אתר הנצחה לזכר

אילנה יופטרו 1958-2017

אילנה יופטרו
מקום לידה: תל אביב
מקום פטירה: תל השומר

בית עלמין:
ישוב: רחובות
בית עלמין: רחובות
גוש:
גוש:
חלקה: טז
שורה: 2







עריכת קשרי משפחה

ביוגרפיה

עריכה
אילנה נולדה ב- 7 בספטמבר 1958 בבית החולים דג'אני ביפו להוריה ג'נט ועזרא אשר.
היא הייתה הנכדה הראשונה של הסבים מבית שמש שנשאה את שם המשפחה – אשר, והיא גם הייתה זו שקרובה אליהם פיסית. הנכדים הגדולים יותר חיו ביפו.
לאבא עזרא הייתה אחות בת 5 , יפה, שהייתה למעשה חברה של אילנה בילדותה והקשר דודה- אחיינית היה במישור אחר לגמרי.
ההורים גרו אז במשק עזר בבית שמש. בתים קטנים מאוד, בקצה העיירה, ממש על גבול עמק מלא זיתים ופרות רועות.
כשאילנה הייתה בת 4 וחצי נולד האח יעקב וההורים עברו לדירה בבית שיכון בן 3 קומות. בהמשך נולד גם חזי. בשיכון הזה גרו 12 משפחות שהיו ממש המיקרוקוסמוס של ישראל של אותן שנים. כולם עולים חדשים מכל קצווי תבל. עירקים, פולנים, רומנים, מרוקאים, הונגרים, ספניולים , וכולם חיו בכפיפה אחת, במקום אחד. השפה העברית חיברה את כולם והאתוס של כור ההיתוך שלט אז ברמה.
מילדותה, הייתה אילנה חברה טובה, אוזן קשבת, מפרגנת ובעלת יכולת הכלה אין סופית.
אם מדברים על הילדות כדאי להזכיר גם את הסבתא בבת ים, מצד האמא, שאליה היו נוסעים בחופשות. בית קטנטן בשיכון עמידר עם ריחות אוכל ומלא במאור פנים ואהבה, עם נוף שונה כל כך מבית שמש...והכי חשוב...חוף הים, בעיקר חוף הסלע שבבת ים...
והיו גם נסיעות לדרום הארץ...לאילנה היו שתי דודות בבאר שבע. האחיות עליזה ובלנש שהיו נשואות לשני אחים פנחס ויואל. לדודות היה קיוסק שנדמה לה אז כמרכז מסחרי מפואר, שם מכרו בעיקר גזוז, פלאפל ומסטיק בזוקה... בזמן הביקורים בבאר שבע אהבה אילנה לבלות, עם הבנות של הדודות אנה וסוזן שהיו כמעט בנות גילה והקשר ביניהן היה הדוק מאד.
כשאילנה הצטרפה לצופים הטיולים הפכו להיות חלק משגרת השבתות שלה, וכמובן המסעות, המחנות, הג'ימבורי ועוד.
בנעוריה, הלימודים לא היו בראש מעייניה. קדמו ללימודים הצופים, החברים והחברות וכל הצד החברתי. בבית שמש היה אז תיכון אחד בלבד ולקראת תום חטיבת הביניים אילנה התבשרה שהיא מיועדת למסלול מקצועי שאינו כולל בגרות. אילנה נלחמה בכל כוחה וניסתה לשנות את רוע הגזרה אך בסופו של דבר בחרה לעבור לחוות הנוער הציוני, יחד עם בת שבע שהייתה חברה מילדות.
להורים של אילנה היה מאוד קשה עם היציאה שלה מהבית. היא הייתה בת הבכורה והמשענת של הורים בבית. האבא היה עולה אליה לירושלים עם סירים של אוכל מהבית.
למרות הכל, חוות הנוער הציוני הייתה מקום שבו אילנה פרחה ויצרה קשרי חברות אמת. עם שתיים מהחברות, בת שבע ובקי שמרה אילנה קשר עד יומה האחרון.
הלימודים בחוות הנוער הציוני היו מכוונים למקצועות שנדרשו בחיל האוויר, חשמלאות ומכשירנות מטוסים ולכן באופן טבעי, עם סיום הלימודים, התגייסה אילנה  לחיל האוויר והוצבה בתל נוף.
בזמן שרותה הצבאי, עזבה המשפחה את בית שמש ועברה לבת ים.
 כל חברותיה וחבריה מבית שמש ומחוות הנוער היו מפוזרים בצבא ולא היו לאילנה יותר מדי קשרים בבת ים.
כשהאח יעקב עזב את הבית ועבר לבן שמן, הקשר ביניהם התהדק.
 אילנה הייתה באה לבקר אותו לעיתים תכופות, ולמרות משכורתה הדלה כחיילת השתדלה לפנק אותו מכל הלב , פעם באפטר שייב שמאוד אהבה ופעם בתכשיר חדשני לפצעי בגרות. ותמיד באהבה גדולה.
כשאילנה סיימה את שרותה הצבאי החלה לעבוד בתעשייה האווירית. בכל בוקר הייתה עולה עם שחר אל האוטובוס שלקח את עובדי התעשייה האווירית מבת ים, ואחר הצהרים הייתה חוזרת לביתה עם אותו אוטובוס ואותם האנשים... זו הייתה שנה אפורה ומאוד משעממת בחייה, ולמרות הפיתוי הגדול להישאר ולקבל קביעות, העדיפה אילנה  לקחת סיכון ולחשב מסלול מחדש...
הבחירה הייתה בחברת מוטורולה, אשר לפני עידן הסלולר הייתה החברה המובילה בתחום התקשורת בארץ, שם פגשה אילנה את חנה רוט (צ'יפ ) ושאול ששינו את כל חייה וליוו אותה מאז ועד לכתה.
 (יש לציין שחנה הפכה להיות האחות שמעולם לא הייתה לאילנה. החברות ביניהן היתה עמוקה ויוצאת דופן. הזיכרונות  מהטיול הגדול שעשו יחד באירופה ב-1980 , ליוו את אילנה עד יומה האחרון).
 
כאמור, שאול  ניהל פרויקט גדול  ואילנה עבדה תחתיו. הקשר איתו מילא אותה באהבה ובשקט נפשי. אילנה נהגה לומר  ששאול הוא מאלה שמה שרואים ממבט ראשון, זה מה שיש. אין קליפות מיותרות ואין אגו... יש מעט מילים, אבל המון מעשים...מעשים טובים.
בשניים במרס 1982, נישאה אילנה לשאול והזוג הצעיר החל את דרכו בדירה קטנה ברח' מילצ'ן ברחובות, שם נולד כעבור זמן קצר ניר, הילד הראשון.
אילנה התמסרה כל כולה להורות ולזוג נולד בן נוסף, רני וכעבור כמה שנים נולד הבן השלישי טל.
 אילוצי הפרנסה חייבו אותה לחזור לעבודה, ומשפחת יופטרו ארזה את ביתה ועברה לגור באילת למשך 3 שנים . באילת, עבדה אילנה בחברת גז ועם שתי שכנות וחברות מקסימות, ריטה וגילה, שמרה על קשר עד יומה האחרון.
 
במעבר למזכרת בתיה, המשפחה נאלצה להתמודד עם שני אירועים בריאותיים לא פשוטים שעבר טל. ביום האחרון לשהותם באילת כשטל הקטן הוכנס לכלוב גבס ונאלץ להיות מרותק למיטתו והשנייה כשעבר ניתוח להסרת גידול בראשו. באותם ימים קשים התגלתה מסירות הנפש האין סופית של אילנה, שתמיד מצאה בתוך עצמה עוד ועוד כוחות נפשיים כדי להתמודד עם המצב
 האח יעקב מספר, מהרגע שהומצא הטלפון הסלולרי היה ברור שקודם כל צריך להתקשר לאילנה. היא בטוח יודעת, מכירה מישהו שיודע, מכירה מומחה לתחום ובטח גם תשיג לך הכי טוב בהכי זול.
הקשרים האנושיים שיצרה עם כל אחד, ולא משנה מי היה, היו נדירים. היא ידעה לגעת בלב של כל אחד ולתת לכל אחד את התחושה שהיא שם בשבילו באמת...
אילנה היתה אמא מסורה, אבל חייבים לציין גם את העובדה שהייתה  דודה נפלאה...במיוחד היא היתה נרגשת כשלאחיה יעקב נולדה הבת הבכורה, סוף. קשה לתאר את אהבתה העצומה לסוף.... וכך זה היה עם כל אחד מאחייניה והדודנים. יכולת נתינה נדירה. ללא גבולות
אילנה החלה לעבוד בסוכנות ביטוח, ולמרות חוסר נסיונה בתחום, השתלבה מהר מאד בעבודה ותרמה רבות לקשר המצוין עם הלקוחות  ולאווירה המשפחתית ששררה במשרד. אילנה הייתה מזכירתו של נחמיה בית און שהיה גם נשיא הרוטרי במזכרת בתיה, ובתקופה זו השקיעה מזמנה כדי לתרום לקהילה ולעזור לזולת.  
הרוח הצעירה, היכולת להקשיב ולתת עצה,  הידקו מאד את הקשר של אילנה לחברים של ילדיה. החברים הרגישו אצלה ממש בבית ושיתפו אותה בנושאים האינטימיים ביותר שלהם...הם היו מגיעים מהצבא היישר לביתה של אילנה כדי לאכול ולספר חוויות, ורק לאחר מכן המשיכו לביתם...
 לאילנה היו חברות רבות במסגרות שונות ומגוונות. היא ידעה לשמור על יחסי חברות לאורך כל שנות חייה.
ולמי שאינו יודע...אילנה אהבה מאוד את הטבע והרבתה לטייל. לפני 10 שנים החליטה להקים קבוצת מטיילים בשם "חמשושים" שנפגשת אחת לחודש עד היום.
כשהבן רני נישא לעדן, לא היה מאושר ממנה. תמיד אמרה על עדן כלתה שהיא הבת שלא הייתה לה מעולם...
כחודשיים אחרי החתונה של רני ועדן נתגלתה בגופה של אילנה המחלה הארורה. התגובה הראשונה שלה הייתה- אלחם במחלה ואנצח.
היא תמיד דאגה לשדר אופטימיות, ובמשך שלוש שנים נלחמה במחלה  בגבורה עילאית. גם אחרי הטיפולים הכימותרפיים, שידרה חיים כרגיל והלכה לעבודה למרות הכאבים וההרגשה האיומה, מה שגרם לכולם להאמין עד הרגע האחרון כי היא תצליח להתרומם מחדש ולהחלים.
לימים הפסיקה לעבוד והשקיעה מזמנה הפנוי בפגישות עם חולות סרטן.
כשנולד גיא הנכד הראשון, הייתה אילנה מאושרת על שזכתה לרגע הזה. היא בילתה עם גיא שעות ארוכות והשקיעה בו את כל אהבתה.
בהמשך, זכתה לשמוח מאד עם הולדתו של עומרי, הנכד השני, אך בגלל ההתדרדרות במצבה, לא הספיקה ליהנות בחברתו...
בימיה האחרונים דאגה אילנה להודות לכולם ולהיפרד בדרכה...היא אפילו השאירה משימות עבור בני משפחתה, משימות שיש למלאן לאחר מותה...
מאות האנשים שהגיעו להיפרד ממנה לאחר מותה רק הדגישו את תרומתה העצומה לאנשים סביבה ואת האהבה הגדולה שכולם רחשו לה כולם.

העדפות

עריכה

הספדים

עריכה
linkText

Loading...

גלריה

עריכה

וידאו

עריכה

ציר זמן

עריכה

הדלק נר

Loading...