חיה לוי 1943-2011

ביוגרפיה

עריכה "את רוב עבודתה עשתה בסתר, הלכה לשטוף רצפות למוסדות של ילדים מפגרים או של חולים, אף פעם לא רצתה להיות במועצת מנהלים. העדיפה את הרצפה על פני התקרה. הביטחון היה לה יקר מאוד. החיילים, הצבא, המדינה. ואני ידעתי שכל דבר שאני אעשה למען הדברים האלה - תהיה לי תמיכה של 100%. כל דבר אחר - לא בא בחשבון. כל דבר אחר לא חשוב. היא גידלה את הילדים שלנו באותה קפידה שנהגה בעצמה: לומר אמת, לא לבקש דבר, לא ליפול למועקה, תמיד להתנדב, תמיד להיות במקום שבו צריך לעמוד אדם. כאן נישאנו, בכפר הזה, כאן היא גדלה. במקום בו אנחנו נמצאים היה סליק של ההגנה, אני זוכר עדיין את הצבא הבריטי שהגיע לכאן, ואנו התלמידים ישבנו לכסות את הסליק. כמה צעדים מכאן היה בית הוריה, גם אביה יעקב ז"ל ואמא 'ממצה' שהיתה צנועה ונפלאה כמו סוניה עצמה.
"היא לא אהבה רכוש, ערכים היו רכושה. תמיד האירה פנים, כבשה לבבות ללא מאמץ. ביתנו היה מלא או בשקי בגדים שאספה כדי לחלק לעניים, או באנשים אחרים הזקוקים לעזרה, יתומים, חולים, והעיקר שאיש לא ידע מזה. שלא יעשו מזה סיפורים. זו לא הצגה. זה ביטוי של אדם ושל אופי. אני אהבתי אותה ממבט ראשון, זה היה אולי המזל הגדול ביותר של חיי, והאהבה הזו תיוותר בליבי עד אשר ייעצמו עיניי שלי גם כן.
"שנות דור, שנות חיים, בכפר, בקיבוץ, בשירות המדינה, אני למדתי ממנה יותר משיכולתי ללמד אותה. היא היתה בבית המצפן האמיתי, המצפון האמיתי, על פיה יישק דבר. לא מפני שדיברה בקול רם ולא מפני שעשתה לי צרות. אלא מפני שהיתה דוגמה, יהלום צלול, על פי התנהגותה ידענו - מה נכון מה לא נכון. מה רע, ומה טוב.