עברית
English
Spanish
Chinese
אתר הנצחה לזכר

קרל (קראל) Karl ואינגה Inge בר אבי (בלוך) Bar Avi Bloch 1919-2015

קרל (קראל)  Karl ואינגה Inge בר אבי (בלוך)  Bar Avi   Bloch
מקום לידה: קרל:פשמישל,פולין. אינגה:וינה,אוסטריה
מקום פטירה: כפר סבא, ישראל

בית עלמין:
ישוב:
בית עלמין:
גוש:
גוש:
חלקה:
שורה:







עריכת קשרי משפחה

ביוגרפיה

עריכה

קרל נולד ב-6.3.1919 להוריו, אדוארד בלוך (שנקרא בפי כל: אדז'יו, ואשר בישראל נקרא: אליהו) ואווה בלוך (לבית מייזלס) (שנקראה: אווצ'ו, ואשר בישראל נקראה: חוה). 

הוריו התגוררו בוינה אך מוצאם היה בעיר פשמישל שבפולין. על כן, נסעה אמו לפני הלידה לפשמישל, על מנת ללדת שם את קרל, (שנקרא ע'י הוריו: קרולצ'יו). רק לאחר מספר חודשים חזרה המשפחה לוינה. 

קרל התחנך בוינה, דבר גרמנית אך בבית דבר עם הוריו בפולנית. כמו כן, למד בבי'ס את שפת הלטינית, כפי שהיה נהוג באותה התקופהכמו ובבית למד צרפתית ממורה פרטי. הוא גם למד לנגן על פסנתר (דבר שהיה שנוא עליו ביותר...) ואותו הפסנתר נמצא עד היום בביתה של הבת, עינתי. 

קרל למד בבי'ס אוסטרי כללי אך ספג בבית את אוירת הציונות. אביו היה ציוני ואף לקח אתו את קרל לאחד מהקונגרסים הציוניים בשווייץ, ללוותו לשם. קרל היה גם בתנועת נוער ציונית של 'תכלת לבן'.

כמובן, שקרל היה תלמיד מבריק ומצטיין. על כן, הלך ללמודי רפואה בגיל 18 ש' בשנת 1938. לרוע מזלו, פלשו הנאצים לאוסטריה באותה השנה (במבצע ה- ANSCHLUSS, בו סיפחו את אוסטריה לגרמניה). הרבה אוסטרים שיתפו פעולה עם הנאצים, שהכריחו בלילה אחד גם יהודים מכובדים לצאת מבתיהם ולטאטא את המדרכות במברשות שיניים, כשהם כורעים על גחונם. קרל סולק מאוניברסיטת וינה לאחר סמסטר אחד של למודי רפואה, כמו יתר היהודים, שלמדו שם. 

למזלו ולמזל הוריו, קיבלו צרטיפיקט (certificate) להכנס לפלשתינה, שהיתה באותה התקופה תחת שלטון המנדט. הוא קיבל את האישור הזה בזכות העובדה, שנרשם ללמודי הנדסה בטכניון. הוא עלה ארצה עם הוריו באניה, שיצאה מהעיר טרייסט שבאיטליה והגיע לפלשתינה ב-1938. 

הוריו של קרל התיישבו בתל אביב וקרל למד בטכניון שבחיפה לימודי הנדסה כימית לתואר ראשון. לאחר מספר שנים, השלים גם למודי תואר שני בתחום המטלורגיה (תורת המתכות). 

לאחר שסיים למודי תואר ראשון בטכניון, עבד קרל במפעלי ים המלח כמהנדס. על תקופה זו, בה עבדו בחום של 40 מעלות ומעלה, ללא קרור, ללא אפשרות לשתות מים קרים (לא היו אז מקררים ...) סיפר קרל רבות. אח'כ עבד בבתי הזיקוק בחיפה ובנס לא נפגע בפרעות, שנעשו שם טרום מלחמת השחרור ע'י הערבים, שעבדו במקום. 

ב-1948 נישא קרל לאינגה , מבית רוזנמן, שהתגוררה גם כן בחיפה, עם אמה, גניה. קרל ואינגה הכירו גם כילדים, כיוון שהוריהם נהגו לבלות באתרי נופש שונים באוסטריה בעונת הקיץ. הספור המפורסם הוא, שקרל נהג לדחוף את עגלת התינוקות של אינגה ושהיא קראה לו 'יילינקה' ושהוא כינה אותה 'אינגושקה'. כינויים אלו, נשארו שגורים על פיהם גם לאורך כל השנים!!! 

המכתבים שכתבו קרל ואינגה זה לזו, בשפה עברית עשירה ומליצית, נמצאים עד היום (יצורפו כאן). 

קרל ואינגה נישאו בעת מלחמת השחרור. הוריו של קרל נאלצו לנסוע באוטובוס משוריין מתל אביב לחיפה. קרל ואינגה המשיכו להתגורר בחיפה ואינגה עבדה אז כאחות בבי'ח 'רוטשילד' במחלקת היולדות. ב-12.12.49 נולדה הבת הבכורה, ליאורה, כששלג ירד בכל הארץ וגם בחיפה. לאחר מספר חודשים, עברו בני הזוג עם בתם התינוקת לתל אביב והתגוררו שם עם אדז'יו ועם אווה. לאחר כשנה, עברו מתל אביב לגבעתיים והתגורר ברח' המרי ולאחר מכן ברח' שינקין 40. קרל החל לעבוד בתעשיה הצבאית, תע'ש, שם עבד עד צאתו לגמלאות. אינגה התמסרה לטפול בבנות. ב-6.4.51 נולדה אירית וב-19.7.62 נולדה עינת. 

במסגרת עבודתו של קרל בתע'ש, נסע לעתים בשליחויות לחו'ל. לאחר מבצע סיני, החליט שר החוץ, משה שרת, שעל כל שליח של המדינה, להחליף את שמו לשם עברי. כיוון, שקרל היה כבר מוכן לקראת היציאה לחו'ל, נסע במהירות לאביו בתל אביב. שם התייעץ אתו לגבי השם החדש. הוחלט בין לילה על שינוי שמו הפרטי ל'קראל' ועל שינוי שם המשפחה ל'בר-אבי'. 

קרל ואינגה אהבו לטייל בעולם, ביקרו ברוב היבשות - סרקו את אירופה, ארה'ב, אמריקה הדרומית, תאילנד. בעקר, אהבו לנסוע לאוסטריה, ארץ הולדתם, להינות שם מהאוכל הטעים ומהתרבות. 

כמו כן, היו קרל ואינגה פעילים ב'קאנטרי קלאב', (הראשון שנפתח מסוגו בישראל - בצומת 'הקאנטרי' המפורסם). נהגו לבלות שם מספר ימים בשבוע - בעקר, עם צאתו של קרל לגמלאות. 

הם היו בני זוג חברותיים ביותר, מוקפים תמיד חברים. היה להם חוג חברים קבוע, שנקרא 'החוג', שאתו נהגו להפגש, כמעט, בכל שבוע. 'החוג' נהג גם לארגן מסיבות ותחפושות הפורים של קרל ואינגה היו מן המוצלחות ביותר תמיד!! קרל הכיר אנשים רבים, נהג לפתח שיחה עם כל אחד ובכל מקום בו ביקר, מצא, בדרך כלל, מכר כלשהו. 

עם זאת, היו הבנות והנכדים של קרל ואינגה - המושא העקרי להשקעתם ולאהבתם. הם היו תמיד מעודכנים לגבי הקורה אצל כל אחד ואחד מבני המשפחה והיו מעורבים בכל הארועים. תמיד היו מוכנים לעזור ולהושיט יד, גם בלי שנשאלו לכך.

ושיא האהבה של קרל היה לאינגושקה, הלא היא אינגה, זוגתו. גם בערוב ימיו, נהג ללטף את ידה ותמיד חיפש את קרבתה. לא היה מאושר ממנו, כאשר אינגושקה היתה לידו ולא היתה אחרת מלבדה, אשר יכלה להרגיעו ולתת לו אהבה.

כך יישמר זכרו בלבנו תמיד!!  

אינגה נולדה כבת יחידה להוריה, אויגניה (שנקראה: גניה ) וליאופולד (שנקרא: לי. במקור, היה שמו: ליפה). מוצא הוריה היה בפולין אך הם הכירו והתחתנו בוינה. שמה השני של אינגה היה 'סימונדה' SIMONDE)) (כנראה, על שמו של הסבא מצד האב, סימון). אביה למד משפטים ועבד כעורך דין. היה לו גם משרד בבית. אינגה גדלה בוינה. כשהיתה בת 10 ש', היתה בטיול באלפים עם הוריה. שם, קרס לפתע אביה, לנגד עיניה ומת מוות פתאומי והוא בן 40 בלבד. אינגה הצעירה, לא הבינה, כלל, מה ארע שם. היא נלקחה ע'י ידיד המשפחה לבית קפה ורק בלילה שמעה, שאמה בוכה בחדר השני. למחרת, ספרה לה אמה, על מותו של אביה. האב, לי, היה סוציאליסט, שנהג לצאת להפגנות בעד מעמד הפועלים, היה  אתיאיסט וע'פ מבוקשו, נשרפה גופתו ונקברה בבית העלמין בוינה, המיועד לאלו שאינם משוייכים לדת כלשהי. אחרי מותו, למדה אמה רוקחות, על מנת שיהיה בידיה מקצוע לפרנס את עצמה. אינגה נהגה לתת שעורים פרטיים ולמסור את הכסף שהרוויחה לאמה.
החל מכתה ה', למדה אינגה בבי'ס היהודי 'חיות'' (CHAYES GYMNASIUM). שם הצטרפה גם לתנועת 'השומר הצעיר'. היא היתה ספורטאית, שחיינית וגם למדה נגינה בכינור.
עם פלישתו של היטלר לאוסטריה ב-1938, עלתה אינגה, במסגרת 'עליית הנוער', עם קבוצת תנועת הנוער 'השומר הצעיר', לישראל דאז, שנקראה אז פלשתינה. אמה נשארה בוינה והגיעה רק מאוחר יותר לארץ. אינגה היתה עם קבוצתה בקבוץ מרחביה, אח'כ בקבוץ נגבה ולבסוף, בקבוץ עין המפרץ. משם עברה לחיפה ולמדה שם את מקצוע האחיות. עבדה כאחות במחלקת מיילדות בבי'ח 'רוטשילד'. היא התגוררה בחיפה עם אמה, שעלתה ארצה בעזרת אישור מיוחד ('סרטיפיקאט') ועבדה בחיפה בבית מרקחת ברחוב העצמאות.
בעת מלחמת השחרור, נפגשה אינגה ברחוב, בעת העוצר, עם בעלה לעתיד, קרל. הם הכירו עוד כילדים, כיוון שהמשפחות היו מיודדות אך, לאורך השנים, לא היה ביניהם כל קשר. אינגה וקרל נשאו בעת מלחמת השחרור והקימו משפחה עניפה: 3 בנות (ליאורה, אירית ועינת). הם התגוררו בחיפה למשך זמן קצר, אח'כ התגוררו בתל אביב, אצל הוריו של קרל ואח'כ עברו לגבעתיים. ב-30 השנים האחרונות, עברו להתגורר בכפר סבא.
אינגה וקרל נהגו לטייל בעולם – אירופה, אמריקה הצפונית והדרומית, תאילנד. אינגה אהבה מאד קונצרטים ומוזיקה ונהגה 'לסחוב' אתה גם את קרל, שלא נהנה מן המוזיקה אך הסכים ללכת להופעות הללו, על מנת ללוות את אינגה, אשר היתה קרוייה בפיו 'אינגושקה'.
לאינגה וקרל היו חיי זוגיות טובים, עם אהבה הדדית רבה מאד, ללא וכוחים או מריבות. הם זכו לשנים ארוכות יחד. בשנתים האחרונות, לאחר מותו של קרל, שקעה אינגה בדכאון. בהמשך, השתפר מצב רוחה אך כבר לא היה כקודם. חסרונו של קרל היה מורגש אצלה באופן ברור ביותר. הם היו זוג, שאכן רק המוות הפריד ביניהם. יהי זכרה ברוך!!! 

העדפות

עריכה

הספדים

עריכה

7.9.15
אבא היקר שלי,
זהו יום קשה עבורי ועבור יתר בני המשפחה. תמיד היית עמוד התווך של כולנו – הדמות הדומיננטית, שעל פיה יישק דבר. ידעת כל פרט על כל אחד מאתנו, התעניינת והבעת דעתך – לעתים, גם יותר מדי לטעמינו!  אך תמיד ידעת לתת לנו עצה נכונה וידענו, שאתה רק רוצה בטובתינו. חיית, למעשה רק למען בנותיך, הנכדים והנינים ובראש ובראשונה – היית בעל אוהב לאמא, אינגושקה, שאותה כל כך אהבת ואשר ביניכם היתה אהבה ארוכת ימים, שלא נס ליחה.
אהבת, כל כך, כשהיגעו כל הילדים והנינים ועשו בלאגאן בבית – פניך קרנו, ממש, מרוב אושר, ככל שהרעש והמהומה היו גדולים יותר.
היית הבן אדם הכי אינטליגנטי שהכרתי אי פעם אבל גם בעל לב טוב של זהב. למרות הציניות, כביכול, שלך – היית מחבק ומנשק מכל הלב ובעל לב חם.
זה ייחסר לי מאד וגם, בוודאי, ליתר המשפחה האוהבת אותך ושתמשיך לאהוב אותך.
תמיד אתה בלבי ואני בטוחה שלא יהיה יום בו לא אחשוב עליך, כל חיי עלי אדמות.
                 בתך האוהבת,
                           ליאורה


אבא יקר שלי,                                                                                 25/2/16

כבר עברה חצי שנה מאז שניפרדנו, ואת חסר לי כל יום. כשאני מדברת עם אמא , אני מדברת בלשון רבים, כאילו גם אתה עדיין בבית, ומתחלק איתנו בכל הקורה אצלנו . תמיד דאגת לפרנסה, לבריאות ולילדים, ולכן כשאני מעדכנת את אמא אני תמיד גם מעדכנת אותך, כדי שתהיה בעיניינים, ושתרווה נחת מהילדים והנכדים, שלנו שנימצאים בארה״ב, זוהי הארץ המובטחת, שאתה כל כך אהבת.אז אני אספר לך שבקרוב אלי יבוא לבקר בארץ עם שחר ושרה, אישתו הטריה, וגם נוגהלה שעוד מעט מסיימת את לימודי הרפואה, ביקרה בארץ עם אלי. תהיה לנו רופאה נוספת במשפחה, והיא מסיימת את לימודיה בהצלחה רבה באוהיו שבארה״ב. שחר עושה חייל כפרופסור ,הוא קורה הרבה, ומתמצא כמעט בעל תחום , בן שיחה לכל נושא;  ואורן מצליח מאד בקריירה בסן פרנסיסקו, גם הוא מתעניין בהרבה נושאים, במיוחד בכלכלה ועסקים, ותשמח לשמוע שהוא גם ממשיך לאכול goodies . לכל הילדים יש כלב, ובו של אורן ואמילי ביקר אותנו השבוע ומאד נהינה להשתובב בחצר שלנו. בטוח שהיית נהנה לשחק עם הכלבים של הילדים שלנו, אבי של נוגה, פרל של שחר בשיקגו, ובו של אורן. אני ואלי אוהבים לטייל, כמוך, ומרבים להינות בהליכות בטבע, במזג אויר טוב, ובטיפוס על גבעות.   אז אתה יכול לרוות נחת מכך שכל מה שהנחלת לנו, כל הדברים שהחשבת, וכל דאגתך נושאים פירות וממשיכים בדרכך וברוח שהקנית לנו.

אוהבת לתמיד,

אירקל׳ה

7/9/15
אבאל'ה יקר שלי,
אני אוהבת אותך.
אני בכלל לא תופשת שאתה לא כאן אתנו, לוקח חלק פעיל במפגש שאתה בוודאי היית מכנה אותו 'שמח'. כן, שמח מכיוון שמבחינתך  כל הזדמנות למפגש של משפחה וחברים היה נחשב לשמח. היית מבקש להכיר את כולם, שנציג בפניך את אלו שאתה לא מכיר ומיד היית מניע שיחה ערה, והיית קולח ומפגין בקיאות בכל תחום אפשרי שהפרטנר מנגד היה מעלה, גם במגוון שפות (אנגלית, גרמנית, צרפתית, פולנית וכמובן עברית, ותמיד בשפה גבוהה ובדיוק לשוני ו דקדוקי. 'החלפת דעות' היית קורה לזה. אם חלילה היית חושד שמדובר בהתכנסות לכבודך, היית מבטל זאת בחטף ובציניות, היית אומר Sei  nicht zo narrish, בין אם היה מדובר בחגיגת יום הולדת ובוודאי ובוודאי אם היה עולה בדעתך שיתכנסו כאן לכבודך למסע פרדה ממך כפי  שקורה כאן כעת ממש ברגעים אלו . אמנם, התרככת מעט עם השנים כשאפשרת לנו לחגוג לך ימי הולדת ואפילו לכאורה הסכמת  לקבל מתנת יום הולדת, אך זה היה כמובן במסווה, ע"פ שם קוד שהפך למוסד במשפחתנו, 'באים לצ'ולנט של עינתי', כן, כל כך אהבת את הצ'ולנט שאני מכינה שזו הפכה להיות עבורך המתנה והחגיגה האולטימטיבית. זכיתי!
מבקשת את סליחתך אבא שלקחתנו היום את החרות , להיפרד ממך כאן במה שבעיניך כאמור היה נחשב מיותר לחלוטין.  אם כבר, היית אומר, לפחות שידוברו כאן דברי טעם (ולא גיבובי שטויות נבובים). , רצוי במתמטיקה, בהיסטוריה או לכל הפחות גילויים מסעירים מעולם המדע. רפואה כבר אמרתי? מי שלא הכיר אותך לא יכול היה להעלות על הדעת איזה משאב של ידע עצרת בקרבך. במקום לפתוח אנציקלופדיה או מילון (בכל שפה) ובטח טרום ימי הויקיפדיה, רק היה צריך לפנות אליך בשאלה בכל נושא שאפשר לעלות על הדעת: וזה היה כמו להקיש ערך, ומיד היית משגר פלט מלא: תאריכים, שמות מקומות, מהלכים, אסטרטגיות, ניתוח סיטואציות ומה לא. חבל שהזיכרון המופלא שלך דילג דור במקרה שלי אבל לפחות ילדיי הלו הם נכדיך זכו.
קצרה היריעה מכדי שאוכל לספר איזה בעל מדהים היית לאמא – 67 שנות נישואין באהבה ובצמידות סימביוטית שאין שני לה.  ואיזה אבא דואג, מתעניין ואוהב היית לנו לליאורקל'ה, אירקל'ה ועינתקוש שלך.
איזה כיף היה לי, איזו פריבילגיה שיכולתי לפעמים לנפנף אותך כשניג'סט לי( אומרת ניג'סט כי דבר אחד  לא עמדת בו וזה להדביק את קצב הסלנג ואני לא בטוחה שתרגלת את השיעור האחרון שאמא העבירה לך על מה זה 'לחפור'). בקיצור, אני כל כך מתגעגעת כבר לניג'וסים שלך. היית לי לצור איתן, יודעת בבטחה  שגם כשאני מנפנפת אותך אתה מאחורי תמיד ולא משנה מה.
תודה על שהיית לי לאבא. אוהב, מסור, מרביץ דעת ודרך ארץ – נשמע מליצי אבל כל כך אמיתי.
והפירות מדברים בעד עצמם: אתה ואמא הקמתם כאן בישראל משפחה לתפארת, 3 בנות, 10 נכדים ועד כה 8 נינים אך היד עוד נטויה....
חיית חיים מלאים ולא רק בפאן המשפחתי כי אם גם מבחינת פועלך ועשייתך המקצועית. הגעת לכאן מוינה ב-1938 כבחור ציוני צעיר, למדת בטכניון ולאחר מכן הפכת להיות חלק מסגל ההוראה שם ובמקומות נוספים. זכית להעמיד דורות של סטודנטים ששמך נישא בפיהם עד היום. במקביל  עמדת בראש המעבדה המטלורגית של התעשייה הצבאית והיית שותף פעיל בפיתוחה של התעשייה הביטחונית כאן בארץ. חשת סיפוק והנאה בשנים שחיית בלונדון עם אמא במסגרת השליחות שיצאת אליה ותמיד לא משנה איפה ע"פ הגלובוס הלכת לקונצרטים (בשביל אמא) ולעוד פעילויות תרבותיות רבות, כולל הרצאות בנושאים שונים שאתה ואמא עוד הלכתם גם השנה. אין דברים כאלה אבא! יחיד ומיוחד אתה.
זה קצת מנחם אותי לדעת שחייך היו מלאי משמעות והספקת כה רבות ובעיקר מכך שניכר היה יותר ויותר בשנותיך האחרונות שאתה מוקיר ונהנה מהמשפחה הענפה ומשפע הצאצאים סביבך, כשאתה הגזע של כל אותם הענפים.
מנחם אותי שם לדעת, שנפרדת מאתנו בביתך שלך ושל אמא, לאחר ארוחת הבוקר (שאותה הכי אהבת מבין הארוחות ביום) ובכורסתך שלך.
 אני מודה על שהיית לי לאבא, בזכותך הרבה אני מי שאני היום וגאה להיות בתך הקטנה לעולמים!
 
 אוהבת אותך מאד אבא יקר שלי. נוח על משכבך בשלום!
עינת
 
 
 שלום סבא,                                                                     7.9.15
זאת אני, מספר אחת אחת, כפי שנהגת לקרוא לנו, רוצה לומר כמה מלים אחרונות.
קצת קשה להתייחס אליך בנפרד בלי סבתא , כיוון שכל הזכרונות שלי ממך הם כאילו הייתם יישות אחת בלתי נפרדת, ובכל זאת, היית חלק משמעותי בחיי גם כסבא וגם כאראש משפחה.
אני יודעת, שבשנים האחרונות זה כבר לא היה אותו הדבר וכמעט ולא התראינו, אבל בניגוד לאחרים, אתה אף פעם לא כעסת על כך וכשראית אותי תמיד נשיקה וחיבוק עוצמתי בלתי מרפה.
אהב ודאגה אין סופי אלי כילדה קטנה והידיעה, שחשוב לך שאהיה תלמידה מצטיינת. וחס וחלילה לא אסיים כמדביקת בולים בדואר.
היית שם בכל הארועים החשובים בחיי, בימי הולדת, כשההורים בחו'ל, בטקסים בצבא, חתונה.
כל כך שמחת כשנסענו לקנדה ויותר מזה איך התרגשת, כשקבלנו את האזרחות הקנדית. וכל כך כעסת, כשחזרנו פתאום..... אף פעם לא הבנתי את זה ממש.
אבל גם איך התרגשת, כשאיתי, מספר אחד אחד אחד, נולד ובאת לקבל את פנינו בשדה התעופה.
ויכולתי להסביר לך שעות מה עושה קלינאית תקשורת ומה זה אוטיזם ופתאום הספרים שנתת לי לקרוא בנושא וההבנה שלך של מה שאני עושה....
וכשלי לא היתה סבלנות להקשיב לך כבר ולכל ההיסטוריה העולמית, התייחסת בכבוד לדרור שגם הוא נהנה לספר לך על עבודתו וללמוד וללמוד ממך....
תנוח על משכבך בשלום...
להתראות סבא,
שירי
 
סבא היקר והאהוב,                            7/9/15             ביחד עם סבתא גידלתם דור שלם של נכדים המתפרס על פני יותר מ-40 שנה. משירי הגדולה ועד ענבל הקטנה – עבור כולנו היית דמות מרכזית, משפיעה ומעצבת של השנים החשובות בחיינו. שמענו בעצותיך, התפארנו והתגאינו בידיעותיך, נהנו ורותקנו מסיפוריך, זכינו בנדיבותך ולעיתים אף התביישנו ונכלמנו כשהבעת את כעסך. 

עבור כולנו היית ותמשיך להיות מצפן אנושי שמראה את הכיוון הנכון לחיים מלאים ועשירים, כמו אלו שבנית לעצמך. נולדת עם סבתא באחת מן התקופות המורכבות והקשות שידעה ההיסטוריה האנושית ועברתם שניכם ילדות מסעירה ומטלטלת. בזכות נבונותך, כישוריך השכליים וראיית החיים מלאת האור והשמחה, הצלחת להוביל את סבתא, ומאוחר יותר גם את יתר בני המשפחה, במסלול חיים נעים ובטוח, מסלול שעליו צועדים כיום בבטחה גם יתר צאצאיך.

עם לכתך ביום עצוב זה הסתיים פרק חייך אך נפתח פרק חדש – זהו פרק מורשתך. כיאה לאיש מדע ומהנדס, סדר ולוגיקה היו מרכיב חשוב בחייך. את אהבתך העצומה אלינו תרגמת לשיטת מספור חביבה של כל צאצאיך. כל אחד מאיתנו נושא את מספרו בגאווה ומוריש לילדיו שלו מספר חדש על פי התבנית שהתוואת, שמהווה מעין קוד משפחתי פנימי.   עם הזמן, סדרת המספרים תלך ותגדל ותהווה עדות חיה לעץ המשפחתי שנטעת וגידלת עם סבתא במו ידיכם. ועם הזמן, הדמעות והחנק בגרון יתחלפו להם בחיוך, צחוק ושמחה – כמו אלו שעיטרו את פניך וחייך ובוודאי תשמח שיהיו גם נחלת צאצאיך.

בין יתר הזיכרונות השונים שיישארו מהתקופה שזכינו להכירך, ייצרב אצל כולנו זיכרון משותף אחד של אותה לפיתה חזקה ואוהבת שלך, המלווה בנשיקה על הראש בכל התראות או פרידה ממך. בהזדמנות זו כולנו מחבקים אותך חזק ומנשקים אותך פעם אחת נוספת ולתמיד.

בשם יתר בני המשפחה, אוהב ומתגעגע,

1:4, רזי    

אזכרה במלאת 1 שנה למותו של אבינו היקר, קרל בר אבי

9/9/16
לאבא היקר,
לא מאמינה שעברה כבר שנה, מאז לכתך מאתנו.
מרבים להזכיר אותך, בהזדמנויות שונות: כיצד אתה היית נוהג לומר, מה אתה היית חושב במקרים שונים. והרי דעתך היתה תמיד מאד חשובה ודומיננטית. וכולנו אהבנו תמיד לשמוע את חוות דעתך בנושאים השונים. הרבית להאיר את עינינו, כיוון שהיית מעיין של ידע בלתי פוסק. בכל תחום ותחום שהוא, מיד ידעת לספר ספור אודותיו ובצורה מעניינת כל כך. ניתן היה ללמוד ממך בלי סוף. האמת, שחבל לי שלא למדתי עוד ממך, כיוון שידעת לעשות זאת בצורה מרתקת ביותר, שנונה, הומוריסטית או צינית: בהיסטוריה, בגיאוגרפיה, במתמטיקה ובמה לא. בכל נושא ונושא!!! אפילו לגבי מוזיקה, ידעת לספר: תכנים של אופרות, חייהם של המלחינים, התיאוריה שמאחורי היצירות. והרי, מוזיקה נחשבת (עד היום) לתחום של אמא. אבל אתה שלטת גם בנושא הזה. כנ'ל לגבי נושאים יהודיים:  למרות, שלא היית בן אדם דתי, ידעת להסביר נושאים הקשורים ל'יידישקאייט''.
שנה זו היתה קשה מאד עבורי וגם עבור יתר בני המשפחה – ובעקר לאמא, אינגוש'קה שלך. להיות בלעדיך לא פשוט בכלל לאמא. התצלומים שלך ושלה, כשאתם מחזיקים ידיים, מתנשקים ומתחבקים – נמצאות כל הזמן ליד הכורסא של אמא ואנחנו מתבוננים בהם וזוכרים. גם הנינים מתבוננים בתמונות הללו וזוכרים. אנו זוכרים את החיים היפים שהיו לך יחד עם אמא, את ההנאות המשותפות שחלקתם יחד לאורך השנים, את הבילויים הרבים שלכם, את הנסיעות בעולם. הצלחת לחיות חיים טובים ומספקים, שבהם העיקר שעמד לנגד עיניך היה – המשפחה. חיית בצניעות, למרות שיכולת להרשות לעצמך לחיות ברווחה רבה יותר. העדפת להעניק לילדים מאשר לעצמך. לא חפשת אף פעם מותרות. גם לא התנשאת מעל אחרים, למרות מכלול התכונות הרבות שלך.
קשה לנו בלעדיך אבל החיים ממשיכים. אני בטוחה, שהיית רוצה שנמשיך בחיינו, כרגיל ושנצליח בכל מעשי ידינו. אז חשוב לציין, שכל הבנות, הנכדים והנינים מתקדמים בחייהם בצורה מוצלחת ביותר. איתי – הנין הראשון שלך, עומד לעלות לתורה בקרוב, בגיל בר מצוה (כן, כן – הוא כבר בן 13 ש') !! כל יתר הנינים, עולים במעלה הכתות בבתי הספר, ילדים נהדרים אחד ואחת כולם!! אתה יכול להיות גאה בכולם. (נו, יש גנים ותורשה...). אז יש ממשיכים גם בדור הצעיר, שמתעניין ולומד ומשכיל – כפי שאתה אהבת. זהו דור ההמשך, שאתה התחלת בו וזה כל כך משמח לראות זאת.
השורשים שלך הצמיחו עץ ענף עם הרבה פירות!!!
אוהבת ומתגעגעת אליך עד מאד,
ליאורה
 

9.9.16 

אבא יקר, 

רציתי לספר לך מה עבר עלינו בשנה האחרונה מאז ששוחחנו לאחרונה. אלי ואני מאד אוהבים את איזור סן פרנסיסקו והמפרץ פה אנחנו גרים, הילדים מבקרים מידי פעם, אורן מתגורר בסן פרנסיסקו וההודעה החשובה והמשמחת היא שהוא ואשתו אמילי מצפים לילד, התינוק הנכד או הנכדה הראשונים שלנו, שיהיה בשעה טובה! שחר מתגורר בשיקגו עם אשתו, שני כלבים ושני חתולים, ומלמד ועושה מחקר באוניברסיטת אילינוי בשיקגו. מזג האוויר בשיקגו קצת בעייתי בשיקגו: מאד חם בקיץ, ומאד קר בחורף. השבוע הוא דיבר עם אמא ועידכן אותה בכל מה שעובר עליו ואשתו שרה. נוגהלה עובדת מאד קשה בתחום שאתה מאד אוהב ומעריך, רפואה! יש לה תורנויות רבות, והיא ישנה מעט מאד בין בתורנויות, היא כרגע ובשלוש השנים הקרובות בהתמחות ברפואת ילדים.  אתה כאמור לא מרחם על כאלה שעובדים קשה, ומאמין שעבודה קשה היא חיינו. אלי ואני מאד אוהבים לטייל ולצעוד , כמו שאתה תמיד אהבת, זה כיף מאד וגם בריא. הנוף פה מקסים ומזג האוויר משתף פעולה, היית בודאי נהנה לבקר אותנו פה, ואנחנו היינו אוהבים לבלות איתך ועם אמא באמריקה, ולשמוע אותך שר בגאווה את ההימנון האמריקאי.

שולחת לך המון נשיקות ואהבה,

אירית, אירקל׳ה 

8.9.17       אזכרה במלאת שנתיים ללכתך
אבא היקר שלי,
לא להאמין, שכבר שנתיים אינך אתנו. אנחנו ממשיכים להזכיר אותך בהזדמנויות שונות וזה אומר, שאתה ממשיך להיות חי בתוכנו, בתוך לבנו, בזכרון שלנו. אנחנו מדברים בינינו, לעתים וחושבים, מה אתה היית חושב או אומר על נושא מסויים. גם הנכדים והנינים מזכירים אותך. כשהם רואים תמונות שלך, הם מצביעים ואומרים, שזהו 'סבא קרל'.
כל כך הרבה דברים קרו אצלינו מאז. הנכדים שלך והנינים שלך גדלו. בעקר, רואים זאת על הנינים הצעירים, המתפתחים בקצב אדיר: לאיתי – הנין הבכור, היתה כבר בר מצווה לפני שנה, לגאיה תהיה בת מצווה בעוד שנה, לתומר תהיה בר מצווה בעוד שנה!! איך הזמן רץ!!  אוהד סיים כתה א' ודניאל עלתה כעת לכתה א'!!! יובל משחק כדורסל בקטסל, לוטם אתלטית ושחיינית ותמר מנסה לחקות את לוטם בכל מה שעושה!! רוני כבר הולכת לבדה, רוקדת ומתחילה לרוץ!!  הנין שלך הראשון בארה'ב, נייט, ממש שמנמן ומתוק!!
אני בטוחה, שהיית נהנה, כל כך, לראות את כל החבר'ה הצעירים החמודים והנפלאים האלה. אתה, הרי, תמיד אהבת ילדים. גם כשהלכת ברחוב וראית תינוק בעגלה, נהגת להציץ בו ולחייך אליו או לנפנף לו לשלום. בכל פעם, כשהילדים באו אליך הביתה, נהנית מהבאלאגן שעשו. רווית ממש נחת מכך. הם תמיד הכניסו בך רוח חיים.
ובכלל, היית תמיד בן אדם חברותי ואוהב אנשים. אני זוכרת, שכאשר הלכנו למקום כלשהו, תמיד הלכת לשוטט ואמרת, שאתה הולך לחפש מישהו מוכר. וכמעט תמיד, אכן מצאת מכר כלשהו, כיוון שהיו לך הרבה מאד קשרים עם הרבה מאד אנשים. ואהבת תמיד לפטפט עם כולם ולהחליף דעות. ובכלל, אף פעם לא היה משעמם אתך. כי תמיד נהגת לספר לנו מהידע העצום שהיה לך – בכל נושא שהוא, שרק הוזכר. וגם ידעת לספר, בצורה מרתקת ומאד מעניינת. אני תמיד חושבת, שחבל שלא שמעתי יותר ספורים שלך, כיוון שהיית אוצר בלום, ויקיפדיה, שאין כמוהו עוד כיום למצוא. איש אשכולות, רב רב תחומי, מולטי תחומי.
אבא יקר שלי, אתה חסר לי מאד ואני אוהבת אותך מאד מאד.
ליאורה

 21.1.18

הספד לאינגה של ליאורה: 

אינגה נולדה כבת יחידה להוריה, אויגניה (שנקראה: גניה ) וליאופולד (שנקרא: לי. במקור, היה שמו: ליפה). מוצא הוריה היה בפולין אך הם הכירו והתחתנו בוינה. שמה השני של אינגה היה 'סימונדה' SIMONDE)) (כנראה, על שמו של הסבא מצד האב, סימון). אביה למד משפטים ועבד כעורך דין. היה לו גם משרד בבית. אינגה גדלה בוינה. כשהיתה בת 10 ש', היתה בטיול באלפים עם הוריה. שם, קרס לפתע אביה, לנגד עיניה ומת מוות פתאומי והוא בן 40 בלבד. אינגה הצעירה, לא הבינה, כלל, מה ארע שם. היא נלקחה ע'י ידיד המשפחה לבית קפה ורק בלילה שמעה, שאמה בוכה בחדר השני. למחרת, ספרה לה אמה, על מותו של אביה. האב, לי, היה סוציאליסט, שנהג לצאת להפגנות בעד מעמד הפועלים, היה  אתיאיסט וע'פ מבוקשו, נשרפה גופתו ונקברה בבית העלמין בוינה, המיועד לאלו שאינם משוייכים לדת כלשהי. אחרי מותו, למדה אמה רוקחות, על מנת שיהיה בידיה מקצוע לפרנס את עצמה. אינגה נהגה לתת שעורים פרטיים ולמסור את הכסף שהרוויחה לאמה.
החל מכתה ה', למדה אינגה בבי'ס היהודי 'חיות'' (CHAYES GYMNASIUM). שם הצטרפה גם לתנועת 'השומר הצעיר'. היא היתה ספורטאית, שחיינית וגם למדה נגינה בכינור.
עם פלישתו של היטלר לאוסטריה ב-1938, עלתה אינגה, במסגרת 'עליית הנוער', עם קבוצת תנועת הנוער 'השומר הצעיר', לישראל דאז, שנקראה אז פלשתינה. אמה נשארה בוינה והגיעה רק מאוחר יותר לארץ. אינגה היתה עם קבוצתה בקבוץ מרחביה, אח'כ בקבוץ נגבה ולבסוף, בקבוץ עין המפרץ. משם עברה לחיפה ולמדה שם את מקצוע האחיות. עבדה כאחות במחלקת מיילדות בבי'ח 'רוטשילד'. היא התגוררה בחיפה עם אמה, שעלתה ארצה בעזרת אישור מיוחד ('סרטיפיקאט') ועבדה בחיפה בבית מרקחת ברחוב העצמאות.
בעת מלחמת השחרור, נפגשה אינגה ברחוב, בעת העוצר, עם בעלה לעתיד, קרל. הם הכירו עוד כילדים, כיוון שהמשפחות היו מיודדות אך, לאורך השנים, לא היה ביניהם כל קשר. אינגה וקרל נשאו בעת מלחמת השחרור והקימו משפחה עניפה: 3 בנות (ליאורה, אירית ועינת). הם התגוררו בחיפה למשך זמן קצר, אח'כ התגוררו בתל אביב, אצל הוריו של קרל ואח'כ עברו לגבעתיים. ב-30 השנים האחרונות, עברו להתגורר בכפר סבא.
אינגה וקרל נהגו לטייל בעולם – אירופה, אמריקה הצפונית והדרומית, תאילנד. אינגה אהבה מאד קונצרטים ומוזיקה ונהגה 'לסחוב' אתה גם את קרל, שלא נהנה מן המוזיקה אך הסכים ללכת להופעות הללו, על מנת ללוות את אינגה, אשר היתה קרוייה בפיו 'אינגושקה'.
לאינגה וקרל היו חיי זוגיות טובים, עם אהבה הדדית רבה מאד, ללא וכוחים או מריבות. הם זכו לשנים ארוכות יחד. בשנתים האחרונות, לאחר מותו של קרל, שקעה אינגה בדכאון. בהמשך, השתפר מצב רוחה אך כבר לא היה כקודם. חסרונו של קרל היה מורגש אצלה באופן ברור ביותר. הם היו זוג, שאכן רק המוות הפריד ביניהם. יהי זכרה ברוך!!! 

הספד לאינגה, אירית, 21.1.18: 

אמא יקרה שלי,
כשנפרדנו בפעם האחרונה, בנובמבר, שאלת אותי מתי שוב נתראה – ואמרתי לך, שבקרוב, כמו כל שנה, נבוא שוב באביב ואח'כ בסתיו – אבל עכשיו עדיין חורף, אמא. אמנם, חורף ישראלי.
נתתי לך אז חיבוק חזק, החזקתי לך את היד ואת אמרת: ''אירק'לה'', כמו שאבא תמיד קרא לי , ''אירק'לה''. ואני אמרתי, כמו שתמיד אמרתי בסיומה של שיחה – 'שיעבור לילה שקט על כוחותינו' – 'כוחותינו', כמובן הם החיילים והמדינה אבל גם הכוונה לאמא ולמשפחה.
במשך שנים אנחנו חצויים בין סן פרנציסקו לכפר סבא, חיים במרחק של יותר מחצי עולם, צד השני של העולם, אבל המשפחה, אמא ואבא, תמיד פה והמילה 'הביתה' תמיד מכוונת לבית ההורים, הוא המעוז המשפחתי.
אבל עכשיו הסתיימה לה תקופה; את ואבא שתמיד עמדתם בראש השושלת המשפחתית, פיקדתם בגאון ובגאווה על השבט ההולך וגדל, כשאצלינו נייט וטליה הנכדים / הנינים החדשים שנוספו.
אני יודעת, אמא, גם ממרחק, שאת תמיד נהנית לראות את הסרטונים והתמונות של הנינים והנכדים. כולנו – שחר, שרה וטליה, אורן, אמילי ונייט, נגה ואשר, אלי ואני – אוהבים אתכם מאד ואתם תמיד בתוכנו ובלבנו.
                         אוהבת,
                              אירק'לה

הספד לאינגה: עינת 21.1.18

אמאל'ה יקרה שלי,
תודה תודה תודה.
אני מרגישה מבורכת שזכיתי באמא כפי שאת היית לי.
זכיתי שהיית לצידי עד היום, והיום אני גם מבינה כמה זה כל כך לא מובן מאליו. מילדות חששתי ופחדתי מהיום הזה- שלא תהיי לי יותר.
בגלל שהייתי בת זקונים הייתי עסוקה בלחשב תמיד בת כמה אני אהיה כשהדבר הנורא הזה יקרה ומה תספיקי או תספיקו, כי את ואבא אחד הם, לחוות עמי.
יותר מכל אני מאושרת שזכיתי שהיית סבתא לילדיי.
היית שותפה מלאה שלי בשיחות היומיומיות לדברים החשובים באמת –הילדים. (את אבא עניין התאכלס בעניין הילדים כמו למשל, (או בדר"כ) הציון במתמטיקה ) ואת תמיד התעניינת ורצית לדעת הרבה מעבר לתאכלס ומעבר לעובדות היבשות של מה עושה ואיפה היה כל אחד. את ידעת והבנת כל כך טוב את הנפש של כולם. מתי שמח, עצוב, איך הולך עם בני/בנות המין השני ומה בדיוק קורה שם. אני נדהמתי כל פעם מחדש איך הילדים כולם (מקטנה ועד גדול, מענבלי דרך טלטול עד גלגול ), עד ממש השבועות האחרונים משתפים אותך ברצון ומספרים לך גם פרטים אינטימים ודילמות הארד קור.   הכרת כל אחד מהם כל כך טוב, הרבה מעבר למה שהם יכולים לדמיין. היו לנו, לך ולי קודים משותפים לגבי כל אחד מהם. הספיקה לנו, בינינו,רק מילה אחת שתבטא מי באיזה מצב רוח. המילה האחת הזו תמיד היה בה כל כך הרבה משמעות ובעיקר הסכמה לאהבה אינסופית. כל כך תחסרנה לי השיחות היומיות אותך. את מי אשתף ? מי ידע ? אין אחד מבין החברים שלי כאן שלא יודע על השיחות היומיות שלנו. נכון שלפעמים קיטרתי, שאוףף אני לא מספיקה ולחוץ וכזה אבל גם אין כאן אחד שלא יודע כמה השיחות האלו היו חשובות לי ולא, לא רק על מנת לשמח אותך.  
תמיד, תמיד, נתת לי להרגיש אהובה ובטוחה ושיש מי ששומר עלי ומאד דואג לי.
ידעת כל כך טוב למתן את אבא בדאגה ובהלחצה ולפרש לו אותי איפה שהיה צריך ובעיקר לא הפסקת להתעדכן בשפה העכשוית ובסלנק. לא בכדי נשארת כל כך בעניינים. הכרת את כל החברים שלי בכיתה ובנוער העובד וגם את מרבית החברים, אם לא כולם שהתווספו עם השנים.
כל יום אחרי ביה"ס היית מחכה לי עם ארוחת הצהריים ואז היית מקשיבה לי איך עבר היום מי אמר למי למה וכמה. אח"כ היית באה לשבת על כסא הנוח במרפסת שטופת השמש בחדרי. זה היה הזמן בו התוודאתי ממש מקרוב לכל מתוקים האוסטריים שסבתא גניה הייתה שולחת לנו מוינה (כי עוד לא היה בארץ) מאנר, אילדפונזו, מוצרט קוגל או סתם שוקולד מילקה.
בקייצים הייתי כל שנה נוסעת איתך לסבתא גניה ולסבא אדו בוינה. אני זוכרת שלקחת אותי לקבר של אביך בבית הקברות היפה והמטופח ואז היית מאד בוכה. סיפרת לי על הטיול בהרים, בהיותך בת 10 כשאביך- לי-ליאופולד צנח ומת. סבתא גניה המדהימה המשיכה לגדל אותך בגפה ונפרדה ממך באומץ רב ובדאגה לשלומך כשקראה נכונה את המפה בשנת 38 , ובהיותך בת 16 הגעת לא"י .פלשתינה במסגרת עלית הנוער. בשנים הראשונות עברת במסגרת התנועה במס' הכשרות בקיבוצים ואח"כ הגעת לחיפה. אלו היו שנים מאתגרות אך כנראה היה בהן גם רגעי קסם שנשארו צרובים בזיכרונך לאורך השנים. האופטימיות שבך כתכונה דומיננטית, בוודאי  סייעה לך בתקופה ההיא וכך המסר העיקרי שהועבר אלי משנים אלו זו השמחה כשסבתא גניה הצליחה לקבל את הסרטיפיקט והגיעה גם לארץ והפגישה בהדר הכרמל עם אבא, אהוב לבך. בעצם זו הייתה פגישה מחודשת עם אבא והפעם כשני בוגרים כי המשפחות שלך ושל אבא עוד הכירו בוינה וזכורה התמונה שאבא דוחף אותך בעגלת התינוקות. התחתנת עם אבא בחיפה בזמן המאורעות, והקמתם משפחה לתפארת.
3 בנות, 10 נכדים, 11 נינים והיד עוד נטויה. שבט לתפארת.
לך ולאבא הייתה זוגיות צמודה ומופלאה, מתעדכנת on line (עדכון תוך כדי שיחת טלפון אם לא כל אחד במכשיר אחד).
המשכת כל העת לאורך השנים ללמוד במסגרות שונות, בעדיפות לתחומי האומנות והמוזיקה אך גם לקחת חלק בשמחה בלימודי תרבויות עתיקות, היסטוריה, מזה"ת ומה לא. שולטת בשפות רבות מפולנית, צרפתית ואף ספרדית וכמובן טיילת עם אבא עוד ועוד בכל העולם.
השנתיים ורבע האחרונות מאז לכתו של אבא היו לך לא פשוטות בלשון המעטה אך תמיד היית חזקה והמשכת לשמור על אופטימיות.
היית בכאן ועכשיו. נהנית לשמוע קונצרטים והרצאת עם חוהל'ה חברתך מאז ומעולם, מהביקורים השבועיים  אצלך עם הנכדים, נהנית כשהלכנו לפארק או למרינה, לא ויתרת על התנסות עם ה'ספינר' האופנתי – כשכולם גלגלו רצית גם, ומחית בתוקף אך לפני חודשיים,  הכיצד יתכן  שטרם היית ב escape room. הכפפה הורמה, הדור הצעיר מצא בזריזות חדר מונגש ואת כיכבת עם כולנו והצטלמת גאה כשנמלטנו בהצלחה מהחדר המאיים של  פרנקשטיין (מומלץ).  שיא גינס ללא ספק.
וכל זאת אמאל'ה שלי, לא היה מתאפשר בלי הטיפול הצמוד והמסור של ,רופה. הנפש הקרובה לאמא ללא ספק בשנים האחרונות.
Rupa, I was talking about Ima’s life and I was also mentioning the last years and the period after Aba passed away. Rupa, your devotion, great heart and enormous of caring, enabled Ima’s quality of life for the last years.  
Words can’t express how much you were in Ima’s heart and now for ever in ours hearts. Ima was so lucky to have you  . We are all greatfull to you. 
אמא שלי, יקרה שלי. את כל כך חסרה. החלל גדול.
מקווה שהוקל לך כעת אחרי שבועות אחרונים בהם נלחמת כדרכך. מגיעה לך השלווה והמנוחה לעולמים. אמן !
אוהבת לנצח,
עינתי

הספד לסבתא אינגה משירי, אזכרה לשלושים:    16/2/18
לרוב אני כותבת ומתנסכחת בקלות, אבל הפעם זה קשה, מפני שכעת אני כותבת טקסט שלא יעבור דרך העיניים והאזניים הבוחנות של סבא וסבתא שלי, אני כותבת ויודעת שלא תעירו על כל מלה שגוייה, שבחרתי, לא תתקנו לי את ההגייה,  ובעיקר לא תהנהנו באישור ובגאווה.
מניחה, שאולי החלק הכי מוזר עבורי ועבורכם הוא להיות כאן בבית הקברות בלי סבתא, אבל, זה היה צפוי מתישהו, וסבתא הרי לא יכלה להיות בלי סבא כי תמיד זה היה ככה – סבא וסבתא ביחד. זוגיות ואהבה מופלאה שכזאת, שאין למצוא כמוה בימינו ואני תמיד התגאיתי לספר לכולם, שסבא וסבתא שלי ביחד מאז ומעולם, כל הזמן.
הקמתם משפחה לתפארת, 3 בנות, עשרה נכדים ו-11 נינים (בינתיים). קשה להאמין שבאמת שניכם כבר אל כאן יותר. תמיד הייתם פה בשבילנו, גאים ומודאגים כמובן, ותמיד מוכנים לעזור בכל מה שצריך.
באחד מזכרונות הילדות הראשונים שלי, אתם שכובים לשנת צהריים במיטתכם בגבעתיים ןאתם מזמינים אותי להצטרף, ושם מתחת לשמיכה מתחילה מסיבת הממתקים של קיטקאט ומאנר.
זכרון אחר מהקבוץ, הוא שבכל שנה, כשאמא ואבא טסו לחול, אנחנו נשארנו לשבוע לקייטנת סבא וסבתא. שמרתם עלינו ופינקתם אותנו בממתקים, נשיקות וחיבוקים.
בכל פעם כשטסתם וטיילתם לכם בכל העולם, הקפדתם תמיד לשלוח לי גלויה אישית, שאראה איזה כיף לכם, וכמובן אלמד על עוד מקומות חשובים בעולם, כי הרי הסברתם לנו מגיל צעיר, שהשכלה זה הדבר הכי חשוב ובכל פעם, כשמישהו מהנכדים החל ללמוד באוניברסיטה, התמלאתם שמחה וגאווה. גם את ימי ההולדת, אף פעם לא פספסתם והרגלתם אותנו לברך במזל טוב יום לפני התאריך ואת זה אף אחד ממשפחות אחרות לא יבין.
ויש עוד מלא זכרונות טובים, אני זוכרת אתכם בכל טקס וטקס שלי, החל מטקס חנוכה בגן ועד לטקס קבלת הדרגה בסיום קורס קצינות וטקס החתונה שלי. תמיד הייתם גאים בי ושמחתם אתי, בכל ההצלחות שלי. קראתם לי: 'שירק'לה, הנכדה הבכורה שלנו'. לימים היו לכם עוד הרבה נכדים ונכדות, אבל אני נשארתי גאה לשאת את התואר שלי.
אז אני גאה להיות אחת מהנכדים שלכם ואני אסירת תודה על כל מה שהשארתם אחריכם והענקתם לי. שמחה שהיו לי 44 פלוס שנים יחד, וככה אזכור אתכם, עם הזכרונות הטובים.
שירק'לה, הנכדה הבכורה שלכם – 1/1.

סבתא האהובה,    16.2.18 לאזכרת ה-30 לאינגה
יצא לנו לבלות ביחד 34 שנים. כשחושבים על זה, זה די הרבה ביחס לגיל שלי. כשיצאתי לדרך, את כבר היית בת 61. את האמת שדי צעירה בשביל נכד שישי. מתי בכלל הספקתם את כל זה? ליווית אותי בכל שלב בחיי. וככל שעברו השנים, הקשר ביננו התהדק ונהיינו חברים טובים יותר ויותר. מתוך אינסוף זיכרונות, תקף אותי פתאום זיכרון של מכתב ישן ששלחת לי בדואר אלקטרוני לפני 12 שנים. אז הקלדתי "Inge" במילות החיפוש ב-gmail בתקווה לאתר את אותו מכתב. למזלי, אף פעם לא מחקתי את האימיילים שלי, אז ה-gmail שלי נראה כמו בית התפוצות. קיבלתי אלפי תוצאות והתחלתי לרוץ עם ה-gmail אחורה בזמן...
מצאתי תמונות ששלחתי לך ולסבא מטיול שעשיתי לקובה, קוסטה ריקה, פנמה וניקרגואה בקיץ 2013. איזה מזל! חשבתי כבר שאיבדתי את כל התמונות מהטיול הזה כשה-hard disk שלי קרס לפני כמה שנים. המשכתי לדפדף לאחור. נתקלתי בהמון מצגות ששלחת לי. רובן בספרדית כדי שאוכל לתרגל. מידי פעם אימייל מאירית שמודיעה לך ולכולנו שהיא מגיעה לביקור בארץ. יש גם המון תמונות משפחתיות מליל סדר וראש השנה. אפשר לפתוח פנקס ולרשום בדיוק מי התייצב ומתי. אחר כך תמונה של סבא ושלך מחויכים ביומולדת של לוטם בקיסריה. בין מצגת יפה ששלחת לי על קרחון פריטו מורנו שבארגנטינה למצגת שמסבירה איך מגיעים למאדים סיפרתי לך ולסבא על המחקר שלי אצל ויטלי בבאר שבע ושמושיקו חבר של אורי בנה לנו אתר אינטרנט למעבדה. כתבת  לי בחזרה שאתם גאים בי מאוד ועוד מעט תראי גם את האימייל לסבא כשהוא יקום מהשינה. אבל רציתי למצוא את אותו מכתב ששלחת לי אז המשכתי ללכת אחורה. נתקלתי פתאום באיזו בדיחת קרש ש-Epi העביר לרשימת התפוצה שלו ומשום מה הגיעה גם אלי. הבדיחה ככה ככה אבל המסר חביב... אחר כך ראיתי מצגת ששלחת עם נימה פוליטית על הבזבוזים של ביבי ושרה (אקטואלי משהו). בהודעה אחרת כתבת לי שאת וסבא מקבלים כל הזמן עדכונים מאמא ואבא על הטיול שלי בספרד ופורטוגל אבל אתם מחכים שאכתוב לכם משהו בעצמי. באמת לא בסדר מצדי... המשכתי ללחוץ על החץ ימינה כדי לחזור אחורה בזמן בתקווה למצוא את אותו מכתב אבוד. השנה 2008 וה-gmail ספר כבר למעלה מ-1200 תוצאות. עוד אימייל שבו אני מספר לך ולסבא על מילואים שעשיתי ברמת הגולן ואז תמונה ששלחתי לכם עם ה-6 חתולים שנולדו בדירה שלי בבאר שבע.
לפתע ב-2006 הרשימה נגמרת ואני מאוכזב שלא מצאתי את המכתב. אני נזכר שהיה לי פעם, לפני עידן ה-gmail, אימייל של Hotmail ואני מנסה להיכנס לשם. הסיסמה עובדת ("רזי אפשטיין" בעברית כשהמקלדת על אנגלית – קלאסי), אבל החכמולוגים של Hotmail מזהים כניסה ממחשב לא מוכר. באמת גאונים – אחרי 12 שנה אסור להחליף מחשב? ניסיתי למלא פרטים כדי לקבל הרשאה להיכנס לאימייל הישן אבל עד שהפנטגון יאשר לי להיכנס לחשבון האימייל של עצמי כבר יהיה לי שוב פעם מחשב חדש.
סבתא - לפני חודש בדיוק ראיתי אותך בפעם האחרונה בדרך לשדה התעופה. חששתי מהמפגש. אולי לא תרגישי טוב, אולי תשני, אולי תכעסי עלי שאני נוסע ולא תרצי לראות אותי... כשהגעתי עדיין ישנת אז פטפטתי עם עינתי בסלון. אחרי כמה דקות התעוררת ונכנסתי להגיד לך שלום. היית מאוד חלשה אבל חייכת אלי כל הזמן ונתת לי את היד. אפילו התעניינת ושאלת לשלומי ומתי אני נוסע. לפני שהלכתי, נתתי לך נשיקה על המצח ואת לחשת לי שנתראה בשנה הבאה כשאחזור. יצאתי מהבית בכפר סבא עצוב אבל מחוזק!
את אותו מכתב שכתבת לי פעם קראתי בחנות אינטרנט בלימה, בירת פרו, במהלך הטיול הגדול לדרום אמריקה ב-2006. הייתי עצוב מאוד באותם ימים וחשבתי לסיים את הטיול מוקדם מן הצפוי ולחזור הביתה מלימה. המילים שכתבת לי הפיחו בי רוח חיים והעלו אותי על אוטובוס צפונה עם ביטון ויפתח במקום על מטוס הביתה. לצערי, אינני זוכר את נוסח המכתב במלואו אך את מילותיו העיקריות והמרגשות אני לא שוכח (ואני מתרגם אותן כאן מאנגלית לעברית):
"רזי - סבתא אומרת לך מניסיון: בחור כמוך לא צריך להתאבל ולבכות על אף בחורה. אני יודעת שעכשיו הכל נראה מעונן ואפור, אבל תראה שיגיע יום ומסביבך הכל יהפוך ורוד ומלבלב כמו פריחת האביב." 
סבתא - לא פעם ייחלתי שאת וסבא תזכו להכיר את בת זוגתי והיא תזכה להכיר אתכם. לצערי, הדברים לא הסתדרו בדיוק כפי שקיוויתי. אבל יום אחד כשזה יקרה, המילים שכתבת לי באותו מכתב יקרמו עור וגידים ואני אספר לכולם שזכיתי להיות הנכד של הסבתא הכי חכמה בעולם!                                                                     אוהב ומתגעגע,     רזי (1:4)

 

linkText

Loading...

גלריה

עריכה

וידאו

עריכה

ציר זמן

עריכה

הדלק נר

רזי אפשטיין
24.02.2018
סבא וסבתא האהובים, תודה על השנים היפות ביחד. רזי (1:4)
רזי אפשטיין
24.02.2018
סבא וסבתא האהובים, תודה על השנים היפות ביחד. כבר מתגעגע. רזי (1:4)
ליאורה
24.02.2018
אמא ואבא יקרים, מתגעגעת אליכם מאד!! חסרים לי מאד!!
רזי אפשטיין
09.09.2017
מתגעגע המון וממשיך בדרכך
אינגושקה
08.09.2017
אוהבת
ליאורה וצביקה
08.09.2017
זוכרים אותך תמיד בלבנו
שירי גאיה אוהד דרור
08.09.2017
לסבא היקר נר זכרך יקר לרגליי שירי דרור גאיה אוהד
עינתי וענבל גל וטל
08.09.2017
לסבא היקר יהי זכרך נר לרגליי באהבה ענבל גל טל ועינתי
איתי אופיר
08.09.2017
לסבא היקר יהי זכרך נר לרגליי באהבה איתי
אבי אפשטיין
08.09.2017
לסבא היקר יהי זכרך נר לרגליי באהבה אבי
אינגוש'קה
09.09.2016
יהי זכרך ברוך!!
ליאורה, אירית ועינתי
09.09.2016
יהי זכרך ברוך!!
עינת
27.03.2016
אבא יקר שלי אתה חסר לי
גאיה
06.03.2016
אהבתי אותך
רזי אפשטיין
04.03.2016
סבא! אוהב אותך, גאה ומתגעגע. רזי, 1:4
רותם אפשטיין
04.03.2016
לוקחת אתכם כדוגמא אישית לחיי נישואים. המסירות והאהבה לאינגה תיחרט בזכרוני
אינגושקה
04.03.2016
אוהבת תמיד...

Loading...