הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכההיא נולדה בשם אירנה קליין בעיר קלן שבגרמניה ב-1924 למשפחה גרמנית נוצרית. אביה היה בן למשפחה קתולית, בעוד אמה נולדה במשפחה פרוטסטנטית (לותרנית), אך בחרה להיות אתאיסטית והתעניינה ברעיונות סוציאליסטים. בגיל 10 עברה המשפחה לעיר פורץ (Porz; בשנות האלפיים, חלק מן העיר קלן), שם התקבלה לתנועת "הנוער ההיטלראי", למרות הסתייגות מפורשת של הוריה. בתום לימודי התיכון, בשנים 1942-1940 למדה משחק בבית ספר לתיאטרון בקלן. ב-1942 התקבלה לתיאטרון מקצועי בשלזוויג ושם עוד בזמן השלטון הנאצי, התוודעה לדבריה לראשונה לגורל היהודים בשואה:
בעלה של אחת העובדות בתיאטרון חזר לעיר עם התמוטטות עצבים. הוא היה שומר במחנה ברגן בלזן והוא סיפר וסיפר ובכה וסיפר וכך נודעו לנו כל הפרטים הכי מזעזעים. ואני חשבתי שזה לא יתכן, הוא לא נורמאלי. אבל קלטתי שבכל זאת משהו היה נכון. ואם יש בזה משהו אני לא יכולה להישאר בגרמניה. בבי בי סי לא דיברו על מחנות הריכוז.[1]
השפיעה על דעותיה באותה תקופה גם קריאה בספרים "אסורים" מאת תומאס מאן, פרנץ ורפל ויאקוב וסרמן.
לאחר סגירת התיאטרון נשלחה לתעשייה הצבאית הגרמנית והפעילה זרקורים על מנת לגלות מטוסי אויב. בהשפעת פועלי הכפייה הרוסים והפולנים שפגשה שם, ביקשה לאחר המלחמה להגר לרוסיה ונחקרה לשם כך במודיעין הצבאי הבריטי, אצל קצין דוברגרמנית בשם יוזף (יוסף) פרוטר, חייל הבריגדה היהודית שמוצאו היה בעיר קלן. הם התאהבו, והיא החליטה לעשות צעד חד ולעלות עמו לארץ ישראל.
בשנת 1947 עלתה פורת ארצה יחד עם יוסף, וקשרה את גורלה לגורל העם בישראל. צעדה זה זכה לתהודה חיובית בחברה הישראלית, שקלטה אותה בזרועות פתוחות. אורנה ויוסף לא הצליחו להעמיד צאצאים, וביקשו לפתוח בתהליכי אימוץ. היה חשש שלא יאשרו לאם שאינה יהודיה לאמץ ילדים יהודים, לכן החליטה פורת לעבור תהליך גיור. בתום תהליך זה אימצו אורנה ויוסף שני ילדים.
ב-1948, זמן קצר לאחר עלותה ארצה, הצטרפה פורת לתיאטרון הקאמרי. ביצעה תפקידים גם במסגרת תיאטרון הבימה, תיאטרון בית ליסין, תיאטרון באר שבע ותיאטראות בחו"ל.
בין התפקידים הרבים שביצעה: "ז'אן דארק" (תפקיד ראשי), "הנפש הטובה מסצ'ואן" (תפקיד ראשי), "מרי סטיוארט" (תפקיד ראשי), "הלילה השנים-עשר" (אלקטרה וויולה), "חתונת הדמים" (האם), "היער" (ראיסה פבלובנה גורמיז'סקאיה), "ביקור הגברת הזקנה" (תפקיד ראשי) , "קוריולנוס" (וולומניה), "נשות טרויה" (הקובה), "בית ברנרדה אלבה" (ברנרדה), "הנהג של מיס דייזי" (מיס דייזי), "מירל'ה אפרת" (מירל'ה), "שיינדלה" (הרעבעצן), "אחרון ימיה" (תפקיד ראשי).
שימשה גם כבמאית, בין היתר בהצגות "אנה פרנק" ו"ז'אן דארק".
מלבד היותה שחקנית מוכרת, פורת הקימה וניהלה את התיאטרון לילדים שליד "הקאמרי" שפעל בשנים 1965–1970,[2] ולאחר סגירתו הקימה ב-1970 תיאטרון לילדים ולנוער הנושא את שמה ופועל עד היום, וכיהנה עד למותה כנשיאת התיאטרון.
הייתה ממייסדי ארגון אסיטז' העולמי (המרכז לתיאטרון ילדים ונוער) והקימה את הסניף הישראלי של הארגון.[3]
פורת היא כלת פרס ישראל לתיאטרון לשנת תשל"ט (1979),[4] וכמו כן זכתה בשלושה פרסי כינור דוד (1970, 1974.[5] ו-1980), בפרס ברנר,[6] פרס רמח"ל לאמנות הבמה (1956),[7] פרס "ורד הכסף" מטעם "מעריב" 1979,[8] פרס מאיר מרגלית (1983),[9] פרס א.מ.ת (2005),[6] ובפרס הוקרה מיוחד בשנת 2007/8 במסגרת פרס הבמה לילדים ונוער. כמו כן, זכתה בתוארי דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת תל אביב ועוד שורה של פרסים ועיטורים שהוענקו לה על ידי מוסדות בארץ ובחו"ל.
בשנת 1979 הופק על ידי הטלוויזיה הישראלית הסרט "אורנה" - סרט תעודה בן 50 דקות על חייה של פורת בת ה-55, שהפיק איציק קול וביים יגאל שילון. בסרט השתתפו גם שמעון פינקל, חנה מרון, מרים ברנשטיין-כהן ועוד. הסרט שודר בינואר 1980 במסגרת תוכניות התעודה של הטלוויזיה הישראלית.
ב-1997 שיחקה בסרט "אהבה אסורה". בשנת 2010 שיחקה בסרט "התפרצות X" בבימוי של איתן צור
מקור ויקיפדיה
תמונה:"Orna porat" מאת פרס א.מ.ת - אתר פרס א.מ.ת. מתפרסם לפי רישיון CC BY-SA 3.0 דרך ויקישיתוף - https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Orna_porat.jpg#/media/File:Orna_porat.jpg
שלח לחבר