עברית
English
Spanish
Chinese
אתר הנצחה לזכר

צבי אריה זליגמן 1919-1973

צבי אריה   זליגמן
מקום לידה: Beverly, Mass. Usa
מקום פטירה: רמת-גן, ישראל

בית עלמין:
ישוב: חולון
בית עלמין: חולון
גוש:
גוש:
חלקה:
שורה:







עריכת קשרי משפחה

ביוגרפיה

עריכה

הרולד זליגמן (צבי אריה) נולד ב-2 למאי, 1919 בבברלי, מסצ'וסטס שבארה"ב להוריו: מאיר זליג ומרים (מרי). בבית הוריו קיבל חנוך יהודי מסורתי. למד כלכלה באוניברסיטת הארוארד ושם אף הוכתר בתור דוקטור. לאחר מלחמת העולם השנייה שרת בממשל הצבאי האמריקאי בגרמניה בין השנים 1947 - 1949. בתקופה זו היה פעיל במחנות של שארית הפליטה, עזר לרבים מניצולי השואה וסייע להם במאמציהם לעלות ארצה.

בשנת 1949 ביקר לראשונה בישראל ואז החליט כי מקומו כאן ואמנם לאחר שהתחתן ב-1951 עלה ארצה יחד עם רעייתו רות, תיבדל לחיים ארוכים. תקופה מסוימת גרה משפחת זליגמן, ברח' טשרניחובסקי שבשכונת רסקו ולאחר מכן בתל-אביב, ברח' הירקון. בשנת 1956 התיישבה בשכונת תל-גנים שברמת-גן, ברח' יוסף צבי 55.

לה. ז. שלושה ילדים: דבי (דבורה), הנשואה לזאב ז'ולטי, פסיכולוגית קלינית במקצועה, המתגוררת בירושלים, ג'רי (ירמיהו) ובת זוגו איריס שמחוני שגב - לג'רי בת - אביה - מנישואיו הראשונים לצביה פינצ'ובר ודיויד (דוד), הנשוי ליהודית ולהם ארבעה ילדים: יסמין, הנשואה לשי ולהם שתי בנות - לוטם ואלה, אבישג, תום ושלי.

זמן קצר לאחר שהרולד ורות זליגמן עלו ארצה החל ה.ז. לשרת בתפקיד סגן המנהל הכללי של החברה הכלכלית לישראל (פי אי סי - P.E.C - Palestine Economic Corporation), חברת ההשקעות הגדולה שנוסדה בשנות העשרים ע"י אישים ידועי שם ביהדות ארה"ב במטרה להקים ולבסס מפעלים כלכליים בארץ-ישראל. לימים שונה שם החברה ל-אי אי סי (Israel Economic Corporation).

כשב-1968 הועברה חברת אי אי סי להיות תחת בעלות בנק דיסקונט, לא היה ה. ז. מעוניין להמשיך לעבוד בחברה וב-1969 הוא הקים וניהל את החברה הישראלית לערבויות I.G.C: 

Israel Guarantee Corporation - חברה פיננסית שמטרתה לסייע לעולים החדשים להתבסס בארץ – הן בשטח השיכון והן בשטח הפרנסה. בניהולו של ה. ז. הגיעה החברה להישגים ניכרים ולאחרונה אף החלה להרחיב את שטח פעולתה לתכניות השיכון לזוגות צעירים.


בתפקידים האחראים שמילא, ראה ה. ז. שליחות שבה ניתן לו לסייע לביסוסה הכלכלי של מדינת ישראל. במשרדו שררה תמיד אוירה חמה וידידותית וכל מי שנכנס אליו, בין אם בענייני עסקים או לשם עניין פרטי, זכה להארת פנים ולמלה חמה מפיו של המנוח.

עבודתו העסיקה אותו הרבה מעבר לשעות העבודה המקובלות אך למרות זאת עוד מצא ה. ז. זמן לפעילות ציבורית בשטחים שונים. היה חבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית, היה פעיל בוועד ההורים של מדרשית נועם וכן במוסדות חשובים אחרים.

אך את גולת הכותרת של פעילותו הציבורית הוא ראה בבית הכנסת תל-גנים. כשהתיישבה משפחת זליגמן בתל-גנים היה המנוח היחיד כמעט בשכונה שהזדקק לבית כנסת ובשנים הראשונות נוהג היה להתפלל בבית הכנסת שברחוב השר משה. לאחר שנוספו מספר משפחות דתיות בשכונה, היה ה. ז. מעשרת הראשונים שהצטרפו למניין שהוקם בצריף בית הספר תל-גנים. למן היום הראשון ראה משימה לעצמו לעשות לפיתוחה ולקידומה של קהילת תל גנים.

בשנת תשכ"ג נבחר ה. ז. לתפקיד יו"ר ועד בית הכנסת ובשנה זו נפלה ההכרעה בדבר בנין בית הכנסת בתל-גנים. מספר המתפללים הקבועים במניין עוד היה די קטן – לא עלה על ארבעים איש אך ה. ז. העלה את הדרישה לבנות בית כנסת לחמש מאות מתפללים בתוספת אולם הרצאות, ספריה וכו'. רבים מבין פעילי הקהילה הסתכלו על תכנית זו כעל אוטופיה הן מבחינת הצורך בבנין כה גדול בשכונה זו והן מבחינת האפשרות לגייס את האמצעים הדרושים להקמת הבניין. אך ה. ז. עמד בשלו ולבסוף הצליח לשכנע את כולם בנכונות גישתו. והיום כשאנו מתגאים בבית הכנסת המפואר שלנו ההומה ממתפללים בכל ימי השבוע, עלינו לזכור כי זכינו לכך הודות לראייתו המפוכחת ולעמידתו העקשנית של הרולד זליגמן.

לאחר שהוחלט על הקמת בנין בית הכנסת, קיבל ה. ז. על עצמו את המשימה הקשה של ריכוז ועדת המגבית ונכנס לעבודה בכל המרץ. אך כדרכו תמיד, לא התחיל בפעולה לשכנע אחרים לתרום למען הקמת בית הכנסת. הפעולה הראשונה שלו הייתה - התרומה שהוא עצמו תרם לקרן הבניין וכשהודיע על סכום התרומה בישיבת ועד בית הכנסת, נדהמו כל הנוכחים מגודל הסכום והדוגמה האישית סחפה אחריה את חברי הועד, את צבור המתפללים ואת כל תושבי השכונה ותוך חדשים מעטים נאסף הסכום שהיה דרוש להתחלת הבניה.

מסירותו לקהילה לא ידעה גבול ולא היה שטח שבו לא ניכרה פעילותו - היה יו"ר ועד בית הכנסת פעמים אחדות, היה יו"ר ועדת הבניין, גזבר, עסק מדי שנה בשנה בהסדרת המקומות לימים הנוראים, היה בא לטפל במו ידיו בגינת הנוי של הבית הכנסת, דאג לקיום שעורי תורה, היה ממעצבי אופיו המיוחד של בית הכנסת.

למרות הישגים רבים וחשובים שאליהם הגיע בחיים, הוא ראה בבית הכנסת את הישגו החשוב ביותר. בית הכנסת היה ביתו והוא לא היה מחסיר תפילה בציבור יום יום בקיץ ובחורף.
השיעור בתלמוד הניתן ע"י הרב קוק באמצע השבוע התחיל לפני כשתים עשרה שנה. הרולד זליגמן היה מן הראשונים שהצטרפו לשיעור והתמיד בו עד ליומו האחרון.

אך לא רק בתורה ובעבודה (תפילה) הוא ראה את תפקידו של בית הכנסת כי אם גם בגמילות חסדים ואמנם ביזמתו הוחל בהקמת קופת גמ"ח ונעשו בקהילה פעולות שונות של צדקה וחסד.
ה. זליגמן עסק בקליטת עליה לא רק במסגרת עבודתו בחברה לערבויות כי אם גם בביתו וגם זה בדרכו בשקט ובצניעות. ביתו היה פתוח לעולים חדשים ויחד עם רעייתו רות (תבדלח"א) טיפל בכמה וכמה משפחות של עולים שנתקלו בקשיי קליטה בראשית צעדיהם בארץ ועזר להם להיקלט ולהתבסס. הן בתל-גנים והן במקומות אחרים בארץ נמצאות כיום משפחות לא מעטות אשר הודות לטיפול המסור והחם של משפחת זליגמן מצאו את מקומן בארץ. ראינו אנשים אלו בהלוויה כשהם בוכים כפי שבוכה מישהו רק אחרי בן משפחה אהוב.

כחצי שנה לפני פטירתו ביקש לשחררו מתפקידיו בוועד בית הכנסת בגלל מצב בריאותו שהתרופף, אך גם בתוקפה זו התעניין בכל בעיה שהתעוררה בניהול בית הכנסת ועזר לחברי הועד בעצה ובהדרכה.

פעילותו לחיזוק היהדות לא הצטמצמה במסגרת בית הכנסת בלבד. ה. ז. לא הלך להשפיע על אנשים ולשדלם לקבל את דעתו, אבל הוא השפיע הרבה הן בשכונה והן מחוצה לה הודות לדוגמה האישית שהוא נתן – דוגמה של אדם בעל השכלה גבוהה, בעל עמדה בכירה בחיים הכלכליים של המדינה, השומר על מצווה קלה כחמורה, המנהל בית יהודי למופת, הנותן לילדיו חינוך יהודי תורני ומשריש בהם אהבה עמוקה לעם ישראל ולארץ ישראל.

הרולד זליגמן נפטר באופן פתאומי בכ"ו אלול, התשכ"ג, 26 ליולי 1973, 10 ימים לאחר שעבר ניתוח לב פתוח בבית-חולים תל השומר (בילדותו חלה במחלת השחפת שפגעה בליבו - סיבת אי גיוסו לצבא במלחמת העולם השניה).


העדפות

עריכה

הספדים

עריכה

בס"ד יום חמישי כ"ו תמוז התשע"ג                                                            4.6.2013

אבא שלי היקר,

רציתי לספר לך על הערב שארגנתי לכבודך אמש.
היום מלאו 40 שנה ליום שבו אבדתי ואבדנו אותך. והיה זה ביום חמישי, כמו היום.
אז, ביום רביעי בערב, כולנו, אמא, ג'רי, דיויד ואני היינו אצלך בבית-חולים תל-השומר ואמרנו לך שלום, בטוחים שנראה אותך שוב למחרת.
ואז, בבוקר יום חמישי, הגיעה אלינו הבשורה הנוראה.
נסענו לבית החולים, הכניסו אותנו לחדר ואמרו לנו את מה שאמרו.

אבל עכשיו אני רוצה להתרכז במה שהיה אמש.


אבא, הגיעו אנשים שכל כך אהבו אותך, מקרוב ומרחוק. הייתה אנט קרון וסול גרין שהגיעו מירושלים, ופנינה אמיר שהגיעה מבאר שבע, ושלמה ואיירין מנס וגם ברכה (הבת שלהם), שכל כך התרגשה להגיע ואמרה שמאד אהבה אותך.

אבא, לא ספרתי לך שהערב התקיים בבית כנסת תל גנים, המקום שהיה כל כך יקר לך.

הכול התחיל, כשהחלטתי, שאני רוצה לשנות את שם בית כנסת תל גנים ל-: "יקר צבי", כדי להנציח אותך. כל כך היה חשוב לי במשך הרבה שנים לדעת שאתה תונצח. פניתי לשמעון לביא, גזבר בית הכנסת, שהוא גם הגיס של שרון חסון, הבת של יחזקאל (Haskell) וסיכמנו, שאת הכסף שחשבתי לתרום למען שינוי שם בית הכנסת אתן למען פרוכת חדשה. והנה הפרוכת, אבא: ניסיתי לבחור בכיתוב שיהיה על דעתך. מקווה שקלעתי.

ואז החלטתי שחייב להתקיים ערב עבורך, בליל כ"ו בתמוז. התייעצתי עם שמעון לביא לגבי רב, שרציתי להביא לבית הכנסת, והוא המליץ לי על הרב אריה הנדלר. וכל כך שמחתי כשהרב אריה הנדלר הסכים להגיע. וזו הייתה, אבא, בחירה כל כך מוצלחת. הוא כאילו דבר כל הזמן עליך – כי הוא דבר על כך שכדי ליצור מציאות, צריך לדרוש אותה. וזה אתה, בכל: בעליה ארצה, בחינוך היהודי שהיה לך כל כך חשוב להקנות לנו ובבניית בניין בית הכנסת.                                                                                                 
שלחתי הזמנות לבני המשפחה, לחברים מבית הכנסת ובכלל. דודה ליבי ודוד דייב נפטרו כבר לפני מספר שנים, דוד יחזקאל ודודה שירלי לפני קצת יותר משנה - שניהם במרווח של שבועיים אחד מהשני - קודם שירלי ואחר כך יחזקאל - יחזקאל לא ידע על שירלי. אתם כולכם ביחד שם למעלה, אבל כל בני הדודים שבארץ הגיעו: אדל (הבת של דודה ליבי) עם יואל – הבן שלה, שהשם השני שלו הוא השם שלך, אבא: צבי, אילנה (הבת של יחזקאל), שרון (הבת של יחזקאל) ובעלה שאול, מאיר (הבן של יחזקאל) וכמובן אמא, ג'רי ודיויד. ג'רי בא עם בת הזוג שלו איריס ואביה – הבת שלו מהנישואין שלו עם צביה, דיויד ויהודית, אשתו ושלושה מתוך ארבעת ילדיהם: יסמין, שהיא נשואה לשי ובהריון מתקדם, אבישג ותום (שלי היתה במחנה). וכמובן שזאב, הבעל היקר שלי, אבא, שכל כך היית אוהב, לו היית יכול להכיר אותו. והגיעו, כמו שכתבתי לך כבר, סול גרין מירושלים, אנט קרון – אלמנתו של החבר הכי קרוב שלך - דייב קרון, ששניכם הייתם סגני מנהל בחברת פי.אי.סי, סולי ואיירין (שלמה ורנה) מנס מבית-כנסת תל-גנים, סינתיה (עדנה) (הבת המאומצת שלך ושל אמא שהגיעה כעולה חדשה בגיל 24 לארץ) וברוך (בעלה) לוי, מייקל בורק (השכן שלנו והרופא שלך) והבן שלו, אביעזר, פנינה אמיר (הקרובה של הבת דודה השנייה שלנו חנה זילברמן מטבריה, שגלתה אותנו) והבן שלה חגי – שהביא אותה מבאר שבע (!), היכן שהיא מתגוררת, וזאב וחווה לוין, השכנים הצמודים שלנו, שגרים היום ממש קרוב לאמא, ברחוב עוזיאל, ויצחק המר, שייצג את וותיקי קהילת בית-כנסת תל-גנים, שלמרות שעבר ניתוח קטרקט בעין אתמול הגיע וגם דבר וכן שלוש החברות הנאמנות שלי, שאתה מכיר מצוין (זוכר שהיית מלווה אותי אליהן בשבתות והיה לנו אז זמן איכות ביחד): מרים, יונה ואסתר. כולן באו עם הבעלים שלהם. ובא עקיבא - דובי, החבר הטוב של ג'רי מהמדרשיה, אותו אתה מכיר מצוין. כשהוא פגש אותי, מחכה מחוץ לבית הכנסת, הוא חבק אותי ובהמשך הערב ספר לי שבמשך הערב רצו לו כל מיני תמונות שלך בראש – שהיית חותך אשכולית ומפזר עליה סוכר... שיש לו תמונה שאתה ואמא מורידים את ג'רי במושב מירון, היכן שהתגורר עם משפחתו. הוא אמר שדווקא ממך יש לו תמונות וזיכרונות בהשוואה לאנשים אחרים. אמרתי לו שאתה חדרת בו. הוא ספר על הבדיחות שלך, שהוא יכול לשמוע את הצחוק שלך. והוא הבטיח שיכתוב לי עליך. ואנט קרון, שחיה מחצית השנה  בירושלים ומחצית  השנה  בניו יורק, ספרה לי, שמאד אהבה אותך, שדרכך היא פגשה את העולם הדתי באופן מיוחד. חווה, השכנה שלנו לשעבר, ספרה ,שיחד עם זה שהיית דתי היית משתתף במסיבות, רוקד (לא זכיתי לראות אותך רוקד). אבא - גם רחל, אמא של אסתר הגיעה. היא מאד אוהבת אותך והיא ואסתר הבטיחו לי שישלחו לי דברים שהם יכתבו עליך.                                                    

אבא, אני דברתי – אביא את דברי פה. דברתי בהתחלה על הרגשות והמחשבות שלי סביב ההנצחה שלך ואחר כך הקראתי את מה שצבי וגנר כתב עליך, חודש אחרי שאבדתי ואבדנו אותך.                                                               
"היום, לפני 40 שנה, נחתה עלינו, עלי ועל משפחתי, הקרובה והמורחבת, על חברי קהילת בית כנסת תל גנים ועל החברים והמוקירים של אבי, מקרוב ומרחוק, בארץ ובארה"ב, מכה פתאומית וכל כך קשה לעיכול - אבי נפטר 10 ימים לאחר ניתוח שעבר בליבו.

שנים רבות אני מסתובבת עם המחשבה כיצד להנציח את זכרו של אבי בדרך הראויה, כזו שהיה רואה אותה בעין יפה. ובהתקרב יום השנה ה-40 של אבי, חשתי כי זהו צו השעה. לפני מספר חודשים, בדרך לבקר את אימי, שכידוע גרה באותו הבית אליו עברה עם אבי לפני 57שנה, ברחוב יוסף צבי 55, שכונת תל-גנים, רמת גן, עברתי בסמוך לבית כנסת תל גנים, המקום שהיה כל כך יקר לאבי. ופשוט ידעתי, כי על ההנצחה להיות קשורה לבית-כנסת תל גנים. לפניכם פרוכת הבימה שעליה הכיתוב: "לעילוי נשמת צבי אריה זליגמן ב' אייר התרע"ט – כ"ו תמוז התשל"ג, שראה בהקמת בית-כנסת תל-גנים חזון וייעוד." וזאת בתקווה, שהכיתוב לא חורג מגבולות הצניעות של אבי. ואז, התגלגל הרעיון גם לערוך ערב זיכרון לכבוד יום השנה ה-40 של אבי.

לשמחתי הרבה, הרב אריה הנדלר נענה לבקשתי לבוא ולתת שיעור לזכרו של אבי.

לפני שאזמין את כבוד הרב, ברצוני להקריא דברים שכתב מר צבי וגנר, מבכירי הקהילה, אדם יקר וחבר קרוב של אבי ועורך הדף לחודש של בית כנסת תל גנים במשך עשרות שנים. מר וגנר נפטר לפני שנים ספורות. את הדברים הוא כתב בדף לחודש אלול, התשל"ג, במלאות חודש לפטירתו של אבי. הדברים כתובים בחוברת שלפניכם."

"ביום כ"ו בתמוז נלקח מאתנו באורח פתאומי חברנו היקר ר' צבי אריה (הרולד) זליגמן ז"ל, ממייסדי קהילתנו ומראשיה.

הרולד זליגמן נולד לפני 54 שנים בארצות הברית. בבית הוריו קיבל חנוך יהודי מסורתי. למד כלכלה באוניברסיטת הארוארד ושם אף הוכתר בתור דוקטור. לאחר מלחמת העולם השנייה שרת בממשל הצבאי האמריקאי בגרמניה. בתקופה זו היה פעיל במחנות של שארית הפליטה, עזר לרבים מניצולי השואה וסייע להם במאמציהם לעלות ארצה.

בשנת 1949 ביקר לראשונה בישראל ואז החליט כי מקומו כאן ואמנם לאחר שהתחתן ב-1951, עלה ארצה יחד עם רעייתו רות, תיבדל לחיים ארוכים. תקופה מסוימת גרה משפחת זליגמן בירושלים ולאחר מכן בתל-אביב ובשנת 1956התיישבה בתל-גנים.

באותו זמן שרת ה. זליגמן בתפקיד סגן המנהל הכללי של החברה הכלכלית לישראל (פי אי סי), חברת ההשקעות הגדולה שנוסדה בשנות העשרים ע"י אישים ידועי שם ביהדות ארה"ב במטרה להקים ולבסס מפעלים כלכליים בארץ-ישראל.

בשנים האחרונות עסק ה. ז. בהקמתה ובניהולה של החברה הישראלית לערבויות - חברה פיננסית שמטרתה לסייע לעולים החדשים להתבסס בארץ – הן בשטח השיכון והן בשטח הפרנסה. בניהולו של ה. ז. הגיעה החברה להישגים ניכרים ולאחרונה אף החלה להרחיב את שטח פעולתה לתכניות השיכון לזוגות צעירים.

בתפקידים האחראים שמילא, ראה ה. ז. שליחות שבה ניתן לו לסייע לביסוסה הכלכלי של מדינת ישראל. במשרדו שררה תמיד אוירה חמה וידידותית וכל מי שנכנס אליו, בין אם בענייני עסקים או לשם עניין פרטי, זכה להארת פנים ולמלה חמה מפיו של המנוח.

עבודתו העסיקה אותו הרבה מעבר לשעות העבודה המקובלות אך למרות זאת עוד מצא ה. ז. זמן לפעילות ציבורית בשטחים שונים. היה חבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית, היה פעיל בוועד ההורים של מדרשית נועם וכן במוסדות חשובים אחרים.

אך את גולת הכותרת של פעילותו הציבורית הוא ראה בבית הכנסת תל-גנים. כשהתיישבה משפחת זליגמן בתל-גנים היה המנוח היחיד כמעט בשכונה שהזדקק לבית כנסת ובשנים הראשונות נוהג היה להתפלל בבית הכנסת שברחוב השר משה. לאחר שנוספו מספר משפחות דתיות בשכונה, היה ה. ז. מעשרת הראשונים שהצטרפו למניין שהוקם בצריף בית הספר תל-גנים. למן היום הראשון ראה משימה לעצמו לעשות לפיתוחה ולקידומה של קהילת תל גנים.

בשנת תשכ"ג נבחר ה. ז. לתפקיד יו"ר ועד בית הכנסת ובשנה זו נפלה ההכרעה בדבר בנין בית הכנסת בתל-גנים. מספר המתפללים הקבועים במניין עוד היה די קטן – לא עלה על ארבעים איש אך ה. ז. העלה את הדרישה לבנות בית כנסת לחמש מאות מתפללים בתוספת אולם הרצאות, ספריה וכו'. רבים מבין פעילי הקהילה הסתכלו על תכנית זו כעל אוטופיה הן מבחינת הצורך בבנין כה גדול בשכונה זו והן מבחינת האפשרות לגייס את האמצעים הדרושים להקמת הבניין. אך ה. ז. עמד בשלו ולבסוף הצליח לשכנע את כולם בנכונות גישתו. והיום כשאנו מתגאים בבית הכנסת המפואר שלנו ההומה ממתפללים בכל ימי השבוע, עלינו לזכור כי זכינו לכך הודות לראייתו המפוכחת ולעמידתו העקשנית של הרולד זליגמן.


לאחר שהוחלט על הקמת בנין בית הכנסת, קיבל ה. ז. על עצמו את המשימה הקשה של ריכוז ועדת המגבית ונכנס לעבודה בכל המרץ. אך כדרכו תמיד, לא התחיל בפעולה לשכנע אחרים לתרום למען הקמת בית הכנסת. הפעולה הראשונה שלו הייתה - התרומה שהוא עצמו תרם לקרן הבניין וכשהודיע על סכום התרומה בישיבת ועד בית הכנסת, נדהמו כל הנוכחים מגודל הסכום והדוגמה האישית סחפה אחריה את חברי הועד, את צבור המתפללים ואת כל תושבי השכונה ותוך חדשים מעטים נאסף הסכום שהיה דרוש להתחלת הבניה.

מסירותו לקהילה לא ידעה גבול ולא היה שטח שבו לא ניכרה פעילותו - היה יו"ר ועד בית הכנסת פעמים אחדות, היה יו"ר ועדת הבניין, גזבר, עסק מדי שנה בשנה בהסדרת המקומות לימים הנוראים, היה בא לטפל במו ידיו בגינת הנוי של הבית הכנסת, דאג לקיום שעורי תורה, היה ממעצבי אופיו המיוחד של בית הכנסת.

לא אוכל במסגרת רשימה קצרה זו לעמוד על כל פעולותיו של ה. ז. למען בית הכנסת תל-גנים. למרות הישגים רבים וחשובים שאליהם הגיע בחיים, הוא ראה בבית הכנסת את הישגו החשוב ביותר. בית הכנסת היה ביתו והוא לא היה מחסיר תפילה בציבור יום יום בקיץ ובחורף.
השיעור בתלמוד הניתן ע"י הרב קוק באמצע השבוע התחיל לפני כשתים עשרה שנה. הרולד זליגמן היה מן הראשונים שהצטרפו לשיעור והתמיד בו עד ליומו האחרון.

אך לא רק בתורה ובעבודה (תפילה) הוא ראה את תפקידו של בית הכנסת כי אם גם בגמילות חסדים ואמנם ביזמתו הוחל בהקמת קופת גמ"ח ונעשו בקהילה פעולות שונות של צדקה וחסד.
ה. זליגמן עסק בקליטת עליה לא רק במסגרת עבודתו בחברה לערבויות כי אם גם בביתו וגם זה בדרכו בשקט ובצניעות. ביתו היה פתוח לעולים חדשים ויחד עם רעייתו רות (תבדלח"א) טיפל בכמה וכמה משפחות של עולים שנתקלו בקשיי קליטה בראשית צעדיהם בארץ ועזר להם להיקלט ולהתבסס. הן בתל-גנים והן במקומות אחרים בארץ נמצאות כיום משפחות לא מעטות אשר הודות לטיפול המסור והחם של משפחת זליגמן מצאו את מקומן בארץ. ראינו אנשים אלו בהלוויה כשהם בוכים כפי שבוכה מישהו רק אחרי בן משפחה אהוב.


 לפני כחצי שנה ביקש לשחררו מתפקידיו בוועד בית הכנסת בגלל מצב בריאותו שהתרופף אך גם בתוקפה זו התעניין בכל בעיה שהתעוררה בניהול בית הכנסת ועזר לחברי הועד בעצה ובהדרכה.
פעילותו לחיזוק היהדות לא הצטמצמה במסגרת בית הכנסת בלבד. ה. ז. לא הלך להשפיע על אנשים ולשדלם לקבל את דעתו, אבל הוא השפיע הרבה הן בשכונה והן מחוצה לה הודות לדוגמה האישית שהוא נתן – דוגמה של אדם בעל השכלה גבוהה, בעל עמדה בכירה בחיים הכלכליים של המדינה, השומר על מצווה קלה כחמורה, המנהל בית יהודי למופת, הנותן לילדיו חנוך יהודי תורני ומשריש בהם אהבה עמוקה לעם ישראל ולארץ ישראל.

עם פטירתו ללא עת של הרולד זליגמן, אבד לקהילתנו אחד מעמודי התווך שלה. כולנו נרגיש בחסרונו של האיש אשר בשקט ובצניעות נשא בעולה של הקהילה מאז היווסדה, האיש אשר כולנו ראינו בו את מצפונה של הקהילה.

חבל על דאבדין ולא משתכחין!
צ. ו."

"ומדבריו של מר שלמה מנס, חבר וממתפללי בית הכנסת, שמכבד אותנו היום בנוכחותו:

"לעיתים רחוקות פוגשים אנו אדם שדרכו בחיים יכולה להשפיע על דרך החיים שלנו. אדם כזה היה צבי אריה זליגמן ז"ל שנלקח מאתנו ללא עת.

הפסדנו ידיד יקר והקהילה את אחד ממייסדיה שתרם רבות למענה ואשר היה יכול עוד לתרום הרבה. למדינתו אבד אזרח מוכשר בעל רמה בינלאומית, (אבא, בגלל הצניעות שלך לא אמרתי את המילים
"רמה בינלאומית") לעמנו אבד בן מסור ונאמן למסורתו ותורתו.

במקום אחר בדף זה מפורטים תולדות החיים של המנוח ושם אנו קוראים על חלק מהישגיו הרבים של המנוח במקצועו, בפעילותו למען הצבור הרחב בכלל ולמען קהילתנו בפרט. גדולתו של צבי אריה זליגמן ז"ל הייתה בדרך הצנועה האופיינית לו, לעומת ההישגים האלה. במיוחד השפיעה עלינו מסירותו לכל תפקיד שלקח על עצמו או שנמסר לו. רוח ההתנדבות לא ידעה גבול אצלו ובתור בעל צדקה שימש לנו לדוגמה.

צבי אריה זליגמן ז"ל איננו אולם רוחו תמיד תישאר אתנו ותדחוף אותנו להמשיך בדרכו לעבוד למען מטרותינו הנעלות.

שלמה מנס."

בתך דבי.

מכתב שכתב לי ג'ואי ברמן, בן דוד שלי, הבן של דודה ליבי - אחות של אבא - לקראת ערב האזכרה שלך:

Your Uncle Harold, who lives in Israel, has a PHD in Economics from Harvard.”  That is a quote from my mother, who was crazy about her brother Harold.  Note that it is all about Israel and education.  Jews love Israel and Jews love education.  My earliest memory of this quote, and I heard it often, was from when I was about 10 years old.  Now, I knew about Israel.  The idea of living there was very exciting, if a little vague, to a Jewish boy in Washington, DC.  I also understood that Harvard University was a big deal.  I wasn’t sure what a PHD was for, aren’t doctors people you see when you are sick?  And what is economics anyway?  I certainly did not understand what it meant for an Orthodox Jew to even be admitted to Harvard University in the 1930’s, let alone be accepted to their graduate school and earn a doctorate.  When I would ask what kind of work he did, I was told that he worked for a company called PEC.  What did they do?  They invested money in other companies.  What was that all about
In 1963, when I was 16, my family came to Israel for a one month visit.  My Aunt Ruth and Uncle Harold made their home in Tel Ganim our base of operations.  I did get to see my uncle’s office.  It was on a high floor of a building in downtown Tel Aviv.  It had nice views.  I was 16 – what did I know.  Certainly no one talked about the importance of his position. Uncle Harold was able to take time off from work and drove us around the country in his Studebaker Lark.  It was then that the idea of Israel became much more real.  On Shabbat, we prayed at Beit Knesset Tel Ganim which met in a green wooden building which was part of a school.  I met some of the local families including the Pinski’s who had a son, Didi, who was about my age
In 1969, my parents, David and Lillian Berman came on aliya.  So, who made everything smooth for them but my Aunt Ruth and Uncle Harold. My father also found a home at Beit Knesset Tel Ganim.  I never knew until recently how involved my uncle was in the development of the Beit Knesset and its construction and growth.  You would not be able to tell by where he sat – not up front, but off to the left side about halfway back
By the time he passed away, which was much too soon, I was getting old enough and experienced enough to begin to understand what he had accomplished for his family and his neighborhood and his country.  I can only imagine what he might have quietly and humbly achieved if he had been given more time
Zichrono levracha, may his memory be a blessing – for all of us
Joseph Berman
 
linkText

Loading...

גלריה

עריכה

וידאו

עריכה

ציר זמן

עריכה

הדלק נר

Loading...