אתר הנצחה לזכר

רונן ישראלי 1970-1990

רונן  ישראלי
מקום לידה: בוסטון ארה"ב
מקום פטירה: חיפה ישראל

בית עלמין:
ישוב: חיפה
בית עלמין: הצבאי כפר סמיר
גוש:
גוש:
חלקה:
שורה:







עריכת קשרי משפחה

ביוגרפיה

עריכה

סגן רונן ישראלי, בן אילנה ומשה, נולד ביום י"ב בתמוז תש"ל (16.7.1970) בבוסטון, בארה"ב בעת
לימודי הדוקטורט של אביו ב-M.I.T.
המשפחה שבה לארץ בשנת 1973 לביתה בעיר חיפה.
רונן עשה את לימודיו היסודיים בבית הספר הניסיוני הפתוח שבאוניברסיטת חיפה, המשיך לחטיבת הביניים בבית הספר התיכון עירוני ה', וסיים את לימודיו התיכוניים כעבור שנתיים, בהיותו בן 17 בלבד בבית הספר התיכון "פרינסטון" בניו ג'רסי.
במסגרת לימודיו בפרינסטון כתב עבודות מדעיות, אחת מהן על הפיזיקאי הדני נילס בוהר, חלוץ תורת הקוונטים. כמו כן, הוא לקח קורס מואץ בפיזיקה בהיותו בן 16 באוניברסיטת פרינסטון.  
רונן היה צעיר יפה תואר, שחונן בכשרונות רבים בתחומים שונים. היה ספורטאי פעיל והצטיין בתחומי הכדורסל, טניס וסקווש. לצד זאת טיפח גם את תחביבו- טיפוס צוקים והיה חבר במועודון האפליניסטים. בשובו לארץ מארצות הברית התקבל למסגרת העתודה האקדמית ולמד בטכניון בפקולטה למתמטיקה שימושית. הוא סיים את לימודיו לתואר הראשון בהצטיינות, כל זאת מבלי לזנוח את אהבותיו ועיסוקיו בשטחי המוזיקה והקולנוע.
רונן אהב מאוד מוזיקה, הוא היטיב לנגן בחליל צד והחל לפרוט על גיטרה, ומצא זמן פנווי לקריאה מרובה, בעיקר של ספרות יפה. בנוסף ניהל רונן יומן אישי. בתום לימודיו בטכניון היה בכוונתו להמשיך לימודים לתואר שני, אך טרם החליט באיזו מגמה. רונן גוייס לשירות חובה בצה"ל בסוף חודש אוגוסט 1988 והתקבל למגמת חיזוי בחיל האויר. במסגרת זו עבר קורס קצינים ועמד לקבל את דרגת הסגן. רונן נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט' בכסלו תשנ"א (26.11.1990) בתאונת דרכים בשכונת דניה בחיפה, והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי כפר סמיר בחיפה. הניח הורים אילנה
אבן טוב-ישראלי משוררת וסופרת , ואביו, פרופסור משה ישראלי, שנפטר בפברואר 2007.
כמו כן, שני אחים: יגיל רונן ויובל רונן.

הפרק האחרון מיומנו של רונן ביום הולדתו ה-19

16.7.89

(...)

"כדאי לנצל את ההזדמנויות שיש לך בחיים כי בסך הכל הבנאדם זוכר בסופו של דבר רק את החוויות שלו. מוזר. מקווה שאזכור את כל הנופים והתמונות שצילמתי בעיניי ולא במצלמה... אני כנראה צריך להיות פילוסוף. לא ברור למה צריך לחקור דברים. השאלה היא לא איך נוצרו הדברים אלא למה (בשביל מה).
האם יצורים השולטים בנו כמו עכברי ניסיון כדי לבדוק את תגובותינו למצבים שונים (לפי הדתיים-חרדים זה אלוהים), משהו שלא נמצא במימד שלנו.

טוב, אין לי כוח. נמאס לי לחשוב.
לפעמיים עדיף להיות- ריק."

המשך מתוך ספרה של אילנה אבן טוב-ישראלי "אוצרות שהים נותן לי" , הקיבוץ המאוחד 2002
"הדפים הריקים שנמלאו בפרטים קטנים של עשייה יוצרת ושמחת חיים. והוא חי עוד שנה מלאה וארבעה חודשים ועשרה ימים עד היום ההוא.
המבט שלו כשצילמתי אותו במדרגות הגן ליד עץ הדקל ועיניו הכחולות ירוקות מציצות בהומור מעבר למשקפי השמש המופשלים והחיוך הזהיר חידתי מתכנס אל אצבעות ידיו הארוכות.

המבט שלו

בא ונעלם. "

העדפות

עריכה

מוזיקה

המוזיקה מילאה חלק גדול בחייו של רונן. כל לילה רונן היה נרדם עם הרדיו פתוח על גלי צה״ל (מה שהיום גלגל״צ).

בחדרו נשאר אוסף תקליטים וקלטות מרשים של האמנים והלהקות שהעריץ במהלך חייו הקצרים.

הנה רשימה חלקית של המוזיקה ששימשה פסקול לחייו:

Prince, The Police, Sinead O'Connor, David Bowie, Genesis, U2, Pink Floyd, Led Zeppelin, Queen, The Beatles, AC/DC, Steve Miller Band, Kate Bush, Billy Joel, Aerosmith, 10cc, Supertramp, Hall & Oates, Rush, Phil Collins, The Rolling Stones, The Who, Bob Marley, The Eagles, Jimi Hendrix, Cream, The Doors, Bob Dylan, Alice Cooper, Simon & Garfunkel, Tom Petty, Foreigner, Chris Isaak, Sting, Neil Young, Crosby, Stills, Nash & Young, Cyndi Lauper, Joe Cocker, The Cure, Randy Newman, Red Hot Chili Peppers, Elton John, Bruce Springsteen, Suzanne Vega, Status Quo, Yes, The Clash, Depeche Mode, Steely Dan, The Beach Boys, Michael Jackson, Tears For Fears, Lenny Kravitz, Dire Straits, Leonard Cohen, Roxy Music, The Alan Parsons Project, Bryan Adams, Fankie Goes To Hollywood, Stevie Wonder, Tracy Chapman, Simple Minds, The Stranglers, Toto, Uriah Heep, Talking Heads

ממדף הספרים של רונן

ביום האחרון לחייו רונן נשא בתרמילו את ספרו של גרסייה מארקס - "מאה שנים של בדידות".
רונן אהב לקרוא, בעברית ובאנגלית.
בילדותו המוקדמת אהב סיפורי אגדות, בעיקר אגדות אנדרסן ואגדות האחים גרים.
הוא אהב מאוד את ספרו של פרנץ מולנר "מחניים" ואת "האי ברחוב הציפורים" של אורי אורלב.
רונן קרא את כל סיפרי "חסמבה".

בנעוריו הוא הרבה לקרוא ספרות יפה:

כמו עמוס עוז- "מיכאל שלי" , א.ב יהושע -"המאהב", מאיר שלו -"רומן רוסי",
אהרון אפלפלד- "תור הפלאות", דן בן-אמוץ - "לזכור ולשכוח", יצחק אורפז- "נמלים" ,
בנימין תמוז- "מינוטאור", פנסח שדה -"ספר האגסים הצהובים" ,
מילן קונדורה- "הקלות הבלתי- נסבלת של הקיום", יצחק בשביס-זינגר "שונאים-סיפור אהבה" ,
ויליאם פוקנר- "מקלט" , ברנרד מלמוד- "חיים חדשים", ו"העוזר", מאכס פריש- "הומו פאבר" ,
ארנסט המינגוי- "הזקן והים" ,פרנץ קפקא- "אמריקה" , ג'ונתן ליווינגסטון- "השחף".
The Death of Ivan Illich"- Leo Tolstuy"
המחזה של סמואל בקט "מחכים לגודו", שרונן קרא אותו באנגלית, השפיע עליו מאוד.

כמו כן, קרא באנגלית את המחזות של הרולד פינטר: "מסיבת יום הולדת" ו"החדר".

בנוסף, רונן אהב מאוד ספרי מדע בדיוני ואת אהבתו זו הוא חלק עם אביו, פרופ' משה ישראלי, שגם כן הרבה לקרוא בתחום זה. מבין הספרים נציין את ארתור קלארק- "קץ הילדות" ו"מפגש עם רמא", בריאן אולדיס- "אל האינסוף" ו"עידן הסוד" , ר.היינליין- "השליטים" ו"מנהרה בשחקים", י.אסימוב- "קץ כל זמן".
Kurt Vonnegut- "Dead Eye Dick", וגם ספרים בסדרת "Startrek".

כמו כן, הוא קרא גם ספרים בתחום המדע כמו: M.I.T introdactory physics series

Differential Equations" a course in mathematical Analysis- E.Goursat"

Uses of Infinity"- Leo Zippin"

"A.P. French- "Speacial Relativity

הספדים

עריכה

אִם תָּבוֹא

לְרוֹנֵן
16.7.1970- 26.11.1990


בִּצְעָדִים יְחֵפִים תְּטַפֵּס אֶל
חַדְרְךָ
תִּכְרַע אֶל הַשֻּׁלְחָן
טֵיְפּ יָשָׁן
תָּג קְצוּנָה
מִשְׁקֶפֶת שָׂדֶה
יוֹמָן
תָּוֵי נְגִינָה
מִשְׁוָאָה לֹא פְּתוּרָה
וְהַסֵּפֶר הָאַחֲרוֹן
בְּתַרְמִילְךָ–
"מֵאָה שָׁנִים שֶׁל בְּדִידוּת"

26.11.2012
[מתוך: דקויות ]

דברים של יגיל רונן, אחיו הבכור של רונן:

לפני מספר שנים עיינתי ביומן שכתבתי לאחר שנהרג אחי ונתקלתי בקטע מ – 12 בדצמבר 1990,
בו שחזרתי שיחה עם אבי:

אבי:
"שב"
אני:
"קרה משהו?"

שתיקה

אני:
"קרה משהו לאמא?"
אבי:
"רונן"
אני:
"נפצע?"

אבי:
"מת".

רונן אחי נהרג ב – 26 לנובמבר 1990, והוא בן 20. הוא נדרס על-ידי נהג משאית. הוא סיים את לימודיו לתואר ראשון
במתמטיקה בטכניון בהצטיינות, במסגרת העתודה האקדמית. הוא היה לאחר קורס קצינים, בהשלמה חיילית של חיל האוויר. באותו בוקר היה בדרכו לבסיס.

בסיום ההלוויה של רונן, לאחר קריאת ה"קדיש", מצאתי את עצמי באוטובוס, שאורגן מטעם משרד הביטחון. לאחר מספר
דקות הגיע נהג האוטובוס. הוא הסתכל עלי מבעד למראה, ועינינו נפגשו לרגע. הוא ראה זאת כאות לשיחה ואמר: "אחי היה טייס במלחמת יום-כיפור. מטוסו הופל והוא נהרג. מאז עברו 17 שנה, וזה לא נעשה קל יותר".

מאז חזרתי פעמים מספר אל האמירה הזאת מנסה לפענח את משמעותה עבורי.

שנתיים לאחר מותו של רונן, שיניתי את שם משפחתי לרונן. באותו זמן לא יכולתי להסביר לעצמי במדויק מדוע עשיתי זאת, אבל במבט לאחור נראה לי שהייתה בכך הכרה בכובד האובדן, וביטוי ראשוני למשמעותו בחיי.  כל פעם ששם משפחתי נאמר, זכרו של רונן עולה בי. אין זה פשוט, מאחר וכל פעולה שגרתית של חיי הופכת לתזכורת של האובדן.  חייו וחיי נעשו שזורים באופן שלא ניתן להפרדה.

ב – 26 בנובמבר 2004 ימלאו 14 שנה למותו של רונן.

לפני 14 שנה קיבלתי את המסר של נהג האוטובוס: "מאז עברו 17 שנה וזה לא נעשה קל יותר", כמסר שאין בותקווה. למרות זאת, הייתי משוכנע שכוונת הנהג הייתה לטובה. במבט לאחור אני מעניק שתי פרשנויות אחרות לדבריו:

1. הוא הכין אותי לידיעה, שאדםאינו יכול לחלוטין להתגבר על האובדן. אין תרופה שתוכל להסיר את משא האבדה. 
2. הפנייה שלו הייתה כמו הושטת יד מאדם אחד שסבל לאחר. פנייה שיש בה חיזוק, שאומרת שאיני לבד בכאבי.

בסוף פברואר בשנה זו נכחתי בניו יורק בערב למלאת שנתיים להירצחו של דניאל פרל. נושא הערב היה: "אני יהודי: עיון במילים האחרונות של דניאל פרל". הערב אורגן על-ידי הוריו של דניאל. הספר שליווה את הערב שטח מגוון של דמויות ודעות בנושא. הוריו של פרל הציגו סוגיה שנגעה בכאבם, ובו בעת הקיפהנושא רחב יותר. יהודה פרל שר פסוק מתהלים, והייתה בשירתוחריגה מהממד האינטלקטואלי של הטקסט– חריץ ממנו יכול היה הכאב לבעבע. זה היה מסר מלבו אל לבי –מסר שיצר חיבור, שיתוף. זו הייתה יקיצה משינה –
אחיזה בכאב שלי – בכאב שאצרתי בתוכי.


החוויה הגדולה האחרונה בחייו של רונן הייתה השתתפותו בקורס קצינים. במסגרת הקורס הוא התיידד עם בחור יוצא אתיופיה, מנשה חיים. אחת התמונות האחרונות בחייו הייתה התמונה בשחור לבן עם חברו זה. הקשר הזה בחייו של רונןהוליד אצל אמי את הרצון לעבוד עם בני נוער יוצאי אתיופיה.

במשפחתי היה מגוון של ביטויים בהתייחסות לאובדן. אמי נתנה ביטוי לכאב בשירה שכתבה ובעבודתה החינוכית בתחום
הכתיבה היצירתית.  בעקבות מפגשיה עם נוער יוצא אתיופיה נוצר הספר: "תנו לי לדבר". תמיד התרשמתי מכושרה של אמי לראות בפצע מקור ליצירה. אחי יובל, צעיר ממני ב – 11 שנים, צעיר ב -6 שנים מרונן, כתב והלחין שירים, שנתנו ביטוי להרגשתו. הוא גם הלחין כמה מהשירים של אמי. שירים אלה היה שר מידי שנה ביום הזיכרון בבית-הקברות הצבאי. אבי לא ביטא את כאבו בגלוי, ואני לעתים תמה להיכן הכאב מתנקז.

כפי שנהג האוטובוס פנה אלי, כפי שאמי פנתה אל נוער יוצא אתיופיה, כפי שיהודה פרל פנה אל לבי דרך זמרתו, וכפי שאחי יובל שר, אני פונה עכשיו אליכם. דרך שיתוף אחרים בכאבנו ותיעול התהודה הרגשית למערכות יחסים, אנו מחזקים את עצמנו ואת הסובבים אותנו. האתגר שאני מציב בפני ובפניכם הוא להתעלות מעל הכאב, שאינו נעלם, ולמצוא משמעות אחד בשני.

אני רוצה לסיים בשיר של אחי הצעיר יובל, שנכתב בעת היותו כבן שש-עשרה, כשנתיים לאחר מותו של רונן. אחת השורות בשיר  "שלושה אחים שנשארו בלי אח אחד" נותנת ביטוי למציאות האובדן, מציאות שאתם חולקים אותה ברגע זה אתי, ועל כך אני מודה לכם. 


יגיל רונן . אפריל 2004.

              
linkText

Loading...

גלריה

עריכה

וידאו

עריכה

ציר זמן

עריכה

הדלק נר

Loading...