הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהאבא נולד ברומניה, עלה לארץ כשהוא בן 13 והתיישב עם משפחתו (הוריו ואחותו לילי) ביבנאל. לאחר השירות הצבאי סיים את לימודיו כשרטט טכני וירד למצפה רמון שם הכיר את רעייתו רותי.
ב – 1968 עברה המשפחה הצעירה עם הבנות מיכל וענת לראשון לציון בה נולד אמיר. עבד בבנק הפועלים כמנהל סניף ופרש לפנסיה מוקדמת. נהג תמיד לומר שאת הכול הצליח להשיג בעזרת זוג הידיים שלו ושל אמא. אהב לעסוק בפעילות גופנית, בשחייה, למד את רזי המחשב בכוחות עצמו ובילה את שעות הפנאי עם המשפחה. כשבגרו הנכדים קיבל תפקיד של כבוד כמומחה ספורט ואהב לשוחח עם הנכדים על משחקי כדורסל או על חוגי הספורט בהם השתתפו. אבא חלה ועבר מס' ארועים מוחיים. מהראשון הצליח לצאת ולחזור לעצמו אחרי עבודה קשה בבית לוינשטיין. אחר כך התגלה גידול סרטני בראשו ואת האירוע השני , הוא לא שרד. שהה כ - 9 חודשים מחוסר הכרה במוסד הרפואי "רעות" בתל אביב.
נפטר בנובמבר 2011, בגיל 74, כשהוא מותיר אחריו אישה - רותי, שלושה ילדים - מיכל, ענת ואמיר , שישה נכדים- דולב, גיא, אילון, אופיר, שיר וינאי, אחות - לילי ובני משפחה רחבה.
אבא, סבא ובעל יקר - אתה כבר חסר לנו הרבה זמן, אנחנו מאד מתגעגעים,
אבל רוצים שתנוח על משכבך בשלום.
כואבים את לכתך בטרם עת,
אוהבים ומבטיחים לזכור ולהזכיר אותך לעד!
העדפות
עריכההספדים
עריכה אבא היקר,חלפה לה שנה מאז נפרדנו ממך. ממש קשה להאמין.
אני נזכרת בתחנות הקשות של השנה האחרונה בחייך;
ראשית, אני נזכרת בך כפי שהיית לפני המחלה, מבסוט ומאושר. הולך לקנטרי כל בוקר, נוסע לסופר, אוהב לצפות במשחקי כדורסל וכדורגל בטלוויזיה, מגיע לבקר עם אמא בשבתות ונוסע לחו"ל; לבלות. השגרה הרגילה והמבורכת. וכשאני נזכרת בך לאחר המחלה, הזיכרונות קשים יותר.
הכל התחיל באירוע הקשה והאשפוז בתל השומר. הייאוש היה גדול. התנדנדת בין חיים למוות בין חיים שלמים לחיים פגועים. אבל שרדת והגעת לבית לוינשטיין.
בתחילת הדרך שם היה לך כל כך קשה לקבל את המציאות החדשה והכואבת. ואז הגיעה המלחמה האמיצה שלך במחלה. הישיבה בכיסא הגלגלים, ההליכה האיטית עם ההליכון, העלייה במדרגות , מקלחת עצמאית, אכילה עצמאית ויחד עם התסכול והכעס הגיעו גם השמחה והסיפוק. הרגשנו שאתה כמו נולדת מחדש.
ואז הגיע הרגע הגדול של השיבה הביתה והחזרה לשגרה המוכרת.
לצערנו, לא לאורך זמן. הגידול הרים את ראשו ופגע בך שוב.
אחר כך הגיעה התקופה באיכילוב. עם המון ציפייה שתתעורר ותשוב אלינו. התזוזה של הרגל והיד, ההתמתחות והנה אולי אתה שומע אותנו... ואז המעבר לפנימית כשהמציאות מכה בנו ולאט לאט אנחנו מבינים שלא תחזור אלינו.
אחר כך מתחיל הזיכרון של "רעות". הביקורים אצלך כשאתה מרותק למיטה , איתנו אבל כל כך רחוק... האם שמעת? האם ידעת שאנחנו שם בשבילך? חודשים של ניתוק כשאנחנו מביטות בך ולא מאמינות. איך התגלגלנו והגענו למציאות הדמיונית הזאת...
ואז ביום בהיר אחד פשוט עזבת את האחיזה בחיים.
אני זוכרת את יום הפרידה כיום ארוך. דברתי איתך שעות ; בקשתי שתלך לאור הגדול, שתשחרר ותעזוב את החיים הקשים ואולי תפתח בדרך חדשה במקום אחר ורחוק.
אבא, אתה חסר לנו ואני חושבת עליך הרבה. דולב ואילון מתגעגעים לשיחות הארוכות על מצב הכדורסל בליגה. שיר נזכרת בך, בביקורים שלך עם אמא אצלנו. תמיד כשחוגגים יום הולדת לאחד הנכדים, אני מחכה שתכנס ומופתעת כשזה לא קורה. ינאי מבין בדרך מופלאה שחסר לנו סבא. הרי סבים באים בזוגות. והוא שואל איפה סבא. ואני מסבירה שפעם פעם היה סבא עמוס וינאי אומר ומחזק את עצמו "נכון שהוא אהב אותי וחיבק אותי?". ואני כמובן מאשרת.
החיים הם חזקים מהכל והם מתקדמים להם בגלגלי השגרה, יום אחרי יום, חודש אחרי חודש והנה גם שנה חלפה לה.
 of 018.jpg)
 of img_0018.jpg)
שלח לחבר