עברית
English
Spanish
Chinese
אתר הנצחה לזכר

גלי קורן-הלפמן 1976-2013

גלי קורן-הלפמן
מקום לידה: בית חולים רמב"ם, חיפה
מקום פטירה: בית חולים רמב"ם, חיפה

בית עלמין:
ישוב: בנימינה
בית עלמין: בנימינה
גוש:
גוש:
חלקה:
שורה:







עריכת קשרי משפחה

ביוגרפיה

עריכה
גלי נולדה ב-17 ביוני 1976 לציונה, עקרת בית ויצחק (איציק), בעל מפעל לעיבוד שבבי.
 
אחות קטנה לשי (יליד 1973) וגדולה לורד (ילידת  1982).
 
היא למדה בבית הספר היסודי ימית ובית הספר התיכון רודמן.
 
כאשר בני מחזורה התגייסו, גלי ניסתה במשך שנה להתגייס כמתנדבת ובמקביל עבדה בחנות 'הפנינג' שם 'התמחתה' בסידורי בלונים והדפסה על חולצות.
 
לאחר שנה של ניסיונות שלא צלחו, החלה ללמוד באוניברסיטה בחוג למשאבי אנוש.
כעבור שנה, גלי עברה ללימודי ריפוי בעיסוק, אהבתה המקצועית הגדולה.
 
בתקופת הלימודים גלי עבדה בבית מרים בקרית חיים, מעון יום של אילן לנפגעי שיתוק מוחין וכן בגן הילד בחיפה.
 
בנובמבר 1996 גלי הכירה את נדב. הם עברו לגור ביחד בבנימינה באפריל 1999 ונישאו ביולי 2000.
ב- 2001 הם רכשו את ביתם הנוכחי בבנימינה ועברו אליו בנובמבר באותה השנה.
 
לקראת סיום הלימודים, גלי עברה הכשרה במכון לריפוי בעיסוק בבית חולים העמק בעפולה. בעקבות "התלהבות הדדית" היא החלה לעבוד שם עם סיום הלימודים. בתקופת זו גלי התמקצעה הן בתחום הפיסיקלי והן בתחום הילדים ועבדה גם במחלקת יום לילדים חולי סרטן.
 
בתקופה זו, גלי החלה בלימודי תואר שני במסלול לתקשורת ומחשבים בחינוך באוניברסיטת תל אביב וקיבלה את התואר בהצטיינות ב- 2007.
 
בינואר 2004 נולדה שיר. בתקופת ההיריון, החלה גלי את מסע הלימוד על תחום ההורות.
בפברואר 2007 נולדה עדי. 
ביולי 2011 נולדה יערה.
גלי נשארה כשנה לאחר כל לידה עם כל אחת מהבנות, הייתה אם מסורה ואוהבת, שבראש מעייניה היו תמיד האושר של הבנות, והביטוי העצמי שלהן.
לאחר הלידה השלישית, עברה גלי סדנאות מתקדמות בהנחיית קבוצות הורים על מנת להעמיק בתחום ההורות אותו כל כך אהבה ומתוך תקווה לעסוק בכך בעתיד.
גלי עזבה את העבודה שאהבה בעפולה, לטובת קירבה לבית וגידול צמוד של הבנות . היא עבדה תקופה במשרד החינוך ומכון פרטי בחדרה. ולפני מספר שנים עברה למכון לריפוי בעיסוק במרכז הרפואי דגני בחדרה שם המשיכה לעבוד עד למותה.
בחודשים האחרונים, גלי עבדה בתפקיד ממלאת מקום לראש צוות התחום הפיסיקלי במכון לריפוי בעיסוק והדגימה יכולת ארגון והנהגה.
  
ב 10 למאי 2013 בערב, גלי התמוטטה לפתע בבית הוריה. ב 13 למאי נקבע לה מוות מוחי. גלי שהקפידה לשאת את כרטיס אדי צמוד בארנק והצילה במותה חיים של שלושה אנשים.

העדפות

עריכה

מוסיקה: שלמה ארצי, דני רובס, מירי מסיקה

סדרות: חברים, עקרות בית, סופר נני בגרסת ה BBC

בילוי: עם המשפחה הגרעינית, טיולים קלים ופיקניקים, סדנאות יצירה

מאכלים: פאטוציני אלפרדו. כרובית, מרק בטטה, מרק עוף בסגנון הסבתות

צבע: אדום הלם את גלי מאוד והיא הרבתה ללבוש בגדים אדומים

הספדים

עריכה

הספד ללויה, 14 למאי 2013

גלי, קרה לנו אסון נורא. אבל הייתי כל כך בר מזל על כל יום עם אישה כל כך מיוחדת. שליבה זהב והנתינה עם חיוך ממלאים את כל כולה.
 
היית חברה מדהימה: כאשר רק הכרנו אני הייתי בחולי – ואת נסעת כמעט בכל יום ברכבת ושני אוטובוסים לכל כיון מקרית ים לתל השומר. טיילנו בארצות, ושכרתנו ביחד בית בבנימינה רק לשנה אחת, לראות איך זה - היית רעיה מדהימה ותומכת. עומדת מאחורי בהרפתקת יזמות ונסיעות עבודה ארוכות.
 
היית אימא מדהימה: מדברת אל כל ילדה ומשמיעה לה שירים, עוד ברחם. מקדישה לכל אחת שנה מניקה בקנאות עד גיל שנתיים. כל דקה של ערות היא דקה של הפעלה – ללא שמרפים אלקטרונים. הפקה מקצועית בכל מסיבת יום הולדת.
 
היית אישה יפיפייה: תמירה יפת עיניים כל אחת וצבעה המיוחד. עם גומת חן שנגלית בכל פעם שאת צוחקת מכל לב.
 
קונדיטורית מקצועית שהתמכרנו לעוגות והמאפים המיוחדים שלה בכל אירוע. מאפים שסודם האהבה וההקפדה.
 
גלי תודה על 6025 הימים  בהם הינו יחד. על האהבה התמיכה והבנות הנפלאות שנוצקו באהבה הנפלאה שלך. אנו נדאג להן וננסה למלא את החלל הענקי שהשארת כשאנו שואבים השראה מרוחך.
 
באהבה אינסופית לך ולבנות

הספד לאזכרה וגילוי מצבה, 14 ליוני 2013

גלי, אהבת חיי, חלף לו חודש, כהרף וכנצח. ואנו מלקטים את העדויות על כמה את מדהימה במאות תמונות, וסרטונים וטקסט שלך במייל, או על פתקית.
 
הרבה שמחות קטנות משתקפות: ,פיקניקים באלוני יצחק, גן אהוד, או בשדה ליד הבית, מחצלת פרוסה כמה פירות, עוגייה לקינוח וחיבוק משפחתי.
 
עדי ראתה ולקחה על עצמה משימה לבנות מכונת זמן כשתהיה גדולה כדי להיכנס לזמנים שבתמונות. אולי, כמי בסרט אפקט הפרפר, היא גם תשפיע על מהלך הדברים.
 
שיר הציע שנאסוף את כל הקלטות הקול שלך ונעשה תכנית מחשב שתענה בקולך ,כאילו במקומך
 
ויערה, אחרי ימים רבים של שתיקה, ביקשה לפתע לטלפן אליך. אחרי שאמרנו שאי אפשר, היא ביקשה למחרת לטלפן לסבתא, ואז אחרי השיחה אמרה: "ועכשיו, טלפון לאימא" הרי ברור שטלפון עובד, אז למה אי אפשר?
 
תמיד ידעתי שאת טובה בעבודה אבל לא שיערתי כמה את 'שאקלית', כיצד שינית חיים של מטופלים רבים מספור, נפגעי שריפות ותאונות. כיצד, בחודשים האחרונים, כממלאת מקום ראש צוות, הדהמת במנהיגות וכושר ארגון.
 
עם חזות שקטה וצנועה, נגעת בכל כך הרבה אנשים, ועכשיו את משתקפת מליבם.
 
באלפי שעות של זמן איכות, עם רכות, סבלנות, רוגע, הקשבה, סיפורים ויצירה, אלפי  שעות שיכלו להתפרס על שנים ארוכות בהרבה, ועדיין להיחשב הורות מעולה,  את יצקת את הקסם המיוחד שלך אל תוך שלוש נשים קטנות, סקרניות, יצירתיות מלאות חדוה, עם הרבה רגישות ואמפטיה לאחר, כל אחת בדרכה.
 
גלי, ברגעי יופי ושמחה וגם כאב ותוגה, נראה אותך עומדת  בינינו זקופה, מלאת שלווה ורוגע עם חיוך הגומה והעיניים הבורקות או כפות הידיים העוטפות בחיבה ורוך.
 
את בליבנו ונשמתנו לעד!

אזכרה- שנה.

גלי,
עברה שנה.
ואני עומדת פה,
באיפור מדויק.
החולצה כבר לא קרועה.
וכששואלים אותי "מה שלומך?", אני עונה "הכל בסדר".
כי עברה כבר שנה, והזמן עושה את שלו, כך אומרים.
אבל למעשה... 
אף פעם כבר לא הכל יהיה בסדר. 
ובמקום חולצה- הלב שלי קרוע. 
והאיפור המדויק נמרח לא פעם מדמעה גנובה בסתר. 
הזמן עשה את שלו, הוא לקח את הלגיטימציה להתאבל.

המוות שלך הוא כמו סכין שחתך את החיים לשניים, ונתקע בלב. האסון הפרטי שלנו. 
והזמן סגר את הפצע, אבל שכח את הסכין בפנים.
הזמן הביא איתו געגוע שלא מוצא מנוח. 
ומפעם לפעם אני פותחת את ארון הבגדים ומציצה לכיוון החולצות שלך, לפעמים לוקחת חולצה אחת ונושמת אותה עמוק לליבי. ואז אני תוהה האם השתגעתי. ודווקא מוצא חן בעיניי הרעיון שהמצאתי לי מציאות הזויה ומוזרה, ושבמציאות "האמיתית" את קיימת. 
כמו שכתב יאיר לפיד: "אנחנו זוכרים את מי שהיו, אבל הכאב האמיתי הוא בגלל מי שכבר לא יהיו".
הזמן הביא איתו אזכרה. 
וכבר שבועיים שאני מחפשת את המילים הנכונות לאזכרה הזו. 
רק אתמול הבנתי שאין מילים כאלה. כי הרגע הזה הוא לא נכון, ומה זה בכלל אזכרה? מה מיוחד בלזכור אותך היום? אני הרי זוכרת יום- יום. ואם רצינו להבדיל יום בשנה מקודמיו, היינו צריכים לקיים "אשכחה", יום אחד בשנה שבו נצליח לשכוח שאת אינך.
הזמן שעבר הביא איתו את ההבנה, שלמרות השמועות, החיים לא שבים למסלולם, אלא מקבלים מסלול חדש. מסלול שאת התוות לנו במותך. 
נכנסתי לפרופיל שלך בפייסבוק, בתקווה למצוא שם השראה למסלול הזה, והיה שם שיתוף אחד ויחיד, לקבוצה ששמה "שמים את המשפחה במרכז". זה ללא ספק מאפיין אותך ואת מסלול חייך בצורה מושלמת.
קמתי הבוקר עם כאב הבטן המפורסם שלי. 
קמתי הבוקר ברגשות מעורבים ליום האחרון בשנה הזו. 
אני מתגעגעת אלייך כל כך. להודעות הגנובות שלנו בשעות הקטנות של הלילה, לשיחות שלנו על החיים, לתמיכה שלך ללא גבולות, לקבלה ללא תנאים. ליכולת ההכלה שלך. 
אני אוהבת אותך. היית לי אם ואחות, ואנחנו עוד נפגש

ורד

שי
שלושים יום מאז אותה שיחת טלפון נוראית שבישרה על סרט רע, רע מאד שמתחיל. שלושים יום שרצות אצלי בראש אינספור תמונות וחוויות מעברנו המשותף : תמונה שלי ושלך צוהלים כשהתבשרנו ע״י סבתא בבוקר אוגוסט לוהט על הולדת אחותנו הקטנה. יום אחר כך בלבד, אני ואבא מלווים אותך ליומך הראשון בכיתה א׳. כמה התרגשת מהסמיכות בין שני האירועים. ואני האח הגאה התרגשתי ללוות אותך מידי יום לביה״ס. תמונה שלך בשמלה לבנה במסיבת בת המצווה שלך, המכתבים החמים והמעודדים ששלחת לי לטירונות, ערבי הריקודים באוניברסיטה. עוד תמונה שלך בשמלה לבנה - הפעם חתונה, ואני שוב גאה ללוות אותך הפעם כנהג שלך בליל כלולותייך. התמונה הבאה - את מגיעה אלינו עם צילום מאולטרא-סאונד. שיר כבר מתחילה להתבשל אצלך בבטן. כעבור מספר חודשים שיחת טלפון באישון לילה תופסת אותי בטיול בחו״ל - שיר יצאה לאוויר העולם - חייך החדשים מתחילים. עדי ויערה שהגיעו אחריה היו רק עניין של זמן. תוספת נהדרת לחבילה מושלמת. אני זוכר את הביקורים בבית החולים יממה אחרי הלידה ואת רעננה ומוכנה כבר לאתגר החדש. תמונות של שקיות עמוסות בגדים, צעצועים ושאר אביזרי תינוקות שנשלחו אלינו מידי עונה או בכל פעם שהיו קטנים למידותיה של מישהי מבנותיך. תמונות של ימי הולדת של הבנות. כל אירוח חגיגה - חגיגה לחיך, חגיגה לילדים, תמיד איזו הפעלה מעניינת, תמיד איזה מתכון חדש. חיפשתי תמונות סולו שלך מן העשור האחרון - אין כאלו. בכל תמונה עוד ילדה או שתיים או שלוש, מתחבקות,מתנשקות,מתכרבלות או מתפנקות. כמה חבל שפרק כל כך מוצלח בחייך נגדע באיבו. גלי, רציתי להבטיח לך שאמצא את כל הכוחות הנדרשים בכדי לעטוף, לחבק, לתמוך ולשמור על כל היקרים לך שאהבת ושאת חסרה להם כל כך. רציתי להבטיח שאהיה לצד נדב והבנות בטוב וברע - הן בשמחות שיבואו והן בימים הקודרים, לחוות איתם במקומך את החוויות שלא זכית להן ולנסות ולמלא ולו במעט את החלל העצום שהותרת. מתגעגע המון.

נעמה - מילים שנכתבו ביום הלוויה
את כל תקופת האמהות עברנו ביחד. הגעתי לבנימינה זמן קצר לאחר שהפכתי לאמא וכמו כל אמא צעירה, קיוויתי להכיר אמהות במצב דומה. כ"כ שמחתי כשהכרתי אותך. היית בדיוק הדמות שכ"כ קיוויתי לפגוש. אינטילגנטית, משקיענית, יסודית. אישה מרשימה, מלאת טוב לב ואמא למופת. למרות שהפכנו לאמהות באותו החודש (ואת גם צעירה ממני) תמיד נהגת בבטחון מרשים כאמא ולמדתי ממך כ"כ הרבה דברים. דרכינו השתלבו בכל שלבי גדילת הבנות. שיר היתה התינוקת הראשונה שנגה חלקה עמה מטפלת. אני מסתכלת על מגני החשמל בבית ונזכרת שהבאת אותם לביתי ולימדת אותי לבדוק דברים שקודם לא חשבתי עליהם. כשנגה הלכה לראשונה למשפחתון התייעצתי איתך ושמחתי מאוד שגם את התרשמת מהמקום כמוני ובעיקר שמחתי ששיר ונגה הלכו אל המשפחתון יחד. בהמשך דרכיהן התפצלו אך תמיד המשכנו להתייעץ על מסגרות (וגם על כל נושא אחר) והקשר בינינו ובין הבנות נשמר איתן. בכיתה א' הבנות חזרו להיות יחד ושמחנו כל כך. גם אנחנו וגם הבנות שמחנו לארגן מסיבות יום ההולדת משותפות. תמיד היו לך רעיונות יצירתיים ותמיד סמכתי על שיקול דעתך וחשיבתך ההגיונית לגבי כל פרט. רק בשבוע שעבר עברה בי המחשבה שהלוואי שנמשיך לארגן במשותף לפחות עד הבת מצווה. אני מניקה את בתי ונזכרת שאת זו שהמלצת לי על כרית ההנקה עליה היא ישנה עתה. את הכרית הנוספת קנית לי אחרי הלידה ומיהרת להביא לי אותה כדי שאוכל להיעזר בה כמה שיותר. אני רואה את הצבעים לאמבטיה שקניתי לאחר שראיתי אצלך איך את הופכת את האמבטיות לחוויה מיוחדת (ושנגה אהבה גם בגללן לבוא לישון אצלכם). עומד מולי מזרון הפעילות שהשאלת לי רק לאחרונה ואני נזכרת שאמרת כי תצטרכי אותו חזרה כיוון שאולי יהיה לו שימוש בעתיד. כשנגה ושיר היו צעירות, כל פגישה שלהן היתה הזדמנות שלנו להפגש. כשהן גדלו, שיר, שכ"כ חשוב היה לה להרגיש גדולה ועצמאית התעקשה שהיא לא מעוניינת שאמא שלה תשאר איתה. הבנות גדלו ובינתיים נולדו לך ולי בנות נוספות - החיים זורמים, העיסוקים רבים, החוגים שמתנגשים ... והפגישות התמעטו אך היה לי ברור שהקשר יימשך. אני נזכרת בטיול שערכנו לפני כמה שנים בחוף הבונים עם חברים משותפים וגם בארוחות המשותפות עם אותם חברים. בדיוק החודש חשבנו לתאם ארוחה כזו ואני מתקשה לחשוב שלא יהיו ארוחות נוספו במתכונת זו. מתקשה להאמין שלא יהיו עוד התייעצויות לגבי גנים, התייעצויות לגבי חוגים, התייעצויות לגבי נסיעות. אני מתקשה להאמין שלא תראי את התמונות שאת עצמך צילמת במצלמתי בטקס יום ירושלים לפני פחות משבוע (הדיסק עם הצילומים עדיין אצל נגה בתיק). ביום רביעי האחרון גם דיברנו על רישום משותף לקייטנה בקיץ הקרוב ואני נזכרת בקייטנת הורים של שנה שעברה ששוב לא תתקיים באותה מתכונת. אני נזכרת ביוזמות של שיר שהפגינה יכולת ניהול וארגון מרשימות ואת תמיד כ"כ תמכת ועודדת כל יוזמה שלה (ובהחלט מדובר ביזמית מלידה). מתנגן בראשי השיר "בתוך שדה ירוק אני עובר ואתה מעבר לגדר" ואני מתקשה כל כך להאמין שאנו נאלצים להמשיך בלעדייך והמילים בשיר בעצם מתארות אותך. נדב, שיר, עדי ויערה היקרים – אני מקווה שתצליחו להתגבר על האסון הנורא. אני בטוחה שהבטחון הרב והתמיכה ללא סוף שגלי העניקה לבנות תשאר אתכם תמיד. היה שלום חברה יקרה. נוחי בשלום על משכבך.

שיר
אימי המקסימה, עוד יום בא ואינך שם בסביבה. עוד אירוע מרגש שאינך כאן להשתתף. עוד יום ביומו שאת לי חסרה. שאת לא נמצאת, נורא קשה. שאת לא נמצאת, לעיניים שלי זה לא "מהנה". שאת לא כאן לעזור, לחבק, לאהוב, לשחק, להינות, לקרוא סיפור, ללכת לקניון, לראות אותנו מופיעות או לפחות להיות כאן לצידי. שמסתכלים על תמונתך לא מבינים, איך אישה כה מקסימה, נדיבה, חכמה, יפה, אמא אהובה, מרפאה כה טובה כבר לא כאן, לידינו, לגרום לנו לשמחה כמו שעשית תמיד ומקבים שתצליחי לעשות בליבנו. את בלב כולנו לעד.

ורד
אחותי האהובה, אני פוקחת עיניים הבוקר למציאות חדשה, שבה את אינך. בפלאפון ממתינה לי כבר הודעת תנחומים המומה מאחת מחברותיך: "הפחד הגדול ביותר של כולנו התממש" היא כותבת. ובלב שלי צביטה. כאב הבטן הזה, שפוקד אותי בכל תקופה בחיים בה אני מרגישה אבודה חזר עכשיו, האם יעלם אי פעם? אני פוקחת עיניים הבוקר כי אמרו לי שככה עוברים את היום הזה, שלב- שלב. אז עכשיו אני כותבת לך, מנסה להוסיף מספיק שלבים כך שהשלב הגרוע מכל יתרחק ממני. כתבתי לך כשישנת. חשבתי שתרצי לדעת מה קרה כאן כשתתעוררי. דמיינתי אותך מתעוררת, דמיינתי שאנחנו מסתובבות יחד בקניון, דמיינתי אותך שותה שוב מהבקבוק שלך עם הקש. דמיינתי אותך צוחקת. דמיינתי את הכל קורה שוב, אבל עכשיו אלו רק זיכרונות. אני מחכה כבר לחלום הזה, המתוק, שלי ושלך יחד שוב, גם אם לשעה קלה בלילה, אפילו שאצטרך להתעורר. אני יודעת שידעת כמה אני אוהבת אותך וכמה את חשובה לי, אני מאושרת מהמחשבה שאפילו הספקתי לומר לך את זה לא מזמן. את האחות הכי מדהימה שיכולתי לבקש. היית לי אם ואחות. ואני אמשיך אחרייך. את בלבי תמיד, אנחנו עוד נפגש. (13/5/2013, יום הלוויה)

linkText

Loading...

גלריה

עריכה

וידאו

עריכה

ציר זמן

עריכה
17.6.1976 גלי נולדה
1982 גלי מתחילה ללמוד בבית הספר היסודי ימית
1988 גלי מתחילה ללמוד בחטיבת הביניים ברודמן
1995 גלי מתחילה ללמוד באוניברסיטת חיפה
1996 גלי עוברת לחוג לריפוי ועיסוק
20.11.1996 גלי ונדב נפגשים
1997 טיול לטורקיה עם נדב
1998 טיול לכרתים עם נדב
1999 גלי ונדב עוברים לגור ביחד בבנימינה
1999 טיול ארוך במזרח אירופה עם נדב
6.7.2000 גלי ונדב נישאים
2000 נופש ירח דבש באי קוס
2003 נופש בטורקיה עם נדב
2004 שיר נולדה
2005 טיול להולנד עם המשפחה
2006 נופש בטורקיה עם המשפחה
2007 עדי נולדה
2007 גלי מקבלת תואר שני ב"תקשורת ומחשבים בחינוך"
2007 טיול לסלובניה וקרואטיה עם המשפחה
2008 נופש בכרתים עם המשפחה
2010 טיול לצפון איטליה באפריל
2010 טיול לבלגיה והולד באוגוסט
2011 יערה נולדה
2011 סוף שבוע ארוך במדריד עם יערה ונדב
2012 טיול ארוך עם המשפחה לאזור היער השחור בספטמבר/אוקטובר
13.5.2013 גלי נפטרה אחרי שהתמוטטה במפתיע שלושה ימים קודם לכן. תרומת אברים הצילה חיים של שלושה אנשים.

הדלק נר

שיר הלפמן
24.10.2016
I love you
שיר הלפמן
01.06.2016
אוהבת אותך יותר מידי .. מתגעגעת הכי שבעולם .
שיר הלפמן
01.06.2016
אוהבת אותך יותר מידי .. מתגעגעת הכי שבעולם .
נורית שיבר
11.01.2016
כל כך עצוב. יהי זכרך ברוך.
עופר
22.09.2015
כן גלי כל יום שעובר הכאב חזק יותר. מתגעגע מאוד עופר.
דוברת, עופר, אור וניר
03.01.2014
לא שוכחים אותך. את תמיד בלבנו. לפתע ביום בהיר צצות המחשבות והגעגועים.
עופר
26.08.2013
מתגעגעים משפחת לוי: ניר, אור דוברת ועופר
אסנת ושי קורן
03.07.2013
חלל בלתי נתפס. מציאות הזויה. מתגעגעים ואוהבים.
שרית בללי קושניר
27.06.2013
יהי זכרה ברוך
מריאנה וסלביק מרקוביץ
27.06.2013
26.06.2013 תחושת פספוס נוראית, לשמוע ולא להאמין...
שרון
26.06.2013
איפה את, גלצ' אהובתי???? למה את לא חוזרת????
אביטל קושניר
25.06.2013
בהלם ובעצב גדול על אבדה נוראית כל כך
נתיב
23.06.2013
עצוב מאוד, הכרתי דרך גן הילדים. שלא תדעו עוד צער.
שרית וטל אדלר
17.06.2013
לגלי האהובה והמיוחדת. אוהבים ומתגעגעים אליך מאוד.
שרית וטל אדלר
17.06.2013
לגלי האהובה והמיוחדת. אוהבים ומתגעגעים אליך מאוד.
שרית וטל אדלר
17.06.2013
לגלי האהובה והמיוחדת. אוהבים ומתגעגעים אליך מאוד.
אורית ואלכס רוזנברג
17.06.2013
אוהבים וכואבים, זוכרים ומתגעגעים, ועדיין לא מאמינים...
אירן ודויד חיימוביץ
17.06.2013
אין מילים שיכולים לתאר את העצב! מתגעגעת!!!
אירן ודויד חיימוביץ
17.06.2013
אין מילים שיכולים לתאר את העצב! מתגעגעת!!!
דוברת ועופר לוי
14.06.2013
אין מילים פשוט מתגעגעים מאוד. את חסרה לנו מאוד
דוברת ועופר לוי
14.06.2013
אין מילים פשוט מתגעגעים מאוד. את חסרה לנו מאוד

Loading...