אתר הנצחה לזכר

משה נס-אל 1932-2014

משה  נס-אל
מקום לידה: סנטיאגו - צ'ילה
מקום פטירה: גבעתיים - ישראל

בית עלמין:
ישוב: ראש העין
בית עלמין: ירקונים
גוש: גוש - רימונים א'
גוש:
חלקה: אזור 7
שורה: א' , מספר 41


Moshe Nes-el (ספרדית)





עריכת קשרי משפחה

ביוגרפיה

עריכה

משה נס-אל 

מחנך, עיתונאי והיסטוריון

איש יחיד ומיוחד במינו: יהודי גאה, ישראלי פנאטי, ציוני נלהב, בית"רי בכל רמ"ח איבריו, איש ספר, מחנך ואידיאולוג.
הדלק נר
ביוגרפיה
משה נולד בסנטיאגו, צ'ילה, ב-2 בדצמבר 1932 (בשם מאוריצ'יו ארואסטה). הוא נולד עם בעיית ראייה חמורה, בעיה שסבל ממנה כל חייו, אולם מעולם לא נתן למגבלה זו להפריע לו בפעילותו שכללה מסעות, קריאה וכתיבה. משה הצטיין בלימודיו בבית הספר ואף "קפץ" מספר כיתות והתקבל לבית הספר היוקרתי ביותר בסנטיאגו, אולם הוא מצדו הפציר בהוריו כבר מגיל צעיר שיתירו לו ללמוד בבית ספר יהודי, זאת בעיקר נוכח גילויי אנטישמיות שחווה בבית הספר. בגיל 10 הצטרף לפעילות בקן של תנועת הנוער "השומר הצעיר" ושם ספג בפעם הראשונה את החוויה של ארץ ישראל והציונות.
כשהיה בן 14 עברה כל משפחתו של משה להתגורר בארגנטינה. באותה תקופה נלחמו המחתרות בארץ נגד הבריטים והוצאתו להורג של דב גרונר על ידי הבריטים השפיעה עליו מאוד. אז שמע בפעם הראשונה על תנועת הנוער בית"ר, שתמכה בפעילות הארגון הצבאי הלאומי. הוא הצטרף לתנועה כחניך מן המניין ולימים היה פעיל בבית''ר ומילא תפקידים שונים במשך שנים רבות בצ'ילה וגם בארץ, ביניהם גם כממלא מקום ראש ההנהגה העולמית של בית"ר.
אלבום תמונות ילדות
כשהיה בן 18 חזרה משפחתו לצ'ילה, אז כבר קינן בו הרעיון של עלייה ארצה. הוריו התנגדו נחרצות, בין היתר בשל בעיית הראייה שלו, אולם עקשנותו הכריעה לבסוף את הוריו שהותירו לו לעלות ארצה במסגרת תוכנית בת שנה במימון הסוכנות היהודית. ב-1951 הגיע משה לארץ למכון מדריכי חו"ל בירושלים.
עם תום הלימודים בארץ חזר לצ'ילה ומאותו רגע לא ידע מנוח עד שקיבל את ברכתם של הוריו לעשות עלייה.
ב 1955 עלה לארץ ישראל והצטרף ליישוב 'מבוא בית"ר'. יישוב שנמצא בהרי ירושלים והיה קרוב לגבול הירדני.
המצב הביטחוני היה מתוח והמצב הכלכלי היה דחוק ביותר.
ב-1957 החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים בחוג להיסטוריה וליחסים בינלאומיים.
לאחר סיום לימודיו, למד והוסמך כמורה בתיכון להיסטוריה ואזרחות.

ב-1960 הכיר את אשתו לעתיד שרה קוגן, שעלתה מארגנטינה בגפה כמה שנים קודם לכן ושימשה אף היא כמורה בבית הספר "כל ישראל חברים".
בשנת 1961 נישאו בבית הכנסת של קירית האוניברסיטה העברית בירושלים, שנה לאחר מכאן נולד בנם היחיד, יעקב – על שם אביו של משה.
בכל אותם שנים התגורר משה עם משפחתו הצעירה בירושלים.
אלבום תמונות חתונה
את משרתו הראשונה כמורה בתיכון קיבל באופקים שבנגב, אשר אליה היה נוסע כל בוקר מביתו בירושלים.
גישתו המיוחדת כמורה נון-קונפורמיסט המדביק את תלמידיו בחיידק ההיסטוריה הכתה גלים, וכתבות שהופיעו בעיתונות הארצית על "המורה המיוחד" להיסטוריה שמלמד באופקים, הביאו אליו הצעה ללמד באורט רחובות. בעקבות עבודתו זו עבר עם משפחתו להתגורר בראשון לציון.
באותה תקופה, בשל הידרדרות משמעותית במצב הראייה וסכנה לעיוורון תמידי עבר ניתוח מסובך ונותר מספר חודשים בעיניים חבושות לצורך החלמה.
ב-1965, לאחר שחרורו מבית החולים, עברת את שם משפחתו ל"נס-אל".

במשך השנים שחלפו, לימד גם באורט נתניה ובסמינרים למורים, כתב מאמרים ועסק במחקר היסטורי.
ב-1974 הוסמך לתואר שני (M.A) בהיסטוריה.
משה הרבה לנסוע בשליחות האוניברסיטה העברית לאמריקה הלטינית כדי להביא ארצה חומרים מהקהילות היהודיות ברחבי היבשת אשר שימשו חומר למחקר היסטורי.
ב-1974, הוא יזם את הקמתה של אמיל"ט – אגודת מחקר יהדות לטינו-אמריקה, ובמשך כל חייו הוא היה בה חבר פעיל.
ב-1975 נסע לשליחות בת שנה בארגנטינה, שם היה נציג של מפלגת חרות באמריקה הלטינית.
אלבום 1974-1984
ב-1979 מונה לתפקיד ראש המחלקה לחינוך בגולה באמריקה הלטינית מטעם הסוכנות.
בתפקיד זה היה אחראי לשיבוץ השליחים, לתוכניות לימודים של בתי הספר השונים, להוצאת חומר חינוכי, לקורסים וכיוב'. ב-1993 פרש לגמלאות.
ב-1999 הוסמך לתואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית ומאז המשיך להשתתף בכינוסים בינלאומיים בנושאים היסטוריים, לכתוב ולפרסם מחקרים ומאמרים.

בשנת 1986 הוא יזם הקמתה של האגודה לקידום המחקר של אמריקה הלטינית כמסגרת רחבה להפצת ידע בתחום לציבור הרחב ושימש כיו"ר פעיל שלה עד לשנת 2005. הוא השתתף בארגון מדור לאמריקה הלטינית בקונגרסים של האיגוד העולמי למדעי היהדות שהתקיימו אחת לארבע שנים, ובהכנה, עריכה ופרסום של שבעה כרכים של קובץ המאמרים – JUDAICA LATINOAMERICANA – בעריכת חברי אמיל"ט. הוא תרם רבות לארגון אירועים ותמיכה בחוקרים שעסקו בתחום שהיה מאד קרוב ללבו.
משה היה שותף בכתיבת האנציקלופדיה העברית ואנציקלופדיה יודאיקה והוציא לאור ספרים, מאמרים ועיתונים רבים. קישור לחלק מהם מופיעים באתר.

משה היה סבא "משקיען" וטווה קשרים מיוחדים מאד עם כל אחת מארבע נכדותיו, בשנותיו האחרונות הוא עבר להתגורר בגבעתיים ונפטר בדירתו ב 13 בנובמבר 2014.
הלוייתו התקיימה בבית הקברות ירקון, ונוסף לחברים הספידו אותו גם בנו ושתיים מנכדותיו.
הספד בנו   וידאו
הספד נכדותיו   וידאו נדר   וידאו אושר
סבא במשרה מלאה

העדפות

עריכה

הספדים

עריכה

אבא

אבא שלי היה איש יחיד ומיוחד במינו : הוא היה יהודי גאה , ישראלי פנאטי, ציוני נלהב  , בית"רי בכל רמ"ח איבריו, איש ספר - אנציקלופדיה מהלכת, איש חינוך ,אידיאולוג שלא נתן לרוחות צד להשפיע עליו  ועקשן גדול, אולם בראש וראשונה הוא היה איש טוב לב שלא פספס אף הזדמנות לעזור לאחרים.
הוא  נולד עם בעיית ראיה חמורה אבל בדברים מסוימים ראה יותר רחוק מרוב האנשים שאני מכיר. כל החיים שלו היה קורא אובססיבי וכנראה שגם בזכות  בעיית הראיה פיתח זיכרון מופלא. הוא כתב מאות מאמרים, כחמש עשרה ספרים והוציא לאור מספר לא מבוטל של עיתונים כשאחד מהם
revista oriente y occidente הוא הוציא לאור   באדיקות במשך  38 שנים כל רבעון.
לדעתי הוא שבר שיא גינס בנושא הזה שכן  הוא היה גם הכותב  הראשי גם העורך , המגיהה ,השולח , המפיץ והגובה והמממן. היו לו מנויים בארץ ובכל העולם אבל העסק הזה היה רחוק מלהיות כלכלי,  והוא עשה הכל  מתוך תחושת שליחות וחדור מטרה.  כסף או כדאיות כלכלית אף פעם לא עניינה אותו.
  בעיות הראיה שלו, לא הפריעו לו והוא חרש חצי עולם בנסיעות לקהילות יהודיות מרוחקות עקב עבודתו וגם טייל לא מעט. 
הוא הגיע מצ'ילה לארץ פעם ראשונה ב 1951 , ולמרות שהמוצא שלו יישמש לו לכל חייו השראה לפעילות המחקר והכתיבה שלו  הוא לא היה דרום אמריקאי טיפוסי.
דבר ראשון  ומאד לא אופייני לדרום אמריקאיים , הוא היה תמיד מגיע תמיד בזמן , אפילו לפני הזמן, ואם הוא היה קובע איתי ב 17:00 נגיד , הוא כבר היה מתקשר ב 16:00  לבדוק איפוא אני וב 16:30 מתעצבן שעדיין לא הגעתי.  גם בענייני אוכל הוא לא היה דרום אמריקאי טיפוסי:   הוא אחד הדרום האמריקאיים היחידים שאני מכיר שהיה צמחוני.
 אבל למרות שהוא בארץ כבר 60 שנה, המבטא שלו ודרך הדיבור עדיין דרום אמריקאיים.
אצלו פיג'מה , היתה פייאמה , שקשוקה היה צ'אוצ'קה ומיניבוס נקרא טרומבילה.
היה לו חוש הומור מיוחד והיה משעשע כל פעם מחדש לשמוע ממנו אמירות עוקצניות על פוליטיקה ועל שמאלנים במיוחד.
לפני מספר חודשים, עוד לפני שגילו לו את הסרטן הוא דיבר איתי על המוות שלו, הוא דיבר על זה בשיווין נפש ותידרך אותי מה לעשות עם הספרים שלו  אחרי שהוא ימות, אחר כך הוא אמר לי  שהוא היה רוצה שאפרסם בשלושה עיתונים שונים הודעת אבל כי הרבה פעמים קרה לו שאנשים שהוא הכיר נפטרו והוא לא ידע מזה.
שאלתי אותו אם חשוב לו באיזה עיתונים , הוא אמר לי שלא , "רק לא בהארץ , הם שמאלנים "
הציונות ,אהבת הארץ  והמורשת היהודית  הייתה חלק אינטגרלי מהחיים שלו,
כשהיה נוסע לחו"ל , היה תמיד  אומר לי לפני שהיה עוזב , "שמור על המולדת עד שאני חוזר". אני זוכר שבתקופת ההתנתקות  הוא היה עונד 2  שני צמידים כתומים , שאלתי אותו פעם: אבא  למה שניים , הוא אמר לי : כי אני נגד באופן נחרץ.  היה כמובן קשה מאד להתווכח איתו על פוליטיקה , לא רק שהיה עקשן גדול, הידע שלו והזיכרון לנתונים וארועים הסטוריים היו מביסים כל טיעון שהייתי מעלה.
הוא היה קנה רק תוצרת הארץ ורק בלית ברירה היה קונה תוצרת חוץ, אך דבר אחד לא היה מוכן לקנות בשום פנים ואופן – תוצרת גרמניה.
באחת מטיסותיו לדרום אמריקה בסוף שנות ה 70 , הייתה תקלה והמטוס נאלץ לנחות במינכן,
כל הנוסעים ירדו לאובר נייט במלון עד שיתקנו את המטוס חוץ מאבי שלא הסכים בשום פנים ואופן לרדת ולדרוך על אדמת גרמניה, לא עזרו שידוליהם של הטיס , טיס המשנה וצוות המטוס שניסו לדבר על ליבו , הם  קיבלו ממנו בחזרה הרצאה בהיסטוריה על פשעי הנאצים, ולבסוף נאלצו להשאיר איתו 2 אנשים צוות במטוס למשך הלילה , אבל הוא לא ירד ! – עקשן כבר אמרנו...?
אחד הזיכרונות המוקדמים שלי היה כשגרנו בראשון לציון, אבי תמיד היה עובד שעות ארוכות, מהבוקר מוקדם ועד מאוחר בלילה ולמעשה הייתי רואה אותו רק בסופי שבוע, כל בוקר היה נכנס מוקדם מאד  לחדר שלי ומניח תפילין אחרי זה היה שר את "אדון עולם" ואחרי זה את המנון בית"ר .אחרי שהיה מוריד את הטלית והתפילין והיה משאיר לי מטבע של 25 אגורות על השידה ליד המיטה(אז אפשר היה לקנות עם זה מצופה וארטיק) היה מעיר אותי  בנשיקה ולוחש לי "אנשים חרוצים קמים מוקדם".
אחד הדברים שאבי לא הבין בהם וגם לא עניינו  אותו זה כסף ועסקים, אך יחד עם זאת הוא לימד אותי שלושה עקרונות חשובים שמנחים אותי יום יום:
1.    תעמוד תמיד במילה שלך – גם אם זה לא נוח 
2.    שלם תמיד את החובות שלך בזמן 
3.    קום מוקדם  ותספיק הרבה
הייתה לו עוד מנטרה אחת שלמעשה תמצתה   חלק משמעותי מהשקפת עולמו  ואותה אימצתי מזמן אל חיכי,  "אני אוסף חברים וחוויות" , הוא  היה תמיד אומר לי. וכשאני רואה איזה חברים מדהימים ונאמנים יש לו ובהכירי את זה שהוא לא היה מחמיץ אף הזדמנות לאסוף חוויה חדשה  אני משוכנע שקיבלתי ממנו מתנה ענקית.
אבא היה איש אמיץ ובאומץ התמודד כל החיים שלו. אחרי  שהרופאים סיפרו לי על הגידול בלבלב שלו , הם התייעצו איתי אם לספר לו,  אמרתי להם באופן חד משמעי  "אבא שלי רוצה לשמוע תמיד את האמת בלי בולשיט" כשסיפרתי לו על הגידול ועל הצפי שזה יקרה מהר מאד , הוא שתק רגע ואחרי זה אמר : אם זה מה שאלוהים רוצה – אני מקבל את זה באהבה.   הוא לא פחד מהמוות , מבחינתו זה היה המשך טבעי של החיים והוא תמיד שאף להתקדם קדימה.
באחת השיחות האחרונות שלנו כשהוא היה בבית חולים ואני ישבתי ליד מיטתו, הוא  אמר לי לפתע : "אתה יודע, ג'בוטינסקי פעם כתב (הוא היה מומחה בכתבי ג'בוטינסקי)  שכדאי שכל אדם יכיר את הסבא שלו אבל חשוב מאד שכל בן אדם יכיר את הנכד שלו. אני זכיתי להכיר את הנכדות שלי ואני עוזב את העולם מאושר וגאה"
אבא , זכיתי להיות הבן שלך  ולהיפרד ממך בצורה מסודרת, אתה תמיד תישאר נצור בליבי ובכל מה שאעשה , אדאג להמשיך לחנך את הבנות על פי הערכים שחינכת אותי   - תודה על כל מה שעשית בשבילי .
שלך לעולמים
יעקב

לסבא, לחבר הכי טוב שלי

כבר תקופה שעוברת לי בראש המחשבה שאצטרך לכתוב לך הספד בקרוב. וכל פעם מחדש ניסיתי לחשוב איך אצליח להכיל במכתב כל כך קטן את כמות האהבה הערכה והכבוד שאני רוכשת כלפיך. איך אוכל לספר בכל כך מעט זמן איך דמותך בחיי עיצבה את אישיותי. כמה ידע וחוכמת חיים שאבתי ממך.
אתמול בדרך חזרה מהמוצב סיפרתי לחבר כמה היית חשוב לי וכמה נוכח היית בחיי. ניזכרתי שכשהיינו קטנות היית מגיע בשלושה אוטובוסים ורכבת מידי יום שלישי עם שקית מלאה במתנות. איך היינו יושבים בשולחן האוכל שמסביבנו מליון בולים, אטלס פינצטה עט וזכוכית מגדלת. היית יושב איתי שעות ומראה לי על המפה מהיכן הגיע הבול, איזה שפה מדברים שם ומה העיר בירה. תמיד הייתי אומרת שסבא שלי הוא האיש הכי חכם בעולם!         ניזכרתי איך בפורים כל שנה היית מתחפש ומחכה לנו מחופש תמיד עם הפאה המצחיקה והמשקפיים המוזרות שגרמו לנו להתגלגל מצחוק כל פעם מחדש. ניזכרתי בסיפורים שהיית מספר לנו, על פליפיטו והדרדסים ופומנצו וכדור הבדולח הסודי שלך שבזכותו אתה יודע מה קורה איתנו גם אם אנחנו לא מתקשרות. ניזכרתי איך בכל פעם שהייתי מקבלת מכה הייתי באה אליך ואתה היית אומר סנה סנה קוליטה דה רנה סנרה סנה אוי סנרה מניינה. עד היום אין לי מושג מזה אומר ובכל זאת זה תמיד מרגיע אותי.
סבא, היום לא רק איבדתי סבא, איבדתי חבר טוב, חבר שתמיד שם כשצריך אותו , שתמיד מייעץ ומקשיב ושם בשבילי. וגם אם אני טועה אני יודעת שהוא תמיד יאהב אותי. חבר שאני יכולה לספר לו הכל ואני יודעת שזה ישאר בנינו , גם אם דפקתי לאמא את האוטו...
סבא אני כל כך מתגעגעת אלייך ורק לפני שבוע ראיתי אותך. אני אתגעגע למוצאי שבת בהם הייתי באה אלייך והיינו יושבים לכוס קפה ומדברים, אני אתעגע לימים שהיינו יושבים ושומעים אופרות, למרות שתמיד הייתי נרדמת באמצע. אני אתגעגע לשיחות איתך. אני אתגעגע לשמוע אותך מתגאה בי ומספר לכולם שהנכדה שלו פראמדיקית. אני אתגעגע לחיבוק שלך.
בכל פעם שאני שומעת את התקווה, אני חושבת עלייך, אני מדמיינת אותך שר אותה בכזאת איתנות כאילו בכל פעם מחדש אתה שר אותה מול הכותל אחרי מלחמת ששת הימים. בכל פעם מחדש נראה כי כשאתה שר את התקווה אתה גאה במדינה שלך. אהבת הארץ והציוניות הם אולי הערכים הכי חזקים שהשרשת בי עוד מילדות. לפעמים אני תוהה את מי אהבת יותר אותי או את המדינה. גרמת לי להעריך את הארץ בה אני חיה ולאהוב אותה עודדת אותי לשירות משמעותי, ואם זה היה תלוי בך עוד היית נשארת להיות הרמטכל.
סבא, יש לי עוד כל כך הרבה לספר עלייך וכל כך הרבה דרכים לתאר אותך, אבל שום מלל בעולם לא יצליח לתאר את האהבתי אלייך. פעם סיפרתי לי שדוד המלך חי 70 שנה וכל מי שחי שנה מעבר זה בונוס. וככה באמת התייחסת לחייך. קיבלת מתנה עוד 13 שנה שאותן ניצלת כאילו היו 20. סבא, אני חושבת שאם הייתי צריכה לתאר אותך במשפט אחד, הייתי אומרת "ניצחן הנפש על הגוף" , בזכות עוצמות נפש שלך  הגעת לעשייה כל כך משמעותית בחייך, גם אם לפעמיים הגוף היווה מכשול. לפני כמה שנים חגגנו לך יומולדת 75, ואבא הכין קליפ שהשיר רקע שלןהיה אי דיד איט מי וואי של פרנק סינטרה. אבא לא יכל למצוא שיר המתאר אותך יותר טוב, את העקשנות הבלתי פוסקת שלך לעשות דברים בדרכך שלך, גם אם זה  בדרך הקשה.
סבא אני כל כך גאה בך, וכל כך אוהבת אותך. אתה תחסר לי מאוד! אבל אני רוצה להאמין שאתה הולך למקום טוב יותר, מקום שתוכל לאכול בו קצפת בלי הפסקה, ותוכל לרוץ בו, ותהיה לך ראיה של נץ ותוכל להסתובב ולטייל בעולם. ועדיין לשמור עלינו מלמעלה .
סבא, אני אומנם נפרדת ממך עכשיו, אבל אתה תמיד תהיה איתי, אוהבת אותך עד הכוכבים ובחזרה,
ותזכור שבסוף כן עשינו מסיבה גדולה גדולה ואותך כן הזמנו. שלך תמיד, נדר נכדתך הבכורה.
שלך תמיד,

נדר נכדתך הבכורה.

linkText

Loading...

גלריה

עריכה

וידאו

עריכה

ציר זמן

עריכה

הדלק נר

גיא קורנפלד
25.07.2020
יהי זכרו ברוך !
סיסליה גאיראדו
25.07.2020
חבל לי שלא הספקתי להכיר אותו יותר וללמוד מחכמתו ....
יצחק נוי
25.07.2020
יהי זכרו ברוך !
טוביה גולדשיין
25.07.2020
לחברנו היקר, מייסד הלשכה לקשרי תרבות ישראל צ'ילה מתחילתה ב 1984,
עינת בן ארי
25.07.2020
למרות המגבלות, לא היה דבר שעצר את משה לעשות ולשאוף יותר
עמוס שחם
25.07.2020
משתתף בצערך
אהרון ורותי סגיר
25.07.2020
משה היה מדריך וחבר יקר, משתף בצערכם
מרגלית בז'רנו
25.07.2020
משה היה מדריך וחבר יקר יהי זכרו ברוך
אסתר ומרדכי בנארי
25.07.2020
משה היה דוגמאת מופת לפתגם "אין דבר העומד בפני הרצון". יהי זכרו ברוך !
יצחק כרם
25.07.2020
איש אמיץ שנאבק כל חייו נגד כל הסיכויים. בן אדם ומופת!
יוסי שילה
25.07.2020
חייל מעמיק ואמיץ בשירות העם והמולדת. יהי זכרך ברוך.
איה אקשטיין
25.07.2020
יהיה זכרך ברוך !
אלכס ארנסבורג
25.07.2020
היית לי חבר יקר, מורה, מדריך ואיש סוד. את זיכרונותיי ממך אנצור לעד
נדר נס-אל
25.07.2020
סבא מקווה שאתה נמצא במקום טוב יותר עכשיו... מתגעגעת מאד וחושבת עלייך המון.
יהודה לוין
25.07.2020
איש חינוך בכל רמ"ח איבריו עם רוח לחימה והומור מיוחד
אדם רצון
25.07.2020
למרות הכרותינו הקצרה, לא יכולתי שלא להבחין איזה איש מיוחד ורב עשייה אתה
סימן נס-אל
25.07.2020
סבא היקר, אני מתנחמת בעובדה שאתה במקום טוב ולא כואב לך יותר...
לילי ארנסבורג
25.07.2020
היינו כל כך קרובים - יותר ממשפחה ! כמה אנחנו מתגעגעים !!!
אושר נס-אל
25.07.2020
סבא יקר ואהוב, היית דמות משמעותית ביותר עבורי אשר ללא ספק תשפיע על חיי...
שריקי מרדכי
25.07.2020
למשה המורה והמחנך, שמחתי על הזכות להכירך ולהיות תלמידך תודה לך
מיכל נס-אל
25.07.2020
בשבילי תמיד היית דמות הסבא המושלם-בנותינו הרוויחו בגדול נתגעגע מאד...
ניצה ומרדכי זלמון
25.07.2020
אנחנו מכירים כבר כל כך הרבה זמן...תהיה חסר לנו מאד
ליבי נס-אל
25.07.2020
סבא היקר והאהוב, מקווה שיהי לך כיף בעולם הבא תמיד אזכור אותך
ניסים צור
25.07.2020
מאגר ידע וחוכמה מדהימים. תחסר לנו מאוד
אפרים זדוף,
22.07.2020
היינו חברים טובים והלכנו ביחד בדרכים משותפות
בועז גולדברג
22.07.2020
הייתה לי הזכות להכיר בן אדם מיוחד מאד, קשה לי לכתוב עליו בלשון עבר.
מוסקוביץ ישעיהו
22.07.2020
ככל שעובר הזמן, אתה ,תחסר לי יותר... ממך למדתי מהי התמדה כוח רצון.

Loading...