עברית
English
Spanish
Chinese
אתר הנצחה לזכר

קרל (קראל) Karl בר אבי (בלוך) Bar Avi Bloch 1919-2015

קרל (קראל)  Karl בר אבי (בלוך)  Bar Avi   Bloch
מקום לידה: פשמישל, פולין
מקום פטירה: כפר סבא, ישראל

בית עלמין:
ישוב: כפר סבא, ישראל
בית עלמין: 'מנוחה נכונה'
גוש: כפר סבא
גוש:
חלקה: גוש ב'. חלקה ב'. .
שורה: שורה 1. מס. 18.







עריכת קשרי משפחה

ביוגרפיה

עריכה

קרל נולד ב-6.3.1919 להוריו, אדוארד בלוך (שנקרא בפי כל: אדז'יו, ואשר בישראל נקרא: אליהו) ואווה בלוך (לבית מייזלס) (שנקראה: אווצ'ו, ואשר בישראל נקראה: חוה). 

הוריו התגוררו בוינה אך מוצאם היה בעיר פשמישל שבפולין. על כן, נסעה אמו לפני הלידה לפשמישל, על מנת ללדת שם את קרל, (שנקרא ע'י הוריו: קרולצ'יו). רק לאחר מספר חודשים חזרה המשפחה לוינה. 

קרל התחנך בוינה, דבר גרמנית אך בבית דבר עם הוריו בפולנית. כמו כן, למד בבי'ס את שפת הלטינית, כפי שהיה נהוג באותה התקופהכמו ובבית למד צרפתית ממורה פרטי. הוא גם למד לנגן על פסנתר (דבר שהיה שנוא עליו ביותר...) ואותו הפסנתר נמצא עד היום בביתה של הבת, עינתי. 

קרל למד בבי'ס אוסטרי כללי אך ספג בבית את אוירת הציונות. אביו היה ציוני ואף לקח אתו את קרל לאחד מהקונגרסים הציוניים בשווייץ, ללוותו לשם. קרל היה גם בתנועת נוער ציונית של 'תכלת לבן'.

כמובן, שקרל היה תלמיד מבריק ומצטיין. על כן, הלך ללמודי רפואה בגיל 18 ש' בשנת 1938. לרוע מזלו, פלשו הנאצים לאוסטריה באותה השנה (במבצע ה- ANSCHLUSS, בו סיפחו את אוסטריה לגרמניה). הרבה אוסטרים שיתפו פעולה עם הנאצים, שהכריחו בלילה אחד גם יהודים מכובדים לצאת מבתיהם ולטאטא את המדרכות במברשות שיניים, כשהם כורעים על גחונם. קרל סולק מאוניברסיטת וינה לאחר סמסטר אחד של למודי רפואה, כמו יתר היהודים, שלמדו שם. 

למזלו ולמזל הוריו, קיבלו צרטיפיקט (certificate) להכנס לפלשתינה, שהיתה באותה התקופה תחת שלטון המנדט. הוא קיבל את האישור הזה בזכות העובדה, שנרשם ללמודי הנדסה בטכניון. הוא עלה ארצה עם הוריו באניה, שיצאה מהעיר טרייסט שבאיטליה והגיע לפלשתינה ב-1938. 

הוריו של קרל התיישבו בתל אביב וקרל למד בטכניון שבחיפה לימודי הנדסה כימית לתואר ראשון. לאחר מספר שנים, השלים גם למודי תואר שני בתחום המטלורגיה (תורת המתכות). 

לאחר שסיים למודי תואר ראשון בטכניון, עבד קרל במפעלי ים המלח כמהנדס. על תקופה זו, בה עבדו בחום של 40 מעלות ומעלה, ללא קרור, ללא אפשרות לשתות מים קרים (לא היו אז מקררים ...) סיפר קרל רבות. אח'כ עבד בבתי הזיקוק בחיפה ובנס לא נפגע בפרעות, שנעשו שם טרום מלחמת השחרור ע'י הערבים, שעבדו במקום. 

ב-1948 נישא קרל לאינגה , מבית רוזנמן, שהתגוררה גם כן בחיפה, עם אמה, גניה. קרל ואינגה הכירו גם כילדים, כיוון שהוריהם נהגו לבלות באתרי נופש שונים באוסטריה בעונת הקיץ. הספור המפורסם הוא, שקרל נהג לדחוף את עגלת התינוקות של אינגה ושהיא קראה לו 'יילינקה' ושהוא כינה אותה 'אינגושקה'. כינויים אלו, נשארו שגורים על פיהם גם לאורך כל השנים!!! 

המכתבים שכתבו קרל ואינגה זה לזו, בשפה עברית עשירה ומליצית, נמצאים עד היום (יצורפו כאן). 

קרל ואינגה נישאו בעת מלחמת השחרור. הוריו של קרל נאלצו לנסוע באוטובוס משוריין מתל אביב לחיפה. קרל ואינגה המשיכו להתגורר בחיפה ואינגה עבדה אז כאחות בבי'ח 'רוטשילד' במחלקת היולדות. ב-12.12.49 נולדה הבת הבכורה, ליאורה, כששלג ירד בכל הארץ וגם בחיפה. לאחר מספר חודשים, עברו בני הזוג עם בתם התינוקת לתל אביב והתגוררו שם עם אדז'יו ועם אווה. לאחר כשנה, עברו מתל אביב לגבעתיים והתגורר ברח' המרי ולאחר מכן ברח' שינקין 40. קרל החל לעבוד בתעשיה הצבאית, תע'ש, שם עבד עד צאתו לגמלאות. אינגה התמסרה לטפול בבנות. ב-6.4.51 נולדה אירית וב-19.7.62 נולדה עינת. 

במסגרת עבודתו של קרל בתע'ש, נסע לעתים בשליחויות לחו'ל. לאחר מבצע סיני, החליט שר החוץ, משה שרת, שעל כל שליח של המדינה, להחליף את שמו לשם עברי. כיוון, שקרל היה כבר מוכן לקראת היציאה לחו'ל, נסע במהירות לאביו בתל אביב. שם התייעץ אתו לגבי השם החדש. הוחלט בין לילה על שינוי שמו הפרטי ל'קראל' ועל שינוי שם המשפחה ל'בר-אבי'. 

קרל ואינגה אהבו לטייל בעולם, ביקרו ברוב היבשות - סרקו את אירופה, ארה'ב, אמריקה הדרומית, תאילנד. בעקר, אהבו לנסוע לאוסטריה, ארץ הולדתם, להינות שם מהאוכל הטעים ומהתרבות. 

כמו כן, היו קרל ואינגה פעילים ב'קאנטרי קלאב', (הראשון שנפתח מסוגו בישראל - בצומת 'הקאנטרי' המפורסם). נהגו לבלות שם מספר ימים בשבוע - בעקר, עם צאתו של קרל לגמלאות. 

הם היו בני זוג חברותיים ביותר, מוקפים תמיד חברים. היה להם חוג חברים קבוע, שנקרא 'החוג', שאתו נהגו להפגש, כמעט, בכל שבוע. 'החוג' נהג גם לארגן מסיבות ותחפושות הפורים של קרל ואינגה היו מן המוצלחות ביותר תמיד!! קרל הכיר אנשים רבים, נהג לפתח שיחה עם כל אחד ובכל מקום בו ביקר, מצא, בדרך כלל, מכר כלשהו. 

עם זאת, היו הבנות והנכדים של קרל ואינגה - המושא העקרי להשקעתם ולאהבתם. הם היו תמיד מעודכנים לגבי הקורה אצל כל אחד ואחד מבני המשפחה והיו מעורבים בכל הארועים. תמיד היו מוכנים לעזור ולהושיט יד, גם בלי שנשאלו לכך.

ושיא האהבה של קרל היה לאינגושקה, הלא היא אינגה, זוגתו. גם בערוב ימיו, נהג ללטף את ידה ותמיד חיפש את קרבתה. לא היה מאושר ממנו, כאשר אינגושקה היתה לידו ולא היתה אחרת מלבדה, אשר יכלה להרגיעו ולתת לו אהבה.

כך יישמר זכרו בלבנו תמיד!!  


העדפות

עריכה

הספדים

עריכה

7.9.15
אבא היקר שלי,
זהו יום קשה עבורי ועבור יתר בני המשפחה. תמיד היית עמוד התווך של כולנו – הדמות הדומיננטית, שעל פיה יישק דבר. ידעת כל פרט על כל אחד מאתנו, התעניינת והבעת דעתך – לעתים, גם יותר מדי לטעמינו!  אך תמיד ידעת לתת לנו עצה נכונה וידענו, שאתה רק רוצה בטובתינו. חיית, למעשה רק למען בנותיך, הנכדים והנינים ובראש ובראשונה – היית בעל אוהב לאמא, אינגושקה, שאותה כל כך אהבת ואשר ביניכם היתה אהבה ארוכת ימים, שלא נס ליחה.
אהבת, כל כך, כשהיגעו כל הילדים והנינים ועשו בלאגאן בבית – פניך קרנו, ממש, מרוב אושר, ככל שהרעש והמהומה היו גדולים יותר.
היית הבן אדם הכי אינטליגנטי שהכרתי אי פעם אבל גם בעל לב טוב של זהב. למרות הציניות, כביכול, שלך – היית מחבק ומנשק מכל הלב ובעל לב חם.
זה ייחסר לי מאד וגם, בוודאי, ליתר המשפחה האוהבת אותך ושתמשיך לאהוב אותך.
תמיד אתה בלבי ואני בטוחה שלא יהיה יום בו לא אחשוב עליך, כל חיי עלי אדמות.
                 בתך האוהבת,
                           ליאורה


אבא יקר שלי,                                                                                 25/2/16

כבר עברה חצי שנה מאז שניפרדנו, ואת חסר לי כל יום. כשאני מדברת עם אמא , אני מדברת בלשון רבים, כאילו גם אתה עדיין בבית, ומתחלק איתנו בכל הקורה אצלנו . תמיד דאגת לפרנסה, לבריאות ולילדים, ולכן כשאני מעדכנת את אמא אני תמיד גם מעדכנת אותך, כדי שתהיה בעיניינים, ושתרווה נחת מהילדים והנכדים, שלנו שנימצאים בארה״ב, זוהי הארץ המובטחת, שאתה כל כך אהבת.אז אני אספר לך שבקרוב אלי יבוא לבקר בארץ עם שחר ושרה, אישתו הטריה, וגם נוגהלה שעוד מעט מסיימת את לימודי הרפואה, ביקרה בארץ עם אלי. תהיה לנו רופאה נוספת במשפחה, והיא מסיימת את לימודיה בהצלחה רבה באוהיו שבארה״ב. שחר עושה חייל כפרופסור ,הוא קורה הרבה, ומתמצא כמעט בעל תחום , בן שיחה לכל נושא;  ואורן מצליח מאד בקריירה בסן פרנסיסקו, גם הוא מתעניין בהרבה נושאים, במיוחד בכלכלה ועסקים, ותשמח לשמוע שהוא גם ממשיך לאכול goodies . לכל הילדים יש כלב, ובו של אורן ואמילי ביקר אותנו השבוע ומאד נהינה להשתובב בחצר שלנו. בטוח שהיית נהנה לשחק עם הכלבים של הילדים שלנו, אבי של נוגה, פרל של שחר בשיקגו, ובו של אורן. אני ואלי אוהבים לטייל, כמוך, ומרבים להינות בהליכות בטבע, במזג אויר טוב, ובטיפוס על גבעות.   אז אתה יכול לרוות נחת מכך שכל מה שהנחלת לנו, כל הדברים שהחשבת, וכל דאגתך נושאים פירות וממשיכים בדרכך וברוח שהקנית לנו.

אוהבת לתמיד,

אירקל׳ה

7/9/15
אבאל'ה יקר שלי,
אני אוהבת אותך.
אני בכלל לא תופשת שאתה לא כאן אתנו, לוקח חלק פעיל במפגש שאתה בוודאי היית מכנה אותו 'שמח'. כן, שמח מכיוון שמבחינתך  כל הזדמנות למפגש של משפחה וחברים היה נחשב לשמח. היית מבקש להכיר את כולם, שנציג בפניך את אלו שאתה לא מכיר ומיד היית מניע שיחה ערה, והיית קולח ומפגין בקיאות בכל תחום אפשרי שהפרטנר מנגד היה מעלה, גם במגוון שפות (אנגלית, גרמנית, צרפתית, פולנית וכמובן עברית, ותמיד בשפה גבוהה ובדיוק לשוני ו דקדוקי. 'החלפת דעות' היית קורה לזה. אם חלילה היית חושד שמדובר בהתכנסות לכבודך, היית מבטל זאת בחטף ובציניות, היית אומר Sei  nicht zo narrish, בין אם היה מדובר בחגיגת יום הולדת ובוודאי ובוודאי אם היה עולה בדעתך שיתכנסו כאן לכבודך למסע פרדה ממך כפי  שקורה כאן כעת ממש ברגעים אלו . אמנם, התרככת מעט עם השנים כשאפשרת לנו לחגוג לך ימי הולדת ואפילו לכאורה הסכמת  לקבל מתנת יום הולדת, אך זה היה כמובן במסווה, ע"פ שם קוד שהפך למוסד במשפחתנו, 'באים לצ'ולנט של עינתי', כן, כל כך אהבת את הצ'ולנט שאני מכינה שזו הפכה להיות עבורך המתנה והחגיגה האולטימטיבית. זכיתי!
מבקשת את סליחתך אבא שלקחתנו היום את החרות , להיפרד ממך כאן במה שבעיניך כאמור היה נחשב מיותר לחלוטין.  אם כבר, היית אומר, לפחות שידוברו כאן דברי טעם (ולא גיבובי שטויות נבובים). , רצוי במתמטיקה, בהיסטוריה או לכל הפחות גילויים מסעירים מעולם המדע. רפואה כבר אמרתי? מי שלא הכיר אותך לא יכול היה להעלות על הדעת איזה משאב של ידע עצרת בקרבך. במקום לפתוח אנציקלופדיה או מילון (בכל שפה) ובטח טרום ימי הויקיפדיה, רק היה צריך לפנות אליך בשאלה בכל נושא שאפשר לעלות על הדעת: וזה היה כמו להקיש ערך, ומיד היית משגר פלט מלא: תאריכים, שמות מקומות, מהלכים, אסטרטגיות, ניתוח סיטואציות ומה לא. חבל שהזיכרון המופלא שלך דילג דור במקרה שלי אבל לפחות ילדיי הלו הם נכדיך זכו.
קצרה היריעה מכדי שאוכל לספר איזה בעל מדהים היית לאמא – 67 שנות נישואין באהבה ובצמידות סימביוטית שאין שני לה.  ואיזה אבא דואג, מתעניין ואוהב היית לנו לליאורקל'ה, אירקל'ה ועינתקוש שלך.
איזה כיף היה לי, איזו פריבילגיה שיכולתי לפעמים לנפנף אותך כשניג'סט לי( אומרת ניג'סט כי דבר אחד  לא עמדת בו וזה להדביק את קצב הסלנג ואני לא בטוחה שתרגלת את השיעור האחרון שאמא העבירה לך על מה זה 'לחפור'). בקיצור, אני כל כך מתגעגעת כבר לניג'וסים שלך. היית לי לצור איתן, יודעת בבטחה  שגם כשאני מנפנפת אותך אתה מאחורי תמיד ולא משנה מה.
תודה על שהיית לי לאבא. אוהב, מסור, מרביץ דעת ודרך ארץ – נשמע מליצי אבל כל כך אמיתי.
והפירות מדברים בעד עצמם: אתה ואמא הקמתם כאן בישראל משפחה לתפארת, 3 בנות, 10 נכדים ועד כה 8 נינים אך היד עוד נטויה....
חיית חיים מלאים ולא רק בפאן המשפחתי כי אם גם מבחינת פועלך ועשייתך המקצועית. הגעת לכאן מוינה ב-1938 כבחור ציוני צעיר, למדת בטכניון ולאחר מכן הפכת להיות חלק מסגל ההוראה שם ובמקומות נוספים. זכית להעמיד דורות של סטודנטים ששמך נישא בפיהם עד היום. במקביל  עמדת בראש המעבדה המטלורגית של התעשייה הצבאית והיית שותף פעיל בפיתוחה של התעשייה הביטחונית כאן בארץ. חשת סיפוק והנאה בשנים שחיית בלונדון עם אמא במסגרת השליחות שיצאת אליה ותמיד לא משנה איפה ע"פ הגלובוס הלכת לקונצרטים (בשביל אמא) ולעוד פעילויות תרבותיות רבות, כולל הרצאות בנושאים שונים שאתה ואמא עוד הלכתם גם השנה. אין דברים כאלה אבא! יחיד ומיוחד אתה.
זה קצת מנחם אותי לדעת שחייך היו מלאי משמעות והספקת כה רבות ובעיקר מכך שניכר היה יותר ויותר בשנותיך האחרונות שאתה מוקיר ונהנה מהמשפחה הענפה ומשפע הצאצאים סביבך, כשאתה הגזע של כל אותם הענפים.
מנחם אותי שם לדעת, שנפרדת מאתנו בביתך שלך ושל אמא, לאחר ארוחת הבוקר (שאותה הכי אהבת מבין הארוחות ביום) ובכורסתך שלך.
 אני מודה על שהיית לי לאבא, בזכותך הרבה אני מי שאני היום וגאה להיות בתך הקטנה לעולמים!
 
 אוהבת אותך מאד אבא יקר שלי. נוח על משכבך בשלום!
עינת
 
 
 שלום סבא,                                                                     7.9.15
זאת אני, מספר אחת אחת, כפי שנהגת לקרוא לנו, רוצה לומר כמה מלים אחרונות.
קצת קשה להתייחס אליך בנפרד בלי סבתא , כיוון שכל הזכרונות שלי ממך הם כאילו הייתם יישות אחת בלתי נפרדת, ובכל זאת, היית חלק משמעותי בחיי גם כסבא וגם כאראש משפחה.
אני יודעת, שבשנים האחרונות זה כבר לא היה אותו הדבר וכמעט ולא התראינו, אבל בניגוד לאחרים, אתה אף פעם לא כעסת על כך וכשראית אותי תמיד נשיקה וחיבוק עוצמתי בלתי מרפה.
אהב ודאגה אין סופי אלי כילדה קטנה והידיעה, שחשוב לך שאהיה תלמידה מצטיינת. וחס וחלילה לא אסיים כמדביקת בולים בדואר.
היית שם בכל הארועים החשובים בחיי, בימי הולדת, כשההורים בחו'ל, בטקסים בצבא, חתונה.
כל כך שמחת כשנסענו לקנדה ויותר מזה איך התרגשת, כשקבלנו את האזרחות הקנדית. וכל כך כעסת, כשחזרנו פתאום..... אף פעם לא הבנתי את זה ממש.
אבל גם איך התרגשת, כשאיתי, מספר אחד אחד אחד, נולד ובאת לקבל את פנינו בשדה התעופה.
ויכולתי להסביר לך שעות מה עושה קלינאית תקשורת ומה זה אוטיזם ופתאום הספרים שנתת לי לקרוא בנושא וההבנה שלך של מה שאני עושה....
וכשלי לא היתה סבלנות להקשיב לך כבר ולכל ההיסטוריה העולמית, התייחסת בכבוד לדרור שגם הוא נהנה לספר לך על עבודתו וללמוד וללמוד ממך....
תנוח על משכבך בשלום...
להתראות סבא,
שירי
 
סבא היקר והאהוב,                            7/9/15             ביחד עם סבתא גידלתם דור שלם של נכדים המתפרס על פני יותר מ-40 שנה. משירי הגדולה ועד ענבל הקטנה – עבור כולנו היית דמות מרכזית, משפיעה ומעצבת של השנים החשובות בחיינו. שמענו בעצותיך, התפארנו והתגאינו בידיעותיך, נהנו ורותקנו מסיפוריך, זכינו בנדיבותך ולעיתים אף התביישנו ונכלמנו כשהבעת את כעסך. 

עבור כולנו היית ותמשיך להיות מצפן אנושי שמראה את הכיוון הנכון לחיים מלאים ועשירים, כמו אלו שבנית לעצמך. נולדת עם סבתא באחת מן התקופות המורכבות והקשות שידעה ההיסטוריה האנושית ועברתם שניכם ילדות מסעירה ומטלטלת. בזכות נבונותך, כישוריך השכליים וראיית החיים מלאת האור והשמחה, הצלחת להוביל את סבתא, ומאוחר יותר גם את יתר בני המשפחה, במסלול חיים נעים ובטוח, מסלול שעליו צועדים כיום בבטחה גם יתר צאצאיך.

עם לכתך ביום עצוב זה הסתיים פרק חייך אך נפתח פרק חדש – זהו פרק מורשתך. כיאה לאיש מדע ומהנדס, סדר ולוגיקה היו מרכיב חשוב בחייך. את אהבתך העצומה אלינו תרגמת לשיטת מספור חביבה של כל צאצאיך. כל אחד מאיתנו נושא את מספרו בגאווה ומוריש לילדיו שלו מספר חדש על פי התבנית שהתוואת, שמהווה מעין קוד משפחתי פנימי.   עם הזמן, סדרת המספרים תלך ותגדל ותהווה עדות חיה לעץ המשפחתי שנטעת וגידלת עם סבתא במו ידיכם. ועם הזמן, הדמעות והחנק בגרון יתחלפו להם בחיוך, צחוק ושמחה – כמו אלו שעיטרו את פניך וחייך ובוודאי תשמח שיהיו גם נחלת צאצאיך.

בין יתר הזיכרונות השונים שיישארו מהתקופה שזכינו להכירך, ייצרב אצל כולנו זיכרון משותף אחד של אותה לפיתה חזקה ואוהבת שלך, המלווה בנשיקה על הראש בכל התראות או פרידה ממך. בהזדמנות זו כולנו מחבקים אותך חזק ומנשקים אותך פעם אחת נוספת ולתמיד.

בשם יתר בני המשפחה, אוהב ומתגעגע,

1:4, רזי    

אזכרה במלאת 1 שנה למותו של אבינו היקר, קרל בר אבי

9/9/16
לאבא היקר,
לא מאמינה שעברה כבר שנה, מאז לכתך מאתנו.
מרבים להזכיר אותך, בהזדמנויות שונות: כיצד אתה היית נוהג לומר, מה אתה היית חושב במקרים שונים. והרי דעתך היתה תמיד מאד חשובה ודומיננטית. וכולנו אהבנו תמיד לשמוע את חוות דעתך בנושאים השונים. הרבית להאיר את עינינו, כיוון שהיית מעיין של ידע בלתי פוסק. בכל תחום ותחום שהוא, מיד ידעת לספר ספור אודותיו ובצורה מעניינת כל כך. ניתן היה ללמוד ממך בלי סוף. האמת, שחבל לי שלא למדתי עוד ממך, כיוון שידעת לעשות זאת בצורה מרתקת ביותר, שנונה, הומוריסטית או צינית: בהיסטוריה, בגיאוגרפיה, במתמטיקה ובמה לא. בכל נושא ונושא!!! אפילו לגבי מוזיקה, ידעת לספר: תכנים של אופרות, חייהם של המלחינים, התיאוריה שמאחורי היצירות. והרי, מוזיקה נחשבת (עד היום) לתחום של אמא. אבל אתה שלטת גם בנושא הזה. כנ'ל לגבי נושאים יהודיים:  למרות, שלא היית בן אדם דתי, ידעת להסביר נושאים הקשורים ל'יידישקאייט''.
שנה זו היתה קשה מאד עבורי וגם עבור יתר בני המשפחה – ובעקר לאמא, אינגוש'קה שלך. להיות בלעדיך לא פשוט בכלל לאמא. התצלומים שלך ושלה, כשאתם מחזיקים ידיים, מתנשקים ומתחבקים – נמצאות כל הזמן ליד הכורסא של אמא ואנחנו מתבוננים בהם וזוכרים. גם הנינים מתבוננים בתמונות הללו וזוכרים. אנו זוכרים את החיים היפים שהיו לך יחד עם אמא, את ההנאות המשותפות שחלקתם יחד לאורך השנים, את הבילויים הרבים שלכם, את הנסיעות בעולם. הצלחת לחיות חיים טובים ומספקים, שבהם העיקר שעמד לנגד עיניך היה – המשפחה. חיית בצניעות, למרות שיכולת להרשות לעצמך לחיות ברווחה רבה יותר. העדפת להעניק לילדים מאשר לעצמך. לא חפשת אף פעם מותרות. גם לא התנשאת מעל אחרים, למרות מכלול התכונות הרבות שלך.
קשה לנו בלעדיך אבל החיים ממשיכים. אני בטוחה, שהיית רוצה שנמשיך בחיינו, כרגיל ושנצליח בכל מעשי ידינו. אז חשוב לציין, שכל הבנות, הנכדים והנינים מתקדמים בחייהם בצורה מוצלחת ביותר. איתי – הנין הראשון שלך, עומד לעלות לתורה בקרוב, בגיל בר מצוה (כן, כן – הוא כבר בן 13 ש') !! כל יתר הנינים, עולים במעלה הכתות בבתי הספר, ילדים נהדרים אחד ואחת כולם!! אתה יכול להיות גאה בכולם. (נו, יש גנים ותורשה...). אז יש ממשיכים גם בדור הצעיר, שמתעניין ולומד ומשכיל – כפי שאתה אהבת. זהו דור ההמשך, שאתה התחלת בו וזה כל כך משמח לראות זאת.
השורשים שלך הצמיחו עץ ענף עם הרבה פירות!!!
אוהבת ומתגעגעת אליך עד מאד,
ליאורה
 

9.9.16 

אבא יקר, 

רציתי לספר לך מה עבר עלינו בשנה האחרונה מאז ששוחחנו לאחרונה. אלי ואני מאד אוהבים את איזור סן פרנסיסקו והמפרץ פה אנחנו גרים, הילדים מבקרים מידי פעם, אורן מתגורר בסן פרנסיסקו וההודעה החשובה והמשמחת היא שהוא ואשתו אמילי מצפים לילד, התינוק הנכד או הנכדה הראשונים שלנו, שיהיה בשעה טובה! שחר מתגורר בשיקגו עם אשתו, שני כלבים ושני חתולים, ומלמד ועושה מחקר באוניברסיטת אילינוי בשיקגו. מזג האוויר בשיקגו קצת בעייתי בשיקגו: מאד חם בקיץ, ומאד קר בחורף. השבוע הוא דיבר עם אמא ועידכן אותה בכל מה שעובר עליו ואשתו שרה. נוגהלה עובדת מאד קשה בתחום שאתה מאד אוהב ומעריך, רפואה! יש לה תורנויות רבות, והיא ישנה מעט מאד בין בתורנויות, היא כרגע ובשלוש השנים הקרובות בהתמחות ברפואת ילדים.  אתה כאמור לא מרחם על כאלה שעובדים קשה, ומאמין שעבודה קשה היא חיינו. אלי ואני מאד אוהבים לטייל ולצעוד , כמו שאתה תמיד אהבת, זה כיף מאד וגם בריא. הנוף פה מקסים ומזג האוויר משתף פעולה, היית בודאי נהנה לבקר אותנו פה, ואנחנו היינו אוהבים לבלות איתך ועם אמא באמריקה, ולשמוע אותך שר בגאווה את ההימנון האמריקאי.

שולחת לך המון נשיקות ואהבה,

אירית, אירקל׳ה 

   8.9.17       אזכרה במלאת שנתיים ללכתך
אבא היקר שלי,
לא להאמין, שכבר שנתיים אינך אתנו. אנחנו ממשיכים להזכיר אותך בהזדמנויות שונות וזה אומר, שאתה ממשיך להיות חי בתוכנו, בתוך לבנו, בזכרון שלנו. אנחנו מדברים בינינו, לעתים וחושבים, מה אתה היית חושב או אומר על נושא מסויים. גם הנכדים והנינים מזכירים אותך. כשהם רואים תמונות שלך, הם מצביעים ואומרים, שזהו 'סבא קרל'.
כל כך הרבה דברים קרו אצלינו מאז. הנכדים שלך והנינים שלך גדלו. בעקר, רואים זאת על הנינים הצעירים, המתפתחים בקצב אדיר: לאיתי – הנין הבכור, היתה כבר בר מצווה לפני שנה, לגאיה תהיה בת מצווה בעוד שנה, לתומר תהיה בר מצווה בעוד שנה!! איך הזמן רץ!!  אוהד סיים כתה א' ודניאל עלתה כעת לכתה א'!!! יובל משחק כדורסל בקטסל, לוטם אתלטית ושחיינית ותמר מנסה לחקות את לוטם בכל מה שעושה!! רוני כבר הולכת לבדה, רוקדת ומתחילה לרוץ!!  הנין שלך הראשון בארה'ב, נייט, ממש שמנמן ומתוק!!
אני בטוחה, שהיית נהנה, כל כך, לראות את כל החבר'ה הצעירים החמודים והנפלאים האלה. אתה, הרי, תמיד אהבת ילדים. גם כשהלכת ברחוב וראית תינוק בעגלה, נהגת להציץ בו ולחייך אליו או לנפנף לו לשלום. בכל פעם, כשהילדים באו אליך הביתה, נהנית מהבאלאגן שעשו. רווית ממש נחת מכך. הם תמיד הכניסו בך רוח חיים.
ובכלל, היית תמיד בן אדם חברותי ואוהב אנשים. אני זוכרת, שכאשר הלכנו למקום כלשהו, תמיד הלכת לשוטט ואמרת, שאתה הולך לחפש מישהו מוכר. וכמעט תמיד, אכן מצאת מכר כלשהו, כיוון שהיו לך הרבה מאד קשרים עם הרבה מאד אנשים. ואהבת תמיד לפטפט עם כולם ולהחליף דעות. ובכלל, אף פעם לא היה משעמם אתך. כי תמיד נהגת לספר לנו מהידע העצום שהיה לך – בכל נושא שהוא, שרק הוזכר. וגם ידעת לספר, בצורה מרתקת ומאד מעניינת. אני תמיד חושבת, שחבל שלא שמעתי יותר ספורים שלך, כיוון שהיית אוצר בלום, ויקיפדיה, שאין כמוהו עוד כיום למצוא. איש אשכולות, רב רב תחומי, מולטי תחומי.
אבא יקר שלי, אתה חסר לי מאד ואני אוהבת אותך מאד מאד.
ליאורה
 
 
       
linkText

Loading...

גלריה

עריכה

וידאו

עריכה

ציר זמן

עריכה

הדלק נר

רזי אפשטיין
09.09.2017
מתגעגע המון וממשיך בדרכך
אינגושקה
08.09.2017
אוהבת
ליאורה וצביקה
08.09.2017
זוכרים אותך תמיד בלבנו
שירי גאיה אוהד דרור
08.09.2017
לסבא היקר נר זכרך יקר לרגליי שירי דרור גאיה אוהד
עינתי וענבל גל וטל
08.09.2017
לסבא היקר יהי זכרך נר לרגליי באהבה ענבל גל טל ועינתי
איתי אופיר
08.09.2017
לסבא היקר יהי זכרך נר לרגליי באהבה איתי
אבי אפשטיין
08.09.2017
לסבא היקר יהי זכרך נר לרגליי באהבה אבי
אינגוש'קה
09.09.2016
יהי זכרך ברוך!!
ליאורה, אירית ועינתי
09.09.2016
יהי זכרך ברוך!!
עינת
27.03.2016
אבא יקר שלי אתה חסר לי
גאיה
06.03.2016
אהבתי אותך
רזי אפשטיין
04.03.2016
סבא! אוהב אותך, גאה ומתגעגע. רזי, 1:4
רותם אפשטיין
04.03.2016
לוקחת אתכם כדוגמא אישית לחיי נישואים. המסירות והאהבה לאינגה תיחרט בזכרוני
אינגושקה
04.03.2016
אוהבת תמיד...

Loading...