זכה להצגה על במה בשלב ראשון. עם פרסום אוסף שיריה "הפלאים שלי" משנת 1911 הייתה לסקר-שילר לנציגה בולטת של האקספרסיוניזם הגרמני.
בני הזוג ולדן ולסקר-שילר נפרדו בשנת 1910, והתגרשו רשמית בשנת 1912. ללא פרנסה משלה, נתמכה עתה לסקר-שילר בידי חברים, במיוחד בידי העיתונאיוהפובליציסט היהודי-אוסטרי קרל קראוס. עוד בשנת 1912 פגשה לסקר-שילר את המשורר והמסאי גוטפריד בן. נקשרה ביניהם חברות אמיצה, שאת סיומה ביטאה לסקר-שילר במספר רב של שירי אהבה שהקדישה לו. מותו של בנה בשנת 1927 הביא אותה למשבר עמוק.
בשנת 1932 הוענק לה פרס קלייסט היוקרתי. לאחר עליית הנאצים לשלטון היגרה לסקר-שילר ב-19 באפריל 1933 לציריך, לאחר שהותקפה וסבלה איומים על חייה על ידי נאצים. מציריך נסעה פעמיים לפלשׂתינה-א"י, בשנים 1934 ו-1937. בשנת 1938 נשללה אזרחותה הגרמנית, ובשנה שלאחר מכן נסעה בפעם השלישית לארץ ישראל, כדי להתגורר בירושלים. פריצת מלחמת העולם השנייה מנעה ממנה לשוב לשווייץ.
בירושלים יזמה וניהלה במשך כמה שנים את מועדון התרבות "דר קראל" בו הרצו מלבדה, אנשי רוח ירושלמים ממוצא גרמני.
ימיה בירושלים היו קשים ומלווי סבל ושברון לב. לאחר התקף לב נפטרה לסקר-שילר ב-22 בינואר 1945, ונקברה בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים. בתקופת ירושלים המחולקת מצבתה נהרסה. לאחר איחוד ירושלים נאספו עצמותיה לקבר אחים, ועל מקום קברה הונחה מצבה חדשה.
יצירתה
לסקר-שילר הותירה אחריה יצירה לירית ענפה, שלושה מחזות, פרוזה בדמות של סקיצות וסיפורים קצרים וכן ציורים, מכתבים ומסמכים רבים.
במהלך חייה הופיעו שיריה בכתבי עת שונים, ביניהם כתב העת "Der Sturm" של בעלה השני וכתב העת "Die Fackel", שהוציא לאור קרל קראוס, כמו גם בשורה של ספרי שיריה שערכה ואף איירה בעצמה, בהם:
סטיקס (ספר השירים הראשון שפרסמה, 1902)היום השביעי (1905)הפלאים שלי (1911)אסופת שיריה (1917)פסנתרי הכחול (1943)המחזה הראשון והחשוב ביותר שלה, "Die Wupper", העטור בסממני מחאה חברתית עזה, נכתב בשנת 1908, פורסם בשנת 1909 אך הוצג לראשונה בתיאטרון הגרמני בברלין ב-27 באפריל 1919. בירושלים כתבה את יצירתה האחרונה, המחזה הסנסציוני "אניואני" המגיב לאימי השואה תוך שילוב דמויות תנ"כיות כמו: המלך דוד והמלך שלמה, עם דמויות מיתולוגיות, כמו: פאוסט ומפיסטו, חברים יהודים כמו: מקס ריינהרץ וגרשון סוויט, והמנהיגים הנאצים, כמו: היטלר, גרינג, גבלס, הימלר, ועוד.
לשירת האהבה תפקיד חשוב בשירתה, אבל בין שיריה יש גם שירים דתיים מאוד, מעין תפילות. עבודתה המאוחרת עשירה במוטיבים תנ"כיים ומזרחיים. לסקר-שילר הייתה ליברלית מאוד ביחסה לצורה הפואטית, וכן לא נרתעה מחידושים והמצאות לשוניות. תאוריה המילוליים נחשבים כבעלי כוח חזותי רב וכתיבתה מלווה פעמים רבות בעיטורים וציורים. קריאת שיריה על ידה לוותה תמיד באביזרי רקע, תלבושות ותכשיטים וכן תנועה וצליל.
הנצחה
הפסל שהוצב לזכרה, "מלאך לירושלים", אפריל 2007בבית ברחוב מוֹץ (Motzstrasse) ברובע שנברג בברלין, שבו התגוררה בשנים 1924–1933, ניצב לוח לזכרה. מאוחר יותר, שונה שמו של חלק קטן מן הרחוב לרחוב אלזה לסקר-שילר. בעיר הולדתה וופרטל קרוי על שמה בית ספר תיכון מקיף. ברחוב קטרין 4 בברלין, בבית דירות שבו גרה עם ולדן, מצוי שלט המספר שהשניים גרו שם בין 1910 ל-1912, ומציין מה עלה בגורלם. הבית נהרס, ועתה נמצא בו מוסך ומרכז מכירות של מכוניות.
ביער ירושלים ליד "יד קנדי", על שפת המדרון הפונה לפרוזדור ירושלים, ניצב במשך עשר שנים הפסל "מלאך לירושלים" לזכרה של לסקר-שילר, צופה לנוף שער פרוזדור ירושלים. את הפסל יצר הפסל הגרמני ארנסט מייסטר, בהשראת השורה בכל המחוזות חיפשתי כרך שבשער לו עומד מלאך... שלקוחה משיר שחיברה. את הפסל פיסל מארד, חלקו בטכניקה של יציקה וחלקו בהדבקה. הפסל הוצב ביער ירושלים על ידי קרן קיימת לישראל בשנת 1997, בעזרת תרומתו של אלמוט גריצמן מייסטר מגרמניה. הוא נגנב בחודש יוני 2007, כנראה על ידי גנבי מתכות, ולא שוחזר.
בירושלים אף נקרא על שמה רחוב קטן בשכונת ניות.
מקור הטקסט והתמונות לפי תקנון השימוש ההוגן של ויקיפדיה.
שלח לחבר